מניפות את הנבוט - TheMarker Women - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
האישה הבדיונית

מניפות את הנבוט

הכוח הפיזי הוא הגורם העיקרי לשליטתם של גברים בעולם מקדמת דנא. גברים היו בעלי השרירים החזקים, שהניפו את החרב, הרובה ולבסוף את פנקס הצ'קים שאותם כלי נשק גיבו, ובעזרת כל אלה ביצרו את השלטון הפטריארכלי

3תגובות

תארו לעצמם מדינה שבה תעשייה משגשגת של סחר בנשים, נערות וילדות, שבה בין לילה מקבלות אותן נשים כוח שאף גבר לא יכול להתגבר עליו, ואף כלי נשק ממוכן או אלקטרוני לא יכול לו. תארו לעצמכן ממלכה שבה נשים הן רכושם של גברים, והן חייבות לכסות את פניהן ולקבל רשות לכל דבר שהן עושות, מאבות ובעלים, ויום אחד יש להן היכולת לכפות עליהם את רצונן. אותן אלפי ומיליוני נשים – במרכז אירופה, במזרח התיכון, באפריקה – מתקוממות וקמות על המשעבדים והמדכאים, נלחמות, הורגות, דוחקות החוצה ולבסוף גם מדכאות אותם.

זהו חלק מעלילת הספר The Power, שיצא לאור ב־2016. המחברת, נעמי אלדרמן, היא סופרת אנגליה המוכרת כמי שחיברה את הרומן "מרדנות" מ־2006, שעל פיו נוצר הסרט "שאהבה נפשי" על שתי נשים מהקהילה החרדית של לונדון שמתאהבות, בכיכובן של רייצ'ל וייס ורייצ'ל מקאדמס. "הכוח" הוכתר על ידי "וושינגטון פוסט" כ"סיפורה של שפחה" של עידננו. "ניו יורק טיימס" מנה אותו בין אחד הספרים הטובים של 2017, ונשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה אמר כי הוא אחד האהובים עליו באותה שנה.

ב"הכוח" נודדת אלדרמן למחוזות רחוקים, עם רומן חתרני, נועז ומעורר מחשבה שמתרחש בעתיד הקרוב מאוד. אפשר לכנות את הסיפור של "הכוח" דיסטופיה, ויש שיכנו אותו אוטופיה. הסיפור מבוסס על מרכיב פנטסטי אחד, אולי אפילו מד"בי, שמתרחש במציאות דומה לזו שבה אנחנו חיים. המרכיב הפנטסטי הזה משנה את המציאות ואת העולם כולו. "הכוח" מסופר ככרוניקה עתיקה שנמצאת 5,000 שנים לאחר שהתרחשה בפועל, ויוצאת מתוך נקודת מבט של היסטוריה של אלפי שנות שלטון נשים שמגיעה לאחר אירוע דרמטי.

אליזבת מוס ב"סיפורה של שפחה". ההמשכון יתקיים 15 שנה אחרי
George Kraychyk/אי־פי

יום אחד מתעוררות נשים צעירות ומגלות שיש להן כוח חדש. הכוח מוקרן מאזור עצם הבריח שלהן, איפשהו מתחת לצוואר – כוח שמאפשר להן לחשמל אנשים, ממכה קלה ועד מוות בייסורים. הכוח יכול לשתק טנקים, לנטרל רובים, לעקם ברזלים, וגם לרפא אנשים.

"הכוח" נע בין כמה גיבורות, שהכוח משפיע על חייהן בצורות שונות, והן בוחרות לעשות איתו דברים שונים – אחת הורגת את אביה המתעלל, אחת משתמשת בו לטובת ארגון הפשע המאורגן של אביה, פוליטיקאית אחת מקימה קבוצת נערות סביב הכוח, ואחת מחסלת את בעלה, נשיא מולדובה, ומקימה ממלכה מטריארכלית במדינה.

בסיפור יש גם גיבור אחד, שצופה במחזה בתור עיתונאי מתעד, אולם מעביר לקוראים את תחושת הפחד בפני הכוח הזה, שהוא פיזי בעיקרו, כשהכוח נמצא בידיה של קבוצת נשים. אלמנט חתרני טמון בכך שהתחושה שהוא מתאר תזכיר לרוב הקוראות את הפחד הכללי, חסר השם הזה, מפני מה שיכול לקרות לה לנוכח כוח שנמצא בידי הקבוצה השנייה.

עיצוב עטיפה : NATHAN B

הגיבורות של הספר – וביניהן רוקסי, אלי וטטיאנה – מעוררות חלקן חיבה, אחרות רתיעה. כמה מהן נותרות אטומות וקשה לרדת לעומקן. דווקא טונדה, הגיבור שמתעד את המהפכה, מתואר באהדה, אולי בשל היותו משקיף לא שיפוטי; אך גם הוא נהפך ברבות הזמן לנרדף, שלא באשמתו.

העלילה של הספר מותחת וקולחת. יותר מכל מעניין העיסוק הלא־בוטה, אך הנוכח מאוד, בשאלת יחסי הכוח בין המינים. קשה שלא להסיק שהמחברת טוענת שהכוח הפיזי הוא הגורם העיקרי לשליטתם של גברים בעולם מקדמת דנא. גברים היו בעלי השרירים החזקים, שהניפו את הנבוט, החרב, הרובה ולבסוף את פנקס הצ'קים שאותם כלי נשק גיבו, ובעזרת כל אלה ביצרו את השלטון הפטריארכלי.

גם לאחר שחיוניותו של הכוח הפיזי נעלמה – בציוויליזציות של חוק וסדר לא אמורים לפתור קונפליקטים בכוח הזרוע – הוא נותר חשוב. הכוח מרומז, פוטנציאלי, ופוטנטי להחריד, כמו אגרוף בפרצוף או סם אונס במשקה. זאת עוד בלי להתייחס לנורמות ארוכות השנים והמבנים של השליטה הגברית המבוצרים היטב, מוול סטריט ועד האוניברסיטאות.

אם לנשים יינתן כוח דומה – האם הן יקימו חברה שוויונית אמיתית, או חברה מדכאת דומה, רק הפוכה, לזו של הגברים? התשובה של אלדרמן לא מעודדת, אבל יש בדרך שהיא מובאת מספיק חוש הומור כדי לבלוע אותה. "הכוח" צריך להיות מונף כדגל על ידי התנועה שתבוא לאחר MeToo#, שצריכה להיקרא NotToMe#.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות נוספות

כתבות שאולי פיספסתם

*#