פורנו, טינדר או מגורים אצל ההורים - מה הרס לדור ה-Y את חיי המין?

המילניאלז הם יצירי כפיה של תרבות השפע המערבית – בדיוק אותה תרבות שכעת שמה אותם ללעג בשל מה שהיא מגדירה "פינוק היתר" ו"אי היציבות". בילדותם סיפרו להם שהכל אפשרי – אך הם התבגרו לעולם פסימי וקודר יותר, אחרי מתקפת הטרור בניו יורק בספטמבר 2001 והמשבר הכלכלי הגלובלי של 2008. הם חיים על קרקע לא יציבה, כשמצד אחד הבדלנות והשנאה גוברות בכל העולם, ומנגד, המהפכה הטכנולוגית וגם ההגירה משנות את פניו.

כל השינויים הגלובליים האלה מחלחלים גם לחיי היומיום של כולנו – וביתר שאת לאלה של המבוגרים הצעירים, המילניאלז. היחס שלהם לאינטימיות, מיניות ואהבה שונה מזה של הדורות הקודמים – ומבוסס, כך נראה, בעיקר על הסמארטפון. במקום לפגוש מישהו חדש, לפתוח איתו בשיחה ולאט לאט לתהות על קנקנו – הם מחפשים את ההתאמה המושלמת שקובעת אפליקציה לפי עמידה בקריטריונים נוקשים. ברשת מסתתר היצע אינסופי – אז למה להתפשר על פחות ממושלם?

עדי, בת 29 מתל אביב, מספרת כי "פעם מישהו התחיל איתי סתם ככה בבר, ויצאנו תקופה קצרה. אחרי כמה זמן שאלתי אותו למה התחיל דווקא איתי, והוא ענה שהיתה לנו התאמה (מאץ') בטינדר חודשיים לפני כן. בדרך כלל אני מכירה בחורים רק באפליקציות ובאינטרנט. אני לא שלמה עם זה, אבל זה מה שיש, כבר לא ממש מקובל להתחיל עם מישהו סתם ככה, במציאות. במקרה הטוב, אני פוגשת מישהו בהקשר חברתי אחרי שיש לנו איזו היכרות וירטואלית, ואז אולי יש כימיה, ומשם אחד הצדדים דוחף לדייט. במקרה הפחות טוב והיותר נפוץ – מכירים רק דרך אפליקציות כמו טינדר".

אך האם החיפוש האינסופי אחר ההתאמה המושלמת נובע ממאפייניו של הדור הזה - או אולי הוא תוצר לוואי של תרבות הצרכנות שלנו? אולי העובדה שצעירים רבים התרגלו לקנות הכל דרך הרשת, גרמה גם לכך שהם מרגישים שקל יותר לחפש בן זוג חיים דרך המקלדת והמסך? "לאנשים עדיין חשוב להתאהב ולהתמסד, אבל הם גם רוצים זוגיות עם מישהו שאפשר להתאהב בו מעל הראש, ולא סתם להתפשר עליו. כשזה לא קורה אחרי דייט או שניים הם חותכים", מעידה עדי.

עם זאת, גם אם מהצד נראה כי לעתים הם ממהרים מדי לפרק את האוטופיה הרומנטית בשל העובדה שהם מתרכזים בעצמם יותר מדי, המילניאלז סבורים אחרת – ואומרים שהם לא מוכנים לוותר על ערכים שחשובים להם באמת. יותם, בן 27, מסביר כי "אנחנו לא שונים מאוד מההורים שלנו – גם אנחנו מחפשים יציבות, לפעמים במחיר גבוה מדי לדעתי. הייתי רוצה בת זוג, אבל זו צריכה להיות מישהי מאוד לא מקובעת לגבי איך מערכת יחסים צריכה להיראות".

האם המילניאלז משקיעים את מרצם בחיפוש אחרי האידאל המושלם של האהבה, במקום אחרי מערכת יחסים אמיתית ומציאותית, המצריכה עבודה רבה והתפשרות פה ושם? האם הם רוצים שותף אמיתי לחיים, שאפשר לחלוק איתו את הטוב ואת הרע – או שהם מחפשים מישהו שיאפשר להם להעלות תמונות של תדמית זוגית מאושרת בפייסבוק ובטוויטר, מחייכים על החוף בחופשה או סועדים ארוחת מלכים? כשהם חשופים לייצוגים של זוגיות מושלמת תמיד, שבה השמש זורחת כל הזמן, נראה שהם מוותרים בקלות רבה יותר על הניסיון לאהוב באמת – וממהרים לקום וללכת.

עושים פחות סקס

החיפוש המתמיד של המילניאלז אחרי שלמות מביא לכך שהם לא מתפשרים גם בסקס. על פי כתב העת "ארכיון ההתנהגות המינית" (Archives of Sexual Behavior), זהו הדור הכי פחות פעיל מינית זה 60 שנה. על פי מאמרה של הסקסולוגית סטפני קונץ ב"וושינגטון פוסט", 15% מבני 20־24 דיווחו שלא היה להם פרטנר מיני אחד מאז היו בני 18; ובסקר שערך המוסד הציבורי לחקר הדת (PRRI) בארצות הברית, 37% מהנשאלים ענו כי יחסי מין בין שני אנשים שלא מתכוונים לקיים מערכת יחסים נורמטיבית הם אסורים מבחינה מוסרית, בזמן ש־21% אמרו כי זה תלוי סיטואציה.

ההסברים לתופעה רבים. יש מי שיאשים את תרבות הפורנו ואת ההשפעה של טינדר והרשתות החברתיות על פיתוח ציפיות לא מציאותיות של יופי וביצועים מיניים; אחרים יצביעו על העובדה שהמיליניאלז עסוקים מאוד בלהתכונן לחיי הקריירה שלהם (במיוחד בעידן אי היציבות הכלכלית), או על כך שרבים מביניהם עדיין גרים עם ההורים – מה שללא ספק מקשה על קיום חיי מין סוערים.

קונץ, עם זאת, נותנת יותר קרדיט למילניאלז: "בני הדור הזה מודעים יותר לנושא של סקס בהסכמה, ויש להם גבולות ברורים יותר. אפשר לראות זאת בירידה הדרסטית במספר מקרי האונס מאז שנות ה־70". לדבריה, "לנשים כיום נוח יותר להגיד לא, והן פחות כנועות לציפיות מגדריות".

ומה עם אלה שעשו את הבלתי אפשרי ומצאו בן זוג יציב? האם הם מעוניינים להתקדם הלאה? נוי, בת 30, שנמצאת בזוגיות, קובעת: "אני לא מעוניינת להתחתן, ואין מצב שאעשה את זה כי זה לא תואם את תפישת עולמי הפמיניסטית. זה משהו שלדעתי הדורות הקודמים כמעט ולא שקלו – גם נשים שהיתה להן תודעה פמיניסטית השלימו עם החתונה, כי 'ככה צריך'. מה שעוד מבדיל אותנו הוא שאנחנו גרים בשכירות, אין לנו נכסים ואין לנו ילדים. הכל קורה לאט יותר. אנחנו מתמקדים בחיים, בכאן ועכשיו, ולא במה שיהיה אחר כך. לא מתכננים יותר מדי קדימה".