תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לצפות בפורנו כדי לשלם את החשבונות

לכתבה

לינסי ג'י, שכתבה טורי ביקורת על סרטי פורנו רק כדי להתפרנס אחרי המכללה, המציאה לעצמה משרה מאוסף של חלטורות שקובצו יחד. כיום היא סופרת, יוצרת דוקומנטרית וגם נואמת מבוקשת בכל הקשור לתעשייה, ההולכת ותופסת מקום מרכזי במיינסטרים

תגובות

על פי הקלישאה, אסור להפוך תחביב למקצוע – אבל זה מה שעשתה לינסי ג'י, בעלת טור ביקורת על סרטי פורנו, שהפכה את "המקור הכי גדול לבושה וסיפוק" כמו שהיא מגדירה אותו, לפרנסה שלה. לאחרונה אף יצא לאור בארצות הברית הספר שכתבה, "צפייה בפורנו: ועוד וידויים של עיתונאית תעשיית הבידור למבוגרים". המעבר לעיסוק יומיומי בתחום, היא מבטיחה, לא הרס לה את התחביב: "אני מספיק רחוקה מהעשייה הממשית, כך שלא נמאס לי מסקס או מלצפות בו", היא אומרת.

לדבריה, "אף שלרוב כדאי לצרוך משהו במידה, נראה לי שכשמדובר בצרכים אנושיים כמו אוכל וסקס, רק חשיפה בקנה מידה ממש גדול יכולה לגרום לאדם לאבד עניין. למשל, רוב השפים שאני מכירה ממש אוהבים לאכול ולבשל גם אחרי שנים שבהן הם עוסקים רק בזה. אפילו רון ג'רמי (מפיק פורנו גדול, ר"ק) עדיין ניחן בתיאבון מיני בריא.

שער מגזין וומן דצמבר

הכתבה מתפרסמת בגיליון דצמבר של TheMarker Women

"למעשה, אחד המאפיינים הבולטים שמצאתי בקרב אנשים בתעשיית הפורנו הוא שלרובם יש ליבידו גבוה, כך שהם יצטרכו לעשות ממש הרבה סקס כדי להתעייף ממנו. גם אני נמצאת בקטגוריה הזאת. אני עדיין נהנית מלצפות בפורנו, גם אם יש לי 'חיך מעודן' בתחום, אם יורשה לי לומר. אני שמה לב לדברים קטנים בהפקה, עבודת מצלמה, רקע, משחק, דברים שצופים מזדמנים אולי פחות ערים אליהם".

בתעשיית הפורנו מקובל מאוד השימוש בשם במה – וגם לינסי ג'י אינו שם אמיתי. זהו שם העט שבו משתמשת העיתונאית בת ה־34, המתגוררת במיסולה, מונטנה, מאז תחילת דרכה בתחום. היא בחרה להתחבא מאחוריו בשל התנגדותם של הוריה לעיסוק שלה; אבל גם לאחר שהופיעה בראיונות וצילומים שלה הופיעו בתקשורת, והפכו אותה לדמות מוכרת, החליטה לשמור על שם העט – ובו היא חותמת על כל יצירה שלה, מטורים ועד שירים ואפילו רומן גרפי שכתבה, כמו גם הספר החדש.

בספרה, מדברת ג'י על עבודתה ומספקת פרטים היסטוריים וחברתיים על פורנו, אבל מה שמעניין במיוחד הוא הדגש שהיא שמה על הפרנסה של השחקנים בתעשייה. היא יודעת שהתחום שהיא כותבת עליו רגיש במיוחד, כמו שהיא כותבת בספרה: "זה ממש ממש מסובך לעסוק באתיקה כשאורגזמות נכנסות לתמונה לפעמים האורגזמה שלך לא מוטרדת מכך שאדם לא קיבל משכורת על עבודתו בסרט באותו היום". ואולם, היא טוענת שהמבט שלה על פורנוגרפיה כעסק המעניק שירותים איפשר לה להתרחק משיפוט של טוב ורע, מוסרי או לא מוסרי. גם בתחום הזה, כך היא גילתה במשך שנות עבודתה, יש חברות הפקה שכל מה שמעניין אותן הם הרווחים. אחרות מתחשבות יותר בשחקנים, ואפילו בעלות יומרות אמנותיות. רבות הן אי שם באמצע. ברגע שמודעים לכל זה אפשר גם להיות צרכנים מושכלים, מבהירה ג'י. כשמבינים שפורנו הוא מוצר (כמו המבורגר למשל – דוגמה שלה), אפשר לבדוק מי נמצא מאחורי הקלעים שלו.

שלל חלטורות סקס

הפיכת תחביב לפרנסה היא חלק מכלכלת החלטורה, כלכלת הג'ובים הזמניים שהתחילו כתחומי עניין ונהפכו בדרך לא דרך למקורות פרנסה, גם אם זמניים ביותר, שהעובד ממציא לעצמו כל פעם מחדש. נציגים של שיטת הכלכלה הזאת הם בין היתר בני נוער שהצליחו להפוך את משחק הרשת ששיחקו בו במשך שנים לאפיק הכנסה; יוטיובריות שמקבלות חסויות מתאגידים; ואושיות אינסטגרם שנהפכו לפרזנטורים של חברות מסחריות.

אליהם מתווספים אנשים מן היישוב שלמדו להשתמש באיביי כמקור הכנסה, כמו גיבורת סדרת הטלוויזיה החדשה Girl Boss, שהופכת את היכולת שלה למצוא פריטי וינטג' בזול ולמכור ביוקר להכנסה רווחית ביותר (ראו בסוף הכתבה); וכל מי שצריך לקבץ הרבה עבודות קטנות מפה ומשם, כדי להגיע למשכורת שאפשר לסגור איתה את החודש.

ג'י עצמה חיפשה עבודה עם סיום לימודיה במכללה – ופנתה לכתיבה על פורנו רק כדי שתוכל לממן את החיים היקרים במנהטן. עם הזמן היא מצאה את עצמה, בת כפר ממונטנה, במעמד ייחודי של אישה הכותבת טור על פורנו. בהמשך הקימה מגזין אלטרנטיבי ששמו "ואק!", הלועג ומבקר את התעשייה אך פועל בתוכה; והיא גם יוצרת סרטי דוקו על עבודתה, ונואמת מבוקשת בכנסים. כמו רבים אחרים בימים אלה, ג'י המציאה לעצמה משרה מאוסף של חלטורות שקובצו יחד.

לינסי ג'י
Jayel Draco

הקונפליקט שבין ההגדרה העצמית שלה כפמיניסטית לבין העיסוק שלה בתעשייה שמרבה להשפיל ולהחפיץ נשים, מעסיק את ג'י רבות. היא כותבת על תעשיית הפורנו הפמיניסטי, על תנאי ההעסקה ועל מקצוע שגם אם הוא נחשב לא מהוגן, צריך ליישם בו כללי עבודה הוגנים. במשפט אחד – היא אינה מתנצלת על עבודתה הלא קונבנציונלית, וזוכה על כך להוקרה. במגזין ביקורות הספרים "קירקוס", למשל, נכתב על הספר כי הוא מעניק "התבוננות אינטליגנטית, פרובוקטיבית ומתענגת של תעשיית הפורנו העכשווית".

בביקורת שהתפרסמה ב"ניו יורק טיימס", מציינת המבקרת היבט מעניין שעולה מתוך הספר. היא מקדישה מקום רב לפן המקצועי של השחקנים בסרטים הכחולים – כלומר לפרנסה שלהם. מתברר מהספר כי רוב השחקנים הם עצמאים, העובדים בחוזים אישיים ולא מקבלים תמלוגים על המוצר הסופי. "קשה לקיים את עצמך בתחום הפורנו אלא אם את מוכנה לעשות כל דבר שמציעים לך", מצוטטת בספר שחקנית ששם הבמה שלה הוא מאנדי מורביד. ב"טיימס" נכתב כי השחקנית "מדברת על קיום יחסי מין מול מצלמה, אבל משפט זה נכון על כמעט כל מקצוע כיום שנפגע על ידי מה שמכונה בעולם העסקי 'החדשנות המשבשת'".

"תהליך דילול השכר וההזדמנויות שהתרחש בכל תעשיית התקשורת בעידן האינטרנט קרה גם בתעשיית הפורנו", אומרת ג'י בראיון טלפוני. "ההבדל העיקרי הוא שלאף אחד לא באמת אכפת כשמדובר בפורנו. לא נראה לי שאיזושהי ממשלה תחליט לעשות משהו בעניין".

האם מצאת הקבלה בין האופן שבו עיתונאים כמוך מצאו דרכים חדשות לממש או לייצר רווחים מעבודתם, לבין הדרכים שמצאו שחקני פורנו?

"באשר לעיתונאים, אני אולי לא האדם הנכון לשאול את זה. לא התפרנסתי מעיתונות לפני שהאינטרנט שינה הכל, כך שהניסיון שלי בתחום תמיד היה כרוך בקשיי פרנסה. כמו רבים בענף ראיתי כיצד כתבות רציניות נהפכו למלכודת קליקים ועיתונאים כותבים מאמרים קצרים, חסרי עומק, פעמים רבות עם אותם ארבעה־חמישה מרואיינים. אין דגש על משהו אינפורמטיבי במיוחד. זה לא שונה ממה שמפיקי פורנו עושים בעשור האחרון. הם מצלמים סצנות מהר, בלי הרבה עבודת הכנה ורקע, משחררים אותן מהר ומנסים להרוויח מזה משהו לפני שהפיראטים מצליחים להגיע אליהן".

כולם נפגעים מכך שאף אחד כבר לא מוכן לשלם על תוכן.

פסל שעווה ג'נה ג'יימסון
Mary Ann Owen / ZUMA / Corbis

"תוצאה מעניינת של המגמה הזאת היא ששחקנים לוקחים את המושכות לידיהם. אם פעם הם עבדו אצל מפיקים או במאים, כיום הם פותחים אתרים משלהם, יוצרים קליפים ועושים מופעי מין עם מצלמות רשת. הם מפתחים מותגים עצמאיים משלהם, ומוצאים דרכים חדשות להרוויח כסף, מחוץ לאולפני הפורנו. התוצאה היא שיוצרים הרבה יותר פורנו, רק בקנה מידה קטן יותר.

"אני רוצה להזכיר שבתעשיית הפורנו החדשה לא קל להתקבל לעבודה ולהתפרנס ממנה. רוב האנשים שנכנסים אליה ונשארים בתחום ממש אוהבים את זה. פורנו לא ישלם לך את החשבונות. אישית, מעולם לא רציתי להיות עיתונאית אלא סופרת. אבל כשהתחלתי לכתוב על פורנו הבנתי שאין רבים שעושים את זה – כותבים וחושבים על זה כנושא אמיתי ורציני. לא ידעתי אם זה אומר שאף אחד לא ירצה לקרוא אותי או שכולם ירצו לקרוא אותי. עבר די הרבה זמן עד שהתחילו לשים לב לעבודתי. אני עושה את זה כבר עשר שנים ורק בשנתיים האחרונות התחלתי לראות קצת כסף מזה. למעשה טוב שכך, כי כשהתחלתי לא היו לי הכלים העיתונאיים הנדרשים. פיתחתי אותם עם הזמן ולמזלי אף אחד לא קרא את מה שכתבתי בהתחלה".

הגעת להבנה שהפורנו משקף את פני החברה – רק בגרסה בוטה יותר.

"פורנוגרפיה, במיוחד באמריקה, היא רק עוד סוג של מדיום, כמו קולנוע, טלוויזיה ועיתונות. זו עוד עדשה שדרכה אפשר לראות תרבות פופולרית. לא מתייחסים לזה כך מאחר שמעורב בזה מין ואנשים מפחדים לדבר עליו בפתיחות. פארודיות פורנוגרפיות תמיד היו פופולריות לא רק כי הן משבשות שמות של סרטי מיינסטרים, אלא מאחר שהן נועצות חצים באישים ובתנועות פוליטיות וחברתיות. אחת הפארודיות הגדולות של העשור האחרון היא Who's Nailin' Palin?, שלעגה לשרה פיילין.

"חוץ מזה, פורנוגרפיה מתפקדת כאיד של החברה המערבית. היא המראה המעוותת שמשקפת לנו את התשוקות המיניות והדחפים החייתיים של החברה באותו זמן. אם את נכנסת לעמוד הנחיתה של פורנהאב או xHamster בכל יום נתון, תראי סרטים פופולריים שמשקפים את טעמם של מיליונים בעולם באותו יום".

להפסיק להדחיק את המיניות

נדמה שהפורנו הולך וצובר לגיטימיות בשנים האחרונות, וניתן לראות את ההשפעה שלו על סרטים וסדרות רבים, המציגים סצנות עירום ומין מפורטות שלא נראו קודם על המסכים בתפוצה נרחבת. כולם הופכים ליותר ויותר נועזים, חשופים ומיניים. את המגמה הזו מובילה "משחקי הכס" הידועה בסצנות העירום והסקס שלה, אך היא נראית ביותר ויותר סדרות טלוויזיה, כמו למשל "הצמד" שעלתה השנה על המסכים ועוקבת אחרי לידתה של תעשיית סרטי הפורנו, אי שם בשנות ה־70.

האם אפשר לומר שכיום פורנו נהפך למיינסטרים?

"כן, ואני מקווה שבסופו של דבר זה יהיה דבר טוב, כי זה יזמין אותנו להתבונן בכנות במיניות שלנו ובהדחקה ובצביעות שלנו. אולי כעת אנחנו יכולים להיפטר קצת מהבושה סביב מיניות שכולנו חווים זמן רב מדי".

את מדברת בעיקר על הפן החיובי של הפורנו, אבל מי כמוך יודעת שיש בתחום הזה השפלה ולעתים גם חציית גבולות חוקיים. האם אי פעם התערבת בנעשה או דיווחת על מפיקים שחצו את הגבולות?

"לא. הרחקתי את עצמי מההפקה והפוליטיקה של תעשיית הבידור למבוגרים בכוונה. תפקידי כעיתונאית הוא לשמש מתווכת בין התעשייה לעולם האמיתי. לעתים מאוד רחוקות הייתי על סט של צילומי פורנו. אני שומרת על מרחק כדי לשמור על אובייקטיביות. חשוב לי לציין שתחום העניין שלי הוא בפורנוגרפיה החוקית. מעולם לא ראיתי מעשים לא חוקיים, מלבד ענייני רישיון לצילום. אף אחד בתעשיית הפורנו האמריקאית לא מעוניין לצלם פעילות לא חוקית משום שהם רוצים להמשיך לעשות סרטים כאלה ולהרוויח כסף, לא ללכת לכלא".

קראתי מה שכתבת על הפורנו הישראלי. לא הופתעתי שהשחקנים לובשים מדי צה"ל. היה עוד משהו שמייחד את הפורנו הישראלי מהאחרים שסקרת במשך השנים?

"האמת שהדבר הבולט ביותר לעין הוא שסרטי פורנו משנות ה־2000 שנעשו באופן מקצועי בישראל היו דומים מאוד לסרטים אמריקאים שנעשו באותה תקופה. הופתעתי לראות עד כמה שהסרטים הישראליים מושפעים מתוכן אמריקאי, אבל כנראה שאין יותר מדי דרכים מקוריות לצלם אנשים עושים סקס".

התחביב השווה מיליונים

סיפור אמיתי של התנהלות עסקית בעולם האינטרנט, ודוגמה מופתית למודל עסקי מבוסס על תחביב - הוא של היזמית סופיה אמרוזו, שהקימה בגיל 22 את "נסטי גאל", בוטיק שופינג מקוון. מה שהחל כתחביב הוא כיום עסק שמכניס מיליונים, וכולל גם ספר שחיברה אמרוזו וגם אתר המייעץ לנשים וגברים איך להצליח בכלכלת הגיגים הזאת.

הסדרה החדשה למדי "גירל בוס" של נטפליקס, מתבססת על סיפורה. סופיה (בריט רוברטסון) היא צעירה חסרת כיוון, שלא מצליחה לגרד את הדולרים האחרונים כדי לשלם שכר דירה. היא מחוסרת בית, מחוסרת עבודה וכמעט מחוסרת חברים, אבל דבר אחד לא חסר לה: עין לפריטי אופנה וינטג'יים. באחד מרגעי השפל שלה היא נכנסת לחנות יד שנייה, קונה בגרושים ז'קט זניח, שהיא - ורק היא - יודעת שהוא פריט יקר ביותר. היא מעלה צילום שלו לאיביי ומוכרת אותו במאות אחוזי רווח. זה הצעד הראשון שלה אל עבר האימפריה שהיא בונה.

הסדרה עצמה לא תיזכר כאחת ההצלחות שלה. היא בוטלה אחרי עונה אחת ונחשבת, על ידי "ואניטי פייר" לפחות, לאחת הסדרות הבודדות הגרועות של נטפליקס.

הפורנו ושכרו

בשנה שעברה ערכה רשת NBC תחקיר על תעשיית הפורנו האמריקאית והגיעה לממצאי השכר הבאים: שחקניות מרוויחות יותר משחקנים. שכר ממוצע לשחקנית בסצינה שגרתית בין גבר לאשה נע בין 800 ל–1,000 דולר (שחקניות מתחילות יקבלו 300 דולר וכוכבות בין 1,500 ל–2,000); סצנות אקסטרים מקפיצות את השכר ל–1,800 עד 2,500 דולר.

גברים מקבלים בממוצע 500–600 דולר ליום. כוכב פורנו יקבל 1,500 דולר ליום בממוצע. הבמאי יקבל 1,500 דולר ליום צילום, ובמקרים של בימוי מורכב - 3,000 דולר. בהתחשב ברמת העלילה, אולי לא תופתעו לגלות שתסריטאים מקבלים רק 250–400 דולר ליום.

לפי עדות של שחקנית פורנו ישראלית, שהתפרסמה באתר וואלה בשנה שעברה, שחקנית בתעשייה המקומית מרוויחה בין 5,000 ל–20 אלף שקל לסרט (תלוי אם ההפקה היא במיקום 'סליזי', לדברי השחקנית, או בווילה בקיסריה).

משחקת ברשת

הורים מבני דור ה–X המוטרדים משעות משחקי הרשת של ילדיהם יתעודדו אולי לשמוע שיש מי שיודעים להפוך את שעות המסך האלה לעסק, ואף לעסק מניב ממש.

אימאנה אניס, המוכרת בקרב מעריציה כפוקימיין, נמצאת בקשר יום–יומי עם מאות אלפי מעריציה, כשהיא נמצאת בחדר של בית הוריה בסנטה מוניקה. ולא, מצלמת הרשת שלה אינה מציגה את מערומיה (אף על פי שכפי שלינסי ג'י מציינת, יש מי שמצאו גם בתחום זה דרך להרוויח כסף) אף שבהיותה אישה בעולם של גיימרים, היא מקבלת פניות מיניות מדי.

פוקימיין משחקת במשחק המחשב League of Legends, ומלווה את המהלכים שלה ברוח הומוריסטית. הסרטונים שלה זכו ללא פחות מ-50 מיליון צפיות, מה שגרם לחברות רבות לתת לה חסויות.

רוב הקהל שלה נמצא ב"טוויץ" - שירות אונליין המאפשר צפייה באנשים המשחקים משחקי מחשב. השירות נקנה על ידי אמזון ב-2014 במיליארד דולר. רק בשנה השנייה של פוקימיין באוניברסיטה היא הבינה שהיא יכולה להפוך את התחביב לג'וב; היא עזבה את לימודי ההנדסה שלה והיא משחקת במשך שש שעות ביום, שישה ימים בשבוע - ומתעשרת לה בהנאה.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

עוד כתבות במדור TheMarker Women