רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

טוני בלייר? אולי דווקא שרי בלייר תשנה את המזרח התיכון

לכתבה
שרי בלייר עם יזמיות פלסטיניות Cherie Blair Foundation for Wome

אשתו של ראש ממשלת בריטניה, העומדת בראש קרן סיוע ליזמיות מהאזור - ובהן פלסטיניות, חרדיות ודרוזיות - מנסה להשפיע על העולם בדרכים אחרות ■ ראיון ל-TheMarker Women

תגובות

"קודם כל אני רוצה להגיד, שאף פעם לא התכוונתי לבסס את הקרן הזאת על הרעיון ש'הנה אני, שרי בלייר, אני יודעת מה טוב בשבילכם!'. איך יכולתי לעשות דבר כזה? לכן אנחנו תמיד עובדים עם שותפים מקומיים".

שער וומן

אפשר לומר שזהו המוטו של שרי בלייר, בעבר הגברת הראשונה של בריטניה כאשתו של טוני בלייר, ראש הממשלה בשנים 1997־2007. אבל לא הוגן להתייחס אליה רק כאל "אשתו של", והקריירה העצמאית המרשימה שלה ממוקדת בשנים האחרונות בקרן שהקימה ב־2008, ותומכת בנשים יזמיות במדינות מתפתחות.

הכתבה מתפרסמת בגיליון יולי של TheMarker Women

בפגישה במשרד הממוקם במרכז לונדון, בלייר, לבושה בפשטות, מדברת בהתלהבות על פעילות הקרן. בדומה לבעלה, גם לה יש עניין מיוחד בהשכנת שלום במזרח התיכון. אחד הפרויקטים הראשונים של הקרן, שיצא לדרך זמן קצר לאחר הקמתה ב־2008, היה בישראל ומעבר לקו הירוק.

כיום הקרן מפעילה שלושה פרויקטים באזור. אחד מהם מתקיים בישראל עצמה, השני בלבנון והשלישי ומעבר לקו הירוק בגדה המערבית. כשמונה שנים לאחר שנזרעו הזרעים הראשונים, כ־1,400 נשים באזור נהנו מפעילות הקרן; 450 בישראל, 300 מעבר לקו הירוק ו־650 בלבנון.

הקרן מפעילה תוכנית הדרכה וליווי בינלאומית, המקשרת בין יועצות לנשים הזקוקות להנחיה ולייעוץ. עד כה היא סייעה להקמת 67 פרויקטים משותפים. "אני חושבת שזה מראה שאכן יש לנו מחויבות, ומאחר שיש לנו מחויבות, יש לנו גם הבנה מסוימת ויכולת ללמוד מהי דרך ההתמודדות הטובה ביותר לאזור שיש בו לא מעט אתגרים אבל גם לא מעט הזדמנויות", אומרת בלייר.

לאמץ חשיבה לטווח ארוך

כשבני הזוג בלייר עברו לדאונינג 10, שרי כבר היתה עורכת דין מכובדת ואם לשלושה (בנה הרביעי, ליאו, נולד כשטוני היה בתפקיד. הוא היה הילד הראשון אי פעם שנולד במעונו של ראש הממשלה הבריטי). בסקר שנערך בקרב ילדות בנות 12 בממלכה, הן התבקשו לציין איזו אישה הנושאת בתפקיד ציבורי היא מודל לחיקוי בעיניהן. ראש הממשלה לשעבר מרגרט תאצ'ר דורגה במקום השלישי, הנסיכה המנוחה דיאנה דורגה שנייה, ואת המקום הראשון תפסה שרי בלייר.

בלייר סיפרה לא פעם על ילדותה ועל התרומה הרבה שהיתה לנשים החרוצות בבית שבו גדלה לרווחת המשפחה. זה היה בית צנוע. סבתה עבדה כמנקה ושלחה את ידה גם בכביסה, וכך הוסיפה להכנסה המשפחתית. נשים אלה, אמרה, היו ההשראה שלה להקמת הקרן, שמחפשת נשים המוכנות לשנות את גורלן במו ידיהן – ומסייעת להן במגוון דרכים.

בימים אלה, למשל, אחד ממוקדי הפעילות של הקרן הוא באזור הבקעא בלבנון. מאחר שהתנועה באזור מוגבלת, מסיבות ביטחוניות, הפעילות מתמקדת בקבוצות קטנות ומקומיות של נשים, ומעודדת אותן לאמץ חשיבה לטווח ארוך, ולא רק לטפל באתגרי היומיום.

שרי בלייר וטוני בלייר
אי־פי

"בגלל הקרבה של האזור לסוריה, נשות העסקים הלבנוניות נאלצו להתמודד עם תחרות לא הוגנת מצד נשים סוריות, שחתכו מחירים ולא צייתו לחוקים המקומיים", מספרת בלייר. כדי להתמודד עם האתגר הזה, מנחי הקרן יעצו לנשות הבקעא להדגיש את היתרון היחסי שלהן – איכות לעומת מחיר – ולחפש חומר גלם חלופי כדי שיוכלו להתחרות ביריבותיהן הסוריות.

מצבן של הנשים הפלסטיניות אינו פשוט יותר מזה של הלבנוניות. בלייר מספרת כיצד אחד המנחים מטעם הקרן שוחח עם פלסטינית באמצעות האינטרנט, בעוד שברקע התפוצצו פצצות. המנחה הציע לבת שיחו להמשיך את המפגש בפעם אחרת, אבל זו ענתה שאם תיתן למצבים כאלה להפריע לה, היא לא תוכל לעשות עסקים.

למרות הפעילות הנרחבת של הקרן, לבלייר, בהתאם למוטו שלה, חשוב מאוד שהיא "לא תיתפש כאיזו ספינת חלל של חוצנים, שמגיעים למקום ומנסים להתערב". לדבריה, השגת תמיכה מצד הקהילה המקומית – בעלים, מנהיגים דתיים וראשי הקהילה – היא חיונית. בלייר והקרן מנסות לשמור על האיזון העדין בין הצורך להתגבר על מכשולים שמקורם במסורות חברתיות (כמו מה שנראה בעיניים מערביות כאפליה של נשים) לבין העיקרון שקבעה, שלפיו יש להימנע מכל פעולה שעלולה להיתפש כמתנשאת.

"בלבנון היה לנו די הרבה מזל, מאחר שקיבלנו עזרה רבה מלשכות המסחר. עבודה בעזרת לשכות המסחר יכולה ליצור הבדל משמעותי. יש, כמובן, גברים שמרנים שאינם נענים בשמחה לרצון של נשותיהם לעבוד, אבל יש גברים אחרים שתומכים בהן במידה רבה".

בלייר הופתעה מאוד למצוא דעות ליברליות אפילו בחברה השמרנית ושסועת המלחמות במזרח לבנון, שכן הגברים באזור הבינו שהעצמת נשותיהם יכולה להזרים יותר כסף למשפחתם ולשפר את רמת החיים שלהם. "אני זוכרת שפגשתי זוג מבוגר למדי. חשבתי, נו טוב, הוא גבר זקן ובטח יהיה לו קשה לקבל את זה. אבל לא יכולתי להאמין כשראיתי איזו תמיכה הוא העניק לאשתו, שבאותו זמן כבר היתה ככל הנראה בשנות ה־50 לחייה".

גם בגדה המערבית גילתה בלייר פתיחות רבה יותר מכפי שציפתה למצוא. "פגשתי אישה שירשה מסעדה וחנות מכולת מאביה. פתאום היא ובעלה מצאו את עצמם עם מסעדה ומכולת שלא נוהלו היטב. הם פנו אלינו לייעוץ, כדי לנסות להבין מה כדאי להם לעשות, והחליטו להתמקד בראש ובראשונה במכולת. היא קיבלה הכשרה במינהל עסקים וטיפלה בכל הצד הניהולי, בעוד בעלה ניהל את המכולת. העסקים שלהם שגשגו, ולקראת סוף הקורס שלנו הם פתחו מחדש את המסעדה. העבודה המשותפת של בני הזוג, הביאה לפתרון הבעיה".

בלייר הופתעה גם כשנתקלה בפתרון מקורי של אישה, שסייע לה ליישב מחלוקת בינה לבין בעלה. "בביקור האחרון שלי בישראל הגעתי לכפר ערבי ממש בפאתי ירושלים. אישה שגרה שם ניהלה מעין בית הארחה מסורתי, וסיפרה שבעלה התנגד לכך נחרצות. שאלתי אותה, מה עשית? והיא אמרה: נפטרתי מבעלי".

למרות ההתקדמות שחלה בתחום, רוב הגברים בחברה הערבית עדיין אינם ששים לאפשר לנשים לצאת לעבוד או לעסוק בכל פעילות אחרת שתגרום להן לבלות שעות ארוכות מחוץ לבית. המודעות לכך אילצה את הקרן לשנות את דרכי הפעולה שלה. במקום לקרוא לנשים לבוא למרכזי השתלמות והכשרה, קרן בלייר פועלת בקבוצות מקומיות קטנות. "אנחנו דבקים בשלושה עקרונות מנחים: ביטחון, בניית יכולת ומתן גישה להון", היא אומרת.

אינפוגרפיקה על נשים חזקות

הקרן נדרשה להתאים את עבודתה למנהגים המסורתיים אפילו בקרב החברה הדרוזית בישראל, שנחשבת מתקדמת יחסית. היה סביר להניח כי מאחר שהגברים הדרוזים שירתו בצה"ל ורבות מהנשים הדרוזיות למדו באוניברסיטאות ישראלית לצד סטודנטים יהודים, החברה הדרוזית בכללה תאמץ קוד התנהגות מערבי וליברלי באופן יחסי. אבל אנשי הקרן למדו שעליהם להפעיל חיישנים רגישים ביותר במגעיהם עם החברה הדרוזית, אפילו כשהם משוחחים עם נשים צעירות.

""הנשים לומדות באוניברסיטאות, ושם אומרים להן לפתוח את הראש ולחשוב מחוץ לקופסה", אומרת בלייר. "אבל אז הן חוזרות הביתה, לחברה שמרנית הרבה יותר". לאור זאת, הצטרפה הקרן לתוכנית המקנה לנשים דרוזיות בנות 50 ומעלה כישורים עסקיים נוספים. נשים אלה לא למדו במוסד להשכלה גבוהה, וזוהי ההזדמנות היחידה להרחבת אופקים שניתנת להן.

בעבודה עם נשים ערביות ויהודיות בגליל, הקרן הקפידה במיוחד על שוויון בין שתי הקבוצות הלאומיות. "זה היה מאתגר במיוחד, מאחר שבתחילה, נרשמו יותר יהודיות מערביות", אומרת בלייר. "היינו צריכים לפתח דרכים להגיע אל הנשים הערביות. אתגר נוסף היה לשכנע את הבעלים שזוהי תוכנית טובה". הדרך שנבחרה היתה לקיים יום מיוחד שהוקדש לנשים יזמיות, שאליו הוזמנו גם הבעלים שלהן.

בשנה שעברה הפעילה הקרן בקהילה החרדית בירושלים קורס שנועד להקנות לנשים חרדיות כלים עסקיים משופרים, וכלל שימוש בטלפונים סלולריים ובאינטרנט. ואולם, הכוונות הטובות של הקרן נתקלו בחסמים לא צפויים. "מצאנו שכמה מהנשים היו צריכות לקבל אישור מהרב שלהן כדי שיוכלו לגלוש באינטרנט, וכמה מהרבנים אמרו 'לא!'", מספרת בלייר.

שרי בלייר עם יזמיות פלסטיניות
Cherie Blair Foundation for Wome

"למדתי שתמיד צריך לצפות לבלתי צפוי. אנחנו עובדים מאז 2008, וכיום יש לנו הישגים מוכחים. אנחנו יודעים לעזור לנשים שבאות לקורסים שלנו להגדיל את הרווחים ואת המחזור העסקי וגם את מספר המועסקים שלהן".

עם זאת, גם נשים שלמדו איך להפיק את המיטב מהעסקים שהן מנהלות הרגישו לפעמים אבודות כשנאלצו להתמודד עם שאלות כספיות. "האמת היא שלנשים אין גישה להון כמו לגברים", קובעת בלייר. "הן מתקשות אפילו בדברים שנראים פשוטים, כמו ניהול חשבון בנק משלהן. גם במקום כמו ישראל, יש פחות נשים עם חשבון בנק מאשר גברים. יתרה מזו, גם אם לנשים יש חשבון בנק, הבנקים לא רואים בהן לקוחות שכדאי להלוות להם כסף".

במקרים רבים, מספרת בלייר, בסניף הבנק המקומי שבו מנהלת האישה את חשבונה הפקידים שמאשרים הלוואות הם גברים, ואלה אינם ששים לתת הלוואות לנשים. "אנחנו יכולים לתת להן הכשרה וייעוץ ולשפר את הכישורים שלהן, ונדמה לרגע שסללנו את הדרך. אבל אז אמונות עמוקות של הפקידים בסניף המקומי גורמות להם לראות סיכונים שלמעשה אינם קיימים", מתרעמת בלייר. לדבריה, מחקרים רבים מראים שמתן הלוואות לנשים הוא דווקא הימור בטוח יותר ממתן הלוואות לגברים.

"אני חושבת שלמעשה, מי שיוצרות את השינוי הן הנשים שמקבלות עזרה מאתנו. אנחנו רק משפרים את היכולת שלהן להפיק מעצמן את המיטב ולשפר את העסקים שלהן. סקרים שאנחנו עורכים מלמדים שהביטחון העצמי של נשים משתפר במידה ניכרת אחרי שהן מסיימות השתלמות מטעמנו. 60%־70% מהן אמרו שהעסק שלהן צמח אחרי הקורס שלנו".

הגברים מוחים במושב האחורי

כשמונה שנים לאחר שהשיקה את הפרויקט הראשון של הקרן שלה, בלייר מרגישה שחלה התקדמות אדירה, גם אם לא תמיד כתוצאה מפעילות הקרן. לדבריה, יותר ויותר נשים נוטלות לידיהן את ההגה, גם אם הגברים במושב האחורי משמיעים קולות מחאה.

בלייר מספרת, לדוגמה, על די־ג'יי בדואית הפועלת בנגב. הצעירה עוסקת במקצוע הבלתי צפוי הזה בשל חוסר הסובלנות של החברה הבדואית לעירוב בין נשים לגברים. בחתונות, למשל, נהוגה הפרדה בין המינים, ומוזיקה מושמעת רק באוהל של הגברים ולא באוהל המיועד לנשים. עקב כך, החליטה הצעירה לפתוח עסק שמציע מוזיקה לנשים. היוזמה זכתה להצלחה רבה כל כך, עד שהגברים ביקשו גם הם ליהנות מהמוזיקה שהיא מנגנת.

אישה מהגליל המערבי, אם לחמישה, היא סיפור הצלחה נוסף של קרן בלייר. היא עבדה כמורה 30 שנה ולאחר שהתפטרה פתחה סוכנות המספקת שירותי ייעוץ לסובלים מבעיות שינה. "היא הצטרפה לקורס שלנו, ואנחנו עזרנו לה לפתח אסטרטגיה שיווקית ולשפר את יכולתה בתחום העסקי והפיננסי. בסופו של דבר היא הגדילה את הרווח השנתי שלה ב־500%!", מתפעלת בלייר.

"ממש מרגש לראות את הנשים מצליחות כל כך", היא מוסיפה. "מרגש לבקר אצלן, והיה מרגש גם כשהנשים מהגליל המערבי באו לביקור במשרד שלנו בלונדון. הצגנו בפניהם עסקים של נשים כאן בבריטניה, וכולנו הבנו עד כמה העולם קטן ועד כמה הוא יכול להיות טוב יותר, אם אנשים יעבדו יחד".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד כתבות במדור TheMarker Women

*#