תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הישראליות שמביאות חשמל, חקלאות ורפואה בזול - למדינות הכי עניות בעולם

לכתבה
כסית אורטופדיקס

מכימיה ואגרונומיה ועד עיצוב תעשייתי - היעד הבא של אומת הסטארטאפ: 
אפריקה; המטרה: לשפר את חייהם של מיליונים. TheMarker Women

4תגובות

מדי שנה מפרסם ארגון FAO של האו"ם את מפת הרעב העולמית, המלמדת שמוקדי הרעב והעוני הקשים ביותר נמצאים במדינות מתפתחות. שם נמצא המחסור החמור ביותר במזון, אף שיותר מ־85% מתושבי הארצות הללו עוסקים בחקלאות. מאז שנות ה־50 ועד השנים האחרונות שלטה הגישה כי סכומים גדולים של כסף יוכלו לסייע למדינות מתפתחות להפחית את הרעב בקרבן. ארגונים רבים התבססו על הגישה הזו, ובהם גם הארגון הגדול מכולם – האו"ם. ואכן, מיליוני אנשים יצאו ממעגל העוני בעשורים הללו. אבל האם קיים קשר של סיבה ותוצאה בין הדברים? לא בהכרח. עיקר האוכלוסייה שיצאה ממעגל העוני נמצאת באסיה, יבשת שקיבלה מעט מאוד כספים מארגוני סיוע בינלאומיים. תושביה התגברו על העוני בזכות צמיחה כלכלית לאומית, שהתקיימה באופן עצמאי במדינות הללו הודות לחינוך, מעבר לערים וטכנולוגיה חדישה ששינו את פני החברה. דווקא במדינות אפריקה, אליהן זרמו מרבית כספי הסיוע, תושבי כרבע מהמדינות עניים יותר כיום ממה שהיו ב־1960.

הטענה הנפיצה הזו עולה בספר שיצא לאור ב־2012, תחת הכותרת "מדוע מדינות נכשלות: המקורות של כוח, שגשוג ועוני". כתבו אותו צמד הכלכלנים דרון אסמוגלו וג'יימס רובינסון, שבין השאר מקדישים בספר פרק שלם לטכנולוגיה. ובכל זאת נותרת השאלה: מה כן יכול לעזור, אם לא כסף? על השאלה הזו עונה היזם והנדבן האמריקאי ביל גייטס, מייסד מיקרוסופט, בהרצאה שהוא מעניק לעתים תכופות על טכנולוגיה ופילנתרופיה. גייטס חוזה שמצבם של העניים בעולם ישתפר ב־15 השנים הקרובות יותר מכפי שהשתפר לכל אורך ההיסטוריה האנושית. לדבריו, השיפור יגיע בזכות טכנולוגיות חדשניות, שיאפשרו גם לעניים ביותר גישה למים נקיים, חשמל זמין, תקשורת מתקדמת ושירותי בריאות וחינוך איכותיים. או במילים אחרות, במקום לתת לעניים דגים – עדיף להעניק להם את החכה.

שער וומן

בכתבה זו קיבצנו נשים שמבקשות לעשות בדיוק את זה, ולשפר את העולם באמצעות הידע, הטכנולוגיה והחדשנות הישראלית.

הכתבה מתפרסמת בגיליון יולי של TheMarker Women

LivingBox - גולשת הגלים שפיתחה מערכת לייצור מזון טרי בכל זמן ובכל מקום

התחביב של ניצן סולן (33), מהנדסת כימיה במקצועה, הוא גלישת גלים – מה שמביא אותה לעתים תכופות לאיים נידחים ברחבי העולם. במסעותיה, מספרת סולן, היא גילתה כי באיים רבים אין דרך לגדל פירות וירקות באדמה, מאחר שהיא מליחה מאוד. כך קרה שטיול גלישה של סולן לאיי אנדמן, וטיול אחר לאיים המלדיביים, נהפכו גם למסע שבו סייעה סולן לתושבים לתכנן ולאלתר מערכת הידרופוניקה (גידול צמחים במצע מנותק מהקרקע והזנתם באמצעות מים).

גם בטיולי הגלישה הבאים שלה סולן כנראה תתפנה לעזור למקומיים, אבל כעת היא יכולה לעשות זאת בקנה מידה גדול הרבה יותר. המערכת של LivingBox, החברה שהיא עומדת בראשה כמנכ"לית, "סוף סוף מוכנה וארוזה כיחידה אחת שלמה ויכולה להגיע ביתר קלות לכל העולם", היא מספרת בהתרגשות. החברה מייצרת מערכות הידרופוניות המאפשרות למשתמשים נטולי ידע מוקדם לגדל פירות וירקות באופן פשוט, כמעט בכל מקום וללא חומרי הדברה. "זו מערכת מודולרית, מנותקת מתשתיות, שמתקפלת לקופסה קומפקטית ומספקת עצמאות בייצור המזון מהרמה הביתית ועד למסחרית בצורה פשוטה וזמינה לכל אחד", מתארת סולן.

ניצן סולן
יערה רבו

הפרויקט הקרוב שהחברה מתכננת להשיק הוא שליחת המערכת לכמה מדינות באפריקה. "במשבר המזון העולמי, הבעיה היא לא כמות המזון שהעולם מייצר, כי יש מספיק לכולם – אלא הפיזור שלו והבזבוז המתרחש במקומות בהם נוצר שפע ועודף", היא מסבירה. "לכן, מה שחשוב בעיני הוא לאפשר לאנשים שבאמת זקוקים למזון איכותי, בריא וטרי יכולת ניהול עצמאית ושליטה טובה יותר על המזון שהם צורכים. היכולת להתקין את המערכת בכל מקום, ללא תלות בתשתיות וידע, מאפשרת לנו להגיע לכל כפר קטן שבו אנשים זקוקים למזון טרי, ולסייע להם להתמודד עם בעיות הנובעות מתת תזונה, ובראש ובראשונה מחסור בוויטמינים ומינרלים".

המערכת היא מוצר צריכה בעל פוטנציאל מכירות גבוה בעולם המפותח, ואטרקטיבית גם למי שמעוניין לגדל תבלינים בדירה עירונית, וגם למי שמבקשת לייסד חלקה חקלאית גדולה, אבל לא יודעת איך. "המודעות לצריכת מזון בריא, ללא חומרי הדברה ובייצור מקומי, גוברת והולכת בכל העולם, גם בחלק המפותח", מסבירה סולן, אבל מדגישה כי ההשפעה בעולם המתפתח משמעותית יותר.

גם תופעת האורבניזציה הגואה – עד שנת 2050, 70% מאוכלוסיית העולם תתגורר בערים – יוצרת ערים צפופות הרחוקות ממקורות חקלאיים. "שינוע כמויות גדולות של מזון מרחוק גורר בזבוז רב, עלויות שילוח גבוהות וזיהום סביבתי משמעותי", מפרטת סולן, בציינה כי הגידול הקומפקטי של פירות וירקות בתוך קופסת ה־LivingBox עשוי להיות אחד הפתרונות לבעיות הצפויות.

Innovation: Africa - הפאנל הסולארי שמציל חיים

"לשבעה מתוך עשרה אנשים במדינות אפריקה שמדרום לסהרה אין גישה לחשמל. רק 34% מהמרפאות הרפואיות במדינות אלה מחוברות לחשמל. 900 ילדים ביום (ילד אחד בכל שתי דקות) מתים ממחלות שקשורות למים מזוהמים; ורק 35% מהתלמידים שם לומדים בכיתות המחוברות לחשמל". בנתונים קשים אלה, מסבירה סיון יערי (37) מדוע בחרה לייצא טכנולוגיות ישראליות למדינות אפריקאיות.

Innovation Africa
Innovation\: Africa

"המטרה שלנו היא להביא אנרגיה סולארית לקהילות כפריות באפריקה, אבל גם לשנות את מערכות הבריאות והחינוך באזורים אלה ולספק כלים שיאפשרו להן להתרומם מעל נקודת ההתחלה הענייה", אומרת יערי. לשם כך, היא הקימה לפני שמונה שנים את Innovation: Africa, ארגון ללא מטרות רווח, שכאמור מביא טכנולוגיות ישראליות אל כפרים ברחבי אפריקה.

נשים בקהילות הללו הן הסובלות העיקריות מהיעדר מים נקיים ותרופות, מאחר שהן אחראיות על אספקת המים וגידול המזון למשפחה, וכמובן על גידול הילדים והדאגה לבריאותם. "הן גם אלו שיולדות בחשיכה מאחר שהאזור לא מחובר לחשמל, מה שמעלה את הסיכון הכרוך גם כך בלידה", אומרת יערי. "כאם לשלושה ילדים שנולדו כולם בניתוח קיסרי, אני לא יכולה להפסיק לחשוב על כך שלא הייתי שורדת לידה שם. אלה מקומות שבהם ניתוח קיסרי כמעט לא מתקיים, והסיכויים של הילד והאם לשרוד לידות שכאלה קטנים מאוד. בכל פעם שמרפאה מתחברת לחשמל באמצעותנו, פוחת הסיכון לתמותה של אימהות בלידה".

אפריקה
Innovation Africa

אחד הכלים החשובים ביותר בעבודת הארגון היא המערכת לשליטה מרחוק במערכות האנרגיה והמים, שבאמצעותה אפשר לבדוק מתל אביב מה התקלה שמשביתה מערכת סולארית בכפר בטנזניה. "אם סוללה או נורה מפסיקות לעבוד, אנחנו מקבלים התראה ויכולים לסייע לעובדים המקומיים שלנו, שהודרכו מבעוד מועד על ידי מהנדסים ישראלים, כיצד לפתור את הבעיה", מסבירה יערי. מהקמתו ב־2008 ועד היום, עמד הארגון מאחורי 108 פרויקטים, שהביאו בין השאר תאורה לבתי ספר, מים נקיים ושירותי רפואה לכמיליון איש באתיופיה, טנזניה, מלאווי, אוגנדה, דרום אפריקה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו וסנגל.

כשיערי לא נמצאת באחד מביקוריה התכופים בשבע המדינות שבהן פועל הארגון, היא מתגוררת בתל אביב עם בעלה ושלושת ילדיהם. הרעיון להקמת הארגון עלה במוחה כשהתמחתה בתוכנית הפיתוח של האו"ם (UNDP), כהמשך ללימודי התואר השני שלה בפיתוח ומדיניות בינלאומיים. "השימוש באנרגיה סולארית כמענה לצרכים האנרגטיים של קהילות עניות הוא כל כך ברור מאליו, שהיה מתבקש להקים ארגון כזה", היא מסבירה. "פאנל אחד של אנרגיה סולארית יכול להפעיל מקרר במרפאה בכפר מרוחק, מה שמאפשר לשמור תרופות וחיסונים לאורך זמן – דבר כל כך בסיסי, ועם זאת לא שכיח.

"בבתי ספר, פאנל סולארי אחד מאפשר לתלמידים ללמוד גם אחרי שעות הלימודים, וניתן לראות את ההשלכות של זה בבירור – בכל כפר שבו התקנו מערכת סולארית, שיעור התלמידים שסיימו את הלימודים בבית הספר היסודי ובתיכון גדל פי שלושה. מחמם את הלב לראות איך פתרונות פשוטים משפיעים על חייהם ועתידם של אנשים", היא אומרת. "אותן טכנולוגיות שהפכו את ישראל למדינה המתקדמת שהיא כיום מחוללות שינוי גם במקומות אחרים. זו ברכה להיות עדה לתהליך כזה".

Innovation Africa
Innovation\: Africa

Cassit Orthopedics - שיפור חיים בחמש דקות

"עיצוב חברתי", כך מכנה תמר איש כסית (36) את תחום עיסוקה. כשנפגשה באחד הביקורים שלה בקניה עם אנשי המחלקה לעיצוב תעשייתי של אוניברסיטת ניירובי, היתה זו הפעם הראשונה שהם שמעו על המושג הזה. "שאלתי אותם איך זה יכול להיות", היא מספרת. "אמרתי להם – 'הרי בקהילה שלכם יש הרבה מאוד אנשים עם מוגבלויות, האם הם לא צרכנים? בעוד שאני צריכה לטוס לפה כדי למכור להם ציוד רפואי ושיקומי, אתם חיים כאן – נצלו את היתרון הזה ועצבו פתרונות נגישים עבור הקהילה שלכם'".

תמר איש כסית

כך למשל, מספרת איש כסית, מחירו של סד ליד (אביזר תמיכה אורטופדית לטיפול זמני בשבר או טיפול קבוע עבור מוגבלות כלשהי, מולדת או נרכשת) בקניה הוא 50 דולר בממוצע, והוא מחזיק מעמד בין שנה לשנתיים. לעומת זאת, היא אומרת, "בטכנולוגיה שהחברה שהקמתי משתמשת בה, המחיר הממוצע לצרכן הוא 15 דולר והסד מחזיק מעמד חמש שנים לפחות". המחיר עדיין מגלם רווח ליצרנית שלו, ולפי איש כסית – זה ליבו של עסק חברתי, שהוא גם רווחי וגם משפיע לטובה. "התשוקה שלי היא לשנות את העולם, לשפר חיים של אנשים ולאפשר להם לחיות בעצמאות ובשמחה. מבחינה עסקית אני מעוניינת לייצר מוצר איכותי להמונים בעלות נמוכה ובתוספת רווח הוגן. זו בדיוק ההגדרה של עסק חברתי – שילוב של פוטנציאל רווחי גבוה עם השפעה חברתית עצומה", היא מסבירה.

איש כסית היא מעצבת תעשייתית ויזמת בת 36. מזה שש שנים היא מנהלת סטודיו לעיצוב תעשייתי שמתמחה בעיצוב וייצור פתרונות ייחודים עבור אנשים עם מוגבלויות, בשם "סטודיו כסית". השנה הקימה לסטודיו חברה בת, "כסית אורטופדיקס", המפתחת ומייצרת ציוד רפואי במחיר נגיש לאנשים מרקע סוציו־אקונומי נמוך, המתגוררים במדינות מתפתחות. באמצעות החברה הבת, מפתחת איש כסית אביזרי תמיכה אורטופדיים לגפיים, הנקראים באופן רשמי סדים, "ולעתים קרובות מאפשרים לאנשים להשתמש בידיהם לראשונה בחייהם. מתוקף היותם מוצר רפואי, הם גם משמרים יכולות מוטוריות ומונעים הידרדרות ביכולת התנועה, ונמכרים במחיר שווה לכל נפש", כפי שהיא מתארת. איש כסית מונה את שלל היתרונות שהיא מבקשת להטמיע בסדים הללו: "איכות גבוהה, מחיר נגיש, מראה אטרקטיבי ועמידות לאורך זמן".

הסדים של כסית אורטופדיקס מבקשים לענות על בעיה נוספת. בקניה פועלים 17 רופאים על כל 100 אלף איש, שיעור נמוך ביחס לעולם – לדוגמה, בישראל פועלים כ־350 רופאים על כל 100 אלף תושבים – כך שאחד האתגרים של צוותים רפואיים בקניה הוא הזמן הקצר שהם יכולים להקדיש לכל מטופל. "הסד שלנו מבקש לפתור גם את הבעיה הזו", היא מסבירה, "כיום לוקח בממוצע 45 דקות להכין ולהתאים סד עבור מטופל אחד, ואילו הסד שלנו מגיע בגדלים וסוגים שונים ומאפשר התאמה מלאה וקלה בחמש דקות לכל היותר".

כשאיש כסית ביקרה באזורים הכפריים בקניה, היא הופתעה לגלות שהחברות הגדולות נעדרות משוק הציוד הרפואי שם. "כמעט שאין חומרים מתאימים להכנת סדים ואביזרי עזר לאנשים שמאוד זקוקים להם. בנוסף, בשל חוסר גישה למידע, אנשים רבים לא מודעים לקיומם של פתרונות וסובלים מהדרה ודעות קדומות". לכן, היא רואה בציוד הרפואי הזול שהיא מפתחת ומוכרת מפתח למהפך חברתי בעולם, לא פחות. "בעולם שלנו, אנשים עם מוגבלויות הם הרבה פעמים שוק שבוי ומנוצל. אנחנו מבקשים לעצב את הציוד הרפואי מחדש כך שהוא יהיה נגיש לרבים. זה נובע לא רק ממניעים מוסריים, אלא גם מתוך הבנה עסקית שקיים צורך בהתאמת המחיר ליכולות הכלכליות של קהל היעד".

כסית אורטופדיקס
כסית אורטופדיקס

Fair Planet - זרעים של שגשוג לאתיופיה

טאג'י, חקלאית מהעיירה האתיופית בוטג'ירה, נהגה לגדל עגבניות ולמכור אותן בשוק תמורת פרוטות. יום אחד הגיעה אליה ד"ר שושן הרן, מייסדת עמותת "פייר פלאנט" (Fair Planet), והציעה לה להשתמש בזרעי עגבניות מזן המתאים יותר לאקלים האתיופי. בעונה הבאה שתלה טאג'י את הזרעים החדשים בחלקה הקטנה שלה, המתפרשת על פני דונם אחד, ובעונת הקטיף הגיע היבול לכדי חמישה טונה, עם איכות פרי מעולה. באותה עונה מכרה טאג'י את היבול שלה ברווח של 1,000 דולר, כפול מההכנסה השנתית הממוצעת באתיופיה – 550 דולר לנפש. בעזרת רווחים אלה, יכולה טאג'י לקנות את הזרעים לעונות הבאות ולכלכל את משפחתה בכבוד.

טאג'י היא אחת מ־35 חקלאים וחקלאיות שקיבלו זרעים משובחים (העמידים למזיקים ולאקלים קיצוני) מעמותת פייר פלאנט בשנה שעברה. השנה תעניק העמותה זרעים כאלה ל־130 חקלאים, ובשנה הבאה רשומים לתוכנית כבר 280 חקלאים. מטרת העמותה היא להגיע לכ־50 אלף חקלאים אתיופים, להעניק להם את הזרעים ולהדריך אותם כיצד להשתמש בהם כדי להגדיל את תפוקת היבול ואת הכנסתם.

"זני זרעים משובחים הם מנוף כלכלי משמעותי ובר־קיימא, שמאפשר לחקלאים לצאת ממעגל העוני ולהבטיח עתיד טוב יותר לילדיהם", מסבירה הרן, אגרונומית שעבדה במשך 11 שנה בחברת "הזרע", המייצרת ומשווקת זרעים של ירקות וגידולי שדה, שם שימשה מנהלת באגף המחקר והפיתוח. במהלך עבודתה נחשפה הרן לערך הגדול הטמון בפיתוח זני צמחים שמתאימים לתנאי סביבה מגוונים, ולפוטנציאל שלהם לסייע לחקלאים להגדיל את יבולם. במקביל, בטיוליה בעולם, נחשפה הרן לרעב ולעוני שמהם סובלים חקלאים קטנים רבים, בעיקר בארצות מתפתחות. "הרגשתי שאם אני יכולה לפעול לצמצום הפערים ולשיפור מצבם של האנשים המוחלשים ביותר בעולם, אני חייבת לעשות את זה", היא אומרת.

ד"ר שושן הרן
לירון פריבמן

הרן השתמשה בקשרים שרקמה במרוצת השנים עם אנשי תעשיית הזרעים כדי לגייס אותם למשימה. כך, היא יצרה את מה שהיא מכנה "מודל ייחודי לשיתוף פעולה טרום־תחרותי" בין חברות הזרעים השונות, שבדרך כלל מתחרות זו בזו בשווקים. עמותת פייר פלאנט, שנוסדה לפני ארבע שנים, מקבלת זרעים מחברות הזרעים המובילות בעולם (לימגרין־הזרע, סינג'נטה, אנזה־זאדן, איסט ווסט סיד ובאייר) – למעשה יש לה גישה ליותר מ־50% מזני הירקות בעולם, אותם היא בוחנת באתיופיה במשך שלוש עונות כדי לבחור את המתאימים ביותר לצורכי החקלאים המקומיים. לאחר מכן היא מעבירה את הזרעים לחקלאים במדינות המתפתחות, ומדריכה אותם כיצד להגדיל את תפוקת היבול בשילוב עם טכנולוגיות השקיה, דשנים, מוצרי הגנת הצומח וכדומה.

"פייר פלאנט יוצרת גשר בין יכולות וזנים שכבר פותחו בחברות הזרעים הגדולות, לבין החקלאים הקטנים בארצות הרעבות", מסבירה הרן, ומוסיפה כי עכשיו כבר אפשר לומר בביטחון שהמודל הזה עובד: "סיפורי ההצלחה של החקלאים שלנו מוכיחים, למשל, ששימוש בזני עגבניות איכותיים מגדיל את שיעור היבול פי חמישה מהממוצע המקומי".

הרן (60), נשואה וסבתא, היא חברת קיבוץ בארי השיתופי, ולטענתה החיים בו הם שהעניקו לה את ההשראה לפרויקט, שכן "חיי הקיבוץ מעוררים מודעות לפערים בין אנשים ושאיפה להעניק שוויון הזדמנויות לכל". אבל לא רק השראה העניק הקיבוץ, אלא גם את התרומות הראשונות להנעת העמותה. בהמשך הצטרפו גם אנשי עסקים ישראלים שתרמו מהונם לפרויקט; הקרן הקיימת לישראל, שמשמשת כיום הגוף המקצועי להדרכות החקלאים ותורמת למימון הפעילות; ממשלת הולנד שנתנה לפרויקט מענק כספי; אוניברסיטאות אתיופיות ומשרד החקלאות האתיופי, שמקשר בין פייר פלאנט לחקלאים המקומיים.

הרן ואמנון טמיר, יושב ראש העמותה, נוסעים למדינות היעד על בסיס קבוע ומתעקשים להיות נוכחים בכל אירוע משמעותי כמו שתילת זרעים, סמינרים להדרכת חקלאים או פגישות עם שותפים לעשייה בשטח. בשלוש השנים הראשונות להקמת העמותה, כל חבריה עבדו בהתנדבות, מה שהתאפשר בין השאר בזכות 60 המתנדבים שפועלים בשם העמותה באתיופיה. "חלקם צעירים וחלקם פנסיונרים צעירים ברוחם", מתארת הרן את המתנדבים, "הם מתגוררים באזורים הכפריים בסמיכות לחוות החקלאיות, מטפלים בשדות, מדריכים את החקלאים המקומיים ונהנים תוך כך מחוויה ייחודית ומרגשת. הם לב הפרויקט שלנו".

Pears Challenge - החדשנות הישראלית בשירות עניי העולם

"היצירתיות, החדשנות והחריפות הישראלית כבר הוכיחו עצמן כיעילות ביצירת פתרונות לאתגרים של עשירי העולם, אז למה לא לנצל אותן גם לטובת עניי העולם?", שואלת עליזה בלמן־ענבל. על התהייה הזו היא עונה באופן יומיומי כמנהלת תוכנית פירס לחדשנות גלובלית באוניברסיטת תל אביב (Pears Challenge), המקשרת בין העולם המתפתח לבין החדשנות והיזמות הישראלית.

עליזה בלמן ענבל
סיגל טלמור

"המטרה שלנו היא להפוך את ישראל למקור חשוב של פתרונות טכנולוגיים לעולם המתפתח בתחומים כמו בריאות, מים, אנרגיה מתחדשת ותקשורת", היא מספרת. "אנחנו מסייעים לעשרות סטארטאפים, שהטכנולוגיה שלהם יכולה לעזור לתושבים עניים במדינות מתפתחות. יש לנו מגוון רחב של פעילויות, כמו ייעוץ עסקי, סדנאות, האקאתונים, הרצאות ותוכנית האצה, שנועדו להצמיח דור חדש של חברות הזנק ישראליות שירוויחו משיפור חייהם של אנשים במדינות מתפתחות". בפירס עובדים גם בשיתוף פעולה עם משרד הכלכלה, מכון הייצוא ומשרד ראש הממשלה, כדי לפתח קרנות ותוכניות תמיכה לחברות וליזמים המעוניינים בשווקי העולם המתפתח.

בלמן־ענבל מתגוררת בתל אביב ומגדלת ילדה בת עשר, אותה אימצה לפני כשנתיים. במשך עשור עבדה כדיפלומטית במשרד החוץ הישראלי. בין השאר כסגנית שגריר ישראל בקונגו, אחראית על שיתוף הפעולה עם העולם הערבי במש"ב (האגף במשרד החוץ שאחראי על הסיוע למדינות מתפתחות) וחברת המשלחת הישראלית לאיחוד האירופי ולאו"ם. לאורך השנים עבדה גם כמנהלת פרויקטים בבנק העולמי וכיועצת לכמה מארגוני האו"ם. הרזומה האקדמי שלה כולל דוקטורט מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בניהול פיתוח בינלאומי. בתוכנית פירס היא עובדת מאז 2008.

ההיכרות הראשונית שלה עם אפריקה היתה בגיל 26, כשעבדה בשגרירות ישראל בקונגו. זו היתה הפעם הראשונה שמשרד החוץ שיגר אישה רווקה למדינה המוגדרת "קשת שירות". בלמן־ענבל התנדבה למשימה, ואף התעקשה להישאר בבירה קינשאסה בזמן מלחמת האזרחים שהחלה שם. "קרוב לשנתיים גרתי במקום חסר התקווה הזה, וכשביקרתי אחר כך במדינות אחרות ביבשת, הופתעתי לגלות עד כמה הן שונות", היא נזכרת, "למדתי שאפריקה היא יבשת דינמית, אופטימית ומתקדמת מיום ליום".

"כשהתחלנו את תוכנית פירס, לא היו בישראל סטארטאפים שניסו לתת מענה לאנשים מעוטי יכולת באפריקה או באסיה", היא נזכרת. "עם השנים הצלחנו להעלות את המודעות לפוטנציאל הכלכלי וההומני הטמון בפיתוח בינלאומי שכזה. בכל יום עדיין מתים ברחבי העולם כ־20 אלף ילדים בגלל סיבות שקשורות בעוני – בין אם זה חוסר גישה למים נקיים וסניטציה, תת־תזונה או היעדר שירותי בריאות. עם כל הטכנולוגיה שקיימת היום, אין לכך שום הצדקה".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד כתבות במדור TheMarker Women

*#