תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האמיצות: מלחמתן של שלוש נשים נגד אחד הארגונים האכזריים בעולם

לכתבה
איור: עדי עמנואל. צילומים: גטי אימג'ס ישראל

שלוש אמהות שחיו תחת דיכוי במאפיה של קלבריה העזו לצאת נגד אחד מארגוני הפשע החזקים בעולם - והובילו להרשעתם של עשרות גברים במשפט היסטורי. העיתונאי החוקר אלכס פרי מגולל את סיפורן הטרגי בספר חדש בראיון ל-TheMarker Women

ערב אחד בנובמבר 2009, ליאה גרפאלו נעלמה במילאנו. לאיש לא היה מושג מה קרה לה, אבל לאור סיפור חייה היה קשה להאמין שלהיעלמותה יהיה סוף טוב. רק כעבור שלוש שנים התברר שבלילה האחרון לחייה, גרפאלו בת ה־35 עונתה באכזריות ואז נורתה בראשה למוות. זמן קצר לאחר מכן גופתה נזרקה לתוך מיכל גדול של חומצה במחסן בכפר איטלקי. האחראים למותה צפו במיכל החומצה במשך שלושה ימים, כדי להבטיח שגופתה תתמוסס לחלוטין.

מי שניצח על תכנון רציחתה של גרפאלו הוא לא אחר מבעלה לשעבר, קרלו קוסקו. ב־2009 הצליח קוסקו לשכנע אותה להגיע לחופשה במילאנו יחד עם בתם המשותפת דניס, כדי להגיע לפיוס ביניהם. שבע שנים הוא רדף אחריה לאחר שהעזה לעשות מעשה שהפך אותה לבת מוות: היא החליטה לצאת נגד ארגון המאפיה של קלבריה – האנדרנגטה (Ndrangheta) – לו היתה שייכת מאז נישואיה לקרלו בגיל 16.

שער וומן גליון דצמבר 2018

אחרי שנים ארוכות שבהן חיה כאסירה בחיק המאפיה וסבלה מאלימות, דיכוי ומגבלות תנועה, גראפלו לקחה את בתה ונטשה את בעלה ואת המאפיה. היא נכנסה לתחנת משטרה בקלבריה, הזדהתה, וביקשה לשתף פעולה עם הרשויות תוך שהיא דורשת כי יוענקו לשתיים חיים חדשים. היא ידעה היטב כי המשמעות של מעשה כזה היא נידוי מוחלט מצד משפחתה וחבריה במאפיה, שירדפו אותה לשארית חייה.

הכתבה מתפרסמת בגיליון דצמבר של TheMarker Women

גרפאלו נכנסה לתוכנית להגנת עדים, החליפה זהויות וחיה בפחד מתמיד מהיום בו המאפיה תגיע אליה. בדיוק כמו החיים שעזבה, גם החיים החדשים שלה היו גיהנום – אך לפחות העניקו לה אפשרות לתת חופש לבתה. בנוסף, העדויות שסיפקה נגד המאפיה היוו מרכיב קריטי בהבאתם למשפט של עשרות חברים בארגון הפשע והרשעתם בעבירות חמורות – אחרי הירצחה.

סיפורה של גרפאלו עומד במרכז ספרו החדש של העיתונאי החוקר אלכס פרי "האמהות הטובות: סיפורן של שלוש נשים שיצאו נגד המאפיה החזקה בעולם" (The Good Mothers: The Story of the Three Women Who Took on the World's Most Powerful Mafia). פרי הבריטי התחקה אחר סיפורן של גראפלו ושל שתי איטלקיות נוספות ילידות קלבריה שהעזו גם הן לברוח מהמאפיה ולצאת נגדה – חברות הילדות מריה קונצ'טה קאצ'יולה וג'וזפינה פשי. מבין השלוש, רק פשי נותרה בחיים: קאצ'יולה הורעלה למוות לאחר ששתתה חומצה קטלנית.

"המניעים של הנשים הללו היו דומות למדי – היה אלמנט של מרד נגד הגברים האלה, במיוחד במקרה של גרפאלו, היא נולדה מורדת", אומר פרי למגזין TheMarker Women. "אבל היתה גם מוטיבציה מרכזית – הן ביקשו חיים אחרים לילדים שלהן, וכשקוראים את העדויות שלהן, רואים את האהבה לילדים בצורה חזקה מאוד.

עטיפת ספר האמהות הטובות
HarperCollins

"כולן ביקשו חיים טובים יותר גם בשבילן, ובה בעת לכולן היו אותם ספקות, כי זה אומר להשאיר מאחור כל מה שהיה להן ואת כל מי שהיה סביבן. אלה חיים מבודדים עם הגנה משטרתית, אי אפשר באמת לעבוד וצריך לעבור ממקום למקום כל הזמן. זה פשוט מהדהד עד כמה דומה היו כל המוטיבציות של הנשים וגם הספקות שלהן, שתיים מהן גם נסחטו דרך הילדים שלהן. זה יוצר עולם קלאוסטרופובי וזה מגביל את החופש שלהן בצורה משמעותית מאוד".

הספר מבוסס על אלפי עמודים של עדויות משפטיות, ראיונות עם חלק מהנשים המעורבות ושיחות מוקלטות בין אנשי מאפיה שלהם צותתה המשטרה במסגרת מאבקה בפשע המאורגן. פרי שקע בסיפור אחרי קריירה ארוכה כעיתונאי חוקר בכמה מהמקומות המסוכנים בעולם, כולל שהייה ארוכה באפריקה, בה סיקר ארגוני טרור רצחניים כמו בוקו חראם ודאעש.

העיתונאי החוקר אלכס פרי, מחבר הספר "האמהות הטובות: סיפורן של שלוש נשים שיצאו נגד המאפיה החזקה בעולם"
www.burlisonphotography.com

"רוב האנשים בכלל לא מכירים את המאפיה הזאת, וגם עבורי הגילוי של פעילותה היתה חוויה מטלטלת", הוא אומר. "עבדתי במדינות רבות ברחבי העולם, ובשבילי ובשביל רוב האנשים המאפיה האיטלקית נתפשת כאגדה מהעבר, אבל צריך להבין שזהו תמנון רב־עוצמה במאה ה־21, ששולט באמצעות פחד. אחרי שסיקרתי את בוקו חראם ודאעש, ראיתי שיש לא מעט דמיון באכזריות של ארגונים אלה, ושל המאפיה של קלבריה. לגלות כמה עוצמה המאפיה מחזיקה וכמה אכזריים אנשיה יכולים להיות היתה חוויה ממש משתקת".

חיים של דיכוי

קלבריה הוא מחוז עני בדרום איטליה המונה כ־2 מיליון תושבים, אולם המאפיה של קלבריה – האנדרנגטה – היא ארגון פשע שצבר הון אדיר ומשתרע מארצות הברית ועד אוסטרליה. הארגון חולש על 70% משוק הקוקאין וההרואין באירופה ומנהל אימפריה גלובלית של סחר בלתי חוקי בנשק, בסמים ובאנשים בשווי המוערך בקרוב ל־50 מיליארד דולר – כ־2.5% מהתמ"ג של כל איטליה.

המאפיה של קלבריה ידועה הרבה פחות מהמאפיה של המחוז הסמוך – האי סיציליה, וזה לא מקרי: החשאיות היא ערך מקודש בקרב אנשי האנדרנגטה. עם זאת, המאפיה הקלבריאנית עוצמתית, עשירה ואלימה מהסיציליאנית, ונחשבת אחד מארגוני הפשע החזקים בעולם. כמו בכל מאפיה, גם כאן הערך החשוב ביותר הוא נאמנות, ואין דרך החוצה – מי שנולד או התחתן עם המאפיה, גם ימות איתה. "הקלבריאנים נחשבו במשך שנים נחותים, אבל כיום הם עוצמתיים הרבה יותר מאשר הסיציליאנים", מציין פרי.

הגברים הם השליטים הבלעדיים באנדרנגטה, מעבירים בירושה מאפיינים מאצ'ואיסטים מסורתיים, מטילים אימה על סביבתם ואינם מהססים לנהוג באלימות כלפי נשותיהם. הנשים בארגון סובלות מחיים של דיכוי, נתפשות כנחותות ובמקרים רבים אינן יכולות להסתובב חופשי או להביע את דעתן אם היא סותרת את דעת הגבר. במאפיה של קלבריה, הפמיניזם המערבי של המאה ה־21 הוא בגדר שמועה רחוקה.

"הם מתחתנים עם הנשים כשהן בנות 13־14 בנישואים מאורגנים, לא מאפשרים להן לצאת החוצה לבד, לא נותנים להן להיות חופשיות, ואם הנשים נואפות הן יירצחו והגופות שלהן יבותרו – זאת התנהלות בקודים של ימי הביניים. למיתוס על המאפיה האיטלקית מתלווה לרוב ניחוח רומנטי, אבל אין שום דבר רומנטי או הרואי בגברים האלה, אלה הם האנשים הנוראיים ביותר שאפשר להיתקל בהם בחיים", אומר פרי.

האם היה לך את האומץ לעשות מעשה דומה אם היית במקום אחת הנשים הללו?

"ככותב אתה מנסה לשים את עצמך בנעליים של מישהו אחר, אבל במקרה הזה זאת שאלה טובה מאוד, אם הייתי מסוגל לעשות מעשה כזה. צריך להבין שבניגוד לגברים שיוצאים נגד המאפיה, ועושים זאת בשביל הפחתה בעונש הצפוי להם, הנשים לא מקבלות דבר בתמורה – כך שזה שיתוף פעולה מהותי ומוסרי הרבה יותר. אתה גם צריך להיות בעל דמיון מפותח מאוד כדי להצליח לדמיין חיים אחרים מעבר למאפיה – כי רוב האנשים חיים עמוק בתוך המציאות הזאת. מהבחינה הזאת האינטרנט הוא יתרון גדול, כי כעת קשה עד בלתי אפשרי לבודד מישהו מהחיים החיצוניים בתוך המאפיה. האומץ המוסרי והדמיון שמאפשר לראות חיים מעבר – השילוב הזה הוא נדיר, וייתכן שהוא יכול להסביר מדוע כה מעט נשים מוכנות לעשות דבר כזה".

"דיכוי נשים רע לעסקים"

בספר מצליח פרי להעניק לקורא חוויה של מותחן עלילתי קצבי, אף שהוא דוקומנטרי לחלוטין ומסתמך כולו על מסמכים משפטיים ועדויות מוקלטות. המילה Killed כתובה בו 308 פעמים – יותר מפעם אחת בעמוד, ומשקפת היטב את ריכוז החומרים הקשים לעיכול המופיעים בו. עם זאת, יש בספר סצנה אחת שפרי מודה שהוא הפיק ממנה הנאה וסיפוק. בסצנה הזאת, הגברים של מאפיית קלבריה מובלים באזיקים לבית המשפט ביום הראשון למשפטם, ונדהמים לגלות שהאולם מלא בנשים – החל מבנות המשפחה שיצאו נגדם, דרך התובעת הכללית אלסנדרה צ'רטי, ועד חבר השופטים, כלומר השופטות.

עו"ד אלסנדרה צ'רטי
FILIPPO MONTEFORTE / AFP

"זאת אחת הסצנות החביבות עלי בספר", אומר פרי. "נראה היה שאולם המשפט פשוט מלא בנשים באופן יוצא דופן, וניכר שגם הן נהנו ממנו. ברגע אחד הגברים האלה הבינו כמה הם מנותקים מהזמן הנוכחי, מהשינויים שהתרחשו בחברה במאה ה־21 – והם נאלצים להתמודד עם אובדן הכוח שלהם, עם כל השקרים שהם סיפרו לעצמם על עליונות גברית ונחיתות נשית. הם זועמים, הם חסרי אונים – כל החוקים של הארגון שלהם פשוט מתפוררים ברגע. עבורי זה פשוט רגע מסרט קולנוע".

המשפט נגד המאפיונרים של קלבריה נוהל על ידי נשים, ובראשן התובעת הראשית – אלסנדרה צ'רטי, הגיבורה הרביעית של הספר. באמצעות מידע יקר ערך שסיפקו הנשים, צ'רטי הביאה להרשעתם של עשרות חברי מאפיה ב־2013, ובהם קרובי משפחה של הנשים.

"לעדויות של הנשים יש שתי תרומות גדולות – הראשון הוא שהן חשפו את העוצמה והאכזריות של המאפיה הקלבריאנית", אומר פרי. "השני הוא המעשה הפמיניסטי – הסיפור שלהן נגע בנשים ברחבי איטליה. אחרי המקרים האלה היו 20־30 נשים בארגוני מאפיה שפעלו כמוהן, וחלקן סיפקו עדויות חשובות מאוד והובילו למאסרים המוניים, כך שהמומנטום הנשי נגד המאפיה הזאת רק התחזק.

"מצעדי האנטי־מאפיה באיטליה כיום גדולים הרבה יותר מאשר בעבר, גם כי יש הרבה יותר נשים שמעורבות במצעדים, וזה נכון לא רק לגבי ארגוני פשיעה, אלא גם לגבי האופן שבו מתייחסים לנשים באיטליה. מילאנו, למשל, היא אולי עיר מתקדמת, אבל יש בה עדיין רמה גבוהה של שוביניזם ומיזוגניה שלא היית מצפה לה במדינה מערבית עשירה. מהבחינה הזאת, אני חושב שלנשים האלה היתה השפעה אמיתית על נשות איטליה".

לאה גרפאלו

מבחינתו של פרי, "האמהות הטובות" גם מעניק פרספקטיבה חדשה לפמיניזם של המאה ה־21. "בהשוואה לוויכוחים בין כל מיני אנשים פריבילגיים בהוליווד והשיח של תנועת MeToo#, הסיפור של שלוש הנשים האלה הוא הכי פמיניזם שיש, כי הן הצליחו לבעוט בביצים של הגברים האכזריים ביותר בעולם המערבי, אז אי אפשר להמעיט בחשיבות של המעשה הזה לתנועה הפמיניסטית.

"פשע צועד יד ביד עם מיזוגניה, ולכן פמיניזם הוא כלי חשוב מאוד במאבק בארגוני פשיעה. בניגוד לארגוני טרור, שבדרך כלל הם איומים חיצוניים והמטרה שלהם היא לבצע פיגועי ראווה שיעשו כמה שיותר רעש, בארגוני מאפיה המטרה היא לעשות את הדברים באופן חשאי כדי לא לייצר רעש. והארגונים האלה הם לא איום חיצוני, אלא הם כמו סרטן שמתפשט בתוך גוף המדינה – בתוך העסקים שלנו, בתוך הפוליטיקה שלנו, הם בתוך כל חלק בחיים שלנו. הארגונים האלה יכולים להשפיע על גורלות של מדינות ולסחוט ממשלות".

אתה יכול להסביר איך הן עושות את זה?

ג'וזפינה פשי

"בתאילנד ואינדונזיה, למשל, המאפיות כל כך חזקות שהן הצליחו לסחוט את הממשלה כך שתאפשר להן להמשיך לפעול בחופשיות. הן נכנסו לשוק המניות, רכשו הרבה מאוד אג"ח ממשלתיות בהיקף של מיליארדי דולרים (5% מסך האג"ח) – ואז הן באו לממשלה ואיימו שהן ימכרו את כל האג"ח בבת אחת, המחיר ייפול, הריבית תעלה, הממשלה תתקשה לשלם לאחרים שימכרו וכך היא עלולה לפשוט רגל. הדרישה היתה שהממשלה תתן להם לפעול בחופשיות – ברחובות הערים ובשווקים הפיננסיים".

לאור האכזריות המאפיוזית שאליה נחשפת במהלך העבודה, לא חששת לחייך?

מריה קונצ'טה קאצ'יולה

"איימו עלי כמה פעמים, אבל לא בצורה באמת מסוכנת, אני לא רוצה להיות דרמטי סתם. במקרה אחד היתה עורכת דין של המאפיה שבאה אלי ואמרה לי 'אנחנו תמיד משיגים את מה שאנחנו רוצים'. ובפעם השנייה, כשביקרתי באחד הכפרים שנשלטים על ידי המאפיה, שוטר מקומי עצר אותי, הוציא אותי מהאוטו, לקח ממני את כל הפרטים, וכמה ימים אחר כך התפרסמה בעיתון המקומי כתבת שער שמפרטת כל פרט אפשרי עלי – כמו איתות שהם עוקבים אחרי. אז היו רגעים מטרידים, אבל זה כאין וכאפס לסיפורים של הנשים, וגם עבור עיתונאים איטלקיים שחיים באזורי המאפיה זה הרבה יותר גרוע, והם היו נתונים לסכנה אמיתית".

מה למדת על נשים מהעבודה על הספר?

"אני חושב שהבנתי כמה חרא נשים נאלצות לסבול. האומץ של שלוש הנשים האלה הוביל למלחמה של ממש נגד המאפיה של קלבריה – זה לא הרס את הארגון, אבל ייתכן שהיחס הנוראי שלהם לנשים נמצא בשינוי. נראה שלהיות ארגון פשע שמדכא נשים זה רע לעסקים במאה ה־21, וכדאי לזכור שבסופו של דבר, המטרה של הארגונים האלה היא לעשות כסף".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד כתבות במדור TheMarker Women

*#