תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כשרובוטים יבשלו, יכבסו וינקו - מה יישאר לנו לעשות?

לכתבה

המרוץ האינסופי אחרי הקריירה, במקביל למעורבות פעילה בחיי הילדים, השקעה בבישול מזון טרי ובריא וניקיון בלתי פוסק של הבית, מביא רבים לסף ייאוש. האם רובוטים שיעשו את כל העבודות השחורות הם הפתרון או מכשול חדש?

4תגובות

פרסומת ישראלית זכורה במיוחד מתחילת שנות ה־90 נפתחה בטקסט הבא: "אישה מצליחה מגיעה לביתה, פותחת את הדלת, איזו פליאה, הבית אפוף עשן צלייה". על רקע הג'ינגל חזו הצופים באשת קריירה בחליפה ובתסרוקת מטופחת מגיעה הביתה ומוצאת עשן ומהומה כללית, שכן בעלה הלא־יוצלח כשל במשימה של הכנת ארוחה לילדים. המסר היה ברור: גם אם יש לך משרה מרשימה ואת נמצאת רוב היום מחוץ לבית, אל תסמכי על הבעל שיטפל בכל מה שצריך בהיעדרך.

האם הטכנולוגיות החדישות של העתיד יכולות לצייר תמונה אחרת? בתרחיש אפשרי, כשאשת הקריירה החדשה חוזרת לביתה, מקבלים את פניה ילדים שבעים ומרוצים, לאחר שאכלו ארוחה שהכינה להם מכונה בשם Genie, המייצרת תוך פחות מדקה ארוחות מזינות על ידי שימוש בקפסולות. כעת, המשפחה יכולה להתחיל להתלבט לגבי ארוחת הערב שתכלול מנה מרשימה יותר. אך אל דאגה, אף אחד לא יפשיל שרוולים, כי את הארוחה יכין הרובוט Moley, המסוגל לשחזר מתכונים ותנועות מדויקות של שפים מהגדולים בעולם. לאחר תום הארוחה יוכלו כולם לפרוש לענייניהם הודות לרובוט דמוי הכלב SpotMini, שיפנה את הכלים מהשולחן אל המדיח וישליך את השאריות לפח.

כל המוצרים האלה כבר קיימים כיום בשוק, גם אם מחירם גבוה מאוד. וזוהי רק ההתחלה: האינטרנט של הדברים צפוי להתאים את הבית העתידי לרצונות ולצרכים האישיים של יושביו, כפי שמסביר ליאור עקביא, מייסד־שותף ומנכ״ל חברת Seebo הפועלת בתחום. עקביא צופה כי בדומה לאופן שבו תוכנות ואפליקציות שונות מציעות לנו כיום סרטים או שירים, כך הבית החכם ילמד את ההרגלים וההעדפות שלנו. ״המקרר יתמלא כמו באורח פלא ויציעו לנו תפריטים ומנות לשבוע הקרוב. מערכות אבטחה יוכלו לזהות את תווי הפנים ודפוסי ההתנהגות שלנו, וכך להתריע על פריצה או תנור שנשאר זמן רב ללא השגחה״, הוא מסביר בהתלהבות.

לדברי חוקר העתיד יאן פירסון, המייעץ לחברות תעשייה וטכנולוגיה, ב־2050 רחפנים ישטפו את הכלים, הבגדים ינקו את עצמם והרהיטים יתאימו את עצמם לגופנו. המראה תוכל לדווח לנו אם הדופק שלנו מהיר מהרגיל או על עלייה זעירה במשקל, ואפילו להמליץ על גוון השפתון שמתאים לצבע החולצה. במקום לצפות בטלוויזיה, נוכל להשתמש בטכנולוגיית מציאות מדומה המחוברת למערכת העצבית בגופנו, כדי לבקר בחוף באיים הקריביים, לדוגמה. נוכל להרגיש את השמש, מלטפת ונעימה, ואת גרגירי החול בין האצבעות – מבלי לצאת כלל מהבית.

שער מרקר וומן

הכתבה מתפרסמת בגיליון אוקטובר של TheMarker Women

״במידה מסוימת, הבתים של 2050 ידמו יותר לבתים של 1950 מאשר לבתים כיום", אמר פירסון למגזין "סאנדיי טיימס" הבריטי. "לא יהיו כבלים מפוזרים בכל מקום או מכשירים מאסיביים כמו מערכת סטריאו וטלוויזיה. זה לא מדע בדיוני, אלא ייעול והוזלה של טכנולוגיה שכבר קיימת כיום". פירסון צופה כי ב־2050, בכ־80% מהבתים בצפון אמריקה ואירופה טכנולוגיה מתקדמת תדאג לכל מטלות הבית.

מי בעד חיסול עבודות הבית

מהי המשמעות של חיסול עבודות הבית אשר במשך מאות אלפי שנים זוהו באופן בלעדי כמעט עם האישה? האם הזמן שייחסך בזכות המכונות שינקו, יבשלו ויסדרו אכן יוקדש לדברים חשובים יותר? האם אשת העתיד תהיה פנויה יותר לשבת בנחת עם הילדים על הספה, לשחק, לצחוק ולדבר איתם על היום שהיה? האם כעת היא תוכל להקדיש זמן רב יותר להתקדמות בעבודה, או אולי לתחביבים, מפגשים חברתיים וספורט?

דרך טובה לדלות רמזים לפתרון החידה כיצד רובוטים, מציאות מדומה ומהפכת האינטרנט של הדברים יעצבו מחדש את מרקם חיינו היא דווקא להתבונן אחורה, אל העבר. טכנולוגיות פורצות דרך כמו כלי האבן שפיתחו הלקטים־ציידים, נורת החשמל שהומצאה לקראת סוף המאה ה־19 ומכונת הכביסה שהוכנסה לשימוש רווח במחצית המאה ה־20, כבר חוללו מהפכות רדיקליות בחיי המשפחה.

בסוף המאה ה־19, רק למעטים ממשקי הבית בארצות הברית היתה גישה למים זורמים וחשמל. לעומת זאת, במחצית השנייה של המאה ה־20, המקרר, מכונת הכביסה ומדיח הכלים נהפכו למוצרי צריכה בסיסיים. חוקרים רבים טוענים כי בנוסף למאבקים החשובים של פמיניסטיות מהגל הראשון והשני, שפעלו להשיג לנשים גישה לחינוך וסייעו לאימוץ הגלולה כאמצעי מניעה מקובל, גם ההתקדמות בטכנולוגיה הביתית סייעה לשחרור האישה.

מ־1965 ועד היום הצטמצם משך הזמן שנשים הקדישו לעבודות הבית כמעט בחצי, מ־32 ל־18 שעות שבועיות. השעות הרבות שהתפנו סייעו לעלייה המטאורית בשיעור ההשתתפות של נשים נשואות בכוח העבודה בארצות הברית, מ־5% בלבד ב־1900 ל־60% ב־2013. חשוב לא פחות, הזמן שהקדישו הנשים לפעילויות פנאי עלה בארבע עד שמונה שעות בשבוע – תוספת השקולה לחופשה של בין חמישה לעשרה שבועות בשנה.

ד"ר אורית גודקר
מיה כרמי דרור

כבר ב־1912 התנבא תומס אדיסון, ממציא נורת החשמל, בראיון למגזין ״עקרת הבית הטובה״, כי ״עקרת הבית של העתיד לא תהיה יותר עבד של הבית. הזמן והאנרגיה שייחסכו מביטול הצורך לעסוק בעבודות הבית הסיזיפיות יוכלו לבוא לידי ביטוי בתחומים רחבים יותר, פרודוקטיביים יותר, מפרים יותר״.

ד"ר אורית גודקר, חוקרת מגדר ופסיכולוגית קלינית וחינוכית, מסבירה כי רוב הזמן שנחסך בזכות ההתקדמות הטכנולוגית של מחצית המאה ה־20 הופנה להשקעה במשפחה ובמערכות היחסים בה. ״אמהות בדורות הקודמים לא ישבו לשחק עם הילדים, ולא היה ׳זמן איכות לזוגיות׳ כמו שאנחנו מכירים היום. בשנים האחרונות, זמן רב הוקדש לחזרה לספירה הביתית, לפעילויות פנאי כמו חופשות משותפות, ארוחה במסעדות ובילויים אחרים. דבר נוסף שלא היה נפוץ בעבר הוא חוגים למבוגרים, בעיקר פעילות גופנית״, היא מוסיפה. גודקר מאמינה כי בעתיד מגמה זו צפויה להימשך, וכי חלק גדול יותר מזמנן של נשים יוקדש לתחביבים או לבניית קריירה שניה, שתהיה לדבריה ״יותר לנשמה ופחות לכיס״.

ואולם מי שחשב שהעלייה בכמות הזמן הפנוי והירידה במספר מטלות הבית סייעה לנשים להיות רגועות יותר, טועה. בעוד שב־1965 כרבע מהנשים דיווחו על תחושת לחץ ובהילות בכל פעולה שעשו, ב־2011 עלה שיעורן ל־35%. ״התחושות הללו קיימות מאחר שרף הדרישות עלה", מסבירה גודקר. "לדוגמה, מערכת החינוך משתפת הורים בפעילויות שונות הרבה יותר מבעבר. גם הדרישות בבית הן מורכבות יותר. למשל, יש ציפייה למזון טרי ובריא, שדורש זמן הכנה רב".

לדברי גודקר, התובענות מההורים נוגעת לא רק למשימות מסוימות, אלא גם לרמת המעורבות הרגשית והתחזוקה הרגשית של התא המשפחתי. ״אמהות בדור הקודם לא היו עסוקות כל כך בחיי החברה של הזאטוטים שלהן״, היא מתלוצצת. ״גם לפסיכולוגים יש יד ורגל בתובענות הזו. אנחנו כל הזמן עסוקים בניסיון להגיע להורות ראויה ונכונה, ומעלים את רף הדרישות. כשאנשים חיו בתנאים צנועים יותר, וכשהציפיות מהורים היו נמוכות יותר, היה פחות צורך לתחזק דברים כה רבים״, גודקר מסכמת.

הרובוטים יחנכו את הילדים?

עקביא מתייחס לצד נוסף של הטכנולוגיה העתידית – סיוע פעיל בחינוך הילדים. כיום, הוא אומר, הילדים מבלים מול מסכים שעות רבות ביממה, ומצפים לרמת אינטראקטיביות רבה עמם. כדי לתת מענה לצורך הזה, יותר ויותר יצרני צעצועים מחברים את מוצריהם לאינטרנט. ״אנחנו לא מתעסקים רק בצעצועים", הוא אומר. "אחד הלקוחות שלנו מפתח ילקוט חכם, שמסוגל להתריע, לדוגמה, שאף שלילד יש היום שיעור גיאוגרפיה, הספר המתאים לא נמצא בתיק שלו. מוצר אחר הוא מברשת שיניים ההופכת את הצחצוח למשחק, מעודדת את הילד ונותנת להורה מידע על רמת הצחצוח של הילד. טכנולוגיה זו מעניקה לילד עצמאות ולהורה את היכולת להבין מה קורה ולבחור עד כמה להיות מעורב״.

ג'יני מכונה להכנת אוכל
White innovation / Genie

סיבו משתלבת בתחום הנמצא בצמיחה. חברות כמו Tinitell ו־FiLIP, למשל, פיתחו בשנים האחרונות צמיד המשמש טלפון נייד לילדים, ומאפשר להם להתרוצץ בלא הפרעה, תוך שהוריהם יודעים כל העת היכן הם נמצאים. סמסונג השיקה לאחרונה קסדת מציאות מדומה המאפשרת להורים לספר לילדיהם סיפור לפני השינה, גם אם הם נמצאים בצד השני של העולם. חברת Sproutling פיתחה רצועה שמתלבשת על קרסול התינוק ומנטרת את טיב השינה שלו, ואף צופה מתי יקום ומה יהיה מצב הרוח שלו.

ליצרנים זוהי הזדמנות עסקית גדולה, אבל האם אנחנו באמת זקוקים לכל החידושים הללו, שהסתדרנו יפה מאוד גם בלעדיהם? לדברי עקביא, ההתנגדות למוצרים חכמים מזכירה את היחס לסמארטפונים בראשית דרכם. ״לפני 15 שנה אף אחד לא אמר שהוא צריך סמארטפון. להפך, אנשים לא הבינו מה זה ואף חששו ממנו. כיום, לעומת זאת, קשה לנו לדמיין איך נשרוד יום אחד בלעדיו״. הטכנולוגיה, הוא קובע, תאפשר לנו חיים בריאים, בטוחים ועשירים יותר.

גודקר אכן מספרת כי הילדים שהיא פוגשת נהנים מביטחון עצמי רב יותר ולא פעם גם מידע נרחב יותר מזה שהיה להוריהם באותו גיל. ואולם, היא מדגישה, העובדה שהם יודעים הרבה, אין פירושה שהם יודעים כיצד ליישם את המידע הזה – בין היתר, מאחר שאינו מבוסס על ניסיון חיים והבנה מעמיקה. לדבריה, ״כיום המושג של סמכות נהפך ללא רלוונטי, והמגמה רק תתחזק עם השנים״. לכן, היא אומרת, יש לזנוח את מודל הסמכות ולחשוב על מודלים אלטרנטיביים, שיתבססו על יחסים של כבוד, חלוקת אחריות ושיתוף.

פפר, רובוט דמוי אדם
TYRONE SIU/רויטרס

ומה יקרה כשההורים ישתמשו בשלל האמצעים הטכנולוגיים החדשים כדי לעקוב אחרי ילדיהם והביצועים שלהם בבית הספר, בחצר ועם החברים?

גודקר: ״העובדה שאני יודעת באיזה נקודת ציון על המפה נמצא הילד שלי בכל שעה ביום לא אומרת שאני יודעת מה הוא חווה ואיך הוא מרגיש. זה לא תחליף. להפך, ככל שיש לנו יותר מידע אנחנו טובעים בו, ויודעים פחות״. לפיה, יש הורים המנסים לפצות על ריחוק מילדיהם באמצעות מידע שהם אוספים עליהם, אבל הדבר בלתי אפשרי. ״הטכנולוגיה לא תחליף לעולם את התקשורת בין הורים לילדים. אני מאמינה שאם נתבונן עמוק בתוכנו, נדע שזה לא באמת מספיק״.

אין תמימות דעים לגבי השאלה אם השפעות הטכנולוגיה חיוביות או שליליות. לאיזה כיוון את נוטה?

״למי אכפת אם זה טוב או רע? גם אם אצעק בראש חוצות שזה איום ונורא, זה לא באמת ישנה, העתיד כבר כאן. צריך לנשום עמוק, להיות יצירתיים ולא להיכנס לפאניקה״.

לטענתה, החרדה סביב שינויים טכנולוגים מופרזת ולא מאפשרת דרך יעילה להתמודדות. ״כל אחד צריך לבדוק את עצמו, את המשפחה שלו, את הקהילה שלו ולהבין את המקומות בהם הטכנולוגיה מביאה שיפור, ואת המקומות שבהם היא לא תורמת״.

לשטוף את הקערה

נראה כי אחת ההנחות הסמויות המלוות את הקפיטליזם והתפתחות הטכנולוגיה היא שאם רק נוכל להתגבר על כל המכשולים בחיינו, נהיה מאושרים. אם נצליח לבטל את המלחמות, המחלות, הפקקים, השיער שלא מסתדר בבוקר, הכביסה הבלתי נגמרת – אז, ורק אז, נהיה שקטים.

אבל אולי יש דרך אחרת. הבודהיזם, למשל, מערער על התפישה הזו, וגורס כי גם תחושות נעימות, סופן להתפוגג. האושר העצום שמסב לנו קידום בעבודה או טיול רוחני במזרח הוא זמני, וסופו להתחלף בשעמום, עצבות או תשוקה לקידום או טיול נוסף. לפי המחשבה הבודהיסטית, מקור הסבל, או אי־הנחת של הקיום האנושי הוא בכך שאנחנו תמיד משתוקקים למשהו, או חוששים שהוא ייעלם.

גם חוקרים בתחום הפסיכולוגיה מאמינים כיום כי אושר אינו מצב אבסולוטי, אלא תלוי במתאם בין ציפיותיו של האדם לבין מצבו בפועל. אם הפתרון של הקפיטליזם והטכנולוגיה ליישוב הפער הזה הוא ליצור עוד ועוד מוצרים שיספקו תחושות נעימות, הבודהיסט יעדיף לנסות להפסיק את המרדף הבלתי פוסק אחרי העונג.

עם זאת, ״הבודהיזם לא מתנגד לטכנולוגיה״, כפי שאומר איתן בולוקן, מומחה לפילוסופיה זן־בודהיסטית מהחוג ללימודי אסיה שבאוניברסיטת תל אביב. ״הנזיר שלמדתי אצלו שנים ביפן נהג לצאת לרגע מהמנזר, לפתוח את האייפון, לבדוק מה מצב הבורסה, לעשן סיגריה ולחזור פנימה. יש מנזרים שנבנו על הר לפני 1,200 שנה, אבל יש בהם פייסבוק וחיבור אלחוטי לרשת, ואין עם זה שום בעיה״.

לדבריו, הבודהיזם מאפשר שימוש בטכנולוגיה, אבל בד בבד מזהיר מתלות בה. ״בודהיסט לא ייתן לך תשובות חד־משמעיות לגבי אימוץ הטכנולוגיה, אלא יזמין אותך לשאול – איך אני עם הטכנולוגיה? האם אני באמת צריכה את זה? האם נהפכתי להיות תלויה לחלוטין באפליקציה הזו, במכשיר הזה, או שמא אני עדיין יכולה בלעדיהם?".

״אוּפָּאיַה״ היא מילה בסנסקריט, שמשמעותה ׳מעשה ההולם את הרגע הזה׳. כלומר, יכול להיות שברגע הזה, נכון לי מאוד להשתמש באפליקציה, אבל רגע אחריו כבר לא. נוכחות מלאה והתבוננות ישירה בכל רגע ורגע, בלי פרשנות, הלקאה עצמית וביקורת, תאפשר להתנהגויות שלא מיטיבות עימנו להיעלם מעצמן עם הזמן, ללא מאבק. ״זה מאוד לא קל, אנחנו חיים בתרבות שכל עניינה הוא כן, לא, עכשיו, מיד״, אומר בולוקן.

טכנולוגיה שתייתר את עבודות הבית חוסכת לנו הרבה זמן וכאב ראש. האם אנחנו מאבדים משהו בדרך?

״במנזרי הזן ביפן, רוב יומו של הנזיר מוקדש לעבודה פיזית: ניכוש עשבים, בישול וניקיונות״, מספר בולוקן. "על כן, הנחיית הזן הידועה 'שטוף את הקערה', אינה אמירה פשטנית. במקום לדמיין כמה מעצבן יהיה לשטוף את הקערה, או למה דווקא אני צריכה לשטוף אותה, ההנחייה מזמינה אותנו פשוט לעשות זאת.

"לפי הזן־בודהיזם אין הייררכיה בין הרגעים השונים בחיינו. במקום לשאוף 'לתקתק' את שטיפת הקערה ולעבור הלאה לדברים מרגשים יותר, יש הזמנה להיות בנוכחות מלאה גם ברגע הזה. להיות בתשומת לב למגע בחומר, לזרימת המים ולעומדים מאחורי בתור לשטיפה. נוכחות עמוקה בכל רגע בחיינו מאפשרת קשב וחמלה לכל מה שנקרה בדרכנו, בין אם זה קל ונעים ובין אם לא.

"חשוב לא פחות, 'שטיפת הקערה' יכולה להבהיר לנו ש'הכל כרוך בהכל', ואין אפשרות שתופעה או דבר יתקיימו באופן עצמאי ומנותק. באותו אופן, כלים יש לשטוף, פרחים יש להשקות וחיים יש לחיות".

נזיר רובוט במנזר בסין
רויטרס/ קים יונג הון

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות