רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איך לא להפוך לאבא שלך: המשמעות של להיות גבר עם ילדים בעידן החדש

לכתבה

מציאות כלכלית קשוחה, היעדרו של מודל לחיקוי ובנות זוג שמתקשות לשחרר - אבות שרוצים להיות מעורבים יותר בגידול הילדים ניצבים מול מכשולים רבים. בקבוצות שהוקמו לאחרונה הם חולקים את רגעי המשבר ולומדים לממש את האבהות החדשה

3תגובות

12 גברים בשנות ה־30 לחייהם יושבים במעגל בשעת לילה מאוחרת בסניף טיפת חלב בשכונת קטמונים בירושלים. במבט ראשון אפשר לחשוב שמדובר בקבוצת גמילה. הם נכנסים אחד אחרי השני בדלת האחורית של המבנה ויורדים לקומה מינוס 1, שם יסתדרו במעגל, וייצאו משם כעבור שעה וחצי במצב צבירה אחר לחלוטין.

אלא שלא מדובר בקבוצת אלכוהוליסטים אנונימיים ששכרה את המקום מטעמי נוחות, ולגברים החברים בקבוצה אין שום דבר להסתיר. שעת המפגש מאוחרת כי אין להם זמן אחר במהלך היום, וגם המיקום אינו מקרי. מדובר באבות צעירים, הורים לילד אחד, חלקם כבר לשניים, שמחברת ביניהם תחושה חזקה של בדידות. הם חשים שנותרו בלי חבר שאפשר לקבל ממנו עצות, בלי דמות לחיקוי ובעיקר, ובלי תמיכה משפחתית וחברתית, המנותבת בעיקר לנשים שלצדם.

מגזין וומן אפריל

הכתבה מתפרסמת בגיליון אפריל של TheMarker Women

לקבוצה הם התוודעו בעקבות פלאייר שהופץ ברחבי העיר וברשתות החברתיות, ובו מופיע תצלום של גבר צעיר עם שיער פרוע המחבק את בתו הפעוטה. הכיתוב לא מותיר מקום לספק – ״לאבות בלבד! אבות צעירים נפגשים לבירה ושיח על הורות״.

הגבר שבתצלום הוא אורן אדר, 32, יליד מכבים־רעות ותושב ירושלים בשנים האחרונות, שמנהל מרכז קהילתי קטן ועוסק בהנחיית קבוצות. במארס 2016 הוא פירסם בפייסבוק את הפוסט הבא: "אני כבר שנה וחודשיים אבא. שנה וחודשיים של רכבת הרים רגשית, עם המון ריגושים, המון דאגות, המון צחוקים ולא מעט אחריות. חוויית האבהות היא לא פעם בודדה, כי לפעמים זה נראה שכל מי שמגדל ילדים, מטפל בהם, ומייעץ לגביהם הן נשים. אז יחד עם העירייה ומרכז הצעירים הרמנו את סדרת הסדנאות הזו, בתקווה להפוך את האבהות של כולנו להכי טובה שאפשר".

את ההבדל בין אבהות לאימהות התחיל אדר להרגיש ברגע שאשתו, טלי, נכנסה להריון – והפערים רק התעצמו עם הלידה. במהלך חופשת הלידה הוא ראה אותה נתמכת על ידי חברות, עמותות וקבוצות פייסבוק למכביר, וגם העירייה הציעה שלל פעילויות ללא תשלום, בהן סדנה שבועית לאמהות שזה עתה ילדו, שנערכה במתחם התחנה בעיר. אדר, שהחליט לקחת יום חופש בשבוע לאחר לידת בתו, ראה זאת כהזדמנות והצטרף אליה. "יצרנו קשר ושאלנו אם זה בסדר שאגיע״, הוא מספר. התגובות היו חיוביות. "אמרו לנו 'וואו, איזה יופי, יש אבא שמגיע'. בירכו אותי ואמרו לי שזה רעיון מצוין".

אורן אדר ובתו
אוליבייה פיטוסי

בכל המפגשים הוא ישב מאחור וניסה לא למשוך יותר מדי תשומת לב, משימה קשה לאור העובדה שהוא היה הגבר היחיד בקהל. "בילבלתי את המרצות, שלא ידעו אם לפנות לכל הקבוצה בזכר או בנקבה. זה היה מצב מביך. אבל המשכתי להגיע כי היה לי מעניין, וזה היה זמן האיכות שלי עם טלי ושחר (בתם בת השנתיים וחודשיים)", הוא אומר.

אדר ניסה ללמוד מהמפגשים הרבה ככל האפשר, אבל במקביל, התעוררה אצלו תחושת תסכול עצומה לנוכח העובדה שהוא לא מצליח למצוא מסגרת שמיועדת לו – אב טרי שרוצה לדבר על האבהות שלו בתקופה המורכבת של חופשת הלידה. לדבריו, ״זו תקופה מסובכת מאוד עבור אבות. היא יוצרת פערים מטורפים. אתה מגיע הביתה בערב ולא מבין מה קורה. אשתך כבר נהפכה לישות אחת עם הילד, וגם ההנקה היא סיפור חזק מאוד, שאין לנו שום יכולת להבין או להתחרות בו.

"נוצרת סיטואציה שבה הגבר הוא מפגר שלא מבין שום דבר. אשתו צריכה להסביר לו איך מסדרים את החיתול, איך מרימים את הילד, איך מחזיקים לו את הראש. זה לא שהוא לא יודע, אבל יש כאן ביטול של האינטליגנציה הרגשית של הגבר. זה ביטול כפול, שמופנם אצל הגבר שאומר 'אני לא מסוגל', וגם אצל האישה שאומרת, "הוא לא מסוגל".

עם התחושות הקשות האלה, וההבנה שאף אחד לא יעשה את העבודה בשבילו, פנה אדר למחלקה לגיל הרך בעיריית ירושלים, והציע להקים קבוצה לאבות. העירייה הביעה נכונות אך תהתה אם באמת תהיה היענות. "שאלו אותי, 'אתה סגור על זה שזה יביא אנשים? אתה סגור על זה שאבות רוצים את זה, שגברים מסוגלים לזה?'", הוא אומר. אבל אדר היה נחוש: "אמרתי לעירייה, 'גברים צריכים מקום לפתוח, לדבר, לשתף, וזה יעבוד'. אבל זה היה מלחיץ".

אבות טריים בערב אבות
גיל כהן מגן

המודל שנבנה הוא סדרת הרצאות שניתנו על ידי מיטב חוקרי הגבריות בישראל. בתום שלב ההרצאות הוצע לגברים להשתתף בסדנה דינמית ואינטימית יותר, המתפרשת על פני שבעה מפגשים הנערכים פעם בשבועיים. "לא היה תקדים לדבר הזה. זה לא היה משהו נפוץ, אבל החלטנו שהולכים על זה. מצאנו מנחה, יצרנו לינק להרשמה, תלינו פלאיירים, ובתוך כמה ימים נרשמו קרוב ל־30 איש", הוא מספר. כדי למשוך את הקהל הגברי, ההרצאות התקיימו בפאב, והבירה הראשונה היתה על חשבון הבית.

מהמחלקה לגיל הרך בעיריית ירושלים נמסר כי ״לאחר הצלחת הסדנה הראשונה ייפתחו עוד שתי סדנאות לאבות בשנה הקרובה".

"שוק העבודה חייב להשתנות"

האבהות נמצאת כיום בתקופת מעבר. מצופה מאבות להיות פרטנרים שווים בהורות, להיות מעורבים יותר בבית ובגידול הילדים – מבלי להפחית את המחויבות שלהם למקום העבודה, שגוברת עם הפיכתם להורים. בעיה נוספת שגברים מעידים עליה היא היעדרו של מודל לחיקוי.

אדר מסביר: "כשאני אומר שאני רוצה להיות אבא מעורב, אין לי מושג מה זה אומר, כי אין לי מודל לזה. אני צריך להיות אמא מספר שתיים? אני צריך להניק? אני צריך לחבק? או שאני צריך להיות אבא של פעם – סמכותי ומציב גבולות, שמביא כסף הביתה ושאולי לפעמים הוא האגרסיבי? מה אני צריך להיות?".

גברים רבים מוכנים לאתגר את המודל הסטריאוטיפי של גבריות, והדרישה לקחת חלק גדול יותר בגידול הילדים מגיעה גם מהם, אבל המתח בין שלל התפקידים המצופים מהם פוגע לעתים ביחסים שלהם עם בנות הזוג, במשמעות של מקום העבודה בחייהם ובתחושה העצמית שלהם כמבוגרים כשירים.

מפגש אבות
ליאור מזרחי

"אני אומר הרבה שאנחנו כגברים מתמודדים כיום עם מה שנשים התחילו להתמודד איתו לפני 20־30 שנה", אומר אדר. "אמהות עשו צעד אחורה מהבית, וצעד קדימה לתוך עולם העבודה. כיום אנחנו אלה שעושים את הצעד הזה קדימה לתוך הבית, בלי הכשרה ובלי תמיכה חברתית".

ניתאי, 33, אחד המשתתפים בסדנה הדינמית, אב לילדה בת כשנתיים, מסכים עמו: "נושא שעלה פה במהלך המפגשים הוא שרף הציפיות השתנה. אם הגבר הישן היה צריך לפרנס, לחזור הביתה בערב ואולי לקרוא סיפור, הגבר החדש צריך גם להיות אבא במשרה מלאה. עם זאת, עדיין לא שיחררו את המפרנס מהמשרה המלאה – אז יש פה פערים. המערכות עוד לא התאימו את עצמן. חייבת להיות יותר התאמה של הסביבה לאבהות החדשה. שוק העבודה חייב להשתנות".

משתתף נוסף בסדנה, יניב, 31, אב לילדה בת תשעה חודשים, מדגיש כי "הציפיות מהגבר המודרני שונות מאוד מאלה שהיו מהאבות שלנו. העולם השתנה, חוקי העבודה השתנו. אנחנו עובדים 12 שעות ביום ועדיין צריכים לבוא ולעזור לנשים שלנו, כי גם הן צריכות לעבוד. אנחנו כבר לא האבא עם הנבוט שמביא את האוכל הביתה, אנחנו חיה מעט שונה מהדורות הקודמים".

בשלב זה מתפרץ ניתאי לשיחה, ומוחה על השימוש במילה "לעזור". "קשה לי עם המילה הזאת, כי היא יוצאת מנקודת הנחה שמישהו עוזר לאחר. השותפות היא מההתחלה", הוא אומר.

אינסטינקט אבהי

ד"ר אורן גור, 41, פסיכולוג קליני, מנחה קבוצות וסדנאות אבהות, זיהה את המצוקה הזאת כשהוא עצמו נהפך לאב לתאומים, בן ובת, לפני תשע שנים. מאז נולד לו ילד נוסף, כיום בן 6. לפני כמה שנים הוא הקים את "המרכז לאבהות", מקום שבו הוא שואף "לאפשר לאנשים להיפטר מתפישות של הורות כאוסף בלתי אפשרי של ציפיות ודרישות, ולאפשר יצירה של מפגש ושיח חדש בין גברים, ובין אבות לילדים". במקביל, הוא בנה עם תמיר אשמן תוכנית ייחודית להכשרת מנחים בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, שנקראת "להיות גבר להיות אבא", והחלה לפעול השנה.

"אנחנו עוברים מתפקידים מגדריים נוקשים מאוד לתפקידים פתוחים וגמישים הרבה יותר", אומר גור. "עם זאת, גברים עדיין מחזיקים במוקדי הכוח בחוץ, בשוק העבודה, ונשים עדיין מחזיקות במוקד הכוח בבית, ולא קל להן לשחרר. פעמים רבות אני שומע בעלים אומרים 'אין מה לעשות, היא יודעת יותר, והיא רוצה שאני אעשה את הדברים כמו שהיא עושה אותם'. ואז במקום שהילד ייהנה מהעובדה שיש לו שני הורים, שכל אחד מהם מביא את עצמו ואת הדברים המיוחדים שלו – יש לנו הורה ועוזר הורה, שמתפקד ברמות שונות של יעילות".

משיחות שערך עם אבות רבים, עלתה אצל גור התחושה שהם רוצים להיות טובים יותר, אבל אינם יודעים כיצד לעשות זאת, ותעיד על כך הפופולריות שלה זוכה דף הפייסבוק "אבא פגום" – "שנוצר למען כל אותם אבות שבאמת מנסים להיות טובים בטיפול בילדים, אבל איכשהו הדברים תמיד מתפקששים להם בדרך".‎

בהקשר זה טוען גור כי המחקרים מצביעים כיום על כך ש־10% מהאבות הטריים סובלים מדיכאון לאחר לידה. "זו תופעה שנובעת מהתחושה שאני לא יודע מה לעשות, שאני לא יודע מה מצופה ממני, שאני מחוץ למה שקורה במשפחה, שהזוגיות נפגמה. והדבר הזה לפעמים הרבה יותר קל לפתרון כששופכים עליו אור ומדברים עליו, אבל זה לא קורה כי הפוקוס הוא על האמא והתינוק".

גור מסכים כי היעדרו של מודל לחיקוי הוא בעיה מהותית. "אם הדור שלפנינו היה יכול להסתכל מאחורי הכתף כדי לענות על השאלה 'מה אני צריך כדי להיות אבא בסדר', אז זה לא רלוונטי כיום. אני לא יכול להסתכל אחורה ולהגיד 'אני אעשה מה שעשו לפני'", הוא אומר. "רוב הגברים שאני מדבר אתם אומרים שקודם כל, הם רוצים לעשות את הדברים אחרת מאבא שלהם. הוא לא היה בבית – אני רוצה להיות בבית, הוא לא היה משמעותי – אני רוצה להיות משמעותי. הוא היה כוחני בגישה שלו – אני לא רוצה להיות כוחני. החוויה של האבהות שחווינו טבועה בנו, אבל אנחנו לא רוצים להשתמש בתוכנית הזאת".

בניגוד להרבה תפישות מקובלות בנוגע לאינסטינקט אימהי והיעדר אינסטינקט אבהי, גור מדגיש שגם גברים עוברים שינויים הורמונליים ומוחיים סביב הלידה. "כולנו בנויים לאפשרות לייצר קשר עם ילד. יש לנו הבניה לזה ברמה המוחית. ההבדל בין נשים לגברים נובע מכך שההבניה החברתית לא מאפשרת לנשים לסגת מההורות. לרוב הנשים אין כל כך ברירה אלא להפשיל שרוולים ולהתמודד עם הדבר הזה, ובסופו של דבר הורות זו מיומנות שברובה לא מבוססת על אינסטינקטים אלא על למידה. הסיטואציה של גברים, לעומת זאת, מאפשרת להם לסגת מההורות.

"תוסיפי לזה את העובדה שהתפקיד של אבות אחרי הלידה הוא לא מאוד ברור, אבל תפקיד המפרנס ברור, ואז מתאפשרת הנסיגה הזאת ומתחיל להיווצר הפער. וזה לא פער בביולוגיה – אלא בדרישה החברתית", הוא מוסיף.

גם האבות זקוקים לחופשת לידה

נושא נוסף שעלה לדיון הוא חופשת הלידה, או יותר נכון – היעדרה של חופשת לידה לגברים. החזרה המהירה לשגרה אינה טבעית לרוב האבות בני דור ה־Y, שנדרשים להתייצב בעבודה מיד לאחר הלידה. החדשות המצערות בהקשר זה הן שישראל היא אחת מחמש מדינות בלבד ב־OECD שלא מעניקה חופשת לידה לאבות. לכן, שיעור הגברים היוצאים לחופשה כזו בישראל, על חשבון ימי החופשה של האם – שהיא האופציה היחידה הניתנת להם – הוא 0.4% בלבד.

ביוני 2016 נרשם שיפור קל בנושא, עם אישורה בכנסת של חופשת לידה ייעודית לאבות שנמשכת שישה ימים, כולל יום הלידה. שלושה ימים ממנה הם על חשבון ימי מחלה ושלושה ימים על חשבון ימי החופשה של העובד. זו אינה בשורה גדולה, אבל אולי זו תחילתה של מהפכה תודעתית שתסתיים בחופשה משותפת לשני ההורים, כפי שמייחלים אבות רבים.

אדר, למשל, הצליח לרדת ל־80% משרה אחרי הלידה, ועכשיו, אחרי לידת בנו השני, הוא מתכוון לצאת לחודשיים של חופשה ללא תשלום. אדר מודע לזכות שנפלה בחלקו, בתור מי שעובד במגזר החברתי שבו רוב המנהלות הן נשים. אלא שלא לכל האבות זה מתאפשר, אם בגלל המצב הכלכלי או בגלל המעסיקים, ותעיד על כך העובדה שרק גבר אחד בסדנה לקח חופשה של שבוע אחרי הלידה.

שלום, 31, אב לתינוק בן שנה שהשתתף בסדנה, טוען כי "המצב שבו המדינה מצפה ממך לחזור לעבודה יום אחרי הלידה אינו טבעי ואינו נורמלי". לדבריו מצטרף ניתאי, שאומר: "הייתי שמח לקחת חופשת לידה, אבל ברור לי שזה לא אפשרי, כי אשתי לא תסכים לחזור לעבודה אחרי 10 שבועות". הפתרון שהוא מציע הוא לאפשר חפיפה בתוך חופשת הלידה – שבפרק זמן מסוים, נשים וגברים יהיו בחופשת לידה יחד. יתר הגברים מסכימים עמו, אבל מדגישים שלפני הכל – צריך להאריך את חופשת הלידה של האישה. אדר מוסיף: "תתחילו לדרוש מהבוסים את מה שצריך לדרוש, תהיו משמעותיים בבית".

ואי־אפשר לדבר על אבהות בלי לדבר על פמיניזם. לכבוד יום האישה שחל במארס, פורסמו אינספור מאמרים על תעסוקת נשים ושיעור ההשתתפות שלהן בשוק העבודה. הטענה היא ברורה – ככל שיותר נשים ייקחו חלק בשוק העבודה, העולם כולו ירוויח מכך: התמ"ג ירקיע שחקים והעושר בעולם יזנק. מהבחינה הזאת, ישראל יכולה להתגאות. שיעור ההשתתפות של נשים ישראליות בשוק העבודה הוא מהגבוהים ב־OECD. הוא נמוך ב־2% בלבד מזה של שוודיה – 60%, והמגמה רק תתגבר.

"אני באמת מאמין שהורות שווה היא הצעד הבא גם במאבק הפמיניסטי, כי אם אנחנו לא ניכנס פנימה, נשים לא באמת יוכלו לצאת החוצה", אומר אדר. "עם זאת, חלק מהנשים עסוקות בהחזקה, לעתים חרדתית, של עולם ההורות. הן לא יודעות אם הן יכולות לשחרר, כי משדרים להן מסביב שהגבר שאיתן מטומטם. ורוב האבות משחררים, מוותרים".

מה אתה מאחל בהקשר הזה לדור ה־Z?

"אני חושב שאבות בדור הבא יהיו מעורבים הרבה יותר. זה דורש מאתנו כחברה להראות להם שהם מסוגלים, ולהתחיל להבנות את המסגרות שיאפשרו לזה לקרות. זה אומר חופשת לידה שוויונית – שבה שני ההורים ביחד מנותקים מהעבודה לתקופת זמן בלתי מבוטלת, ולא אחד במקום השני. זה אבסורד שאם אני רוצה לממש את חופשת הלידה שניתנת לי זה צריך להיות במקום החופשה של אשתי", אומר אדר.

"אתה מבין שאתה לא גרוע כמו שחשבת"

לגברים בקבוצה של אדר חשוב לציין שלא מדובר בשלוחה של הופעת סטנדאפ מיזוגנית, אלא במרחב שמאפשר להם להגדיר את הגבריות שלהם מחדש, דבר שאינו מובן מאליו עבור רובם. אדם, 33, אב לילד בן שנתיים, מסביר: "זו לא רק קבוצה שנועדה להוציא את הכעסים שלנו על הנשים שלנו. זאת קבוצה שנותנת לנו את הזמן, המרחב והמקום להביא את המחשבות הכי אינטימיות שלנו לגבי חוויית האבהות".

דניאל, 26, אב לילדה בת 3, מוסיף כי "אצל גברים לא קיים המנגנון של שיתוף הרגש והידע, בניגוד לנשים, שאצלן מקובל שיש קבוצות תמיכה שבהן ניתן להתייעץ. ״אני, כגבר, חושב שאני צריך לדעת להתמודד עם מה שעובר עלי ואין לי מושג איך מתנהלים הגברים אחרים. פתאום אתה מגיע לקבוצה ואתה מבין שאתה לא לבד – שכולם מתמודדים עם אותן בעיות ושאתה לא גרוע כמו שחשבת".

לקראת סוף התהליך, המשתתפים מתחילים להבין את ההשפעה של המפגשים על חייהם. מנחם, 28, אב לילד כבן שנתיים, אומר: "האבהות זה משהו שתופס חלק גדול כל כך מהחיים שלי. בניגוד למפגשים עם חבר'ה מפלוגת המילואים, קולגות, או אנשים שלמדתי אתם – המפגש עם אנשים שהמכנה המשותף שלהם הוא אבהות נדיר, וזה חשוב. כולם פה רגישים ובטוחים מספיק בגבריות שלהם בשביל לעשות משהו שאולי לא נתפש כגברי עד היום, וזה פשוט מרגש. אין לי ספק שזה הפך אותי לאבא טוב יותר".

מנחה הקבוצה, אבי מור, שהוא גם מטפל משפחתי, הנחה קבוצות רבות של גברים, אך זו הראשונה שבה המכנה המשותף הוא אבהות.

אפשר לדמיין קבוצה כזאת לפני 20 שנה?

"לא. מתרחש משהו שמאפשר לדבר הזה לקרות ולמשתתף להישאר גבר, לתמוך באישה וגם לבקש שיסתכלו עליו ויתמכו גם בו – וזה אומץ גדול".

טריטוריה לא מוכרת

המודל הירושלמי ממשיך לתפוש תאוצה, והגיע גם למודיעין. לאחר שהילה דור־ברוור, בעלת מרכז ״הילה״ לנשים אחרי לידה והורות ראשונית במודיעין נתקלה בפייסבוק בפלאייר של הפרויקט, היה לה ברור שמישהו צריך להביא אותו לעיר, שמשופעת באבות צעירים. מי שהרימו בסופו של דבר את הכפפה הם מרכז צעירים ומחלקת קהילה בעמותת סחלבים, שבנו סדרת הרצאות שנקראת " Beer & Beyond - לאבות בלבד". ההרצאות מתקיימות פעם בחודש בפאב במכבים.

"המפגש הראשון היה מדהים", אומרת דור־ברוור. "היו 50 גברים, כולם ממודיעין". ואולם עיקר ההתעניינות הגיעה מנשים. "הן הרגישו שהיעדר הנוכחות האבהית הגברית בבית הוא חזק מאוד. יש מטען וקונפליקטים רבים אחרי הלידה, וזה קצת סותר, כי הגברים דווקא רוצים להיות נוכחים והנשים רוצות את השותפות והשוויוניות – אז איך מתוך רצון שהוא הדדי כל כך נוצר כזה קונפליקט טעון?", היא תוהה.

ד"ר חן נרדי, בהרצאה במכבים
גיל כהן מגן

גם למפגש השני, שבו הרצה ד״ר חן נרדי, מטפל אישי וזוגי, מנחה קבוצות וממקימי התנועה לגבריות חדשה בישראל, הגיעו עשרות גברים. בעודו מחזיק בובת דולפין, שמסמלת עבורו את הגבר החדש, הוא מפציר בנוכחים להפסיק להתמכר לעבודה ולהיות מעורבים יותר בחיי הילדים.

טל חן, 38, תושב מודיעין, סופר ילדים ואב צעיר בעצמו, התגייס להוביל את הפעילות בעיר. "הרעיון הוא להפגיש אבות מהעיר בפאבים באווירה משוחררת, ולדבר על נושאים שנוגעים לכולם: זוגיות, חינוך והצבת גבולות, אבהות וגבריות וגם דברים שאנחנו אוהבים לעשות עם הילדים. אלה נשמעים כמו הנושאים הכי טבעיים, אבל האמת היא שלאבות צעירים אין הרבה מסגרות לשיחות כאלה", הוא אומר.

לדבריו, "צומח כאן דור של אבות שרוצה להיות מעורב יותר ופעיל באבהות שלו, אבל הם הולכים בטריטוריה לא מוכרת ונפגשים בבעיות שלא היו קיימות בדורות הקודמים – איזון של בית וקריירה, למשל. בניגוד לנשים, שעבורן יש יותר מסגרות תומכות – אצל גברים זה פחות קיים. רצינו לתת להם את המקום הזה, ואני מאמין שזה יכול לעזור לכל אחד מאתנו להיות הורה משמעותי יותר".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד כתבות במדור TheMarker Women

*#