תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"יש מלחמה ברקע": הנשים שמאחורי MeToo# בישראל מסבירות מה צריך לקרות עכשיו

לכתבה

פצצת ה-MeToo# התפוצצה לפני כשנה, וגלי ההדף עדיין מרעידים את העולם. כמה מהישראליות הבולטות שחשפו באומץ את הסיפורים שלהן - או את אלה של אחרות - מסכמות שנה של טלטלות, וגם חושבות על העתיד | מגזין TheMarker Women

23תגובות

במאי השנה זכתה נטע ברזילי במקום הראשון באירוויזיון עם ביצוע צבעוני ואנרגטי. ברזילי היא זמרת ומבצעת מוכשרת במיוחד; וגם לכותבי השיר מגיע קרדיט. אך ייתכן שלהצלחתם יש שותף נוסף, או ליתר דיוק, שותפה – תנועת MeToo#, שיצאה לדרך באוקטובר 2017 ועדיין מעוררת גלים ברחבי העולם. המסר התקיף של השיר – נשים הן לא צעצוע – השתלב מצוין במסרי התנועה, שמאחוריה עומדות נשים שנמאס להן שמתנהגים אליהן כאל סחורה, או חפץ נטול רגשות ורצונות משלו.

תנועת MeToo# פרצה לאחר התפוצצות פרשת הארווי ויינשטיין, שבה הואשם המפיק והבמאי על ידי יותר מ־100 נשים, רובן מתעשיית הבידור, בתקיפה מינית, הטרדה ואונס. השחקנית אליסה מילאנו ציטטה בטוויטר את הפעילה הפמיניסטית טאראנה בורק, שטבעה עוד ב־2006 את הביטוי Me Too (גם אני), כדי לתאר מקרים של הטרדה מינית. מילאנו עודדה נשים נוספות להשתמש בביטוי כדי לתאר מקרים שבהם חוו הטרדות או תקיפות מיניות, ולהראות עד כמה התופעה נפוצה. הציוץ נהפך במהירות לוויראלי, ונשים ברחבי העולם שיתפו פעולה.

וומן ספטמבר 2018

הכתבה מתפרסמת בגיליון ספטמבר של TheMarker Women

גם בישראל החלו נשים להעלות ברשתות החברתיות את הסיפורים שלהן – ובמהרה גילו כי הן לא לבד; הסיפור האישי, שרבות שמרו בסוד שנים רבות כל כך, יצא לאור ונהפך לסיפור של תרבות שלמה, הפוגעת בנשים וגם בגברים. "לא תכננתי לפרסם פוסט בהתחלה", מספרת שחר חנוך, אחת הנשים שפירסמו את הסיפור שלהן. "רק בזכות זה שראיתי עוד ועוד בנות כותבות הבנתי שאני חייבת לפרוק. ופתאום היתה איזו תחושה של אחווה מטורפת בין הבנות. פתאום את קולטת שיש עוד המון סיפורים, ואת מבינה שכולנו עברנו את זה, זה לא רק קרה לך. וברגע שמדברים על דברים השיח משתנה, ואז יש שינוי בעולם. הדבר הכי חשוב ש־MeToo# הוכיח זה שברגע שאת מדברת ומשתפת – יש לזה כוח".

שוחחנו עם הנשים שלקחו חלק במהפכה – שיתפו את הסיפור שלהן, עזרו לאחרות לשתף את הסיפורים שלהן – וביקשנו לשמוע מהן איך עברה עליהן השנה האחרונה מאז שהתנועת פרצה, האם היא הביאה לשינוי שקיוו לו, ומה לדעתן יקרה בעתיד – הקרוב והרחוק גם יחד.

אושרת קוטלר: "לימדו אותי להבליג על ההשפלות ולעבור הלאה"

סופרת, עיתונאית ואשת טלוויזיה. ב–2017 חשפה קוטלר כי 25 שנים קודם לכן, אלכס גלעדי, שהיה אז מנכ"ל קשת, התנהג כלפיה באופן שאינו הולם כאשר הגיעה לראיון עבודה

אושרת קוטלר
דניאל צ'צ'יק

"קמפיין MeToo# הפתיע אותי מאוד, ואני חייבת להודות שבתחילה גם עורר בי תחושת אי נחת. שהרי לכל בר דעת היה ידוע מזה שנים שאישה שמבקשת לפלס את דרכה בהוליווד תידרש בשלב כזה או אחר לשלם את האתנן הידוע. אז התגובה האינסטינקטיבית האישית שלי כלפי המתלוננות, היתה חשדנית לרגע. ביני לבין עצמי תהיתי מה קרה, למה עכשיו ומדוע הצביעות הזאת. לא רוצה לשחק את המשחק, אל תלכי להוליווד! הרי כולם יודעים איך מתקדמים שם, לא?

"המחשבות האלה, לצערי, הן תולדה של סוציאליזציה עמוקה ורעה. כל כך רעה, עד שאפילו אני, שקשה לחשוד בי שאיני פמיניסטית, כשלתי בהן לרגע. אלא שכל הסחרור הזה נמשך כמה דקות. מה שאמרתי לעצמי, המשפט הזה על אודות הדרך שבה נהוג להתקדם בהוליווד, התחבר לי לאירוע ישן שעליו אני נתבעת היום. היה זה מנכ"ל קשת הראשון, אלכס גלעדי, שאמר לי אותו דבר בדיוק, אחרי שסירבתי להצעתו לצאת איתו לארוחת ערב בעקבות ראיון מקצועי שעברתי אצלו, לפני יותר מ־25 שנה. 'את לא יודעת איך מתקדמים בהוליווד?', שאל אותי אז בלי להתבלבל המנכ"ל הכל יכול. הרמיזה היתה ברורה, כי הרי ידוע לכל איך בדיוק מתקדמים שם.

"זה היה מכעיס, זה היה משפיל, זה היה מוטרף. ואני שמחה כל כך ששלחתי אותו לאכול לבד אז. כמובן שלא התקבלתי לעבודה בקשת. 25 שנה לא פרסמתי את הסיפור ברבים, מי שידע על כך היו חברים, הורים וקולגות. מדוע לא פרסמתי? כי זה היה מביך, זה היה משפיל, זה היה צהוב. זה לא היה לכבודי. וגם, כי לימדו אותי להבליג על ההשפלות האלה ולעבור הלאה. אז כך עשיתי. שלחתי את גלעדי לעזאזל וטיפחתי קריירה מפוארת בחברת החדשות של ערוץ 2, על אפו ועל חמתו. זה היה גמולי. אפשר גם בלי להיכנע לסחטנות המתועבת הזאת, שאין לי ספק שקיימת גם היום. מודה, שלא בער לי לרוץ ולספר לחבר'ה. ממש לא.

"אלא שמה שקרה לאחר הווידוי הזה באולפן חדשות 10 לפני כשנה נהפך מרגע לרגע מטורף עוד יותר. לצד מבול של הודעות תמיכה, שמעתי גם את הקולות האחרים, אלה שקראו לי שקרנית, פתיינית, או יותר גרוע, כאלה שבכלל לא הבינו מה בעצם הבעיה: הם קראו לזה חיזור. למרבה התדהמה, היו גם נשים שהאשימו אותי בפתיינות. כן, נשים.

"אבל הדבר המופרך ביותר שעבר עלי השנה הוא תביעת ההשתקה שמוגשת נגדי ונגד נרי ליבנה, שסיפרה סיפור דומה ואף גרוע יותר על אלכס גלעדי. מדוע השתקה? מאחר שבעקבות הווידוי שלי ושל ליבנה, פנו שתי נשים נוספות למערכות התקשורת וטענו שגלעדי הזמין אותן לביתו בתירוץ מקצועי ואז כפה עליהן יחסי מין. פורסם גם מקרה על ידי אורלי וילנאי בחדשות 10, שבו עלתה טענה לאונס ממש. גלעדי איים בתביעה נגד מערכות התקשורת אבל אז פנה להגן על עצמו בדרך הקלה ביותר, תביעת השתקה. 2 מיליון שקל תובע כעת גלעדי בגין לשון הרע, ומקווה שהאיום הזה ישתיק את האחרות.

"מזעזע אותי הוא שנכון לעכשיו, האיום שלו מצליח. הנשים לא מוכנות להיחשף. עדיין לא... ההליך המשפטי מאיים עליהן. הן מ פ ח ד ו ת .

"בארצות הברית, המפיקים, הבמאים והשחקנים שהואשמו בהטרדה או תקיפה מינית, התנצלו פומבית, ואם לא עשו כך, פוטרו. בישראל, לעומת זאת, מגישים תביעות דיבה – שהן במהותן תביעות השתקה. הוועד האולימפי הבינלאומי לא טרח לשחרר את גלעדי מתפקידיו. שידורי קשת נתנו לו גיבוי, ובסוף, רק בלחץ דעת הקהל, שיחררו אותו מתפקידו כנשיא.

"כן, אלכס גלעדי שסירב להגיב על הפרסום בחדשות 10, שעות לפני שעלינו לאוויר, טוען לפתע שאני ממציאה את הכל. אני, שבמשך 27 שנים הייתי טובה מספיק כדי להגיש את תוכניות החדשות והאקטואליה החשובות ביותר בערוץ 2 וערוץ 10, נהפכתי לפתע פתאום, ביום בהיר אחד, לשקרנית.

"אז האם למדנו משהו בעקבות קמפיין MeToo#? לא ממש, כנראה. עד שבית המשפט לא ישים קץ לתופעה הבזויה הזאת של השתקת הנשים המתלוננות באמצעות הגשת תביעות מופרכות מצד גברים שטוענים להוצאת דיבה, גם אם אין בסיס לטענותיהם, לא עשינו כלום.

"נשים מפחדות להתלונן היום יותר מתמיד, כי ההליך המשפטי מוחק אותן. על זה אולי בונה גלעדי, על זה כנראה בונה גם חיים רמון שבחוצפתו הגיש תביעה נגד הסטודנטית שקבלה על העסקתו כמרצה באוניברסיטת תל אביב. אז בצער רב אני יכולה לומר לסיכום – שנה אחרי שהקמפיין החשוב כל כך בא לעולם. בישראל, לפחות, הוא נחל כישלון מהדהד".

גלעדי הגיש תביעת לשון הרע נגד קוטלר בטענה כי הדברים שקריים.

מעין קרת: "הבנתי שזה הזמן של הנשים להתאחד"

הקימה את Changing Model, עסק לשיפור דימוי גוף אצל נשים. מעבירה סדנאות והרצאות ועובדת עם עיריות ובתי ספר

מפייסבוק: "גם אני הוטרדתי מינית, גם אני נאנסתי. לא פעם אחת, לא שתיים, לא שלוש. הפסקתי לספור. פעם אחת בגיל שש בגינה ציבורית – הוטרדתי קשות. פעם אחרת בגיל 12 – נאנסתי, כלומר נקלעתי לסוג של יחסי מין כשאני אומרת "לא לא לא" ובאיזשהו שלב משתתקת כי מבינה שאין בזה טעם.

בטסט הדוגמנות השני שלי, צלם לא מוכר, כשעוד לא הגעתי לאנשים "מביני עניין" – הוטרדתי מינית קשות. לא מעוניינת לפרט. מי עוד? חבר טוב, מאוד טוב, במילאנו, שהיה דמות אב בשבילי, כמה שנים מאוחר יותר כשבאתי לעבודה במילאנו אחרי שגרתי שם, אנס אותי במלון, קריאות עזרה וצעקות לא עזרו, אף אחד לא שמע".

מעין קרת

"את הפוסט הזה כתבתי מתוך הבנה שצריך לעשות שינוי. זה היה מן רגע שבו פשוט עשיתי את זה, לא חשבתי יותר מדי. היה משהו חזק מאוד שגרם לי לעשות את זה. זה היה הטיימינג הנכון, וגם אני הייתי בשלה לדבר על הדברים האלה. הבנתי שזה זמן של נשים להתאחד. ראיתי נשים עושות את זה, ואמרתי 'יאללה, זה הזמן לספר'. אני יכולה לעשות את זה – זה לא מערער את העשייה שלי, זה לא מערער את הבית שלי, אז אני יכולה לעשות את זה בשביל נשים שיותר קשה להן. אחרי שכתבתי, זה קיבל המון כוח. זה לא היה משהו מתוכנן, הייתי צריכה לחשוב מה אני רוצה, לא רציתי לדבר על זה מעבר למה שכתבתי בפוסט, הייתי צריכה להתבשל עם עצמי, להבין מה השלב הבא.

"המהפכה הזו פרצה בבת אחת, ויש מהפכת גוף שקיימת כבר הרבה שנים. מדברים המון על מודל הרזון ועל השמנה ויש יותר דיבור על שמנופוביה. הכל קשור לאיך גוף האישה מצופה להיראות, איך הכתיבו לנו כיצד אנחנו צריכות להתנהג. זה בסדר גמור שהתרבות מכתיבה לנו דברים, אבל אלה לא דברים שהם לטובתנו. אז עכשיו אני מבינה מה השלב הבא מבחינתי, ואני עובדת על הרצאה שמחברת בין דימוי גוף להטרדות מיניות. החיים שלי טובים כיום. ברגע שמטפלים בדברים ומדברים עליהם, שזה הכי חשוב, אפשר להתחזק".

אוסנת איטה סקובלינסקי: "עדיין תנועה של נשים פריבילגיות וחזקות"

עיתונאית ויועצת אסטרטגיה דיגיטלית

מפייסבוק: "היום, כשכל הסיפורים יוצאים לאור, אני כועסת, אני כועסת על כך שזה קורה רק עכשיו, על כך שאני לא זכיתי לתמיכה שנשים אחרות מקבלות היום. אני יודעת שאני חלק מהתנועה שאפשרה למה שקורה היום להתרחש אבל מרגישה שהגב שלי שימש כאחת המדרגות בדרך לשם. למה שקרה יש חלק לא מבוטל בעזיבה שלי את תל אביב, ובסופו של דבר את ישראל.

"אני כועסת נורא. אני כועסת על כך שעדיין יש תגובות נגד מכוערות. אני כועסת על כך שכלי התקשורת מתייחסים לכל האירועים האלה כסנסציה במקום כאירועים יומיומיים שקורים לכל הנשים. אני כועסת על כך שרק נשים מפורסמות או נשים שהוטרדו על ידי גברים משפיעים זוכות לקבל את הבמה. אני במיוחד לא יכולה לסבול את כל אלה שמדברים על כך שאנחנו הורגות את הרומנטיקה ושעכשיו מעסיקים יפחדו להעסיק נשים, או שאנחנו גורמות לעצמנו נזק.

"אני רוצה שכמה שיותר נשים ידברו, אני רוצה שנהפוך את העולם לבטוח יותר עבור הבנות שלנו, אבל אני לא מרגישה שאני יכולה לקחת חלק בזה. יש לי עוד סיפורים לספר, אבל הותשתי. אני אנסה להיות מרירה פחות ופעילה יותר. בינתיים, אני משאירה את החזית לנשים אמיצות ממני ומקווה שכולנו, גם האמיצות פחות, נמשיך לתמוך באלו שצועדות קדימה לקו האש ומספרות את הסיפור שלהן.

"הפתיע אותי כמה אנשים הגיעו לפוסט שלי. זה עזר לי לעשות קלוז'ר לסיפור הזה. בזמנו כל כך הרבה אנשים יצאו נגדי, שההכרה בכך שנעשה לי עוול עזרה לי לסגור את הפרק עם פחות כעס.

"זהו מאבק חיובי ונחוץ. אני שומעת נשים שמבינות עכשיו שמה שקרה להן לא היה תקין, ובפעם הבאה זה לא יעבור בקלות. יש גברים שמבינים שאולי הם היו לא בסדר. אבל זאת עדיין תנועה של נשים פריבילגיות, חזקות. למי שאין את התמיכה הזאת – לא הרבה השתנה.

אסנת איטה סקובלינסקי

"לפני כמה זמן יצאתי לבר בעיר קטנה יחסית בקנדה, שם אני מתגוררת כיום. מישהו הטריד אותי, תקפתי אותו ורצתי לשומרים – אבל הם העיפו אותי משם, בטענה שאני "טראבל מייקרית". זו היתה סטירת לחי מצלצלת. בתל אביב יש יותר מודעות, אבל זה באמת מאבק שנמצא בבועה והוא לא באמת משפיע, לפחות עכשיו, על כל מה שנמצא מסביב.

"יש ילדה בת שבע בחיים שלי ואני חושבת מה יקרה כשתגיע לגיל 11 – האם אני אכין אותה מראש לכך שגברים הולכים להעיר הערות ולגעת בה, והנה מה שצריך לעשות? מצד אחר, למה שאני אכין אותה לחיים האלה? אולי משהו ישתנה? אני גם לא רוצה להפחיד אותה.

"חשוב מאוד שנמשיך לדבר על זה. ככל שנמשיך לדבר על זה, נשים אחרות שזה קרה להן ירגישו בנוח לדבר על כך, וגברים שפוגעים בנשים יפחדו יותר. הם יראו שהדברים האלה יוצאים החוצה".

הדס שטייף: "כדי להשלים את המאבק צריך לשנות את החוק"

עיתונאית ושדרנית רדיו ישראלית. כתבת לענייני משטרה בגלי צה"ל וחשפה מקרים רבים של חשדות להטרדות ותקיפות מיניות

הדס שטייף
עופר וקנין

"טיבן של מהפכות שבהן יש תהליך שמתחיל לאט הוא לעורר אנטגוניזם. עברתי את זה לפני שמונה שנים, עם פרשת עמנואל רוזן ובמקרים אחרים. אלא שעוד ועוד סיפורים הראו כמה זה נכון להילחם בתופעה. אלה לא אנשים ונשים מפורסמים, אלא אנשים מהיישוב, ויש הרבה סבל. אז אני ממשיכה במשימה היומיומית שלי, עם הסיפורים הקטנים. בשבילי הפרויקט הזה חי ובועט.

"בשביל להשלים את המאבק צריך לעשות שינוי בחוק ההתיישנות, בענישה, ולעשות הרבה הסברה וחינוך. אפשר לראות את זה בתביעת לשון הרע שהוגשה נגדי בנושא הטרדות מיניות. זה חלק מהמאבק בתביעות השתקה, 'אמת דיברתי' כן או לא, וחלק מהקמפיין של MeToo# נגד מפורסמים שלכאורה מטרידים מינית.

"בשנה האחרונה יש עלייה גדולה במספר הפניות שאני מקבלת בנושא. זה ניכר כבר כמה שנים, אך במיוחד מאז שהחל הקמפיין. רק בימים האחרונים קיבלתי 20 פניות. אלה סיפורים קשים, לפעמים אני מותשת מהם. שנים רבות הייתי כמעט לבד בזה. יש עיתונאים שמביאים סיפורים וזה נהדר, אבל אני לא מכירה הרבה עיתונאים שזה היומיום שלהם. אני אשמח ביום שאקום בבוקר ויפנו אלי פחות אנשים בנושא הזה".

רחל בית אריה: "הקול של הנפגעות רק התחיל לקבל לגיטימציה"

מנהלת שותפה בפוליטיקלי קוראת, אתר תוכן פמיניסטי עצמאי, ופעילה פמיניסטית

רחל בית אריה
מגד גוזני

"כשהתחיל הגל מכיוון הוליווד ונשים מפורסמות והגיע לישראל, קיבלנו יותר ויותר פניות. בכל פעם שנחשף סיפור, מגיעים עוד אחריו. נשים הבינו פתאום שהסיפור שלהן, שהן התביישו לספר אותו, וחשבו שהוא רק שלהן, הוא הסיפור של כולן; שאין אישה שלא עברה את זה. זה חלק ממערכת שלמה שמדכאת נשים ומפעילה אלימות יומיומית נגדן. אני חושבת שהעובדה שזה הגיע גם מנשים מפורסמות, בעלות כוח, חידדה להרבה מאיתנו את ההבנה הזאת.

"'פוליטיקלי קוראת' התחילה עוד קודם להתרחב לקהלים חדשים, גם בעקבות קמפיין #יותר_מבוכריס שיזמנו, וגם אחרי כן היתה התרחבות משמעותית. אם בעבר הקהל שלנו היה ברובו הגדול צעירות מהמרכז, כיום יש לנו הרבה יותר פניות מהפריפריה, וגם מנשים מבוגרות שמספרות על הטרדות שהן חוות עכשיו – וגם על סיפורים שהיו מושתקים, לפעמים 30 שנה ויותר. כשנשים מספרות את הסיפור שלהן זה משחרר ונותן להן המון כוח.

"תהליך חשוב נוסף בשנה האחרונה היה שיותר ויותר גברים הבינו עד כמה התופעה נפוצה – לא רק שכל אישה עברה את זה, אלא כל אישה עברה את זה עשרות פעמים בחייה. יש גם תגובות מגברים שזה מפחיד אותם, וכמות התגובות התוקפניות והאלימות שאנחנו מקבלות עלתה מאוד. אמירה כמו "על כל מילה שגבר יאמר עכשיו תוכלו להעמיד אותו לדין", למשל, מבטאת פחד מובהק. אני מבינה למה יש פחד, כי יש פה שינוי בכללי המשחק: אם פעם גברים הטרידו ונשים שתקו, זה משתנה.

"עדיין לא סיימנו. הקול של נפגעות רק התחיל לקבל לגיטימציה. השלב הבא הוא לדבר בכלל על יחסי גברים־נשים, איך מתקיימים יחסי הכוח האלה, איך משנים אותם, ואיך החברה מפסיקה לתת לגיטימציה לעבריינות מין ולאלימות מגדרית. איך מערכות גדולות ייתנו לגיטימציה לקורבנות, ייסדו מנגנונים שיוכלו לטפל בתלונות שלהן, ויפסיקו לתת לגיטימציה לתוקפים – שזה מה שרובן עושות עכשיו".

שחר חנוך: "גברים מתחילים להפנים שזה לא רק סיפורים"

דוגמנית למידות גדולות ופעילה לדימוי גוף חיובי

מפייסבוק: "גיל 12 – רבתי עם חברה. אח שלה (שיש לו חברה, חייל ומבוגר ממני בשבע שנים) בא לנחם אותי. התחיל לגעת בי ונשק אותי ושים את היד שלי על ה... שלו. ביקשתי שיפסיק. אמרתי שלא נעים לי. הוא המשיך...

מצנזרת.

פעם ראשונה, אבל לא אחרונה, שקפאתי במקום ולא הצלחתי לצעוק או לברוח.

גיל 16 מצאתי חן בעיני השומר בבית הספר. כשהייתי מגיעה הוא היה בכוונה פותח את השער ממש מעט כדי שאני אצטרך להיצמד אליו כשאני נכנסת (וזה אחרי שהייתי צריכה לנהל איתו שיחה לפני שפתח את השער). הוא גם היה בא לשבת לידי מדי פעם בהפסקות ומחמיא על החיוך שלי.

הנהלת בית הספר אמרה שהם לא יכולים לפטר אותו. זה המשיך מעל לחצי שנה.

גיל 17 – יצאתי עם מישהו לפני גיוס שהחליט שהוא חייב לשכב עם בחורה לפני הגיוס. מצנזרת.

גיל 28 צילומים. מקרה שקרה פעמיים עם צלמים פרטיים שונים. צלם מכוון אותי לזווית שהוא מחפש, ושוב ושוב עד שאני מבינה שהזווית שהוא מחפש היא... למבוגרים בלבד.

זאת המציאות שלי.

אני לא היחידה".

שחר חנוך
מגד גוזני

"אמא שלי לקחה קשה מאוד את החשיפה שלי, היא מהדור שאומר שצריך לשמור לעצמך. אמרתי לה שלא, אנחנו עושות פה שינוי.

"זה שינה לי את החיים במובנים רבים. דבר ראשון, הבנתי שהרבה בנות חוות את זה, ושזו ממש לא אשמתי. אם מישהו מטריד אותי ברחוב אני אומרת לו שזה לא נעים. התרגלתי להעיר ולנסות לשנות את השיח הציבורי. למדתי לכבד את עצמי הרבה יותר. הבנתי שבעבר, מאחר שלא רציתי להמשיך את הדפוס של האונס שקרה לי כמה וכמה פעמים, אמרתי שאני לא רוצה להיכנס למקום של קורבן, ואם גבר לא שומע שאני אומרת לו "לא" פעם אחת או פעמיים, אני מסיימת את זה כמה שיותר מהר כדי שנחייך, נגיד לילה טוב ושיילך. גם ככה הוא לא יקשיב לי. אחרי MeToo# נפל לי האסימון, שזה היה הדפוס שלי.

"הפסקתי לזייף במיטה. אני אומרת לגבר שהוא לא עשה את העבודה כמו שצריך. אנחנו גם צד בסקס. זה גם פתח כל כך הרבה שיחות עם גברים. הם היו בטוחים שכולן מגזימות. כשאמרתי להם שנאנסתי, הם לא האמינו שהם מכירים מישהי שחוותה את זה. אף אחת לא מדברת על זה אז בנים חושבים שזה מיתוס. בזכות זה שמדברים על כך, גברים מתחילים להפנים שזה לא סתם מספרים או סיפורים. צריך לחבר לזה פנים – להגיד הנה, מישהי שאני מכיר עברה את זה.

"ברגע שגברים התחילו לראות חברות שלהם, אחיות שלהם, נשים שהם מכירים, כותבות בפייסבוק ומדברות על זה בשיח הציבורי – התחיל להתרחש שינוי. בעיני אנחנו מתקדמים לעבר שוויון אמיתי, בצעדים קטנים מאוד, אבל כל הדברים האלה הם צעד. אולי לא יספרו על זה בשיעורי היסטוריה, אבל זה משהו שנוכל לספר לילדות, לנכדים, 'אני הייתי חלק מ־MeToo#'".

מעין רוגל: "יש מלחמה, ועד שלא נפרק מהיסוד כל מה שהיה קודם, לא יצמח משהו חדש"

סופרת ומנחת סדנאות כתיבה

מפייסבוק: "אז גם אני. היו אלה שהשאירו אותי מבולבלת, והיו אלה שהשאירו אותי חסרת אונים. אבל היה גם זה ששברתי לו את האף (וברחתי בבכי), והיה את האידיוט בצבא, שבאותו יום ממש דיווחתי עליו למפקד היחידה, ובאותו יום ממש ארז את התיק שלו ועף מהיחידה מיד, כי יש מפקדים טובים, ואנשים טובים.

מי לא, בעצם? מי לא נפגעה, הוטרדה, נאלצה לשקול אם לדבר או לא, אם לצעוק או לא, אם לספר או לא.

ואני כן משתתפת רק כדי שבפעם הבאה, בשיחת הסלון הבאה, כשמישהו יגיד לי ש׳ממש לא כולן׳ אני אוכל להצביע ולהראות לו שכן. כולן. וזה צריך להשתנות, רק דרך מודעות וחינוך.

"כשהכל התחיל ישבתי באיזו שיחה ומישהו אמר 'אני לא מבין, אם אני מעביר למישהי ליטוף בקטנה על התחת זה נורא מחמיא, זה מה שאתן רוצות'. זה מה שגרם לי לכתוב את הפוסט, הבנתי איזה פער יש בדרך שבה גברים ונשים גודלו.

"השנה האחרונה היא כאוס, ואני נוטה להאמין שמהפכות גדולות חייבות להגיע מכאוס. יש מלחמה ברקע. עד שאנחנו לא מפרקים עד היסוד את מה שהיה קודם, לא יכול לצמוח משהו חדש. אנחנו ממזרות, שינינו את החוקים, ועכשיו אף אחד לא יודע מה החוקים עד הסוף, אז כולם נורא נזהרים ורבים מתקוממים.

מעיין רוגל
מגד גוזני

"יש טענה שהוצאנו את כל הרומנטיקה. הם בוכים על זה שדפקנו את החיזור, ואי אפשר להגיד מחמאות, ואני לא קונה את זה. אם מישהו הגיע לחדר שלי בצבא בתחתונים, והציע לי הצעות – זה לא חיזור.

"מכאן אנחנו ממשיכות באותה עוצמה. אני מרגישה את זה גם בשיח הלהט"ב. בגלל כל מה שקורה עכשיו, כמעט כל מי שמחוץ לארון נהפך לשגריר, דובר, מחלקת הסברה. אז במובן מסוים, להיות אישה זה גם לחנך אנשים במרחב – איך לדבר עם נשים, מה מותר ומה אסור. לפעמים זה נורא קשה, זה דורש מאיתנו להיות במצב של עימות הרבה פעמים, ולא לכולן זה מתאים. אז באיזשהו מקום אני חושבת שזאת אחריות של אלה שכן מסוגלות, להיות שם ולשמור על אלה שלא".

לקריאה נוספת: מה חושבים גברים על #MeToo? יש דברים שאפשר לומר רק בזמן טיפול

שנה ל–MeToo# גם בארצות הברית: מתוך עדויות שפורסמו ב"ניו יורק טיימס"

"לומד לסלוח לעצמי"

כריס בראון, 67, סיפר בדצמבר 2017  ל"ניו יורק טיימס" כי חווה התעללות מינית כשהיה בן 17, על ידי המנצח ג'יימס לוין, שהיה בסגל תוכנית הקיץ שבה למד בראון. ההאשמה שלו היתה אחת מתוך כמה שהובילו לכך שאופרת המטרופוליטן, שבה לוין היה מנהל מוזיקלי במשך ארבעה עשורים, פתחה בחקירה שבדקה את התנהגותו של לוין ובסופו של דבר פיטרה אותו.

"כמעט כל התגובות שקיבלתי היו תומכות", אמר בראון. "חלק כתבו וסיפרו שהם חוו התעללות בבית או במקומות אחרים, והכתבה נתנה להם מוטיבציה לחלוק את הסיפור שלהם. קיבלתי סיפוק רב מזה שגברים מבוגרים תמכו בי, כי זה משהו שגברים כל כך צריכים לעשות – לבטא את הרגשות שלהם, לחזק אחד את השני. למרות שהכתבה כן נתנה לי תחושת הקלה עמוקה וסגירת המעגל להתעללות שחוויתי, זה פתח בעיות אחרות שהחמירו בעקבות ההתעללות, גם אם אינן קשורות באופן ישיר. למשל, הביטחון העצמי שלי. כיום אני לומד לסלוח לעצמי על מה שלא הצלחתי להשיג, ולהיות אסיר תודה על מה שהצלחתי לעשות".

"גברים קיבלו השראה לעשות שינוי"

סוזן רייט, 48, עבדה במפעל פורד בשיקגו בשנות ה־90, ולפני שני עשורים הגישה נגד פורד תביעה על הטרדה מינית. אחרי שנחשפה תביעה נוספת נגד החברה, רייט סיפרה בדצמבר 2017 ל"ניו יורק טיימס" את הסיפור שלה.

"זאת היתה רכבת הרים רגשית, אחרי שסיפרתי את הסיפור. חיפשתי עזרה נפשית, כי ידעתי שאני זקוקה לזה כדי להמשיך הלאה. התגובה האהובה עלי היתה מגברים ששמעו את הסיפור שלי וזה נתן להם השראה לעשות שינוי בחברות שלהם. זה היה שווה את זה, עבורי.

"הטלפון שלי לא הפסיק לצלצל. הוזמנתי לסגור את צעדת הנשים במארס בשיקגו, וזה היה מדהים. אני מנצלת כל הזדמנות שנקרית בדרכי, כי אני יודעת שעכשיו, ברגעים אלה, עדיין יש נשים שעובדות במפעל ובתעשיות אחרות והן מפחדות לדבר".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד כתבות במדור TheMarker Women

*#