מצב משפחתי: התחיל מורכב - וזה רק מסתבך

יותר ויותר נשים מחליטות להרחיב את המשפחה שהקימו לבדן, עם שניים ושלושה ילדים. בתקופה שגם למשפחה עם שני הורים קשה לתמרן בין המכשולים הכלכליים, זו החלטה שלא פעם דורשת תכנון מדוקדק

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים1
איור עדי עמנואל
איור: עדי עמנואל
מיכל פלטי

המפיקה אילת הראל תמיד עסקה ביזמות – אבל המיזם הנועז ביותר שלה, לדבריה, היה ההחלטה שקיבלה לפני 14 שנים, ליהפך לאם יחידנית. את בתה הבכורה ילדה אילת דווקא בזמן שהקימה מיזם הפקות עצמאי משלה, ללא ביטחון תעסוקתי וכלכלי. "במשך שנים הייתי מפיקה ראשית ב'טלעד', ודווקא כשהייתי צעירה יותר ונטולת ילדים, עבדתי בעבודות מסודרות מאוד", היא מספרת. "ככל שחלפו השנים והמשפחה התרחבה, יצא שלקחתי סיכונים כלכליים ונהייתי יזמת".

כיום, כשהיא כבר אם יחידנית לשלושה ילדים, אותם ילדה מתרומות זרע, עושה הראל עוד צעד נועז – ופותחת את "טוקהאוס" – מתחם להרצאות ולתוכן בנמל תל אביב, יחד עם שותפה זה זמן רב, אילן דה פריס. לנועזות הזו יש מחיר, היא אומרת: "תמיד שיתפתי את הילדים בהחלטות כלכליות, והם מודעים לחלוטין להשלכות של המיזם הזה. המשפחה המורחבת שלי נסעה לחו"ל לא מכבר, ואנחנו ויתרנו. תמיד עשיתי את כל ההימורים בעצמי, אבל היתה לי תמיכה כלכלית ותפעולית מהמשפחה שלי".

הראל היא אחת החלוצות מקבוצה הולכת וגדלה של נשים יחידניות, שבחרו להביא לעולם יותר מילד אחד. על־פי נתונים של הלמ"ס, ב־2015 היה מספר המשפחות החד־הוריות שבראשן אישה בישראל כ־170 אלף – כמעט 15% מכלל המשפחות עם ילדים; ומספר הילדים החיים בהן מתקרב ל־300 אלף. לשם השוואה, ב־1995 היוו משפחות חד־הוריות רק 9.3% מכלל המשפחות עם ילדים.

לפי הלמ"ס, הרוב הגדול של האמהות היחידניות משכילות הרבה מעל לממוצע, ורובן השלימו לא רק לימודי תיכון ובגרות, אלא גם לימודי תעודה. והן אכן זקוקות להשכלה הרחבה הזו: בישראל של השנים האחרונות, עם יוקר המחיה העולה, ההחלטה להביא ילד לעולם דורשת שיקולים כלכליים של ממש גם במשפחה עם שני הורים, ועל אחת כמה וכמה כשמראש יש מפרנס יחיד.

שער TheMarkerWomen אפריל

הכתבה מתפרסמת בגיליון אפריל של TheMarkerWomen

הראל, המספרת כי תמיד רצתה משפחה גדולה לאחר שאחיה נפל במלחמת לבנון ואביה מת בגיל צעיר, אומרת כי "ההחלטה המשמעותית ביותר היא להביא את הילד הראשון. אחר כך זו היתה מין החלטת המשך מתבקשת, שהיו בה שיקולים אחרים, לא רק כלכליים. רציתי שלילדים יהיו אחים, שירגישו משפחה כמה שיותר. היה חשוב לי שהילדים יהיו מאותו תורם, ובוודאי לא רציתי להמתין לזוגיות כשתגיע".

על ההתמודדות הכלכלית היא אומרת: "לא רציתי להיות שכירה. ההיפך. כעת, כשאני בת 50, אני מבינה שהעבודה בטלוויזיה היא לצעירים. אדם בעל ניסיון צריך לדאוג לעצמו למקום עבודה כלבבו. יזמות תמיד היתה אפשרות מועדפת בשבילי. למזלי, אמא שלי שיתפה איתי פעולה, גם בתמיכה כלכלית: היא עזרה לי לרכוש דירה בגבעתיים, טיפלה בילדים כשהייתי זקוקה לעזרה וכשעבדתי שעות ארוכות. אני העזתי, אבל היתה לי תמיכה רבה".

"לא הושפעתי מ'מה יגידו'"

מי שקורות חייה מייצגים את ההיפך הגמור היא ורד בר, כיום עורכת פטנטים, שילדה את בנה הבכור לפני 18 שנה. לדבריה, היא לא הרגישה אז שמדובר במעשה יוצא דופן. ובכל זאת: היא היתה בת 34, עבדה כמדענית והרוויחה היטב, והיה ברור לה שהיא מעוניינת להיות אם, ועכשיו. "אף פעם לא הושפעתי מ'מה יגידו'. ידעתי שאני רוצה להביא ילדים ולהיות אם בלי קשר לשאלה אם מצאתי בן זוג לחיים או לא".

כעבור כמה שנים היה ברור לבר שתלד לבנה הבכור גם אח או אחות, "כדי שהמשפחה תהיה שלמה". וכך, כשהיה בן 4, ילדה בר בת, וכיום היא אם לשני ילדים בוגרים. "בניגוד לאמהות יחידניות אחרות, אני לא רואה הבדל בין המשפחה שלי לכל משפחה אחרת, גם כשמביאים בחשבון את השיקולים הכלכליים", היא אומרת. "גם כשיש זוג הורים, והורה אחד אינו עובד, המשפחה חיה ממשכורת אחת, וגם אז סביר להניח שההורים יחליטו להביא לעולם ילד נוסף. רציתי הרבה ילדים, ושניים היו המינימום מבחינתי".

איור עדי עמנואל
איור: עדי עמנואל

ובכל זאת, בר מודה שתכננה היטב את מהלכיה. "ההורים שלי עזרו לי בשנים הראשונות, ומה שהיה חשוב מאוד בעיני, ונותר כך עד היום, הוא העבודה היציבה שלי. היו לי קרנות השתלמות, קרנות פנסיה, תנאים סוציאליים וחסכונות. העובדה הזו אפשרה לי, למשל, לרכוש לעצמי דירה קטנה בתחילת הדרך, ומאז לשדרג אותה במהלך השנים שלוש פעמים.

"כשאין לך גב מאחוריך את יודעת שכל מה שיהיה לך אי פעם זה ממך, נקודה. לא סומכים על המזל", אומרת בר. "נעזרתי, למשל, במעונות יום של נעמת, וכשהילדים גדלים כבר עדיף מטפלת שתיתן להם ארוחת צהריים בבית. זה משהו שחשבתי עליו רבות ותכננתי אותו. מבחינת הכנסות, מה שנכנס זה מה שאני עושה, ועם זה מסתדרים.

"לי קודם כל היתה עבודה מסודרת, ואז קניתי דירה קטנה, שזו היתה החלטה מעולה. הצבתי לעצמי יעדים, ורק אז עשיתי ילדים. מי שמביא לעולם ילדים צריך לחשב את צעדיו. תכנון הוא חשוב מאוד. אני תמיד מחשבת איך אסתדר גם אם משהו לא יצליח.

"אני גרה ברחובות ולא בתל אביב, למשל. אני חיה טוב ואני עובדת קשה כבר 25 שנה. אני לא מבזבזת כסף על שטויות. רק עכשיו אני מרגישה שאני יותר יכולה להרשות לעצמי. עכשיו למשל, אני מתכננת לנסוע ליפן, או לפרגן לעצמי אייפון הכי חדש. תמיד היתה לי מכונית משלי, אבל אף פעם לא חיפשתי מכונית גדולה במיוחד. זה לא דיבר אלי. זה עניין של אופי. כיום אני כבר פחות צריכה להצטמצם. כך למשל, נסעתי עם בתי לטיול בת מצווה לניו יורק.

"מי שמביא ילדים לעולם לא יכול לומר: 'יהיה בסדר'. צריך להביא הכל בחשבון. גם הקושי הכלכלי ניתן לחיזוי. במשך שנים עשיתי טבלאות אקסל כדי לראות לאן הולך הכסף. כשאני עושה רכישה כמו הדירה הנוכחית אני חוסכת במשך שנים. היה לי ברור שיש דברים מיותרים שאני יכולה להימנע מהם: עוד ועוד בגדים, צריכה מופרזת, רכישות בקניונים. תמיד התרכזתי בעיקר".

ספיידר וומן
ספיידר וומןצילום: Marvel

"לתל אביב כבר לא אחזור"

מי שמסכימה עם ורד בר בעניין מערכת השיקולים המסועפת שצריכה ללוות אם יחידנית היא אפרת בלוססקי, צלמת, מרצה ומאיירת, שהביאה לעולם תאומות בגיל 45, לפני כעשור. "כלכלית, ההתנהלות לא פשוטה. כשהבנות נולדו היתה לי דירה במרכז תל אביב, ששילמתי עליה משכנתה. עברתי לרמת גן, ותוך שנתיים מכרתי את הדירה בתל אביב כדי לממן מטפלות. בשנתיים הראשונות הוצאתי רק על מטפלות סכום של 200 אלף שקל. כיום נשאר לי איזה שהוא חיסכון שלא מספיק לחצי דירה וגם לא לשליש דירה. לתל אביב כבר לא אחזור.

"אני מרגישה שקשה לי מאוד לאזן הכנסות והוצאות. זליגת הכספים, שהחלה לפני עשר שנים, נמשכת כך עד היום. הייתי מרצה בכירה בבצלאל ואחרי הלידה ירדתי לעבודה בחצי תקן. עבדתי שם כמה שנים. ללמד היה נוח יחסית כי זה היה גמיש. איירתי הרבה לעיתונים, אבל נאלצתי להפסיק לעשות זאת: היו מצלצלים אלי ורוצים איור למחר, ולא יכולתי. מהרגע שנולדו הבנות נגמרה העיתונות והספונטניות. הורי לא יכלו לעזור לי כי היו כבר מבוגרים, ונאלצתי להוציא יותר משתכננתי".

בכל זאת, היו גם הפתעות לטובה כמובן: "חברה טובה אחת היתה באה כל יום חמישי לשמור על הבנות לילה כדי שאשן, ולמחרת אוכל לנסוע ללמד בבצלאל. דודה טובה אחת הגיעה לשמור על הבנות לכמה ימים, ואפשרה לי לצאת לחו"ל עם חברה לחופשה קצרה".

גם בלוססקי סבורה שעבודה קבועה היא מפתח ליציבות. "כיום יש לי שלושה עיסוקים, ואני מתמרנת בין שלושתם: אני מעצבת אתרי אינטרנט לעסקים קטנים, בונה עמודים עסקיים בפייסבוק ומצלמת ספרי תמונות לילדות החוגגות בת מצווה. אני עוסקת בעוד כמה תחומים, אבל אני לא יכולה למצוא משרה מלאה עד חמש או שש בערב כל יום, ולא יכולה לעבוד בערב, כי הילדות עדיין צריכות בייביסיטר. אני צלמת, והציוד מאוד משתנה, וכל הזמן אני צריכה לערוך השלמות והשתלמויות, זה מלכוד אינסופי. לא יכולתי לדעת שזה כל כך קשה כלכלית. אני לא יכולה לדמיין רווחה".

אמא וילדה בסין, במהלך סופת שלג
אמא וילדה בסין, במהלך סופת שלגצילום: רויטרס

"אני מחושבת יותר"

שרית מור, בת 42 מירושלים, עבדה כמנהלת לשכה ומנהלת אדמיניסטרטיבית עד שילדה תאומים, לפני שנתיים וחצי. "למזלי, יש לי דירה בבעלותי. עם הולדת התאומים עברתי להתגורר בבית אמי. קשה מאוד לטפל בשני תינוקות, ואמי עוזרת לי בכל: להחליף חיתולים, להאכיל, לקום בלילה. כיום, אני משכירה את הדירה שלי, והיא מניבה הכנסה בסיסית".

לדברי מור, מאז הלידה פוטרה פעמיים. הסיבה: היעדרויות רבות ממקום העבודה – בעקבות מחלות של הילדים. "זה היה לא קל", היא מספרת. "רבים נרתעים מלהעסיק אמהות לתינוקות קטנים, שקשה להן לתת שעות משרד מלאות".

הפתרון של מור למצב הוא הסבה מקצועית: בקרוב תתחיל ללמוד בקורס ניהול רשתות, ולדבריה, "אני מקווה שאוכל להרוויח סכומים התחלתיים טובים יותר מבמקצוע הקודם שלי, ואולי אוכל גם להתגמש ולעבוד בערב מהבית".

מאז נולדו הילדים, מוסיפה מור, "אני מרגישה שאני מחושבת יותר. אני לא זוכרת מתי הלכתי בפעם האחרונה לקניון וקניתי עבורי דברים. אני מרגישה שאין לי צורך בכל מה שהיה לי בעבר צורך בו. בעבר הייתי קונה בגדים, רוכשת לעצמי כל מיני דברים נחוצים יותר ובוודאי פחות. כיום אני מחושבת מאוד, ללא שמץ ספונטניות".

גם היא, כמו המרואיינות האחרות בכתבה, מרגישה כי "בישראל יש עידוד וקריאה להביא ילדים. המוסכמות החברתיות הן שמי שאין לה ילדים, מפסידה. גם אני מרגישה כך כמובן, ואיני מצטערת לרגע. אבל חבל לי שאין אחרי הלידה שום רשת תמיכה. לאם יחידנית, למשל, יש ימי מחלה כפולים. אבל אם גם הם נגמרים, אין שום דרך להיעדר מהעבודה. אין גם הכרה בהוצאות על מטפלת. זה סעיף שיכול למוטט אנשים כלכלית, אם אין להם חסכונות לנצל".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker