תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לא מעושרות, מאושרות: "לא דמיינתי שיהיו לי חיים כל כך מעניינים"

לכתבה

יותר ויותר נשים הופכות את הקריירה שלהן למסע בין תחנות שונות בעולם התעסוקה, במקום טיפוס בסולם הדרגות. האם הדינמיות והשינוי המתמיד הם פיצוי נאה לאובדן הקרקע היציבה? תלוי את מי שואלים

תגובות

סיפור חייה של אפרת לבני עלול לגרום לסחרחורת. הוא עובר בין מדינות, מקומות עבודה ומקצועות, בין לימודים לעבודה מעשית, אבל חותר תמיד למקום אחד – להכיר כמה שיותר אנשים ותחומים ולצאת מאזור הנוחות שלה. לבני, 45, נולדה בישראל ובגיל שנתיים היגרה עם משפחתה לבוסטון בעקבות עבודתו של אביה כחוקר באקדמיה. היא עשתה תואר ראשון בעיתונות באוניברסיטת בוסטון, ולאחר שסיימה אותו, עברה לישראל וכתבה ב"ג'רוזלם ריפורט".

אפרת לבני
Winston Conrad

לאחר מכן חזרה לבוסטון, עברה ליפן ולימדה שם אנגלית שנה וחצי, היגרה לניו יורק, עבדה ברשת איי.בי.סי, ואז החליטה שהגיע הזמן לשינוי והצטרפה לחיל השלום האמריקאי. "הרגשתי שכעיתונאית אני מדברת עם אנשים על מה שהם עושים, אבל לא עושה שום דבר בעצמי", היא מסבירה את ההחלטה. "עברתי מניו יורק לכפר בסנגל וזה היה לא קל. נדבקתי במלריה ואחרי שנה עזבתי".

שער מגזין וומן דצמבר

הכתבה מתפרסמת בגיליון דצמבר של TheMarker Women

התחנה הבאה היתה תואר שני בלימודי אסלאם באוניברסיטת קולומביה, "בניסיון להבין טוב יותר את הקונפליקט הישראלי־פלסטיני", ולאחר מכן היא כתבה ספר קצר על אסלאם. זה היה הזמן לנקודת המפנה הבאה: לבני החליטה ללמוד משפטים, ונרשמה ללימודי משפטים בניו יורק. כשסיימה מצאה עבודה בסנגוריה הציבורית בפלורידה ועברה לשם עם בעלה, עורך דין בשוק הפרטי. "נכנסתי לעולם שלא הייתי רואה אחרת, ולמדתי המון על המערכת האמריקאית. אחרי שלוש שנים בסנגוריה ועוד שנה במשרד של בעלי הרגשתי שאני נהפכת אדישה לסבל של אנשים, שבשביל לעשות את העבודה הזאת אני צריכה לתת את כולי – ואני לא יכולה".

אפרת לבני
Winston Conrad

אחרי כמה חודשים שבהם עסקה באמנות רחוב באמסטרדם ובניו יורק, התחילו לבני ובעלה לעבוד עבור חברות שונות, נסעו לקליפורניה ועבדו במטה גוגל. כשעזבה את העבודה בגוגל, היא כתבה ספר מדע בדיוני שהתבסס על מה שראתה שם, כתבה מאמרים משפטיים עבור אנשים שאינם עורכי דין ולבסוף הגיעה לתחנה האחרונה עד כה: המגזין האינטרנטי Quartz, שם היא כותבת על תרבות, שפה ומשפטים.

הדרך מלאת התפניות שעשתה לבני – מקצועות שונים, מקום עבודה אחד אחרי השני – היא כנראה נגזרת של האופי שלה, וייתכן שהיא קשורה גם להיותה מהגרת. "כשהייתי קטנה תמיד הייתי צריכה להסביר שנולדתי בישראל, תמיד הייתי צריכה להסביר מי אני", היא אומרת. "הזהות שלי מורכבת מהרבה זהויות, וזה ככה גם בקריירה. אני לא מבינה אנשים שעוסקים רק בדבר אחד, כי במיוחד בעולם מסובך כמו שלנו צריך לדעת איך לחבר דברים ולהבין אנשים, ואי אפשר לעשות את זה בלי להסתכל על כל הכיוונים".

לא בטוח שהמעברים התכופים של לבני היו מצליחים לפני כמה עשרות שנים, כששוק העבודה היה מקובע ושמרן. אבל בשוק העבודה של ימינו, המקצוע שבחרת לעצמך בגיל 20 ומשהו הוא כבר לא גזירת גורל. בניגוד לדור ההורים, ובוודאי דור הסבים והסבתות, כלל לא בטוח שמי שהתחילה את הקריירה שלה כמהנדסת חשמל, למשל, תצא לפנסיה מהמקצוע הזה. למהפך יכולות להיות סיבות רבות: משבר במקום העבודה, שינוי במצב המשפחתי, ניסיון לקבל תנאים טובים יותר או פשוט איבוד עניין במקצוע הנוכחי ורצון ללמוד תכנים חדשים. בעולם גלובלי ודינמי כשלנו, גם מעסיקים – במיוחד כאלה עם ראש פתוח – עשויים להסתכל על זה בחיוב.

היתרונות ברורים: כשמחליפים קריירה מדי כמה שנים, לא נשאבים לשגרה שוחקת, צוברים ידע בעולמות תוכן שונים ואוספים חוויות. החסרונות קיימים גם הם: מי שמתחיל מחדש שוב ושוב לא תמיד מצליח להתבסס מקצועית, עלול לספוג הרמות גבה מצד מעסיקים פוטנציאליים, וגם מבחינה כלכלית עלולים לצוץ קשיים. לבני עצמה מודה שיש לכך צד רומנטי פחות: "אין לי הרבה כסף ומעולם לא היה לי, כי אי אפשר לקפוץ כמוני ממקום למקום ולהיות עשירה", היא אומרת. "המעברים האלה גם מאוד מעייפים. אבל אלה החיים שלי, ככה זה יצא. בגיל 20 לא הייתי יכולה לדמיין לעצמי חיים כל כך מעניינים".

אורית בנבנישתי
סיגל אלקובי

"לקבוע בעצמי את סדר היום"

"כיום אנשים הרבה יותר פתוחים להתנסויות מבעבר", אומרת אורית בנבנישתי, מנכ"לית קבוצת כוח האדם תגבור. "יש מקצועות שאת הולכת ללמוד כצעירה, ובסוף לוקחים אותך למקום אחר. אני, למשל, למדתי מתמטיקה ומחשבים, עבדתי בתחום, ואז הבנתי שאני רוצה להתנסות בעולם המכירות ולבוא במגע עם אנשים, ושיניתי כיוון. אני מכירה עורכות דין רבות שעשו הסבה למשאבי אנוש, כי זה תחום עם פן משפטי".

גם הילה אליאב עשתה שינוי משמעותי ועברה מקריירה אחת לשנייה, אבל במקרה שלה – היא משוכנעת שהשינוי הוא סופי, ואין דרך חזרה. אליאב, 41, נשואה ואם לשלושה מרמת השרון, למדה משפטים ועבדה במשרד עורכי דין גדול, עד שהבינה שלא כך היא רוצה לבלות את ימיה. "כל החיים לא ידעתי מה אני רוצה לעשות", מספרת אליאב. "חשבתי שעם תואר במשפטים בטוח אמצא נישה טובה, שזה יזמן לי אופציות, כמו לעסוק בדיני אישות, מסים, מקרקעין, משפט פלילי. אבל די מהר הבנתי שזה לא לטעמי, בלשון המעטה. זה עסק תחרותי, כל הזמן יש התנגשויות והתנגחויות, שגרה מדכאת ושעות על גבי שעות תחת אור הניאונים. רציתי לעבוד בטבע, רציתי לקבוע לעצמי את סדר היום. החלטתי שאני לא רוצה למשוך את הסבל וחוסר הנוחות ולהיות אדם לא מרוצה מהחיים".

הילה אליאב
תומר אפלבאום

המפנה הגיע דווקא ברגע יומיומי לגמרי: טיול שגרתי עם הכלבה. "ראיתי כלב בא מולנו והרגשתי שאני מבינה מה שני הכלבים אומרים זה לזה ושאני מבינה את החיים שלהם", מספרת אליאב. "הבנתי שאני רוצה לעסוק בתחום שבו אוכל לסייע לאנשים באמצעות כלבים. היה לי חלום, ממש הרגשתי אותו בעצמות, לבוא עם הכלבה שלי ולעזור למישהו, אם זה ילד שסובל מפיגור או קשיש בודד".

ברגע שהיכתה בה ההבנה, הדרך היתה קצרה ללימודי אילוף בווינגייט ולאחר מכן לימודי טיפול באוכלוסיות מיוחדות עם בעלי חיים. בעלה, מספרת אליאב, תמך בה לגמרי, והרוח הגבית מצדו היתה מרכיב מרכזי בהצלחתה. "החלטתי לעזוב את עריכת הדין, אבל לא ידעתי איך אוכל להתנהל בלי עבודה קבועה, בלי משכורת טובה יחסית, כשאין לי ניסיון ורקע בגרוש. התקבלתי לעבודה כמזכירה במחלקה לרפואת שיניים באוניברסיטת תל אביב, עבדתי חצי משרה וספרתי את השעות. בזמן הנותר עבדתי כמאלפת והתמחיתי בעבודה עם ילדים. בהמשך נרשמתי לקורס במכללת אישית, עבור נשים שהחליטו לפתוח עסק. קיבלתי שם מכל טוב, ולמדתי את היסודות על שיווק, עבודה עם רואה חשבון, ניהול".

עם השנים עזבה אליאב גם את עבודת המזכירות והקדישה את עצמה לאילוף ולטיפול. כיום היא מתמחה בטיפול באנשים שסובלים מפחד מכלבים, ולא מתחרטת לרגע על המהפך המקצועי שעשתה. היא גם לא רואה את עצמה חוזרת אחורה, אף על פי שהעבודה כעורכת דין תמיד תחכה לה. "אמא שלי אמרה לי – כבר היית יכולה להיות שופטת, אבל זה לא מעניין אותי. אני נמצאת במרחב טיפולי שאין בו כעס ושיפוט, כך שאין בי שום מחשבות על מה היה אם ומה היה קורה, כי החיים הובילו אותי לכאן. אנשים מתפתחים עם החיים ולא נשארים סטטיים, ומי שנשאר סטטי – זה עצוב. אני רואה אנשים שעובדים בדברים שלא לטעמם, רואים בזה חובה כלכלית ותו לא ומבזבזים את מרבית חייהם בללכת לעבודה, לסבול ולהמשיך לעשות את זה. אני שמחה שהמסלול שלי התחיל במשפטים, כי כך אני מעריכה הרבה יותר את המאמץ של לעקור את עצמי ממקום בטוח כלכלי וממקצוע עם שם".

הילה אליאב
תומר אפלבאום

"מבנה רוחני רב–תחומי"

גם נלי תורג'מן למדה משפטים, אבל בניגוד לאליאב היא לא מתכוונת לוותר על העבודה כעורכת דין. במקום זה, היא הוסיפה עוד ועוד תארים מקצועיים לשמה. כיום תורג'מן, 37, נשואה ואם לשלושה מגדרה, היא עורכת דין בתחום הנדל"ן, יועצת משכנתאות ומאמנת אישית. היא התחילה בתואר ראשון במשפטים ובמינהל עסקים ולאחר שהתמקצעה כעורכת דין נכנסה לתחום המשכנתאות. לבסוף, הוסיפה לכך אימון אישי, והיא עוסקת בעיקר בקשר בין ערך עצמי לכסף.

תורג'מן מגדירה את עצמה "וואן סטופ שופ": כשמגיע אליה לקוח שמבקש סיוע משפטי ברכישת דירה, היא יכולה להשתמש בידע שלה כיועצת משכנתאות ולהבין אם הבנק יאשר את ההלוואה, וכמאמנת אישית היא מזהה חסמים מנטליים ורגשיים שעלולים לעמוד בדרכו לקנייה.

עו"ד נלי תורג'מן
אילן אסייג

"אנחנו פחות בוחרים בזה, וזה יותר בוחר אותנו", היא מסבירה את העיסוק המגוון. "אני מאמינה שלנשמה שלנו יש ייעוד ושליחות בעולם. יש אנשים עם שליחות ספציפית, לעסוק בדבר אחד, למשל להיות מנתחת המוח הכי טובה בארץ, ויש אנשים שהמבנה הרוחני שלהם הוא יותר רב־תחומי: הם יכולים לעסוק בכמה דברים במקביל ועדיין להיות טובים. זה מה שמייחד אותם – היכולת להבין כמה עולמות תוכן".

לקפיצה בין כמה התמחויות יש גם יתרונות ארציים יותר: ביום סגריר, כשאחד התחומים נמצא בשפל, התחומים האחרים מבטיחים תעסוקה. כדוגמה מציגה תורג'מן את חגי תשרי, תקופה שבה באופן מסורתי חלה ירידה במספר העסקות בשוק. לדבריה, דווקא אז יש יותר אנשים שבאים להתאמן, כי החגים מפנים זמן להתבוננות ולחשבון נפש. "המודל המשולש הזה הוכיח את עצמו מאחר שכל אחד מהתחומים מחפה על האחר. בימים שקטים אני נחה ואוגרת כוחות, בימים ששלושתם נמצאים בגאות, ואני לא מוצאת את הידיים ואת הרגליים, אני לוקחת עזרה במשרד ובבית".

עם זאת, תורג'מן מדגישה שהסוגיה הכלכלית אינה השיקול המרכזי בהחלטתה להחזיק בשלוש משרות מקבילות, אלא העניין והגיוון. "אם זה לא היה ככה, הייתי משתעממת", היא מסבירה. "יש לי צורך מנטלי בגיוון, ואני מניחה שהייתי עושה משהו בין־תחומי בכל מקרה. יש המון מצקצקים, יש שיגידו שזה רדוד, 'את לא מתמחה בשום דבר', אבל אני מאמינה שכל אחד צריך לעשות מה שטוב לו. ומי שירים גבה – שירים".

בנבנישתי חוזה שהמגמה הזאת תגבר, ויותר נשים יבחרו לעסוק בכמה תחומים במקביל. "ככל ששוק העבודה נהיה מקצועי יותר, נראה יותר אנשים מנהלים כמה קריירות במקביל", היא אומרת. "זה יאתגר את המעסיקים, אבל מצד אחר זאת תופעה חיובית עבורם, כי זה מעיר את העובדים. אם אתה לא מעשיר את עצמך בשום צורה – אתה נשאר מאחור".

עו"ד נלי תורג'מן
אילן אסייג

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד כתבות במדור TheMarker Women

*#