תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עובדות יותר, מתלוננות פחות: למה האשה החרדית מאושרת יותר מזו החילונית?

לכתבה
גיל כהן מגן

הן נושאות בעול הפרנסה לבדן, מגדלות ילדים רבים וגם מטפלות בבית. ועדיין, נשים חרדיות מדווחות על שביעות רצון גדולה יותר מאשר נשים חילוניות. האם זה בגלל שהאחרונות פשוט אוהבות להתלונן, או שיש סיבות עמוקות יותר?

6תגובות

אחת המורות המעטות שנחקקו בזיכרוני מבית יעקב בבני ברק היתה המחנכת שלי, ולא בגלל סגולותיה החינוכיות; אני זוכרת בעיקר את העייפות הגדולה שלה. כבר בתשע בבוקר היא נראתה סחוטה, ותשישותה היתה כה רבה עד שלא טרחה לקום אל הלוח אלא לעתים נדירות. באותה תקופה, כשההוראה היתה פרונטלית בעיקרה, היה קשה להתעלם מהחידוש שבישיבה של מורה ליד השולחן.

המחנכת האומללה הזו היתה גם המורה שלי לחשבון, וייתכן שבגללה אני נרתעת ממתמטיקה עד היום. בזמן שישבנו ופתרנו תרגילים מהחוברת או מבחן, היא הוציאה בגדי תינוקות משקית ניילון גדולה וקיפלה אותם בטורים על השולחן. כן, המורה הזו, וזו לא גוזמה, הביאה את הכביסה שלה מהבית כדי לקפל אותה בכיתה. לפעמים היא גם הטליאה בנחת גרביים ומכנסיים, תוך כדי שהיא מקריאה לנו סיפור מהמקראה.

אין ספק שהמורה ניצלה את הזמן שלה באופן יעיל ביותר. אבל אנחנו, בנות כיתתה, הבנו שהיא קצה בהוראה ושקשה לה להתמודד עם 40 בנות קטנות, כשיש לה יותר מעשרה ילדים בבית. ריחמנו עליה, אך גם העדפנו על פניה מורה אחרת, אצילית ונעימה למראה, שנהגה לעמוד זקופה ליד הלוח.

הכתבה מתפרסמת בגיליון אפריל של TheMarker Women

שער מגזין וומן, אפריל 2018

חשבתי על המורה העייפה שלי לאחרונה, כשעיינתי במחקרים וסקרים עדכניים על שחיקה נפשית – ובניגוד לציפיות, אולי, העלו כי נשים חרדיות דווקא מתמודדות עם התופעה טוב יותר מנשים חילוניות. לגורמי השחיקה – העומס בעבודה, העייפות וג'ינגול אינסופי בין העבודה לבית, על רגשי האשמה המתלווים אליו – יש השפעה מזערית על נשים חרדיות.

חוסר השחיקה ושביעות הרצון העילאית הזו של נשים חרדיות מחייהן מעוררים קנאה – אבל גם לא מעט תהייה. אחרי הכל, נשים רבות סובלות מעומס כתוצאה ממה שהחוקרים מכנים "קונפליקט בית־עבודה", המייצר מועקה מתמדת. אין כמעט אישה עובדת שלא משלמת את המחיר: ה"משמרת השנייה" בטיפול בבית ובילדים, כשהיא חוזרת מהעבודה; ורגשות האשמה על כך שאין לה פנאי להשקיע יותר בילדים.

אצל נשים חרדיות, העומס, לפחות מבחוץ, נראה גדול יותר. הן אלו הנושאות בעול הפרנסה באופן כמעט בלעדי, בעוד הגברים יושבים ולומדים. ואם מוסיפים למשוואה הזו גם את הילודה הגבוהה בחברה החרדית והעובדה שהבית תובעני יותר עם ילד שנוסף כל שנה־שנתיים – זוכרים את המורה שלי? – עולה השאלה, איך ייתכן שהן לא מרגישות שחוקות יותר? האם זו באמת תמונת המצב, או שכמו במקרים אחרים הנוגעים למגזר החרדי, התמונה מורכבת הרבה יותר.

הישרדות דוחה תחושת שחיקה

הפער בין חרדיות לחילוניות בולט לא רק במחקרים על שחיקה, אלא גם במחקרים מהצד הנגדי – המשרטטים את רמת שביעות הרצון מהחיים. ממחקרים אלה עולה שנשים חרדיות מרוצות מחייהן, או מאושרות, באופן ראוי לציון. הן שבעות רצון לא רק יותר מהנשים החילוניות, אלא גם מהגברים החרדים. הנתון האחרון מעניין במיוחד, אומרת פרופ' ליאת קוליק מהחוג לעבודה סוציאלית בבר אילן, מאחר שבחברה הישראלית, יש נטייה קלה לשביעות רצון גבוהה יותר מהחיים בקרב גברים.

פרופ' ליאת קוליק מהחוג לעבודה סוציאלית בבר אילן
מורן בן טל

נשים חרדיות מרוצות כמעט מכל היבט בחייהן, לרבות העבודה והבריאות שלהן. הן מרוצות קצת פחות מהתנאים הכלכליים בחברה החרדית – המצב הכלכלי העגום מבחינה אובייקטיבית מסביר את החריגה הזו – אבל כאמור, אין לכך השפעה על מדד השחיקה שלהן.

בסקר החברתי של הלמ"ס מ־2016, נבדקו הן השחיקה והן שביעות הרצון. כ־60% מהנשים החרדיות דיווחו שהן מרוצות מאוד מחייהן, וכ־40% ציינו שהן מרוצות מחייהן. אם מחברים את שתי התשובות, אפשר לומר שכמעט 100% מהנשים החרדיות – 97.7%, אם לדייק – שבעות רצון מחייהן. לעומתן, רק כ־32% מהנשים החילוניות מרוצות מאוד מחייהן, ו־57.4% מרוצות. כלומר – 90% בסך הכל.

הסקר שבדק בין השאר שאלות ספציפיות הנוגעות לשחיקה, העלה פער גדול יותר בין חרדיות לחילוניות – לטובת הנשים החרדיות כמובן. בסקר נשאלו נשים אם חוו לחץ נפשי בעבודה, למשל, ובמילים אחרות – אם חוו שחיקה. כ־36% מהנשים החרדיות דיווחו על שחיקה, לעומת 57% בקרב החילוניות. כשנשאלו שאלה מתוחכמת כמו 'באיזו מידה את מרוצה מהאיזון בין הזמן שאת מקדישה לעבודה והזמן המוקדש לתחומים אחרים', נסדקה מראית העין של שביעות הרצון אצל החרדיות. 66% ענו שהן מרוצות – שיעור גבוה, אבל רחוק מהתמונה המושלמת של שביעות רצון מהחיים ומהבריאות. החילוניות פחות מרוצות בפרמטר זה (כ־53% ענו שהן מרוצות).

רק בשאלה הנוגעת לשביעות רצון ממצבן הכלכלי התקרבו החילוניות והחרדיות בתשובותיהן (כ־65% מהחרדיות ו־61% מהחילוניות העידו שהן מרוצות). לפני יותר מעשור, ב־2006, הפער היה גדול יותר, כשפחות חרדיות היו מרוצות ממצבן הכלכלי (כ־51%).

"שחיקה מוגדרת כתחושה של לאות, עייפות, חוסר מוטיבציה – מעין 'אוברדראפט' נפשי", מסבירה פרופ' קוליק. "המושג הופיע לראשונה בשנות ה־70, בקרב מטפלים בבריאות הנפש בארצות הברית, ולאחר כן הורחב לתחומים נוספים. ברור שגם לפני שהוגדרה התופעה היו אנשים עייפים, אבל שחיקה היא מושג סובייקטיבי – וכשאנשים עסקו בעיקר בהישרדות פיזית, לא היה להם פנאי לדבר על חוסר מוטיבציה. הם לא יכלו לומר 'לא נחמד לי, אני רוצה עבודה מעניינת יותר'".

תפישת השחיקה כמושג סובייקטיבי מסבירה לדבריה את ההבדלים בין נשים חרדיות לחילוניות. קוליק, שערכה מחקר מקיף על שחיקה בקרב נשים ב־2012, מדברת על מעטפה ערכית המגנה על החרדיות. "הערך של טובת הכלל, הקולקטיביזם והמשפחתיות הוא גבוה", היא אומרת. "האידיאל של נשים חרדיות הוא לעבוד, לפרנס, לתחזק את הבית ולאפשר לבעל לשבת וללמוד. לתרבות יש השפעה, היא צובעת את החוויות שלנו, וכאן היא מתבטאת גם בהתהוות של השחיקה ובהתמודדות עם השחיקה. היא מרככת את מושג השחיקה.

"גם אם רמת הילודה גבוהה יותר", ממשיכה קוליק, "כשאישה חשה שיש משמעות לעבודה שלה, ושהיא מקריבה את עצמה בשביל המשפחה, בשביל הבית – זה נוגד לחץ. תחושת הפגיעות והעומס נמוכה יותר". לדבריה, ממצאים דומים הופיעו גם בחברות קולקטיביסטיות או מסורתיות אחרות, כמו בסין או בטורקיה. "אישה אומרת 'קשה לי', אבל הפרשנות של הקושי היא אחרת. היא חשה משמעות גדולה יותר כשהיא מקריבה בשביל הקולקטיב".

התמודדות של החרדית עם השחיקה טובה יותר, והופכת אותה לעמידה יותר בפני קשיים, מסבירה קוליק. זאת, גם מאחר ש"החרדיות שואבות כוח מהחיים הקהילתיים. הן לא לבד. יש עוד נשים כמוהן, המחזיקות באמונה שעליהן להקריב בשביל האידיאל של לימוד התורה. במרחב החרדי יש קונסנזוס: המשפחה היא במרכז. זה מעניק הרבה עוצמות לאישה החרדית". קוליק מוסיפה שלנשים חרדיות יש גם רשת של עזרה ותמיכה קהילתית המסייעת להן להתמודד פיזית עם מורכבות חייהן.

שרי ורטהיימר

תחושה עמוקה של משמעות כמחסנת מפני שחיקה מצאה גם שרי ורטהיימר, עובדת סוציאלית חרדית, בעבודת התזה שלה שהתפרסמה השנה באוניברסיטת חיפה, בהנחיית ד"ר ענת פרוינד. ורטהיימר, חסידת ויז'ניץ מאלעד, בדקה את המחויבות לארגון וללקוח של מטפלים באנשים עם מוגבלויות קשות. רוב המטפלים שראיינה היו נשים שהשתכרו שכר נמוך ביותר, אך לדבריה, המחויבות שלהן למטופלים היתה גבוהה, והן לא הושפעו משחיקה.

"לאחר שעבדתי במוסד לטיפול בבעלי מוגבלויות, שאלתי מה מביא אישה לעבוד במסירות כזו בתחום כה קשה ושוחק פיזית ונפשית", מספרת ורטהיימר. היא מצאה שאת הפער בין חרדיות לחילוניות ממלאת האמונה. "הנשים החרדיות לא עבדו בשביל השכר, אלא נטו לטובת הרווחה של המטופלים. הן באמת רצו שיהיה להם טוב, לשם שמים".

הבעיה היא בסקרים

נראה שבעבודת המחקר שלה, ורטהיימר פגשה נשים צדקניות. ואילו בשיחה אתה מתברר שבמציאות, התמונה קצת אחרת. היא מתארת אמנם מסביבה נשים חרדיות אידיאליסטיות לרוב, אך כעובדת סוציאלית, היא גם רואה גם את הבקיעים. "אצל נשים צעירות אני רואה בדרך כלל אידיאל גבוה של התמודדות. אבל זה אינדיבידואלי. יש כאלה שקורסות בסוף".

לאן, אם כן, נעלמת תחושת השחיקה של נשים חרדיות? קוליק מדברת על בעייתיות המובנית בתוך הסקרים עצמם. לדבריה, העובדה ששיטת המדידה סובייקטיבית והאישה נדרשת לדרג עד כמה היא שבעת רצון לפי סולם ערכים, היא בעייתית. "ייתכן שמראש הציפיות שלה מהחיים הן שונות משל אישה חילונית ולכן הדירוג שלהן הוא לא אותו דירוג", אומרת קוליק.

אחד מחוקרי החברה החרדית מחדד את הדברים. יש בעיה בסקרים על חרדים בכלל, הוא אומר. "חרדים מעדיפים לצייר תמונה אידילית בסקרים. זה עניין של חינוך, מלמדים אותם להגיד שהכל בסדר ואין בעיות".

אז מה האמת? כמה נשים חרדיות שרואינו לכתבה הזו הגיבו בגיחוך כששמעו על תוצאות המחקרים העוסקים בשחיקה של חרדיות. מיכל צ'רנוביצקי, פעילה חברתית חרדית, אמרה שהיא מכירה נשים הסובלות משחיקה וקשה להן מאוד, אך אם ישאלו אותן, יאמרו שהן מאושרות.

פייני סוקניק, מייסדת ומנהלת "באשר תלכי"

נשים חרדיות לא מדברות על שחיקה, אבל אין זה אומר שהן לא חשות בה – כך אומרת גם פייני סוקניק, שייסדה ומנהלת עמותה לקידום סוגיות של נשים גרושות בחברה החרדית. סוקניק מזהה שחיקה בעיקר אצל נשים שעברו את גיל 40. "בגילי 25 פלוס, עם שני ילדים או יותר, פשוט אין זמן לחשוב על כל העניין הזה של העומס ומה זה עושה לי", היא מסבירה. "זה לא מתאים עכשיו לבדוק אם העבודה שאני עובדת בה מתאימה לי ומה אני באמת רוצה לעשות בחיים. פשוט חיים ומסתדרים עם מה שיש".

באמצע החיים, לעומת זאת, אישה חרדית עלולה להרגיש את אותות השחיקה. "הילדים גדלו ולכאורה היא יכולה לשבת רגל על רגל ולחשוב על שינוי בחיים", מסבירה סוקניק. "אך דווקא עכשיו היא צריכה לחתן את הילדים ונכנסת ללחץ כלכלי גדול יותר. וכך, בדיוק כשהשאלה מה היא עושה עם חייה בוערת בה, היא מרגישה הכי מוגבלת. מה גם שאצלנו יש נשים רבות שממשיכות לגדל ילדים קטנים בשעה שהן כבר מחתנות את הילדים הגדולים".

סוקניק, אם כן, מצביעה על קשר הפוך בין השאיפה למימוש עצמי לבין שחיקה. ככל שהאישה פחות מממשת את עצמה, כך היא יותר שחוקה. אבל מתי החלו לדבר על מימוש עצמי במגזר החרדי? האם זה לא מושג שנוגד את ערך ההקרבה וההתמסרות לבית ולמשפחה שנשים נדרשות לו? לדברי סוקניק, "מתנהל אצלנו כיום שיח ער ממקום של הגשמה עצמית. מה את אוהבת לעשות ומה את רוצה לעשות – זה הבסיס".

ואמנם, השיח החדש הזה מתעצם בתוכניות מנהיגות והעצמה לנשים חרדיות של מכון מנדל או "מובילות" בחסות משרד הכלכלה, וכן בקבוצות פייסבוק סגורות לנשים חרדיות כמו "ישנן" ודומותיה. גם הפריחה של מאמנות אישיות ויועצות עסקיות במגזר מעידה על ביקוש עצום לשינוי תעסוקתי. אפשר לראות זאת גם ב"דתיות עסקיות" – קבוצה לנשים דתיות בעלות עסקים שבה משתתפות גם הרבה חרדיות.

"בקבוצה זו את רואה בפירוש נשים שמדברות על החלום שלהן ושואלות איך להגשים אותו", אומרת סוקניק. "הן מצהירות 'אני טובה בזה ובזה'. את יכולה לראות שם נשים רבות שעזבו מקום עבודה ופתחו עסקים. מצד אחר, בעיקר אצל החרדיות, אפשר לראות גם חשש גדול מאוד מהשינוי שמתבטא בספקות ובשאלה איך יתמודדו עם הפרנסה".

האופק של הצעירות נפתח

את השיח המתעורר של מימוש העצמי אי אפשר לנתק מהמהפכה שחלה ב־15 השנים האחרונות בתחום התעסוקה של נשים חרדיות. מסלולי לימוד מגוונים נפתחו בסמינרים ובמכללות החרדיות, ורבות מהבוגרות בוחרות בעבודה תובענית – לא עוד משרת הוראה נוחה. האם תהליכי ההשתלבות הללו יפגמו באותה מעטפת של שכנוע עצמי והקרבה שעליה מדברת קוליק, ויחשפו את הנשים לשחיקה? לפי קוליק, תהליכים כאלה הם אטיים ביותר, ויידרשו שנים עד שנראה את השפעתם.

סוקניק, לעומת זאת, מעידה שהשינוי עמוק ומהיר. "אני רואה שאפתנות בקרב הנשים הצעירות. האופק שלהן נפתח. הן שונות מאוד ממה שהיה בזמני, לפני 12 שנה", היא אומרת. גם מסיפורה האישי של ורטהיימר, אם לארבעה, אפשר ללמוד על כך. היא היתה אחת הסנוניות הראשונות בלימודי עבודה סוציאלית במגזר החרדי, כשלימודים אלה נחשבו לדבר נועז. "אבא שלי חשב שעובדות סוציאליות מוציאות ילדים מהבתים. זה היה כל כך זר לחברה שלנו", היא אומרת. אבל ורטהיימר זכתה לתמיכה רבה מבעלה ומשפחתה. "כשלמדתי לתואר הראשון אמא שלי גידלה את הילדים, והאחיות שלי עזרו", כדבריה.

אחרי שסיימה, המשיכה בלי היסוס לתואר שני, אף שנולדו לה תאומים. כיום היא כורכת את ההתמודדות שלה עם התינוקות ועם הבית במימוש העצמי שלה. "זה היה קשה מאוד, אבל גרם לי להרגיש סיפוק ושמחה. טוב לי להיות בבית עם התינוקות שלי. אני לא מרגישה חנוקה. מתקשרות אלי נשים צעירות רבות ואני מעודדת אותן לצאת ללמוד. מה שמחזיק אותך בחיים הוא האידיאל שאת מציבה לעצמך. יש ערכים רבים שאת יכולה להתחבר אליהם. אצל אחת זה שבעלה אברך, אצל אחרת – העובדה שהיא לומדת ועובדת. כל אחת והאידיאל שלה".

"זה נכון שיש משהו בחינוך שלנו", ממשיכה ורטהיימר, "שאם קשה את אומרת 'כפרת עוונות'. את מרגישה שאת מקבלת על זה שכר, והקושי הוא לא לשווא, יש לו מטרה. זו השקפה שמסדרת אותך".

החינוך של הנשים בבית יעקב להיות מושלמות ומרוצות חזק מתמיד, אומרת סוקניק. "נשים חרדיות נוטות להיות סופרוומניות, לקחת על עצמן הכל", היא מעידה. "לכך מחנכים אותנו מגיל 12. האחריות לשלמות הבית ולפרנסה היא על האישה, ואסור לה להתלונן". אם בפייסבוק נשים מרבות להוציא קיטור על עבודות הבית או הבעל והילדים, נשים חרדיות מתקשות להודות בקושי גם בקרב חברותיהן. "לפני כמה זמן ראיתי פוסט של אישה שכתבה בקבוצה לנשים חרדיות בלבד 'יש לי בעיה נורא קשה: כביסות'", מספרת סוקניק. לדבריה, "זה היה מוזר".

אמיל סלמן

סוקניק, מייסדת ארגון "באשר תלכי" המטפל בבעיות הקשורות לנשים גרושות במגזר החרדי, אומרת שבקרב החד־הוריות, זה מעט אחרת. "יש קיטורים על כך שכל העול נופל עליהן, גם הפרנסה וגם הבית, בלי תמיכה ועזרה. השחיקה שלהן באמת גדולה". לדבריה, חוסר הלגיטימציה לחוש שחיקה ולדבר עליה או לטפל בה מקשים על הנשים. "בסופו של דבר את משלמת מחירים אישיים כבן אדם, כאישה. אם כל היום את עסוקה במחשבות המצומצמות של איך אני מסתדרת עד סוף החודש, או מתארגנת לפסח, את מוותרת על הפיתוח של זהות אישית".

"אני מאמינה שכל תופעה מגיעה בסוף לחברה החרדית", מסכמת ורטהיימר. "זה אולי מתעכב, אבל בסוף זה זולג לחברה החרדית.

"הנשים הצעירות כיום שונות ממה שאנחנו היינו. יש להן יותר מידע. פעם היתה התבדלות, וכיום הרבה יותר מושגים נכנסים לחברה החרדית – לטוב ולרע. בסוף ידברו גם על זה".

אז איך הבריאות? תלוי מה שואלים

נשים חרדיות מוותרות על עצמן גם כשזה נוגע לבריאות שלהן.  כך למשל, התמותה שלהן מסרטן השד גבוהה פי שניים מאשר במגזר הכללי. כיום, לדברי שרה סעמיאטצקי, מייסדת "בשבילך", מרכזבריאות לאישה החרדית, יש הרבה יותר מודעות לנושא סרטן השד ולבדיקות כלליות, והנתונים הולכים ומשתווים לאלה של האוכלוסייה הכללית. אבל עדיין צריך לחנך את האישה לדאוג לבריאותה. "זה לא שהיא לא יודעת שכתוב 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'", מסבירה סעמיאטצקי, "אבל כשיש לה 20 דברים לעשות קודם, היא שמה את עצמה בעדיפות נמוכה".

נתון נוסף המעיד על הזנחה בריאותית של נשים חרדיות עלה במחקר של מכון טאוב מ־2015 , שבדק את תוחלת החיים בערים חרדיות ומצא כי הנשים בהן חיות פחות מהגברים, בעוד שבאוכלוסייה הכללית התמונה הפוכה. האם הפער הזה מצביע על חוסר פנאי לטיפול בבריאות, כפי שטוענות נשות "בשבילך", או שהוא מעיד על עניין עמוק יותר, הנוגע בהימנעות מכיבוס הכביסה המלוכלכת בחוץ, כפי שטענו חוקרי מכון טאוב? ומדוע האישה החרדית מדווחת על שביעות רצון גבוהה מהמצב הבריאותי שלה? נשים חרדיות מדווחות על שביעות רצון גבוהה ממצב הבריאות שלהן. 82% מהחרדיות היו מרוצות מבריאותן ואילו החילוניות, מתברר, נוטות יותר להתלונן, או אולי חולות יותר – רק 65% מכלל הנשים הלא־דתיות הביעו שביעות רצון ממצב הבריאות שלהן.

ייתכן שהגורם לפער הוא הבעיה המובנית בסקרים. לפני כמה שנים, ביצע ארגון חרדי לבריאות האישה מחקר גדול בנושא, תוך שימוש בסוקרות חרדיות. אלו הצליחו לקבל נתונים מדויקים יותר על החוסן הבריאותי והנפשי של הנשים. במחקר התגלה פער מעניין בין הדיווח הסובייקטיבי לדיווח האובייקטיבי. כשהנשים נשאלו 'איך הבריאות שלך' – שאלה המופיעה במחקרים על שחיקה – הן ענו לרוב שהיא טובה. אך בהמשך, כשהתבקשו לדווח על בעיות בריאותיות שונות, התברר שהרשימה ארוכה. כשהתבקשו לדרג את שביעות הרצון שלהן מחייהן, התברר שהיא גבוהה. אבל כשהתבקשו לפרט אם הן סובלות מעייפות, חולשה, דכדוך, דיכאון וכדומה, התמונה שהתקבלה היתה מורכבת יותר.

יחד עם הקפדה על תזונה בריאה וכושר גופני, ממליצות נשות "בשבילך" לחרדיות לפעול גם להורדת רמות הלחץ. איך משפיע על כך השינוי בשוק העבודה, כשחרדיות עובדות במשרות תובעניות יותר? "זה נכון, העולם מלא לחץ עכשיו ואני לא יודעת מה יהיה בסוף", אומרת סעמיאטצקי. "אולי היא תגיד 'זהו, מספיק לי', והיא תלך אחורה. כל אחת תגיב לזה באופן אינדיבידואלי, אבל אני חושבת שאישה חרדית תגיב אחרת, כי יש לה את האמונה והביטחון של הקהילה".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד כתבות במדור TheMarker Women

*#