רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אין חוקים באהבה: גם בשלישייה אפשר לחיות באושר ובעושר

לכתבה

מיוחד ל-TheMarker Women: תמי נלסון, סופרת ומטפלת זוגית, הבינה שהיחס למונוגמיה השתנה כשיותר ויותר זוגות שחוו בגידה, חיפשו אצלה פתרונות שלא כוללים פרידה. בתפריט החדש: הסכם שמתיר לפלרטט עם אנשים אחרים, לפנטז עליהם או לנהל נישואים פתוחים

2תגובות

האידיוטיזם הזה,

לשכב יחד במיטה זוגית, פה אל פה,

אחד מתייפח, שותת דם, השני

מחליק על האלפים בחיוך, ואלה

נקראים חיי נישואים, הלא הכל

שקר, שקר, אז קודם כל

לנקות את המיטה מן השקר.

 

ד"ר תמי נלסון

("מלאכת החיים", חנוך לוין)

 

שער מגזין וומן יוני 2017

זאת דרך אחת להגדיר חיי נישואים, ולא בטוח שד"ר תמי נלסון, מחברת הספר "המונוגמיה החדשה", היתה מסכימה להגדרה הזאת – אבל היא מסכימה בהחלט שיש לנקות את המיטה מן השקר כדי לשרוד את המונוגמיה בגרסתה החדשה. "יש הבדל בין חשאיות לפרטיות, ומה שגורם לתחושת הבגידה בקרב בני זוג הוא ההסתרה", היא אומרת בראיון איתה מביתה בקונטיקט. לפי הסופרת, שהיא מטפלת זוגית וסקסולוגית במקצועה, המוסד המונוגמי, המוצא את עצמו מתערער שוב ושוב, זקוק לכללים חדשים של יחסים בין־אישיים.

הכתבה מתפרסמת בגיליון יוני של TheMarker Women

העולם כיום מקשה על קיום מוסד המונוגמיה. תוחלת החיים התארכה, איכות החיים השתפרה והרעיון לחלוק חיים עם אדם אחד מגיל 20 עד 80, בחיי נישואים, ורק איתו או איתה, "נחשב למשהו כמעט משונה", אומרת נלסון. הטכנולוגיה מציעה עוד גירויים, עוד פיתויים ליציאה קלה מהמסגרת המונוגמית, ומציבה שאלות באשר לגבולותיה – מה מותר ואסור מבחינת בני הזוג עצמם. לדבריה, המצב הזה מחייב בני זוג לפתוח את ההסכם ביניהם ולנסח אותו מחדש. אם כבר פותחים ומגדירים מחדש, מדוע צריך לשמר את המוסד המונוגמי בכלל? התשובה של נלסון היא "כי הפרדיגמה הזוגית עדיין מועדפת על הרוב. זה טבעי יותר".

נלסון היא סקסולוגית מוסמכת, שכתבה ספרים על הנושא הזה ועל אחרים. לפני שכתבה את "המונוגמיה החדשה: הגדרת מערכת היחסים לאחר בגידה", כתבה את הספר "לקבל את המין שרוצים: הסירו את המעצורים והגיעו לתשוקה עזה יותר", וכן את "מה אוכל אתכן: ספר הדרכה לבנות עשרה המתמודדות עם אנורקסיה, בולימיה ושאר הפרעות אכילה".

בשיחה איתה היא אומרת שהבינה שמשהו ביחס למונוגמיה השתנה בשנים האחרונות, לפי ההחלטות של בני הזוג שהגיעו אליה לטיפול. "שמתי לב שאנשים מחליטים להישאר ביחד אחרי שצד אחד ניהל רומן, במקום להגיע לגירושים. הם מבינים שהדשא לא בהכרח ירוק יותר ביחסים אחרים, אבל שהם גם צריכים להגיע להסכם חדש על הגבולות המקובלים עליהם ולא לחזור לכללים הקודמים".

מתי האהבה נכנסה לתמונה

הכללים השתנו – או נכון יותר לומר, התגמשו. במאמר שהתפרסם ב"האפינגטון פוסט" בשנה שעברה, קבעה נלסון כי "נישואים יכולים להיות הרבה דברים. לפעמים הם ברית בין שני בני זוג מאותו מין. לפעמים הם הסכם שלא נועד להתקיים עד שהמוות יפריד בינינו. לעתים פירושם קשר שיכול להתרסק מאחר שאחד מבני הזוג בגד, ולפעמים הם כוללים יחסים פתוחים, או יחסים קבועים הכוללים יותר מזוג במערכת יחסים.

"נדמה שמונוגמיה, כזאת שכוללת נישואים מסורתיים, של מחויבות של אדם אחד לאחר, נחשבת מיושנת ואפילו פרימיטיבית במעגלים מסוימים", כתבה במאמר, והביאה כדוגמה כתבה מ־2014 ב"רולינג סטון", שבה הגדירו את "המונוגמיה החדשה", כסוג של פוליאמוריה, שלפיה "אם מחפשים מין מחוץ לזוגיות אין זה אומר שהזוגיות בסכנת אובדן". נלסון לא מגדירה את המונוגמיה החדשה כפוליאמוריה, אבל מודעת בהחלט לצורת החיים הזאת. היחס שלה למונוגמיה החדשה הוא כללי יותר.

לצד הנתונים על תוחלת החיים שעולה והציפייה לנאמנות מונוגמית שיורדת, יש עוד נתונים המצביעים על שינויים באורח החיים. בכתבה ב"ניוזוויק" מסוף אפריל נכתב כי "יותר אנשים מאי פעם הם רווקים וזה דבר טוב". לפי הכתבה, מספר הרווקים הבוגרים בארצות הברית ובמדינות אחרות בעולם הוא חסר תקדים. והמספרים לא רק מעידים על כך שאנשים נשארים רווקים יותר זמן לפני שהם מתחתנים, אלא גם שיותר ויותר מהם נותרים רווקים לתמיד. דו"ח של מכון Pew מעריך כי כשהצעירים של ימינו יגיעו לגיל 50, אחד מארבעה מהם יהיה רווק.

כאן המקום לציין כי דינמיות במוסד הזוגיות, שנדמה כקבוע ובעל חוקים ברורים, קיימת שנים רבות. המוסד הזה הוא נזיל באופן יחסי. "התרבות המונוגמית המודרנית קיימת רק כ־1,000 שנה", אמר קית אופי, אנתרופולוג התפתחותי מאוניברסיטת לונדון קולג' ל־CNN. לפי מומחים, הסיבה להעדפת המבנה הזה קשורה לכך שהחברה החקלאית המתפתחת דחפה יחידים לשמר את ההון שלהם דרך חתונות, וכן לאחר שהבינו שזאת דרך לצמצם מחלות מין. אופי טוען כי מונוגמיה נוצרה גם כדי שזכרים יוכלו להגן על ילדיהם, וכי בזוגיות הצליחו בכך יותר.

זוג ביום החתונה במרכז שדה

הנצרות קידמה את המונוגמיה והפיצה אותה באירופה לאחר נפילת האימפריה הרומית. נדמה שהסיבה לכך שהמונוגמיה הצליחה שם היא שקבוצות מונוגמיות נחשבו בעלות יתרון צבאי על הקבוצות הפוליגמיות (שבהן לגברים היתה יותר מרעיה אחת). בחברות מונוגמיות היה היצע גדול יותר של נשים, ולכן גברים לא היו צריכים לצאת מהקבוצה כדי לחפש אישה – וכך הקבוצה עצמה התחזקה.

"נישואים לא היו מערכת יחסים בין גבר לאישה", אומרת סטפני קונץ, מחברת הספר "נישואים, היסטוריה: כיצד אהבה הביסה את הנישואים" (2006), "אלא בריתות בין משפחות והגדלת כוח העבודה המשפחתי". עד למאה ה־19 לגברים היתה רשות לקיים יחסים מחוץ למוסד הנישואים, יחסים שמהם נולדו ילדים לא־חוקיים, שלא יכלו לרשת את הונו של האב. "ההפקרות של הגברים היתה מוגנת על ידי חוקי מונוגמיה משפטית בעלי מוסר כפול, וכן סובלנות וקבלה חברתית שאיפשרו את ההפקרות הלא־פורמלית הזאת", אומרת קונץ.

לפני 250 שנה, האהבה נכנסה לתמונה. כלומר, כעת הנישואים כללו אהבה ואולי גם תשוקה. אבל משיכה מינית בתוך נישואים החלה להיחשב עניין חיוני רק לפני כ־100 שנים. וכשמדברים על משיכה מינית בתקופה הזאת, מתכוונים לצרכים של הגבר. התחזקות הדמוקרטיה והשוק החופשי הזכירה שגם לאשה יש רגשות ודחף מיני. רק לפני כ־50 שנה, נישואים נהפכו לשוויוניים יותר. בארצות הברית, גבר יכול היה לאנוס את אשתו מבחינה חוקית עד שנות ה־70, ולעתים קרובות נשים לא יכלו להנפיק לעצמן כרטיס אשראי בשמן עד אז. "אחת הסיבות שנישואים בין בני אותו מין התקבלו אצל רבים היתה שגם נישואים בין הטרוסקסואלים בעצם השתנו באופן מוחלט", אומרת קונץ.

כלומר, הרעיון שמונוגמיה כוללת אהבה, משיכה מינית הדדית, שוויון וחלוקה גמישה של נטל העבודה, כל עוד זה מקובל על הצדדים, הוא חדש למדי. בשל כל השינויים בתפישת הזוגיות, אומרת נלסון, יש זוגות נשואים שמנהלים משא ומתן על גבולות היחסים שלהם. זה יכול להתחיל בהסכמה עקרונית לסטייה מהתלם, ולהגיע לשיתוף בני זוג אחרים בקשר – הכל בתוך גבולות מוסכמים. "הם יוצרים בכך זוגיות ומנטליות פתוחות ונזילות יותר, וגם בוגרות יותר ממה שהיה כשאני גדלתי", היא כותבת ב"האפינגטון פוסט", ותוהה לאור זאת "האם אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה?".

"כיום, כדי שמערכת יחסים תשרוד, שתהיה בת־קיימא, צריך מאמץ מסוג אחר", היא אומרת. "היחסים דורשים מחויבות מסוג אחר וסוג אחר של תקשורת. מאחר שכל כך קל לנהל רומן בימים אלה, ויש כל מיני סוגי בגידות, כמו למשל ברשת, זוגות מנסים להגדיר מחדש מהם הגבולות המקובלים עליהם, מהי בגידה מבחינתם. זוגות רוצים לראות במעשה הבגידה הזדמנות לצמוח, ולא בהכרח אירוע שמסיים את הקשר".

בובות חתן וכלה
בריאן מלץ / ניו יורק טיימס

כל הדרכים החדשות לבגוד

"הסכמי המונוגמיה" שמציעה נלסון יכולים להיות חוזים, "כמו שאנשים מחדשים את הסכם הנישואים; או שההסכם הזה יכול להסתכם בשיחה, תלוי בבני הזוג. בכל מקרה מה שחשוב זה שיעלו שאלות בכל תחום הנוגע להמשך המונוגמיה. ההסכם הזה יכול לכלול סעיפים כמו אם מותר לפלרטט עם אנשים אחרים, לפנטז עליהם או לנהל נישואים פתוחים. חשוב לציין כי גם בנישואים פתוחים אנשים יכולים לבגוד. כי אפשר שיהיה מוסכם שיהיו לך כמה בני זוג, אבל אם בן הזוג הולך עם מישהו שהוא הסתיר ממך, זאת עדיין נחשבת בגידה. לא משנה כמה אדם או נישואים יהיו פתוחים, זו החשאיות שהופכת את זה לרומן אסור".

לדבריה, העולם הטכנולוגי הכניס נישות והגדרות חדשות של המושג 'בגידה'. "טינדר היא בהחלט דוגמה לאופן שבו אפשר לפגוש מישהו אונליין ולהכיר אנשים בקלות, וגם דרך קלה במידה שווה לבטל מישהו. הוא גורם לך להרגיש שתמיד יש משהו טוב יותר ממש מעבר לפינה. הרשתות החברתיות מחייבות ניסוח כללים חדשים. האם בני הזוג יאהבו ויכבדו זה את זה עד שיכירו מישהו בפייסבוק? האם צריך לספר לבן הזוג בכל פעם שהאקס פונה אליך באינסטגרם? האם לשלוח תמונת עירום בנייד זאת בגידה? האם ניהול שיחת סקס דרך הווב־קאם זאת בגידה? ועד עכשיו אנחנו מדברים רק על מין, אבל יש גם בגידה רגשית – עד כמה מקובל על בני הזוג שמשתפים מישהו שהוא לא חלק מהזוג בענייניו הפרטיים. אולי לבן הזוג יפריע שאת משתפת את חברך לשעבר ביחסים היומיומיים של נישואיכם".

הזכרת את האפשרות לכתוב בהסכמים על מי אפשר לפנטז. זה נשמע קיצוני. כמו משטרת מחשבות.

"יש בני זוג שחושבים שכנות מוחלטת היא דרך למנוע בגידה. זה קורה הרבה אצל אנשים שכבר חוו בגידה, ואז הם מרגישים שזאת דרך טובה למנוע הפרת אמונים עתידית. אפשר לכלול בהגדרה הזאת פורנוגרפיה. בשביל רבים אין בצפייה בה בגידה, מאחר שלא מעורב בזה מגע, אבל יש כאלה שאם ייכנסו לחדר ויראו את בני הזוג שלהם צופים בפורנוגרפיה, יכולים להרגיש נבגדים. בשביל אנשים מסוימים לפנטז זה בעצם 'לחמוד את אשת רעך', שזה לבגוד בלב ומשם ההידרדרות היא אפשרית, ואז הם מחליטים בהסכם שלהם שיספרו לבן הזוג כשזה קורה.

חתונה המונית בדרום קוריאה
אי־פי

"זה אולי נשמע לך משונה אבל יש אנשים שבשבילם אוננות הוא מעשה הכרוך באשמה ובבושה. אז אפשר רק לתאר כמה שאוננות מול פורנוגרפיה נתפשת בעיניהם כמעשה של בגידה. כבר הגיעו אלי זוגות בגלל שהאישה תפסה את בן הזוג מאונן מול פורנוגרפיה, והוא לא הבין מה היא רוצה: 'אני עושה את זה מגיל 12, אין לזה שום קשר אליך'. בכל מערכת יחסים אפשר לפתור את זה בכך שמדברים".

נשמע כאילו שהמונוגמיה החדשה שאת מדברת עליה היא אותו הדבר כמו קודם, רק עם וריאציות קלות.

"לדעתי היא שונה, מאחר שהמבנה המסורתי של זוג שמאוהב ומחליט לקשור את חייו זה בזה, מתחתן בכנסייה או מתחת לחופה, ומתחייב לאהוב ולכבד עד שהמוות יפריד ביניהם, לפני הקהילה ובנוכחות המשפחה, נהפך לדבר מה מהעבר, משהו כמעט מיוחד ומשונה. כבר לא מדובר בהכרח בחוזה חוקי מחייב אלא במשהו שמצריך להכתיב את הכללים מחדש בהתאם לרצונות של כל זוג וזוג".

אבל מה עם מבנים רומנטיים־משפחתיים חלופיים? כתבת על הפוליאמוריה – מילה שנדמה שאי אפשר לחמוק ממנה לאחרונה.

"כן. גדל בעולם דור של ילדים שלהורים שלהם היו רומנים, והם לא רוצים לעבור את מה שההורים שלהם עברו, ובנוסף הם חשופים להנחה שאפשר לאהוב יותר מבן אדם אחד לאורך החיים, שאין רק מיועד או מיועדת אחת. אפשר לקיים מונוגמיה סדרתית, ומכאן שאפשר אולי לקיים קשר רב משתתפים במקביל.

"רבים רוצים בן זוג אחד קבוע, אבל הם מבינים שזה לא משהו שיכול להיות בלעדי לעד, ומצד אחר, הם לא רוצים לרמות או להסתיר. הם חושבים שזאת דרך להביא עוד אהבה ליחסים של הזוג, ואין צורך לפרק יחסים בגלל זה. אני חושבת שזה חוזר קצת לרעיון של לחיות בעיירה. יותר נשים עובדות במשרה מלאה מחוץ לבית ויותר גברים תורמים לגידול המשפחה. לפעמים יש יותר משני אנשים שתורמים למשפחה, לפעמים יש שלושה או ארבעה.

"זה לא קורה רק אצל דור ה־Y המשוחרר. גם בחברות שמרניות כמו בפרוורים בארצות הברית יש זוגות שמנהלים אורח חיים מסורתי מאוד במשך השבוע, ובסוף השבוע הם עושים סקס עם החברים שלהם. הם לא מגדירים את עצמם פוליאמורים, אלא מונוגמיים חוקית ורגשית, אבל בסופי השבוע הם מנהלים יחסים מיניים פתוחים, לפעמים עם זוג חברים, לפעמים דרך אתרים של חיפוש בני זוג נשואים כמוהם. הם מקיימים את הקשר המיני הזה כזוג ולא כיחידים, זה משהו שהם עושים ביחד ולא בנפרד. זה לא חילופי זוגות ולא נישואים פתוחים, אלא הרחבת ההתנסות המינית הזוגית והאישית שלהם. הרפתקה מרגשת במערכת יחסים".

באחד ממאמריך השווית את התקופה הנוכחית לאווירת המהפכה המינית בשנות ה־60 וה־70, לפני מגיפת האיידס. האם מעמדה החזק יותר של האישה בחברה המערבית קשור לכך?

"לדעתי כן. נשים הן שומרות הסף של מערכת היחסים. ההתנסות והכנסת עוד אנשים לקשר לא מתקיימות אם הנשים לא מעוניינות בזה. נשים הן אלה שמחליטות אם הנישואים יהיו פתוחים. הגבר לא יעשה את זה בלי האישה. חשוב לזכור שיחסים פוליאמוריים לא קשורים רק למין, אלא כוללים גם אהבה ורגש. זה בהחלט תוצר של המהפכה המינית – נשים מחליטות אם הן רוצות לפתוח את היחסים ועם מי, ויש כל מיני מערכות יחסים פוליאמוריות.

"אין יותר מדי מחקרים בנושא, אף שיש אידיאל שנקרא 'חד הקרן הזהוב'. מדובר בזוג החפץ ביחסים פוליאמוריים שלא יהרסו את היחסים הזוגיים שלהם. חד הקרן הוא אישה שתהיה מוכנה לאהוב ולשכב עם שני בני הזוג ביחד, ולא לקיים את האהבה והמין האלה עם אף אחד מהם בנפרד (אלא אם כן בני הזוג מסכימים לכך)".

חד קרן

באתר שנקרא "חדי קרן שולטים" יש הסבר נרחב על התופעה, שכבר מדיונים ברשת רדיט מתברר כי יש לה גם מתנגדים בתוך קהילת הפוליאמוריה (ובעיקר לציידי חדי הקרן, כלומר לגברים ולזוגות שמחפשים אותה). חד הקרן הוא מונח שמתאר אישה (לא תמיד, אבל לרוב) ביסקסואלית, שתהיה בת הזוג לבילויים ולמין עם גבר ואישה שהם זוג ממוסד. אסור לה לבוא בדרישות אליהם ולהפר את האיזון הזוגי או המשפחתי שלהם. אסור לה לגרום לאי נוחות לזוג, וכמו כן עליה להימנע מקיום קשר מחוץ לשלישייה שלהם. כלומר אסור שיהיו לה בני זוג אחרים מחוץ לשלישייה. היא אמורה להיות החברה של כל אחד מבני הזוג ורק שלהם. כמו כן, אסור לה לקיים קשר עצמאי עם אף אחד מבני הזוג, רק עם שניהם ביחד או רק בידיעת שניהם. לבני הזוג המקוריים מותר לבלות ולשכב בלי "החברה". אם משהו בסידור הזה לא עובד, כלומר השלישייה לא מסתדרת, הרי שחד הקרן תצטרך להתעופף לה. מזל שיש לה כנפיים.

למשמע התיאור הזה שאלתי את ד"ר נלסון אם חד הקרן גם אמורה לעשות כביסה. היא צחקה אך באתר מציינים שלפעמים התפקידים שלה כוללים גם ניקיון וסוג של אם פונדקאית.

כינוי נוסף לחד הקרן הוא Hot Bi Babe, או בקיצור, HBB. השימוש בביטויים אלה בתוך קהילת הפוליאמוריה הוא גם משפיל ואירוני. זאת מהסיבה הפשוטה, שגם מי שאינו שייך לקהילה הזאת יכול להבין – הסידור הזה אינו הוגן או שוויוני כלפי האישה המצטרפת לזוג. בשל כל אלה, הסיכוי למצוא אותה, כמו שמרמז שמה המיתולוגי, הוא קטן (אבל, מתעקשים באתרי הפוליאמוריה באינטרנט, בכל זאת קיים).

מה שמחזיר אותנו למונוגמיה הישנה והטובה דיה? אם לעשות פרפרזה על דבריו של וינסטון צ'רצ'יל על הדמוקרטיה – "היא השיטה הכי גרועה, חוץ מכל האחרות".

"אני מסכימה שהפרדיגמה הזוגית עדיין מועדפת על רובנו. זה טבעי יותר. אבל צריך להכניס לתוכה הרבה הערות שוליים".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד כתבות במדור TheMarker Women

*#