תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי הזיז את הזכויות שלי? הבעיה הגדולה עם החנות הקטנה שלכם באמזון

לכתבה

כלכלת החלטורות מתרחבת והולכת - וליותר ויותר עובדים אין מקום עבודה מסודר, או בעצם, יש להם עשרה מקומות עבודה. במצב כאוטי שכזה, לא ברור מי אחראי לרשת הביטחון החברתית, שעליה הסתמכו העובדים בדורות הקודמים

תגובות

"אתה רוצה מים, להטעין את הפלאפון, בא לך חטיף?", שאל אותי מיכאל, נהג האובר שאסף אותי מכיכר הרפובליקה בפריז ערב אחד. לפי האפליקציה, הנסיעה לכיכר מהרובע ה־13 בקצה השני של העיר היתה אמורה לקחת בערך עשר דקות ואני ומיכאל, שהתגלה כבחור חביב במיוחד, התחלנו לשוחח. סיפרתי לו שאני כותב על כלכלת החלטורה שכובשת את העולם, ואולי אני צריך לראיין אותו בתור מישהו שמשלים הכנסה כנהג אובר. הוא הגיב בהתלהבות ומיד שלף שלושה כרטיסי ביקור שונים שלו – אחד כנהג אובר, אחד כטכנאי מחשבים ואחד כבונה אתרים. "בטח, אשמח להתראיין". למחרת, כששלחתי לו מייל בניסיון לתאם שיחה קצרה, הוא הגיב במהירות ושאל אם יקבל תשלום על הראיון. עבור עובד כלכלת החלטורה, גם שיחה עם עיתונאי היא הזדמנות להכנסה נוספת.

אחרי שסיבלטנו את הדירה ב־Airbnb, הזמנו נסיעה באובר ומכרנו חפצים שלא דרושים לנו יותר באיביי – הגיע הזמן גם לספסר בכישורים ובמקצוע שלנו ברשת לכל המרבה במחיר, בכל מקום בעולם. המושג "גיג אקונומי" – Gig Economy, שזכה בישראל לתרגום "כלכלת חלטורה", עדיין אינו נפוץ כאן; אבל ברחבי העולם הוא היה נושא לדיון נרחב בשנה האחרונה – כשממשלות, ארגונים בינלאומיים ומכוני מחקר תוהים עד כמה הוא ישנה את שוק העבודה המוכר לנו.

שער מגזין וומן דצמבר

הכתבה מתפרסמת בגיליון דצמבר של TheMarker Women

שלל פלטפורמות ואתרים כמו Fiverr Upwork, Handy gigster, freelancer ואחרים מאפשרים למצוא ולהציע עבודות ועובדים במגוון תחומים, והמנהג לקום מדי בוקר ולהגיע לאותו משרד, באותה שעה – מתחיל להיראות מיושן. במגמה זו משתלבת היטב הפריחה של חללי העבודה המשותפים כמו WeWork. אבל השינוי אינו פיזי בעיקרו – עבודה בבית או בחלל משותף במקום במשרד; אלא הוא בעיקר שינוי תפישתי של מושג העבודה כולו. בכלכלת החלטורה, כל אדם הוא מנהל העבודה של עצמו.

מחקר ענק בשם Freelancing in America של האתר Upwork וארגון הפרילנסרים האמריקאי מצא כי ב־2017, 57 מיליון אמריקאים לקחו חלק בכלכלת החלטורה, במשרה חלקית או מלאה – שיעור אדיר של 36% מכוח העבודה בארצות הברית. לפי המחקר, עד 2020 צפוי שיעור המשתתפים בה לגדול לכדי 43% מכלל שוק העבודה האמריקאי. לפי המחקר, הפוטנציאל גדול עוד יותר, שכן כבר כיום, 81% מהעובדים השכירים בארצות הברית "מוכנים לעשות עבודה נוספת פרט למשרה העיקרית שלהם – אם היא תהיה זמינה ברשת ומהבית ותאפשר להם להרוויח יותר כסף". עוד מצא המחקר ש־50% מהמילניאלז (בני 20 עד 30) כבר עוסקים בעבודות פרילנס שונות, בין אם באופן חלקי או מלא. לפי המחקר, עד 2027 רוב העובדים בארצות הברית צפויים להיות פרילנסרים ברמה כלשהי.

אבל הצמיחה האדירה הזאת גם מייצרת דאגות חדשות. אותו מחקר מצא כי רוב משתתפי כלכלת החלטורה עובדים מול מספר רב של לקוחות כדי לייצר לעצמם יציבות תעסוקתית ורשת ביטחון, וכן עובדים שעות רבות יותר. עוד נמצא כי הדאגה העיקרית של עובדי כלכלת החלטורה היא מכך שאינם יכולים לצפות את ההכנסה העתידית שלהם, וכ־63% מהם בודקים את החסכונות שלהם לפחות פעם בחודש, לעומת 20% בלבד בקרב עובדים במשרות קבועות. כמו כן, 55% מעובדי כלכלת החלטורה עסוקים באופן תמידי ברכישת כישורים חדשים כדי להתאים את עצמם לדרישות השוק – לעומת 30% בלבד בקרב עובדים שכירים.

כדי שהמערב הפרוע של כלכלת החלטורה לא ייהפך לזירת ניצול ושוק של עבדות מודרנית בשכר נמוך, נדרשות לא מעט התאמות והגדרות חדשות. מי אחראי לשמירה על הזכויות הסוציאליות של אדם שעובד עם עשרה לקוחות מדי שבוע? כיצד מייצרים באופן עצמאי מסגרת של עבודה מסודרת? איך דואגים להכנסה קבועה ומתמשכת כשהלקוחות מתחלפים מדי שבוע? מה קורה בזמן מחלה, כשאי אפשר לעבוד – ואין מעביד שיעניק תשלום על ימי מחלה? איך מייצרים קשרים ומפצים על הבידוד החברתי הכרוך בעבודה עצמאית מהבית?

נורות האזהרה כבר נדלקו. חוקרים רבים וארגונים בינלאומיים הבוחנים את שוק התעסוקה תוהים אם כלכלת החלטורה לא מחזירה אותנו לשנות ה־30 בארצות הברית, כשחברות ההשמה והתעשיות הגדולות העסיקו עובדים ללא כל זכויות או הגבלות – לפני שגובשו חוקי עבודה ברורים, הוקמו איגודי עובדים והתפתחה מדיניות רווחה מסודרת, לפחות בעולם המערבי. ההנחה היא שככל שמספר משתתפי כלכלת החלטורה ימשיך לעלות, הדרישה להסדיר את מעמדם ויוזמות ההתאגדות יתרבו ויילכו.

העבודה יכולה לבוא וללכת

"אנחנו חייבים להתכונן לעתיד ולבנות את הארגונים שיתמכו בכוח העבודה של המאה ה־21", אומרת שרה הורוביץ, שייסדה ב־1995 את ארגון הפרילנסרים בארצות הברית וכיום היא היו"ר שלו. "בארגון, אנחנו מנסים לייצר אקו־סיסטם שמאפשר לאנשים ללמוד כישורים חדשים, לקבל הגנה משפטית וכלכלית מינימלית וגם להרגיש מחוברים יותר לאנשים אחרים". נכון להיום, כ־350 אלף עובדים מאוגדים תחת ארגון הפרילנסרים האמריקאי – מרשים למדי, בהתחשב בכך שהתאגדויות מקצועיות מעולם לא זכו לפופולריות רבה במדינה, ועלו לאחרונה לכותרות כשתעשיית הרכב בדטרויט שיגשגה, אי שם בשנות ה־50.

שרה הורוביץ

הארגון נחשב הגדול והחזק בעולם בכל הקשור לזכויות פרילנסרים, וב־2008 אף הצליחה הורוביץ לגייס 17 מיליון דולר מקרנות שונות כדי להקים את חברת הביטוח של הארגון. הארגון מפעיל מערך משפטי, רעיוני ולוביסטי שלם במטרה להשפיע על מקבלי החלטות ולשנות את החקיקה בארצות הברית לטובת הפרילנסרים. בשנה האחרונה הוא השיק אפליקציה חדשה שמסייעת לפרילנסר למצוא באזורו עורך דין שעובד עם הארגון, לאתר ביטוח רפואי והטבות אחרות ולקבל שלל מאמרים וטיפים על הדרך הנכונה לחסוך לפנסיה, לקבל תשלום בזמן ועוד.

הורוביץ מאמינה שצריך לעשות אבחנה בין עובדי כלכלת החלטורה – כמו נהגי אובר או ליפט או נותני שירות ומנקים המציעים את מרכולתם באתר handy, ומאופיינים בשכר נמוך, תלות בפלטפורמה ושעות עבודה ארוכות – לבין עובדים עצמאיים בחוזים קצרי טווח, שהם למעשה החלק הגדול של שוק העבודה העצמאי. עם זאת, לדבריה, לשני המגזרים הללו אותה בעיה עיקרית – היקף העבודה אינו ניתן לחיזוי מראש. "הם צריכים להתמודד עם החרדה שהעבודה יכולה לבוא וללכת. יש להם חודשים טובים יותר, וחודשים ללא כל הכנסה. זו דאגה של פרילנסרים ועובדי כלכלת החלטורה מכל המעמדות".

ההישג הגדול של הארגון נוגע לבעיה שכל עצמאי ופרילנסר מכיר – עיכוב בתשלומים, שלפעמים לא מגיעים כלל. הודות ללחץ של ארגון הפרילנסרים, שונה החוק במדינת ניו יורק וכיום הוא מחייב בעלי עסקים לשלם לנותני שירותים בתוך 30 יום מביצוע העסקה. "80% מהפרילנסרים סבלו מכך שהכסף איחר או לא הגיע בזמן, והם הפסידו בממוצע 6,000 דולר על עבודות שלא תוגמלו עבורן", מסבירה הורוביץ. "היה ברור שנדרשת כאן התערבות של המדינה. שכרנו משפטנים שיגבשו את החקיקה ויצרנו קשר עם פוליטיקאי במדינת ניו יורק שהיה מוכן להילחם על כך. כעת, חוק כזה נמצא בתהליכי חקיקה גם במדינות וושינגטון ואילינוי, ואני יודעת שגם בבריטניה בוחנים את הנושא".

ואם כבר פוליטיקה וחקיקה, בסקר שערך ארגון העצמאים יחד עם Upwork ענו 74% מהנשאלים כי הם מוכנים להצביע למפלגה שעבורה לא הצביעו עד כה – אם זו תפעל למען זכויות העצמאים. "פוליטיקאים לא מבינים כמה הנושא הזה חם ואיך הוא הולך לגדול. כולם מדברים על זה שהדמוקרטים לא יודעים לדבר עם העובדים, אבל הבעיה שהם בכלל לא פונים לשוק הנכון. הם לא רואים אותו. אבל זה ישתנה: בעוד עשור, שיעור העובדים העצמאיים יהיה יותר מ־50%", מאמינה הורוביץ.

למה בעצם את מצפה מהמדינה? איך את רואה את התפקיד שלה בשוק העבודה המשתנה?

"אני חושבת שהעידן שבו המדינה היא זאת שמעניקה הטבות ודואגת לאזרח מסתיים. הכלכלה כיום כל כך מבוזרת ואוניברסלית, עד שגם זכויות העובדים צריכות לעבור מהפכה ולהיות מנוהלות בידי גופים וארגונים חיצוניים קטנים יותר שמותאמים לסביבה, לחיים ולתרבות של העובד. זה לא לגמרי חזון ליברטריאני שפוטר את המדינה מאחריות, כי עדיין יש לה תפקיד – לקבוע את הזכויות האוניברסליות הבסיסיות ולעסוק בחקיקה ורגולציה. מבחינת הדאגה לעובד שעובר בין עבודות, אנחנו הארגון של העתיד".

אז העתיד של ההגנה על העובדים טמון במיקור חוץ?

"כן. כי אנחנו קשובים יותר למה שהעובדים העצמאיים צריכים ויודעים איך לקדם את זה – מהגנה משפטית ועד רכישת כישורים חדשים באופן מתמיד. הכל התחיל מזה שהחלטנו שאנחנו לא מוכנים לחכות יותר שמישהו ידאג לזכויות ולצרכים שלנו. ב־1995, כשיצאנו לדרך, אנשים בכלל לא הבינו את הצורך בארגון – וכיום זה ברור לכולם. אני חושבת שהארגון מצליח, כי מצד אחד יש לנו פילוסופיה ברורה מאוד, ומצד אחר, אנחנו עובדים קשה כדי ליישם אותה. אנחנו עובדים עם המשפטנים ואנשי המקצוע הטובים ביותר כדי לקדם את ההגנה על העובד העצמאי".

ממציאים מחדש את זכויות העובד

לעצמאים בישראל כדאי לשמוע להורוביץ, הטוענת שרצוי לא לחכות למדינה וליזום רשת ביטחון עצמאית באופן פרטי. בצרפת, אחד הסטארטאפים המעניינים בתחום הוא WeMind, שמנסה להמציא מחדש את זכויות העובד בכלכלת החלטורה. הינד אלחליסי, המתגוררת בפריז, הקימה את Wemind אחרי 13 שנה של עבודה בחברת ביטוח ומתוך הבנה שעובדי כלכלת החלטורה ופרילנסרים מוכנים לשלם קצת יותר כדי שמישהו ידאג לזכויות הבסיסיות שלהם. "אנחנו מספקים חבילת כיסוי מלאה לפרילנסרים – כולל ביטוח בריאות מצוין, הגנה וייעוץ משפטי, החזר על ימי מחלה, ביטוח מאובדן כושר עבודה, פנסיה ועוד", היא מסבירה.

הינד אלחליסי
Philippe Barbosa

תמורת 50־150 יורו בחודש (בהתאם לגובה הכיסוי) הפרילנסר מצטרף לשירות שמעניק לו כיסוי ביטוחי וסוציאלי, הגנה משפטית במקרה הצורך, ובעיקר – כרטיס כניסה לקהילה של WeMind. כן, כמו במקרה של WeWork ושאר חללי העבודה הממותגים, גם ב־Wemind הערך המוסף של הצטרפות לשירות הוא נטוורקינג, סביבה תומכת וחילופי רעיונות. "יש לנו תוכנת מסרים פנימית שמאפשרת לכל מי שמשתמש בשירות ומכוסה אצלנו לדבר עם חבר אחר ולהתייעץ. יש לנו אירועי נטוורקינג והרצאות שאנחנו עורכים כל חודש", אומרת הינד. "חשוב לנו לתת תחושה של קהילה שמכוסה ומספקת תמיכה. זה משהו שחסר מאוד בכלכלת החלטורה".

לדברי הינד, כלכלת החלטורה עתידה להתרחב במהירות רבה יותר מהתחזיות. "אני רואה צעירים בני 20 ומשהו שמגיעים אלינו אחרי שסיימו את הלימודים. הם לא רוצים לעבוד בחברות גדולות, אלא מעדיפים משהו עצמאי משלהם, או לפחות תחושת עצמאות וגמישות בעבודה. גם החברות הגדולות מתחילות לחפש אנשים שיעבדו עבורם מרחוק בנושאים מסוימים, במטרה להוריד עלויות. כיום, כלכלת החלטורה תופסת רק 10% מהכלכלה הצרפתית, אבל בתוך עשר שנים היא יכולה להגיע ל־50%".

עם זאת, הינד מזהה בעיות בצמיחתה של כלכלת החלטורה, בכל הנוגע לסולידריות החברתית. אחרי הכל, אם יותר ויותר אנשים יהיו עצמאיים למדינה יהיה פחות כסף לשלם זכויות סוציאליות, כי המערכת בנויה במידה רבה על סולידריות חברתית. המדינה תצטרך להתאים את עצמה ואת אופן המיסוי והגבייה כדי לוודא שכולם מכוסים. "אם פעם היו לך בוס ומסגרת ברורה שאמרו לך מה ואיך לעשות את העבודה, ואם פעם היתה לך מדינה שמכסה אותך באופן ברור, כיום הכוחות האלה נחלשים ואנשים מקבלים יותר כוח להחליט עבור עצמם. אבל עם הכוח באה גם אחריות, לניהול עצמאי נכון", היא אומרת.

בינתיים נראה שגם פלטפורמות הענק של כלכלת החלטורה וההייטק מתחילות להפנים את הבעיה. השנה החליטה פייבר לשתף פעולה עם חברות נוספות שמשנות את שוק העבודה העולמי בדיגיטל, וליצור קואליציה שתתריע ותספק מידע קריטי ל־3.5 מיליון עובדים עצמאים שעובדים דרכi. החברות יעניקו לעובדים מידע על החשיבות ברכישת ביטוח בריאות, ואילו אפשרויות עומדות בפניהם בנושא.

בין אם על ידי המדינה ובין אם על ידי ארגונים פרטיים, סטארטאפים או איגודים מקצועיים – רשתות הביטחון של העובדים העצמאיים נמצאות בתהליך של שינוי וארגון מחדש. המפתח להצלחה, כך נראה, טמון בהתאגדות של עובדי כלכלת החלטורה. שילוב הכוחות כבר מביא תוצאות. כך למשל, לאחרונה בית המשפט בלונדון דחה את הערעור של אובר על ההחלטה שהיא חייבת להעניק תנאים סוציאליים לנהגים שלה. כמו בתעשיות הרכב של שנות ה־30, חוקי עבודה חדשים ייכתבו לאור דרישת העובדים. זו אמנם משימה לא פשוטה בשוק עבודה שמתפזר בכל העולם, כשמעצב אתרים מישראל מתחרה מול מעצב אתרים במקסיקו או בנגלדש; אבל אם העובדים הללו לא יתעוררו ויכירו בכוח של עצמם, תנאי העבודה שלהם יישארו פרוצים – והם ימצאו את עצמם ללא רשת ביטחון.

בישראל: עם חיסכון פנסיוני, בלי דמי מחלה

המצב בישראל שונה ממה שמתארת הורוביץ מארגון הפרילנסרים האמריקאי: לפחות מבחינת כיסוי הבריאות המינימלי, גם השכיר וגם העצמאי מכוסים על ידי חוק הבריאות הממלכתי. עם זאת, בשאר התחומים הפערים עדיין גדולים, והעצמאים עדיין חשים בחסרונן של רשתות תמיכה חזקות. נדמה בעיקר שהמדינה עדיין לא הפנימה את השינוי שחל בשוק העבודה, ואת העובדה שציבור העצמאים  נמצא בגדילה מתמדת ויש לו צרכים שונים מאלה של השכירים.

עם זאת, בשנתיים האחרונות חלה התקדמות מסוימת, גם ברמת החקיקה וגם ברמת המודעות לזכויות העצמאים. כיום, לפי הערכות, יש בישראל יותר מחצי מיליון עצמאים (חלקם בעלי עסקים קטנים), האחראים לכ־40% מהתוצר במשק. המקבילה הקרובה ביותר לארגון הפרילנסרים האמריקאי היא התנועה החברתית "עצמאים עושים שינוי", שהוקמה לפני כשנתיים ומונה כ־30 אלף חברים. המטרה שלה היא בעיקר להעלות מודעות בקרב מקבלי החלטות, לאחד גופים שונים העוסקים בקידום כוחם של העצמאים בישראל ולייצר לובי פוליטי חזק עבורם.

המאבק הזה נשא פירות בשנים האחרונות. ח"כ מרב מיכאלי (המחנה הציוני) היא מהמחוקקים הבולטים בקידום זכויות העצמאים, ומנסה ליצור עבורם רשת ביטחון סוציאלית. יחד עם ח"כ משה גפני (יהדות התורה) היא הקימה את שדולת העצמאים והעצמאיות בכנסת, שכבר זכתה להישגים מסוימים בהשוואת זכויות השכירים לאלה של העצמאים.

מרב מיכאלי
אייל טואג

החל ב־2017 מחויבים עצמאים להפקיד כסף לחיסכון הפנסיוני, ובתמורה מקבלים הטבת מס בביטוח לאומי, בדומה לזו שניתנת לשכירים. שר האוצר משה כחלון ומפלגתו הגדירו את המהלך כיצירת "דמי אבטלה לעצמאים", אך לא בטוח שהעניין אכן משתלם להם. לפי המתווה שגובש, העצמאים יחויבו להפריש לפנסיה (עד 1,100 שקל לחודש לפי רמת ההשתכרות) – ואם אי פעם יזדקקו לדמי אבטלה יוכלו למשוך פיצויים פטורים ממס מתוך קרן הפנסיה שלהם, מה שיפגע בהם בעת פרישה. רוצים דמי אבטלה? תשלמו עליהם מהפנסיה. לכן, רוב ארגוני העצמאיים התנגדו לו ולא ראו בכך הצלחה גדולה.

הצלחה משמעותית יותר שנרשמה השנה היא חוק "שוטף 30" שנועד לשפר את מוסר התשלום של מוסדות הממשלה על ידי הגדרת פרק זמן מרבי (עד 45 יום) שבו יש להעביר תשלומים לספקים. בנוסף, לפני כשנה הוכנס תיקון לחוק לנשים עצמאיות שקובע כי דמי הלידה של עובדת עצמאית יחושבו לפי כל שנת הלידה או לפי השנה שקדמה לה – ולא לפי ההכנסות בשלושת החודשים שקדמו ללידה, שבה ניכרת ירידה בהכנסות עבור עצמאיות.

עם זאת, הדרך עוד ארוכה לקבלת זכויות משמעותיות ויצירת רשת ביטחון פרטית מלאה. כך, רק לפני חודש הפילה הממשלה הצעת חוק של ח"כ עליזה לביא (יש עתיד) להסדרת דמי מחלה לעצמאים. על פי ההצעה, הוצאות שהוציא העצמאי עבור ביטוח בריאות פרטי יוכרו לצורכי מס.

עליזה לביא
עופר וקנין

הבעיה נעוצה בפער המתרחב בין התקדמות הטכנולוגיה והכלכלה העולמית, לבין הממשלות האיטיות, המתקשות להדביק את קצב השינוי המהיר. הממשלות צריכות להגדיר מחדש מיהו עובד, ומהי עבודה. התחום האפור שבו פועלים הפרילנסרים פוגע ברשת הביטחון שהם מקבלים ומאלץ אותם לספק רשת ביטחון לעצמם, במחירים גבוהים יותר מאשר לשכירים. בישראל קיים אמנם ארגון לה"ב הפועל בעיקר למען עסקים קטנים – אבל איש כמעט אינו מתייחס לעצמאים, וגם המוסדות הפיננסיים מתקשים לתת להם שירות ראוי.

רוב הפרילנסרים אינם מודעים לכך כי דווקא יש להם זכויות על פי דיני העבודה – אם יש להם את האנרגיות להילחם על כך. למעשה, בית הדין לעבודה פסק יותר מפעם אחת כי במקרים מסוימים יש להחיל יחסי עובד מעביד עם כל הזכויות הכרוכות בכך, גם כשמדובר בפרילנסרים.

נשים דורשות פחות

ורד רביב שוורץ
יובל טאוג

פייבר – אתר שהוא זירת מסחר שבה מציעים עצמאים העוסקים במקצועות שונים את שירותיהם – הוא דוגמה לאתגר שעומד בפני הפרילנסרים, שכן רבות מהעבודות המוצעות בו הן חד־פעמיות ובשכר נמוך מאוד. ורד רביב־שוורץ, סמנכ"לית התפעול של פייבר, מספרת כי במסגרת מערך התמיכה שמעניקה החברה לעצמאים, ניכר שנשים מתקשות לדרוש סכומים גבוהים על עבודתן. "אנחנו מנסים להראות להן שהן יכולות לדרוש יותר עבור העבודות שהן מציעות באתר. אני רואה את זה גם כשאני מגייסת עובדים – לנשים יש בעיה לדרוש משכורת לעומת גברים. באופן כללי, אני חושבת שדווקא השקיפות בפייבר – אתה יכול לראות כמה כל אחד דורש על העבודה שהוא מציע, בין אם זה גבר או אישה – מאפשרת לכל אחד להבין מה הוא שווה ולצמצם את פערי השכר".

פתרון נוסף התומך בנשים ומסייע להן להשוות תנאים ולהחליף ידע זו עם זו הוא הקמת חללי עבודה משותפים לנשים בלבד. איריס זהר, שהיתה במשך 15 שנים יועצת אסטרטגית פרילנסרית בעצמה, הקימה ב־2013 את מועדון החברות הפרטי הראשון בישראל לנשים, Nine Rooms Ladies Club. המועדון שוכן בחלל מעוצב ומרשים ביפו, ומודל הפעילות מבוסס על תשלום דמי חברות שנתיים. בתמורה, החברות במועדון מקבלות חלל עבודה מפנק עם חדרי פגישות שבהן ידאגו לך לקפה, להכנת המצגת ולפדיקור שאחרי, אבל בעיקר – חיי חברה ונטוורקינג עם עוד נשים עצמאיות ויזמיות.

איריס זוהר
אייל נבו

"אנחנו יודעות איך זה כשאין לך זמן", אומרת זהר. "לכן, המטרה שלנו היא לדאוג לך לכל מה שדרוש. מחדר לפגישות ועד לקפה וספא. יש פה חללים שהחברות יכולות לעבוד בהם, יש הרצאות רבות, המון תוכן. הן יכולות לבוא לשבת, לדבר, להחליף רעיונות". בקרוב מתכננת זהר לפתוח עוד שני סניפים של ניין רומס בישראל, ובהמשך גם להתרחב לחו"ל.

זהר אומרת שהחליטה להקים את ניין רומס לאחר שהרגישה שהיא זקוקה לסביבה תומכת, שמחזקת, מייצרת קשרים ומעניקה השראה. לדבריה, למועדון משתייכות כיום יותר מ־200 חברות משלל תחומים – מפיקות, כותבות תוכן, בונות אתרים, מעצבות, סטייליסטיות, רופאות, עורכות דין, יזמיות, בעלות עסקים ועוד. "נוצרים פה הרבה קשרי חברות וקשרים מקצועיים. מאחר שהן שייכות לאותו מועדון המחויבות שלהן לעזור זו לזו היא גבוהה במידה משמעותית. במקום ללכת החוצה ולחפש הצעות מחיר לשירותים שונים, הן מכירות פנים אל פנים, מתייעצות ביניהן, חלקן גם עושות בארטר ומציעות זו לזו שירותים – עיצוב גרפי בתמורה לייעוץ פיננסי או משפטי, למשל".

מועדון החברות ניין רומס
מירב בן לולו

הרעיון של מועדוני נשים אינו חדש, כמובן. קדמו לו דוגמאות שונות בעולם, כשהמפורסם ביניהם כיום הוא The Wing בניו יורק – מועדון לנשים בלבד, שמספק חלל עבודה פמיניסטי, מרחב נטוורקינג אקסקלוסיבי וסמל סטטוס גבוה ל־600 הניו־יורקריות שחברות בו. גם ניין רומס התל אביבי מתפאר בפרופיל גבוה של חברותיו.

ואולם, האם יש הצדקה לחללי עבודה ומועדונים לנשים בלבד, כשיש כל כך הרבה חללי עבודה משותפים? לדברי זהר, "נשים שנמצאות בחלל עבודה משותף יחד עם גברים, אוטומטית מרגישות יותר תחרות. הן נדרשות להשקיע יותר עבודה בהנכחה עצמית, במקום ובנראות שלהן במרחב. כשאין גבר בסביבה שלהן, הן פשוט שם, מתרכזות בעבודה ובמטרות שלהן נטו".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד כתבות במדור TheMarker Women

*#