תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בלי בחילות ובלי צירים: המהפכה הטכנולוגית שתשנה את כל מה שידעתם על הריון

לכתבה
רויטרס

אחרי הגלולה, ההזרעה המלאכותית, ההפריה החוץ גופית, הקפאת הביציות והשתלת הרחם - הצעד הבא שעליו עמלים טובי המדענים הוא הריון מלא מחוץ לגוף האישה

14תגובות

אם הכל היה עובד לפי תוכניתה של שולמית פיירסטון, ההריון האנושי כפי שאנחנו מכירים אותו, היה שייך רק לספרי ההיסטוריה. האנושות לא היתה מפסיקה להתרבות ולהעמיד צאצאים; אך השיטה הפרימיטיבית, לתפישתה של ההוגה הפמיניסטית, שבה אישה מתעברת ונושאת את העובר ברחמה במשך תשעה חודשים היתה נעלמת מן העולם.

שער מרקר וומן

בחזונה דמיינה פיירסטון מהפכה אמיתית שתוביל ליצירת שוויון מלא לנשים, ושיאה בפיתוח הרחם המלאכותי: "הטבע ייצר אי שוויון בסיסי – כאשר מחצית מהמין האנושי צריכה לשאת ולגדל את הילדים של כלל האנושות", כתבה פיירסטון בספרה "הדיאלקטיקה של המין". "נשים הן מעמד העבדים ששומר על המשכיות המין האנושי כדי לשחרר את מחיציתו השנייה, הגברית, לעסקי העולם האמיתי".

הכתבה מתפרסמת בגיליון אוקטובר של TheMarker Women

לפיירסטון היו ציפיות גדולות מפיתוח של רבייה מלאכותית מנותקת מהגוף. "אם שעוברת תהליך של תשעה חודשי הריון, מרגישה שכל הסבל והכאב 'שייכים' לה", כתבה. "אך אנחנו רוצים לנתק את הרכושנות הזאת, ביחד עם החיזוקים התרבותיים שנלווים לה [...] ילדים ייוולדו לשני המינים בצורה שווה, או במנותק משניהם, איך שכל אחד יעדיף לראות זאת".

סרט הרחם המלאכותי
yes דוקו

ייתכן כי החזון של פיירסטון קרוב למימוש יותר מתמיד. פיתוחים רפואיים מהשנים האחרונות מצמצמים את הזמן שהעובר שוהה ברחם, וכבר כיום ניתן לקיים את חייו של העובר מחוץ לרחם במשך ארבעה מתוך תשעת חודשי ההריון. ביצית שהופרתה יכולה לשהות את ששת הימים הראשונים שלה מחוץ לגוף, וחלק מהפגים שנולדים בשבוע ה־24 להריון מצליחים לשרוד ולהתפתח באופן מלא באינקובטור.

חוקרים במקומות שונים בעולם עמלים כדי לסייע לנשים להרות על ידי שיפור ופיתוח תהליכי ההכנה המוקדמים מחוץ לרחם. בקצה השני של התהליך, הם מנסים להגביר את השרידות של פגים שנולדים בשבועות מוקדמים ביותר. "אפשר לדמות זאת לכמה אנשים שחופרים מנהרה מצדדים שונים בהר", אומרת הבמאית הצרפתייה מארי מנדי. "אם הם ייפגשו באותו מקום, הם יתחברו וייצרו את הרחם המלאכותי".

מנדי יצרה סרט דוקומנטרי מרתק בשם "הרחם המלאכותי – הריון ללא גוף" (הסרט הועבר לנו באמצעות חברת ההפקות AndanaFilms ו־yes דוקו), ובו היא סוקרת אבני דרך במחקר לקראת הריון מחוץ לגוף. אחרי תרומות הזרע והביציות, הקפאת עוברים וההפרייה המלאכותית, יש מי שמנסה לייצר שלייה מלאכותית ומי שפיר סינתטיים.

חוג בייבי־יוגה בדיאדה
תומר אפלבאום

הסיפור מתחיל במעבדתו של פרופ' יושינורו קווברה, מאוניברסיטת ג'ונטנדו בטוקיו. במשך 20 יום הצליח צוות המעבדה לגדל עז שהוצאה מגוף אמה לפני תום ההריון. נדרשו לקווברה תשע שנות מחקר כדי להגיע להישג הזה. העז הוכנסה לאינקובטור בטמפרטורה של 39 מעלות, שמכיל את המרכיבים הפיזיולוגיים של מי השפיר. מערכת שאיבה הדומה למכונת דיאליזה העבירה את דם העובר דרך צנתר העורק, טיהרה אותו והחזירה אותו דרך וריד הטבור; באופן דומה, הוא גם קיבל את מזונו.

הבמאית מארי מנדי
Jacques Campens

כאשר מנסים לשכפל את התנאים המתרחשים ברחם האם, המורכבות העצומה של התהליך מתגלה ביתר שאת: "הכנסת דם מהירה מדי תגרום מיד לדימום בעובר, ואילו הכנסת דם אטית מדי תמנע ממנו חמצן", מסבירה מנדי. "קשה לקבוע מהם החומרים, ובעיקר מה המינון הדרוש לעובר: חומצות אמינו, חלבונים, ויטמינים, הורמונים ואנזימים; באיזה שלב מדויק בהתפתחות העובר זקוק להם? מינון גבוה או נמוך מדי והיעדר חומר מסוים בשלבים הקריטיים עלולים להרוג אותו, או לגרום לו לפגמים בלתי הפיכים".

כמו ברחם, גם מחוצה לו, עוברים מפהקים, בולעים, ובעיקר זזים – אלא שמחוץ לרחם זוהי סכנה של ממש. בניסויים קודמים של הצוות התנועות הרבות של עוברי העז פגעו בחיבורי הצנתר והצינורות התנתקו. לכן, הניסוי האחרון של קווברה בוצע בהרדמה מלאה. העז שרדה את תקופת ההריון, אך בשל חומר ההרגעה שניתן לה לצורך הניסוי מערכת השרירים שלה לא התפתחה כראוי. היא התקשתה לנשום ולעמוד על רגליה, ומתה זמן קצר לאחר תום ההריון. הניסויים של קווברה הופסקו בסופו של דבר; הם לא הובילו לתוצאות אמינות, ולאיש לא היה עניין להמשיכם.

אינפו הריון1

"עובר ברחם משתתף בכל תנועות אמו, הוא נמצא שם כשהיא מתרגשת, חולמת, מתעצבנת, נהנית. באינקובטור הוא שוכב על גבו וזרועותיו חסומות, הוא מוגבל וחסר תנועה. מעירים אותו 40 פעם ביום לטיפולים, יש רעש ואור, איזו נוחות יש לו?" מארי מנדי, בימאית "הרחם המלאכותי"

עכבר שנולד בצלחת פטרי

בקצה האחר של העולם, ד"ר הלן הונג צ'ינג ליו, מאוניברסיטת קורנל בניו יורק, חוקרת את מנגנון ההשרשה בהריון במטרה לסייע לנשים להגדיל את סיכוייהן להרות באמצעות הפריה מלאכותית. הונג בוחנת מדוע עוברים אינם נקלטים ברירית הרחם (הדופן הפנימית של הרחם), ומפסיקים להתפתח. כחלק מהמחקר יצרה הונג תרבית במבחנה בין עובר ורקמת רחם. ב־2002 היא הצליחה לייצר בשיטה זו עכבר, היצור הראשון שנוצר באופן מלא ברחם מלאכותי – צלחת פטרי. "אבל הוא לא היה בריא, ואם לא מדובר ביצור בריא, אז אין טעם לדבר על זה", אומרת הונג. השיטה של הונג לא הביאה ללידת עובר אנושי, מאחר שניסויים בעוברים אנושיים מוגבלים לשישה ימים, אולם היא מסייעת כיום להגדלת שיעורי ההצלחה של הפריות מבחנה.

"הניסויים בבני אדם מוגבלים מאוד", מסביר הביופיזיקאי והפילוסוף הנרי אטלן, מנהל המרכז לחקר ביולוגיית האדם במרכז הרפואי הדסה, ופרופ' אמריטוס מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת פריז. "כך זה נקבע מאז מלחמת העולם השנייה, אחרי שהרופאים הנאצים ביצעו ניסויים באסירי המחנות. המלחמה הולידה את האתיקה הביו־רפואית המוכרת לנו כיום. יש דברים רבים שאפשריים מבחינה טכנית, אך אסורים מסיבות אתיות. למשל, כבר שניים או שלושה עשורים אנו יודעים כיצד ליצור כימרה, מיזוג בין עוברים צעירים מאוד מזנים קרובים. בצורה זו מיזגנו בין כבש לעז. אפשר גם לדמיין כימרה של מיזוג בין אדם לשימפנזה. מבחינה טכנית אין מניעה לעשות זאת, אך איש מעולם לא ניסה".

פרופ' הנרי אטלן
Thesupermat

ב־2005, פרסם אטלן את הספר "L'utérus Artificiel" ("הרחם המלאכותי") ובו ניסוי מחשבתי שנועד להראות כי מרבית ההשלכות האפשריות של הרחם המלאכותי כבר נמצאות איתנו, בשל הניתוק בין ההולדה לבין המיניות. יותר ויותר לידות היום הן מתוכננות – באמצעות טכנולוגיית הקפאת ביציות, תרומת זרע והפרייה חוץ־גופית. נשים רבות בוחרות לעשות ניתוח קיסרי מתוך נוחות, ובמקביל יש כאלה הנעזרות באמהות פונדקאיות בתשלום, ללא אילוץ רפואי. "אם וכאשר רחם מלאכותי יהיה זמין", אומר אטלן ל־TheMarker Women, "אני מניח שזה ייצור פחות בעיות פסיכולוגיות וחברתיות מאשר קיומן של שתי אמהות – פונדקאית וביולוגית. אולם, צריך להבין שהשיטות האלה אינן רעות או טובות כשלעצמן; הן תלויות באקלים החברתי שבו הן נוצרו ובאופן שבו ייעשה בהן שימוש".

השימוש ברחם מלאכותי יעודד הפלות שאולי לא היו עולות על הפרק בהריון רגיל, בשל הניתוק הרגשי מהתהליך?

"כבר שלושה עשורים אנו יודעים כיצד ליצור מיזוג בין עוברים צעירים, מזנים קרובים. מיזגנו בין כבש לעז, ואפשר גם לדמיין מיזוג בין אדם לשימפנזה. מבחינה טכנית אין מניעה לעשות זאת, אך איש מעולם לא ניסה" פרופ' הנרי אטלן, ביופיזיקאי ופילוסוף

אטלן: "ייתכן, אך זה עשוי לגרום לתופעה ההפוכה. חברי תנועת Pro Life בארצות הברית תמכו ברעיון של הרחם המלאכותי כדרך להציל עוברים מהפלה על ידי העברה שלהם לרחם החיצוני".

בת 61 תורמת רחם

הרחם המלאכותי מצית זה שנים את דמיונם של סופרים ופילוסופים. בספר "עולם חדש מופלא" של אלדוס האקסלי מ־1932, מתואר חזון עתידני דיסטופי שבו ילדים נוצרים במעבדה לפי דרישה. השליטה המוחלטת בתהליך הרבייה, ברמה הכימית, מייצרת בני אדם מהונדסים עבור חברה מעמדית שבה לכל ולד יש תפקיד שנקבע לו מראש.

אחת הטענות שעולות בסרטה של מנדי נוגעת להיעדרו של "הדו־שיח ההורמונלי" הייחודי שבין האם לעובר שברחמה, במקרה של הריון מלא מחוץ לגוף. "נשים הרות נמצאות בסביבות שונות", מסביר הנוירוביולוג פרופ' יחזקאל בן ארי למנדי. "אחת יכולה לעבוד, אחרת לא, אחת תנהג ברכב, ואחרת תבוא במגע עם חומרי הדברה. לכל סביבה כזאת יש השפעה על היחסים ההורמונליים בין האם לעובר. אי אפשר להסתמך על הרעיון שניתן לבטל את כל הגורמים האלה וליצור אותו עובר. כדי לשכפל אותו ולהצליח, יהיה צריך ליצור גם מוח מלאכותי".

ד"ר הלן הונג צ'ינג ליו
yes דוקו

"האם אנחנו חושבים על הילד? מהו הדבר הטוב ביותר בשבילו?", מסכמת מנדי. "הרחם הוא מקום סגור ומייסר, אך לילד זה מקום אידאלי. הוא חי שם חסר משקל ומשתתף בכל תנועות אמו, הוא נמצא שם כשהיא מתרגשת, כשהיא חולמת, כשהיא מתעצבנת, כשהיא נהנית. זאת סביבה בטוחה שבה הוא אוטונומי [...] באינקובטור אין שום דבר מכל זה, הוא שוכב על גבו וזרועותיו חסומות, הוא מוגבל וחסר תנועה. מעירים אותו 40 פעם ביום לטיפולים, יש רעש ואור, איזו נוחות יש לו?".

אינפו הריון2

הונג יצרה תרבית בין עובר ורקמת רחם. ב-2002 היא גידלה כך עכבר, היצור הראשון שנוצר באופן מלא ברחם מלאכותי - צלחת פטרי. "אבל הוא לא היה בריא, אז אין טעם לדבר על זה", היא אומרת

התהיות של מנדי אינן מפתיעות. כמעט כל פריצת דרך מדעית וטכנולוגית נתקלת בהתנגדויות וחששות בתחילת דרכה. כיום, איש לא מתרגש מהפריית מבחנה, מלידת תינוקות מביציות קפואות או מאמהות מאוחרת. אולם לידתה של תינוקת המבחנה הראשונה ב־1978, לואיז בראון, עוררה ויכוחים אתיים קשים. אמרו אז שזהו השלב הראשון ביצירת תינוקות על פי הזמנה, תינוקות עם תכונות מסוימות וללא תכונות אחרות, והיו שטענו כי הדבר יחסל את מבנה התא המשפחתי. באותה שנה אושרה לראשונה בדיקת ההריון הביתית לשימוש בארצות הברית, אף שבדיקה כזאת היתה קיימת בקנדה כבר מתחילת שנות ה־70. מאמר של "הניו יורק טיימס" שפורסם בסמוך לאירוע ציטט רופא שמסביר כי "נשים במצב של סערה רגשית לא יצליחו לעקוב אחר ההוראות הפשוטות ביותר של ביצוע הבדיקה".

על אחת מההתפתחויות המסקרנות ומעוררות המחלוקת מהשנים האחרונות מנצח ד"ר מאטס בראנסטרום, ראש המחלקה הגינקולוגית באוניברסיטת גוטנברג בשוודיה. בראנסטרום אחראי ללידה הראשונה המוצלחת מהשתלת רחם. זה קרה בדיוק לפני שנתיים, כאשר אישה בת 36 שנולדה ללא רחם (בשל תסמונת MRKH) ילדה תינוק בריא בשבוע ה־32 להריון. את הרחם תרמה קרובת משפחה בת 61 שלא נזקקה לו עוד.

הצלחת ההשתלה פותחת, לכאורה, חלופה חדשה לנשים שאינן מסוגלות ללדת, מאחר שנולדו בלי רחם או איבדו אותו מסיבות שונות. ואולם, זהו ניתוח ארוך וסבוך. המומחים עדיין לא יודעים מהם סיכויי ההצלחה של הריון כזה, וקיימת אי ודאות לגבי הסיכויים והסיכונים באשר לבריאות העובר והיילוד. המתנגדים טוענים שנטילת רחם מאישה חיה היא מעשה לא מוסרי, המהווה סיכון גדול מדי עבור התורמת – בייחוד בניתוח שאינו מציל חיים.

גיל המעבר בגיל 20

"כל פיתוח מדעי נשא בחובו שינוי מעבר למה שתוכנן עבורו בהתחלה", אומר פרופ' אריאל רבל, מנהל תוכנית שימור פוריות ותרומת ביצית במרכז הרפואי הדסה עין כרם. לדבריו, "טיפול הפריה נועד בהתחלה לעזור לזוגות חשוכי ילדים. כיום הוא משמש זוגות שרוצים להביא ילד שעבר בדיקות גנטיות לתכונות מסוימות; זוגות חד־מיניים; נשים שרוצות להביא ילדים בגיל מאוחר; ואפילו הורים לילד שנפטר, שרוצים להשתמש בזרע שלו כדי להביא לעצמם נכדים.

"טיפול הפריה נוצר כדי לסייע לזוגות חשוכי ילדים. כיום הוא מסייע להורים שכולים להביא לעצמם נכדים עם זרע הבן שנפטר. הטכנולוגיה נוצרת כדי לפתור מחלה או חסר, ומאוחר יותר הופכת להיות מחולל שינוי חברתי שמעורר שאלות אתיות" פרופ' אריאל רבל, המרכז הרפואי הדסה

"כלומר, התפישה של האדם והיכולות שלו הורחבה, באמצעות טכנולוגיות רבייה. הטכנולוגיה נוצרת כדי לפתור מחלה או חסר, ומאוחר יותר נהפכת למחולל שינוי חברתי שמעורר שאלות אתיות. אני מניח שגם פיתוח טכנולוגי כמו הרחם המלאכותי ישמש בהתחלה כדי לסייע לנשים שנולדות עם בעיה ברחם, או ללא רחם, כתחליף להשתלה המסוכנת – אך הוא עלול להסתיים במימוש החזון האפל של אלדוס האקסלי".

עבודתו של רבל מספקת הצצה לקשר המעניין בין הרפואה הקלינית היומיומית למחקר האקדמי. הוא פוגש נשים, נערות וילדות שצפויות לעבור טיפולים כימותרפיים למחלות ממאירות או שפירות. לנשים יש כמות קבועה של ביציות מלידתן, ולכן פגיעה בביציות בכימותרפיה היא בלתי הפיכה, בשונה מגברים, שיש להם יכולת לייצר זרע גם בגיל מבוגר. את הרעיון לכרות את השחלות לפני הטיפולים הכימותרפיים הוא יזם שנים לפני שפותחה השיטה להחזירן לגוף ולשקם אותן לתפקוד מלא.

פרופ' אד מיטרני
Yissum
פרופ' אריאל רבל
אמיל סלמן

"הקפאתי שחלה לצעירה מוסלמית בת 19 שעברה השתלת מח עצם בשל מחלת תליסמיה. כצפוי, הכימותרפיה הרסה לה את השחלות, והיא נכנסה לגיל המעבר בגיל 20. כעבור חמש שנים, לאחר שהתחתנה, היא חזרה אלי כדי לנסות להביא ילד לעולם. הטכנולוגיה עוד לא עבדה והצעתי לה תרומת ביצית, אבל היא אמרה לי שהאסלאם אוסר על תרומה כזאת והפצירה בי לבצע את ההשתלה. עברנו שני ניסיונות כושלים עד שמישהו סיפר לי על פרופסור באוניברסיטה העברית, אד (אדוארדו) מיטרני, שעשוי לעזור לי".

פרופ' מיטרני יצר מקרו־איברים מרקמות שונות – של ריאה, של כבד ושל עור. בכל מקום שבו פיסות הרקמה הושתלו בגוף נוצרה מסביבן רשת כלי דם והתקבל איבר קטן שהתנהל באופן עצמאי

בשלושת העשורים האחרונים מפתח פרופ' מיטרני טכנולוגיה המאפשרת לגדל חלקי רקמה זעירים המתפקדים כמו איברים. הוא הצליח ליצור פיסות רקמה זעירות שמצליחות לתחזק את עצמן בתרבית, בדומה לאיבר שלם, ולהתקיים מחוץ לגוף במשך פרקי זמן ארוכים. מיטרני יצר מקרו־איברים מרקמות שונות – של ריאה, של כבד ושל עור. בכל מקום שבו פיסות הרקמה הושתלו בגוף נוצרה מסביבן רשת כלי דם והתקבל איבר קטן שהתנהל באופן עצמאי. בטכנולוגיה של מיטרני טמון פוטנציאל יישומי רחב, והיא מוגנת בפנטנטים תחת חברת מסחור הטכנולוגיה של האוניברסיטה העברית – יישום (Yissum). לאורך השנים היא הצמיחה ארבע חברות: אפיג'נסיס, בטאלין תרפיוטיקס, Curis ומדג'ניקס מדיקל. קוריס ומדג'ניקס הונפקו בנאסד"ק ונסחרות כיום לפי שווי של 240 ו־200 מיליון דולר, בהתאמה.

מיטרני לא עסק בשיקום שחלות עד שפגש בפרופ' רבל, אך המפגש הזה הוליד מאז 2008 חמישה ילדים בריאים. "ברוב הפרויקטים שאני עובד איתם, היכולת להגיע לחולה דורשת עשר שנים, עכברים, ו־10 מיליון דולר. פה הפיתוח היה מהיר, ויש תור של נשים שמעוניינות לעבור את התהליך", אומר מיטרני.

אינפו הריון3

קראתי שהפתרון שלכם כל כך מבטיח, עד שאתם כבר מציעים אותו להורים לתינוקות בנות שנה.

רבל: "כן, ויש דרישה גדולה מאוד מצד ההורים לדאוג ליכולת הפוריות העתידית של הפעוטות האלה. זה ממחיש כמה הרצון לרבייה הוא אנושי וחזק. שמעתי לאחרונה על מחקר שמצא ש־100% מהטרנסג'נדרים שעברו שינוי מין מנקבה לזכר רצו לשמור על הביציות שלהם, כדי שיוכלו לממש את יכולת ההולדה הנשית אחרי הניתוח. הם רוצים לעבור את שינוי הגוף ולחיות כגבר, אבל לא מוותרים על האפשרות שהרחם שלהם יעזור לילודה".

שליה שהתפתחה מתאי עור

במעבדה של ד"ר יוסי בוגנים הצליחו לגרום לעכברה לפתח שלייה תקינה לאחר שתאי עור שנלקחו מגופה הומרו לתאי גזע שלייתיים, והוזרקו לעובר שנשתל בגופה

האוניברסיטה העברית היא קרקע פורייה למחקרים בתחום. אחד המחקרים המהפכניים ביותר הוא זה של ד"ר יוסי בוגנים. בשנה שעברה הוא הצליח לגרום לעכברה לפתח שליה תקינה לאחר שתאי עור שנלקחו מגופה הומרו לתאי גזע שלייתיים מושרים, והוזרקו לעובר שנשתל ברחמה. תאי גזע אלה התפתחו בצורה תקינה ותרמו לתפקוד הנורמלי של השלייה. המחקר פורסם לפני כתשעה חודשים בכתב העת Cell Stem Cell.

ד"ר יוסי בוגנים
שי הרמן

התשתית לעבודתו של בוגנים הונחה לפני עשור, כאשר החוקר פרופ' שיניה יאמאנאקה מאוניברסיטת טוקיו גילה שהחדרה של ארבעה סוגי חלבונים לתאים בוגרים יכולה ליזום "תכנות מחדש", שבסופו מופקים תאים הדומים במאפייניהם ובהתנהגותם לתאי גזע עובריים. לתאי גזע עובריים יש פוטנציאל אדיר, מאחר שהם מסוגלים להתמיין לכל סוגי התאים בגוף האדם. ואולם השימוש בהם מוגבל מסיבות אתיות - שכן הוא כרוך בהריגת עוברים חיים. הגילוי של יאמאנאקה הציע דרך לפתרון הבעיה האתית וזיכה אותו בפרס נובל ב־2012. ואולם, למרות הפוטנציאל העצום הגלום בתאים אלה, חלק ניכר מהם הוא באיכות ירודה.

במעבדה של בוגנים בוצעה פריצת דרך ששיפרה את איכות התאים וזכתה לתהודה עולמית. ההישג מתמקד בגילוי מסלול שהוביל לארבעה גנים המסוגלים ליצור מתאי עור תאי גזע מושרים שאיכותם גבוהה יותר מזו של התאים הקיימים כיום.

במחקר החדש, בוגנים וצוותו מצאו את גני המפתח של תאי גזע הבונים את השליה במהלך יצירת העובר. כך נוצרו תאי גזע שלייתיים מושרים שנראים ומתנהגים כמו תאי גזע שלייתיים טבעיים. הצלחה של פרויקט כזה תאפשר לנשים עם בעיות שלייתיות ללדת ילדים בריאים, ולהציל הריונות בסיכון בעקבות אי־תפקוד שלייתי, שלפי הערכות אחראי ל־70% ממקרי ההפלות החוזרות.

השליה היא האיבר המאתגר ביותר שלוקח חלק בתהליך ההריון. היא מתפתחת יחד עם העובר, מגינה עליו ושולטת בחילוף החומרים. היא מאפשרת לאם להעביר לעובר חומרים מזינים ומסננת את החומרים המסוכנים המגיעים לגוף האם במזון או בתרופות. שליה היא כמו גוף זר שנוצר מתאי עובר המכילים חומר גנטי מהאם ומהאב, אולם שלבי השרשת ההריון כוללים מנגנון של סיבולת חיסונית שמאפשר לחומר הגנטי הזר להתפתח בגופה של האם.

אתה מסוגל לראות איך הפיתוח הזה ישתלב בבוא היום ביצירת רחם מלאכותי?

בוגנים: "תיאורטית, התאים האלה אמורים להיות מסוגלים ליצור שליה גם מחוץ לגוף. החלק הבעייתי יהיה לחבר אותה לעובר עצמו. אולם באופן כללי, יהיה קשה להעביר את התנאים האופטימליים שנמצאים ברחם להריון מחוץ לגוף. אני חושב שלאורך השנים אנחנו נצליח להרחיב את הזמן שבו פגים יכולים לשהות באינקובטור ולהציל אותם מוקדם יותר. מהקצה השני, ייתכן שנצליח למשוך יותר זמן מרגע הפריית הביצית ועד ההשרשה ברחם. אלה פיתוחים שיקצרו את זמן ההריון, אך עד רחם מלאכותי מלא – המרחק עוד גדול".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד כתבות במדור TheMarker Women

*#