רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עדכון תוכנה: החרדיות השתלבו בהייטק - עכשיו הן צריכות גם להרוויח

לכתבה
האקתון במרכז האקדמי לבמיכאל ארנבורג

בשורת ההכשרה במקצועות ההייטק בסמינרים לנערות חרדיות הכזיבה - כשהבוגרות גילו שהן תקועות במשרה משעממת, עם שכר נמוך ובלי אופק לקידום

תגובות

רכונה על מכונת התפירה במפעל לכיפות, תמר מנדל, בוגרת סמינר חסידי בבני ברק, לא חלמה שבתוך שנים ספורות תתחיל לעבוד בחברת הייטק. "אבטחת מידע? מי שמע על זה?" היא צוחקת. הדילוג של מנדל, 25, מעבודתה כתופרת כיפות ללימודי תואר במדעי המחשב, ולאחר מכן להשתלבות בתוכנית "סייבר עילית" במרכז האקדמי לב בירושלים, ולעבודה באינטל – וכל זה כשהיא אם לתינוקת – הוא סיפור יוצא דופן. היא עצמה מצטנעת ומכריזה ש"כל אחת יכולה. זה בעיקר עניין של השקעה ורצינות".

הכתבה מתפרסמת בגיליון ספטמבר של TheMarker Women

וומן ספטמבר 2018

ואכן, אף שמנדל בורכה בכישרון היה לה גם הרבה מזל. לולא נפתחה התוכנית הראשונה מסוגה לתואר במדעי המחשב או בהנדסת מחשבים לצעירות מזרמים סגורים, אולטרה־אורתודוקסים, במכללה לנשים של המרכז האקדמי לב (קמפוס טל), יש להניח שכישרונה לא היה מתגלה – ומן הסתם היתה נתקעת בתחתית, כמו חרדיות רבות העובדות במשרה חלקית ומרוויחות שכר זעום.

בשנים האחרונות הוכשרו צעירות חרדיות רבות בסמינרים בבדיקת תוכנה, אך כיום ברור שתעודת הנדסאות המחשבים שהן מקבלות בסוף המסלול, אינה מספיקה כדי שיוכלו להשתלב במקום טוב בתעשיית ההייטק. מה גם שבסמינרים השמרניים יותר, הנערות מוגבלות יותר. מבין קומץ המקצועות המסורתיים שהיו פתוחים בפניה בסמינר בעלז בבני ברק, שבו למדה, מנדל פסלה מראש את ההוראה ("ריחמתי על הילדים"). מאחר שהיתה בעלת "ראש טוב" כהגדרתה, ואהבה חשבון, היא בחרה ללמוד הנהלת חשבונות – המקצוע היחיד ששילב עבודה עם מספרים.

בעוד שבמגזר החרדי־ליטאי מושגים של קריירה והגשמה עצמית מחלחלים וזוכים ללגיטימיות, הרי שבקהילות הסגורות הם עדיין מחוץ לתחום. ואולם, למנדל היו רעיונות משלה. "הבנתי מהר מאוד שהעבודה של מנהלת חשבונות רוטינית ומשעממת, ואין לאן להתקדם", היא אומרת. בצר לה, כפרנסה דחוקה, החליטה לעבוד בינתיים במפעל לכיפות.

היא עבדה כך במשך כשנה, ובינתיים חשבה על חזרה ללימודים. "חיפשתי מקצוע טוב, מאתגר. רציתי ללמוד, אבל לא היה לי מושג מה". לבסוף ניגשה לבחינת תיל (המקבילה לפסיכומטרי במיונים למכללות) במכללת לוסטיג החרדית ברמת גן. התוצאות שלה היו מצוינות, והוצע לה ללמוד מדעי המחשב, אך היא ויתרה. "הבנות שם חרדיות, אך הן פתוחות יותר ממני", היא מסבירה. השוני, מבחינת הלבוש, היחס לאינטרנט, לסמארטפונים ועוד, הפריע לה. העובדה שהיא בדיוק בשלב השידוכים בחייה, ושהלימודים במקום "המודרני" יכולים להזיק לה, היתה אף היא שיקול.

בדיוק אז, לפני כחמש שנים, נפתחה בקמפוס טל בירושלים מסגרת חסידית ייחודית – שסיפקה למנדל את ההזדמנות שחיכתה לה. בשבוע הראשון ללימודים בתוכנית "תבונה" התארסה, ולאחר מכינה בת שישה חודשים, החלה בלימודים האקדמיים. היה עליה להשתפר בעברית, שכן עד אז דיברה ולמדה לרוב ביידיש. עם זאת, כדוברת אנגלית, לימוד שפה זו המהווה חסם משמעותי אצל נשים חרדיות נחסך ממנה. כמחצית מבנות המחזור שלה נשרו בדרך ולא עמדו בקושי שהתוכנית הציבה בפניהן, הן מבחינת לימודים והן מבחינת יחס הקהילה. אך מנדל סיימה בהצלחה.

מיד לאחר לימודיה המשיכה מנדל לתוכנית לימודי הסייבר שנפתחה במרכז האקדמי, שיתוף פעולה עם המרכז לחינוך סייבר של קרן רש"י ומערך הסייבר הלאומי במשרד ראש הממשלה. היא נבחרה מבין מאות מועמדים. גם כאן נשמרה הפרדה בין גברים לנשים. "חיפשתי אתגר והסייבר נראה לי מעניין", היא מסבירה. בזמן הלימודים היא שולבה באינטל בתחום אבטחת תוכנה במשרה חלקית.

האקתון במרכז האקדמי לב
מיכאל ארנבורג

במרכז האקדמי לב, שבה לומדות נשים דתיות וחרדיות בקמפוס נפרד ("טל"), גאים בהשתלבות של נשים כמו מנדל, כהוכחה לכך שאפשר לשלב חרדיות בהייטק. לפני כמה שבועות אף התקיים בקמפוס טל האקתון (מרוץ תכנות ליצירת פיתוחים טכנולוגיים), שמחצית המשתתפות בו היו חרדיות.

בהאקתון, שנערך במשך 44 שעות על פני שלושה ימים, נראו נשים הכותבות קוד תוכנה תוך הנקה. עד כמה שתמונות אלו מלבבות, האם הן משקפות נאמנה את השתלבות החרדיות בהייטק, תחום שההתקדמות הנשית בו משולה למרוץ מכשולים? והאם ההשתלבות הנחשונית של מנדל היא יוצא מן הכלל המעיד על הכלל, או סיפור ייחודי?

הטאבו על האקדמיה התרופף

בראשית העשור הקודם, סביב המשבר הכלכלי בחברה החרדית, החלו פרנסי הציבור החרדי להבין שכדי לשמור על המודל המסורתי של בית תורה, שבו עול הפרנסה מוטל על הנשים והגברים לומדים בכולל, יש לאפשר לצעירות ללמוד מקצועות שונים חוץ מהוראה.

מהפכת האקדמיזציה יצאה לדרך באישורו של מנהיג הציבור החרדי אז, הרב אהרון שטיינמן, שספג קיתונות של בוז והתנגדויות למהלך מהפלגים הקיצוניים. ב־2004 נפתחו מסלולי ח"ן (חוכמת נשים) כלימודי המשך בסמינרים. גולת הכותרת של המסלולים הללו היתה לימודי הנדסאות מחשב, כשהתקווה היתה שאלה יביאו לנשים החרדיות ולמשפחותיהן רווחה כלכלית.

האקתון במרכז האקדמי לב
מיכאל ארנבורג

בחברה החרדית יש איסור חמור על לימודים אקדמיים וזו הסיבה לפתיחת ההכשרה בסמינרים. עם זאת, בשנים האחרונות הטאבו התרופף, ויותר ויותר סטודנטיות חרדיות לומדות לתואר בלימודי מדעי המחשב והנדסת תוכנה במכללות ייעודיות לדתיים – בין השאר במרכז האקדמי לב, במכללת הדסה בקמפוס שטראוס ובאוניברסיטה הפתוחה. אבל הספינה הזו, של ההכשרה לתעשיית ההייטק, נוטה עדיין לצד אחד; ומרבית הנשים בתחום הוכשרו בסמינרים. עד היום, כ־700 בנות מוכשרות בכל שנה במסלולים אלה.

הציפיות שתלו בהכשרות האלו הרקיעו שחקים, הן מצד משרד הכלכלה שהשקיע תקציבים רבים בתמריצים למעסיקים והן מצד פרנסי הציבור החרדי. החידוש נקלט בהדרגה בציבור שרוב נשותיו עסקו באופן מסורתי בהוראה, והמניה של הבנות שלמדו תכנות טיפסה אט אט בשוק השידוכים. אחרי הכל, ההורים הבינו שזו פרנסה המכבדת מאוד את בעליה.

ואולם עבור מי שעוקבים אחרי ההתפתחויות בעולם החרדי בשני העשורים האחרונים, נראה שלמרות סיפורי ההצלחה המתפרסמים פה ושם, על אף הפוטנציאל של הנשים החרדיות וגם אחרי ההשקעה הגדולה – ההשתלבות של נשים חרדיות בתחום ההייטק היא עדיין מוגבלת, ונשארה נחלתן של מעטות בלבד.

נרי הורוביץ, שבדק את שוק התעסוקה של נשים חרדיות, הראה את שוליות הנשים החרדיות ודחיקתן לעבודות עם שכר נמוך, גם בתחום ההייטק. מחקרו מ־2017 העלה כי רק כ־1,300 נשים העובדות בענף הן מפתחות תוכנה. כ־3,000 נשים, כלומר, מרביתן, עובדות בדרגות הבסיסיות בעולם ההייטק, שלא מחייבות תואר במדעי המחשב או תעודת מהנדס תוכנה, והשכר שלהן בהתאם. במשרות אלו, חרדיות מרוויחות הרבה פחות מנשים שאינן חרדיות, ויש ביניהן הרבה יותר מובטלות – כ־2,000 עד 3,000 צעירות מבין אלו שקיבלו הכשרה בהנדסאות.

"מתרחש כיום תהליך דומה למה שקרה לפני שני עשורים בהכשרה להוראה. ממשיכים להכשיר כל שנה מאות בנות שאין להן עבודה", אומר הורוביץ. "הפנטזיה על השכר הגבוה לא הביאה בחשבון את העובדה שההייטק הוא ענף קטן – 6.5% מעוגת התעסוקה הכללית בישראל, שיעור שמצטמצם עוד יותר בדרגות הנמוכות".

"ההכשרה החלופית לתואר הנדסאים נראתה כהבטחה", מוסיף הורוביץ. "חגגו את עצם ההכשרה. אבל בסופו של דבר, המסלול נכשל. בשוק העבודה יש שני חסמים עיקריים: אקרדיטציה, כלומר חוסר בתעודה מתאימה; והון אנושי – חוסר היכולת המתאימה. החסם החרדי הוא כפול. הבנות החרדיות קיבלו תעודה, אך היא לא שווה – וחסר להן גם הידע".

הורוביץ לא חוסך את ביקורתו מהסמינרים החרדיים, שלדבריו נושאים באחריות למחדל. "הם לימדו אנגלית ומתמטיקה ברמה נמוכה, ולא השקיעו במורים", הוא אומר. "לשם השוואה, הגברים החרדים בפרויקט שח"ר בצבא לומדים 13 חודשים ונהפכים לתוכניתנים ברמה סבירה יחסית. יש להם מכינה חזקה, נותנים להם שיעורים פרטיים, בוחנים אותם כל הזמן. בסמינרים זה לא קרה. לנשים אין מחשב בבית, והן לא יכולות לתרגל".

האקתון במרכז האקדמי לב
מיכאל ארנבורג

כלוב של זהב

המרכז הראשון למתכנתות חרדיות נפתח ב־2004 בחברת מטריקס. כמו חברות אחרות שבאו אחריה, ובהן קווליטסט וקוואלקום, זיהתה מטריקס את המגמה החדשה בהכשרה לנשים חרדיות, חברה לסמינרים חרדיים – וסיפקה לבוגרות ההכשרה עבודה בבדיקת תוכנה.

גוון צרויה

"הרעיון היה להעניק לנשים הכשרה ולתת להן עבודה במיקור חוץ, אך גם לשמור אותן בחברה החרדית, כדי לאפשר להן למלא את המשימה החשובה ביותר – לגדל משפחה ולפרנס את הגבר", אומרת גוון צרויה, דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, החוקרת את השתלבות הנשים החרדיות בהייטק.

החברות סיפקו לנשים סביבה מוגנת, עם הפרדה מוחלטת מגברים ושעות עבודה נוחות לגידול הילדים – כשיום העבודה שלהן הסתיים ב־15:00. במשך השנים, התברר שזהו מלכוד, הן מבחינת השכר הנמוך שקיבלו החרדיות בהשוואה למדרג המשכורות בתעשיית ההייטק, והן מבחינת אפשרויות הקידום וההתפתחות.

ציפי גלברט, מהיישוב טלז סטון שליד ירושלים, עבדה באחד ממרכזי התעסוקה לחרדיות לפני תשע שנים. "היה עלי לחץ למצוא עבודה, ובלית ברירה התחלתי לעבוד שם", היא מספרת. "העבודה היתה בדיקת תוכנה ברמה די בסיסית. הרגשתי את הניצול. עבדתי 40 שעות בשבוע, שמונה שעות ביום, והרווחתי בסביבות 4,000 שקל לחודש. אחרי שנה עולים ל־4,600, ובשנה השלישית ל־5,000.

"בנוסף לשכר הנמוך, לא אהבתי את היחס. שידרו לי שלכל אדם יש תחליף. מה שהיה חשוב זה להגיע לתפוקה ולא היה שום עניין בקידום. הרגשתי צורך לחפש אתגר". גלברט פיזרה קורות חיים במשך כשנתיים, ספגה כמה דחיות ולבסוף התקבלה למשרת סטודנט באינטל. לאחר מכן התקדמה למשרה מלאה.

"חלק מהחברות הללו היו נצלניות יותר, ובחברות אחרות התגמול גבוה יותר", מאזנת צרויה את התמונה. "יש חברות שבהן רב מפקח על העובדות החרדיות, ואחרות שאין בהן משטור, ומסלולי הניוד לחברות אחרות מפותחים יותר".

למרכזי התעסוקה לחרדיות עדיין יש חשיבות כשלב מעבר, מחדדת צרויה. "צריך לזכור שהבחורה החרדית היא לא בוגרת פקולטה בתל אביב. היא לא היתה בצבא ואפילו לא בשירות לאומי. היא לא יודעת איך להתנהל בשוק התעסוקה. מאחר שהחרדיות עטופות בצמר גפן וחיות בעולם מקביל, הן צריכות מורה נבוכים, שיספק חניכה והדרכה בעולם התעסוקה".

האקתון במרכז האקדמי לב
מיכאל ארנבורג

אלא שקפיצה כזו לחברות ההייטק הגדולות היא נדירה למדי. נראה שמרכזי התעסוקה עצמם נהפכו לחסם, כשעל פי רוב הנשים נתקעות בהן ולא מתפתחות במקצוע, ואילו החברות שכבר מעסיקות חרדיות רבות – בוחרות בקפידה עובדות חדשות. "מאות נשים נשארות מחוץ למעגל העבודה ואין מקורות תעסוקה", אומרת צרויה. "זהו אבסורד, שכן השוק משווע לכוח אדם". ואכן, על פי הרשות לחדשנות, חסרים בישראל 10,000 מהנדסים ואנשי מחשבים.

ממה נובעת הבעיה? "לנשים החרדיות יש יתרונות רבים", מדגישה צרויה. "הן מסורות למשימה, ממוקדות, חרוצות ולא מבזבזות זמן. הן גם טובות בעבודה בקבוצה. אבל החינוך שהן מקבלות מנוגד לדי.אן.איי של עבודה בהייטק. בהייטק מחפשים יזמות, חשיבה מחוץ לקופסה. לעומת זאת, החברה החרדית קונפורמית מאוד, והנשים בתוכה – עוד יותר. חרדית אמורה להיות בת טובה, להתחתן בגיל 20 וללדת ילדים. אסור לה להרים את הראש, היא לא אמורה להתווכח עם המורים אלא ללכת בתלם".

תכונות אלו אולי מתאימות לעבודה בבדיקות תוכנה, אך כפי שאומרת צרויה, "כדי לעבוד בחברת הייטק רצינית, צריך להסתגל ולהתאים את עצמך. זהו תחום דינמי, צריך למשל גם לרצות להתקדם ולשלם את המחיר בשעות עבודה רבות, צריך לדלג מעל חסמים חברתיים, לעשות נטוורקינג ועוד".

בעבודת התזה שלה בדקה צרויה מיהן הנשים שמצליחות לבצע את המעבר בין המרכזים הסגורים לחברות ההייטק. "נשים אלו מתחילות במרכז הסגור, בתוך החוקים", אומרת צרויה. "כשהן מתפתחות, חלקן מבינות שהן במגזר מופלה מבחינת השכר וההזדמנויות והן לא רוצות לשלם את המחיר. הן מתקדמות הלאה.

"בדרך כלל אלו נשים שבאות מבית ליברלי יותר. חוזרות בתשובה יכולות להיכנס לחברה כמו מטריקס לשנתיים־שלוש, ואחרי שהן רוכשות ביטחון בשוק התעסוקה, הן יכולות להשתלב בחברות שעשו התאמה לנשים חרדיות".

האקתון במרכז האקדמי לב
מיכאל ארנבורג

"לנשים חרדיות יש חסמים אבל אפשר למצוא את הדרך לעקוף את זה", אומרת גלברט. "נטוורקינג, למשל, זה חסם. אם יש קשרים, קל יותר להתקדם. אם את לא מפתחת שיחה עם זרים ולא יושבת לידם בארוחת צהריים, זה יחסום את ההתקדמות שלך. אני מצאתי את הנוסחה. אני לא אפתח חברות אישית, אבל אני בהחלט מציעה תמיד שיתוף פעולה מקצועי וסיוע".

לגבי יכולות היוזמה והחשיבה מחוץ לקופסה, גלברט משוכנעת שאלו יכולות נרכשות. "כשאני מראיינת אנשים לצוות שלי, אני רואה הבדלים. אין ספק, החילונים באים משופשפים יותר. אבל לצעירות חרדיות יש פוטנציאל גבוה, וזה עניין של בשלות".

קונפליקט נוסף שגלברט נחשפה אליו הוא בין הציפייה מאישה חרדית להיות שעות ארוכות בבית, עם הילדים, לבין הסטנדרט בענף ההייטק – של יום עבודה ארוך. "זה לא טריוויאלי, אבל יש פתרונות", היא אומרת. "אפשר לעבוד מאוחר בלילה. אפשר לקחת בייביסיטר ואפשר להביא מישהו לקיפולי כביסה וגיהוצים, כמו שאני עושה. אישה לא צריכה להיות סופרוומן בהכל".

הסמינרים נכנעים לרוח הזמן

בשנים האחרונות, משהבינו שהמסלולים בסמינרים אינם מספקים את כרטיס הכניסה הנדרש, החלו חלק מהחרדיות המגיעות מבתים פתוחים יותר לפסוח עליהם, ולהירשם ישירות ללימודי התואר במכללות המאפשרות לימודים בנפרד. מגמה זו משגשגת כיום, והיא משפיעה על התחום כולו. הסמינרים יצאו לקרב מאסף והחלו להערים קשיים על קבלתן של אחיות צעירות של אותן סטודנטיות, אך נוכחו לדעת שאי אפשר לבלום את התופעה. "אמר לי גורם במערכת החינוך החרדית, 'אני יודע שאני לא יכול למכור פרומקייט (באידיש: רוחניות, דתיות), כיום אני צריך למכור תעסוקה", מספר הורוביץ.

בצוק העתים ובעקבות לחצים מהקהילה, הוחלט על השלב הבא במהפכה. מאחורי הקלעים, בשיתוף פעולה בין המל"ג, שלושת הסמינרים הוותיקים – "ליברמן", "וולף" ו"הישן" – ואחת האוניברסיטאות, הוחלט לאפשר לצעירות ללמוד מדעי המחשב באוניברסיטה, אך בלי אקרדיטציה אקדמית. זאת כדי לעקוף איסור חמור של רבנים על תואר אקדמי. לדברי הורוביץ, התוכנית תועבר על ידי מרצים מהאוניברסיטה בקמפוסים נפרדים, לא בסמינרים ולא באוניברסיטה.

עם זאת, הורוביץ מביע ספק בכך שהפתרון הזה ישיג תוצאות בלי רפורמה בתוכניות הלימוד של התיכון בסמינרים, בלי לימודי חמש יחידות במתמטיקה ואנגלית ובלי להחליף את המורות. "הסוגיה הזו לא מערבת רק רגישות חברתית־דתית, אלא גם אינטרסים מוסדיים חזקים. הסמינרים לא רוצים לאבד ציבור גדול של בנות לטובת האוניברסיטאות", אומר הורוביץ. לדבריו, "משרד החינוך לא גיבש מדיניות בעניין. את המחיר על כך ימשיכו לשלם נערות ונשים חרדיות שנשחקות בזמן הזה והכנסתן נפגעת".

שוב מורגש המתח בין הצורך של הקהילה לצאת מעוני לבין האינטרס של כוחות בתוכה, שלא מעוניינים לאפשר לבנות הקהילה לצאת החוצה. מתחת לפני השטח יש גם פחד קמאי כמעט מפני עליית הכוח של הנשים, אומרת צרויה. לדבריה, השמרנים חוששים שהמעמד של הגבר יידרדר אם הנשים יקבלו תואר.

וכך, הנשים לכודות בתוך הסבך של כוחות סותרים; ואם לא די בכך, יצא משרד הכלכלה מהמשחק. "עד כה נתנו קביים – מלגות ללימודים, תמריצים למעסיקים. אבל כשמשרד הכלכלה ראה שיעדי התעסוקה של נשים חרדיות הושגו (67%), הוא העביר את המלגות בתחום ההייטק לגברים והשאיר את התחום בחצי קלאץ'".

צרויה סבורה שצריך להמשיך לקדם ולדחוף את השתלבות של נשים חרדיות. לדבריה, "חלון ההזדמנויות של נשים חרדיות הוא צר. בגיל 20־21 הן מתחתנות, וכשהן כבר אמהות, קשה לבנות בוגרות הסמינרים להשלים לתואר באוניברסיטה. המדינה צריכה לשאוף לייצר מוביליות בחברה החרדית, צריך לאפשר להן לימודים לתואר ולייצר מסלולי שילוב נוספים. הנשים החרדיות צריכות עדיין את העזרה בשילוב".

במחקרה לדוקטורט חוקרת צרויה שכבה של נשים שהיא מכנה "פורצות הדרך", וסבורה שהן יהיו סוכנות השינוי בחברה החרדית. "התפתחתי מבחינה אישית", מעידה גלברט. "אני במקום אחר לגמרי ממה שהייתי מבחינת השאיפות שלי. היום אני חושבת על מימוש עצמי. אני כבר לא ילדה חרדית צעירה חסרת ביטחון. מבחינתי גם ניהול זו אופציה. כיום, כשאני רואה בנות מהסמינר באות לראיונות עבודה, אני רוצה להגיד להן 'תיישרי כתפיים, תרימי ראש, תבואי עם ביטחון ותאמיני בעצמך'. ואני יודעת: זה ייקח זמן".

"בלי תואר הנדסאי או חצי תואר"

במרכז האקדמי לב, שיעור הנשים הלומדות את מדעי המחשב גבוה יותר משיעור הגברים (53% מהסטודנטים). זהו שיעור גבוה שאין לו כמעט אח ורע בעולם. לדברי אורלי גוטמן, רכזת שותפויות אסטרטגיות במרכז, "הבעיה היא לא בלמידה – נשים חרדיות יודעות ללמוד – אלא בחשיפה ליזמות ולתחומים כמו סייבר. זה לא רק אצלנו, מה שחסר בכל העולם זה יזמיות. והשאלה היא האם הנשים לא רוצות לקחת סיכון? האם הן מעדיפות להתמקד בלימודים ובהישגים יותר מאשר בפיתוח?".

לפני כמה חודשים, כשנפתח LevTech, מרכז יזמות חדש במרכז האקדמי, הוא סיפק הוכחה נוספת להימנעות של נשים משדה היזמות. פחות נשים מגברים הגישו מועמדות למעבדת היזמות במרכז החדש. אבל בלב עקפו את הבעיה, כשנתנו לסטודנטיות פלטפורמה לנשים בלבד והכריזו על האקתון פנימי המיועד רק לסטודנטיות של קמפוס טל. "להאקתון נרשמו 120 נשים ובהן חרדיות רבות", מספרת גוטמן.

בעקבות הדים מהאירוע המוצלח – שבו השתתפו אינטל, יבמ, רפאל ועוד – התבקשו שש קבוצות שהתחרו להציג את המוצרים שלהן למשקיעים פוטנציאליים ולנציגים מאקסלרטורים מירושלים, מעמותת סטארטאפ ניישן ומעיריית ירושלים. בין הפיתוחים – צ'ט בוט למתן עזרה ראשונה במצבים של סכנת חיים, חדר בריחה לעוורים ורואים כאחד ועוד. בעקבות האירוע, רבות מהמשתתפות החליטו להגיש מועמדות למעבדה. במרכז גם נפתחה תוכנית לימודי סייבר עילית.

האם לימודים בהפרדה הן מתכון להצלחה או חסם? בישראל מתקיים פולמוס בשאלה אם לאפשר לחרדים לימודים באוניברסיטאות בהפרדה. מבחינת החוקר נרי הורוביץ, הפתרון הוא המכללות הדתיות כדוגמת לב. גוטמן מדברת על לימודים באווירה שמכבדת את הערכים של הנשים החרדיות. אך זה לא העיקר. לכך נוספים עוד מרכיבים: אמונה ביכולות הנשים, בלי להתפשר על רמת הלימודים; "בלי תואר הנדסאי או חצי תואר", כהגדרתה, ומתן ההזדמנויות המקדמות את הסטודנטיות. במרכז האקדמי לב מסתכלים על חצי הכוס המלאה. "אנחנו חייבים לתת לחרדיות (וגם לחרדים) את ההזדמנות הזו", אומרת גוטמן. "ברגע שנותנים להן הזדמנות, הן רצות על זה".

מחקר: גם האולטרה אורתודוקסיות יכולות להשתלב אך בהפרדה מוחלטת

במחקר של שרה גנוט, המנהלת האקדמית של קמפוס טל במרכז האקדמי לב, ופרופ' יפעת קליקאנט מהאוניברסיטה העברית, נבדקה השתלבותה של קבוצת צעירות מקרב זרמים חרדיים סגורים אולטרה־אורתודוקסיים במוסד. קבוצה זו אינה מיוצגת באקדמיה, לדברי גנוט, ושאלת המחקר היתה אם אפשר להגדיל את מעגלי ההצטרפות של הנשים החרדיות להכשרה בתחום ההייטק, מתוך חוגים סגורים אלה.

כ־80 צעירות, רובן חסידיות ודוברות יידיש, שלא עברו הכשרה בסמינר, למדו בחמש השנים האחרונות על מלגה בתוכנית מח"ר (מסגרת חרדית באקדמיה) בקמפוס טל. כדי ללמוד לתואר במדעי המחשב, הן עברו מכינה וקיבלו עזרה מסיבית וכן הקלות בעברית (בשל אי ידיעת השפה על בוריה). במחקר התברר שהישגיהן לא נפלו מאלו של החרדיות מזרמים יותר פתוחים שהשיגו תעודת בגרות.  הן עברו בהצלחה קורסים כמו אלגברה ליניארית, קורסי הנדסה שונים, תכנות ומחשבים. חלקן נשרו בשלבים מוקדמים, אך הנבדקות סיימו את התואר. חרף הצלחתה, התוכנית לא המשיכה לפעול במרכז האקדמי לב.

"הן הגיעו על רקע מצוקה כלכלית, לצורכי פרנסה בלבד, ולא כדי לעשות קריירה", אומרת גנוט. "מבחינה אקדמית הן הצליחו ונהנינו לראות נציגות מחוגים קיצוניים מאוד בקמפוס. הן עברו את חסם הידע והיתה להן מוטיבציה גבוהה מאוד. ואולם, מתוך הראיונות עלו חסמים חברתיים בולטים. הצעירות הללו לא היו מוכנות לפשרות. הפריע להן ללמוד עם בנות חרדיות שונות מהן, המשתמשות בסמארטפון. הפריע להן שיש מרצים גברים בקורסים".

במרכז ניסו לפתור את עניין המרצה הגבר באמצעות שימוש בווידאו קונפרנס: הסטודנטיות החרדיות ישבו בחדר נפרד וצפו במרצה על מסך וידאו, אך הן התרעמו גם על כך. לבסוף, כשבמרכז האקדמי ביקשו לשלב את הסטודנטיות בתוך כלל הסטודנטיות החרדיות, היוזמה נכשלה והתוכנית הופסקה. 

גנוט סבורה שיש לנצל טכנולוגיה מתקדמת ולפתח קורסים על בסיס של למידה מרחוק כדי לשלב קבוצות סגורות בחברה החרדית, וזו היתה אחת מהמלצותיה במחקר.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד כתבות במדור TheMarker Women

*#