מלחמתה של האחות הצעירה לבית צוקרברג בקהילת הגברים הכי הזויה שתראו בפייסבוק - TheMarker Women - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מלחמתה של האחות הצעירה לבית צוקרברג בקהילת הגברים הכי הזויה שתראו בפייסבוק

דונה צוקרברג, חוקרת אקדמית ואחותו של, גילתה להפתעתה כי הכתבים הקלאסיים של יוון ורומא העתיקות זוכים לפופולריות מכיוונן של קבוצות גברים גזענים ושונאי נשים, שמוצאים בהם תימוכים לעקרונות החשוכים שלהם

בקיץ 2015, כמה חודשים לאחר שהעלתה את אתר האינטרנט "איידולון", כתב העת ללימודים קלאסיים, ראתה העורכת, ד"ר דונה צוקרברג, כי מאמר שכותרתו "מדוע האסכולה הסטואית חווה עדנה תרבותית?" זוכה למספר רב במיוחד של כניסות. בהיותה חוקרת אקדמית היא בדקה את העניין, וגילתה לתדהמתה כי בקרב פעילים בקבוצות מיזוגניות באינטרנט, המכונים "קהילת הגלולה האדומה" (ביטוי הלקוח מהסרט "המאטריקס"), נרשמה התלהבות מהכתבים הקלאסיים של יוון ורומא העתיקה, שבהם מצאו הצדקה לשנאת הנשים שלהם. היא ראתה כיצד תחת כסות אינטלקטואלית לכאורה ועיוות הפילוסופיה של העולם ההוא, קידמו חברי הקהילה שנאה עכשווית לפמיניזם.

צוקרברג הופתעה לגלות עד כמה השתמשו בקהילה הזאת בדמויות וטקסטים של יוון ורומא העתיקה כדי לקדם אידיאל של גבריות לבנה, והחליטה לכתוב על כך ספר ששמו "לא רק גברים לבנים מתים: קלאסיקה ומיזוגניה בעידן הדיגיטלי" שראה אור בהוצאת הרווארד, של האוניברסיטה הבוסטונית היוקרתית (:Not All Dead White Men: Classics and Misogyny in the Digital Age).

דונה צוקרברג

בספר מבקשת צוקרברג לקדם הבנה רחבה יותר לא רק של העולם הקלאסי, אלא גם של הקבוצות השואבות ממנו את ערכיהן. היא מפלחת את קהילת הגלולה האדומה המכונה גם "מנוספרה" – הספרה של הגברים – לכמה פלגים: ארגון זכויות הגבר, קהילת ה־PUA של גברים המתחילים עם נשים בדרכי מרמה, וקהילת INCEL – קיצור של Involuntary Celibates ("מתנזרים בעל כורחם", שאחד מחבריה ביצע השנה פיגוע טרור בקנדה). כמו כן, היא משרטטת את יחסם של חברי הקבוצות הללו לכתבים הקלאסיים.

סוד המשיכה פשוט, היא אומרת. "העולם העתיק היה מיזוגני להחריד – בתקופה הזו לא היתה מילה ל'אונס', פמיניזם לא היה קיים וכל המעשים של נשים נקבעו על ידי קרובי המשפחה הגברים שלהן", היא מפרטת בראיון לעיתון הבריטי "גרדיאן", אך מוסיפה כי "הטקסטים הקלאסיים מעוותים ומוצאים מהקשרם". בקהילות האלה משתמשים בהם כדי לקדם עליונות לבנה ושנאת נשים, עניין שלדבריה הוא לא רק שלילי אלא מסוכן. "הם עושים אידיאליזציה של מודל המוחק התקדמות חברתית אדירה בת 2,000 שנה", היא מזכירה.

במאמר שכתבה ל"וושינגטון פוסט" בתחילת נובמבר, וכותרתו "נחשו מי מציל את הומרוס? קבוצות שמרניות רדיקליות באינטרנט", טוענת צוקרברג כי "העניין של הימין הקיצוני בעולם הקלאסי הוא יותר משימוש בדימויים ובמדיניות של ספרטה העתיקה ('ספרטה', אגב, היתה ססמת הכניסה למחשב של סטיב באנון, האסטרטג לשעבר של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ), אלא הצדקה לסקסיזם". היא מביאה כמה דוגמאות: בבלוג של איש הימין הקיצוני מאט פורני הוא מפרסם מאמר אורח על אריסטו שכותרתו "שנאה היא אדירה, חבר! הגנה פילוסופית על מיזוגניה"; ובאתרים אחרים מחבקים את כתבי אובידיוס כדרך להפיל נשים ברשת של המחזרים הרמאים.

"לא רק גברים לבנים מתים" סוקר גם את הפופולריות של האסכולה הסטואית בעולמות האלה של שונאי הנשים. באופן פרדוקסלי, אומרת צוקרברג, אנשי קהילת הגלולה האדומה הזועמת משתמשים בסטואיות – שעיקר עיסוקה הוא בחוזק האופי המתבטא במידות טובות – מאחר שלדבריהם היא תומכת בדיכוטומיה בין הטבע הרציונלי של הגבר לבין זה האמוציונלי של האישה. "העיקרון של השיח של קהילת הגלולה האדומה הוא לא שהכל יהיה לגמרי הגיוני וחסין מפני ביקורת", היא כותבת בספרה. "אלא שאנשיה יחושו במשהו – שירגישו כי מכירים ברגשותיהם ומצדיקים אותם ומעוררים בהם פחד – שמוציאים מהם תגובה כלשהי".

Oliver Munday

לדברי צוקרברג, אנשי קהילת הגלולה האדומה לא מסתמכים רק על כתבי יוון ורומא העתיקה. "הם מתעניינים גם בימי הביניים, ובכל מיני תקופות היסטוריות, כמו תקופת הקונפדרציה בארצות הברית", אמרה בראיון ל"טיים". "אבל מבחינתם, יוון ורומא הן ערש התרבות המערבית. בשל כך, הן נהפכו למילות קוד לזהות לבנה או היסטוריה לבנה. במקום להגיד את המלים האלה, שבאות עם מטען כלשהו, הם מדברים על 'הציוויליזציה המערבית'.

"כשהם מצטטים את מרקוס אורליוס, כפי שסטיב באנון עושה לעתים קרובות, הם מקדמים בקרב אנשי הגלולה האדומה את הרעיון שגברים לבנים הם הסמכות האינטלקטואלית, המאוימים על ידי נשים ואפרו־אמריקאים וכל מי שאינו לבן".

הספר, שראה אור באוקטובר שעבר בארצות הברית, התקבל שם היטב לרוב. אמילי וילסון, פרופסור ללימודים קלאסיים באוניברסיטת פנסילבניה, שב־2017 היתה האישה הראשונה שתרגמה את האודיסיאה של הומרוס לאנגלית, כתבה עליו: "זהו סיפור מצמרר על שנאת נשים, גזענות ועיוות היסטורי שהתפשט באינטרנט על ידי ארגוני ימין קיצוני, הזוכים לאישוש לכאורה בקלאסיקה היוונית והלטינית. צוקרברג טוענת לאור זאת שצריכה להתקיים מערכת יחסים חדשה, ביקורתית יותר, ונוחה פחות בין העולם העתיק לזה המודרני".

בכתב העת "פאבלישרס ויקלי" נכתב כי המחברת סותרת את ההנחות של אנשי הקבוצות האלה בכך שהיא מעניקה הקשר מפורט ועשיר להבנת התקופה שבה הכתבים האלה נכתבו. אך גם נטען שם לפעמים שהיא נוטה "לזרוע בהלה" באשר לקבוצות האלה והשימוש שלהם בכתבים העתיקים. (ובכך מצטרפת צוקרברג לרשימה מכובדת של נשים שנרמז כי הן "היסטריות").

גלולה אדומה
Getty Images IL

צוקרברג, המגדירה את עצמה פמיניסטית מושבעת, כתבה את הדוקטורט שלה על טרגדיה יוונית ב־2014 באוניברסיטת פרינסטון. לדבריה "הגברים האלה בקבוצות הדיגיטליות משתמשים ביוון ורומא העתיקה כנשק כדי לקדם את האג'נדה שלהם, ובינתיים משכתבים את ההיסטוריה".

אם המפגש הזה בין השם צוקרברג לעידן הדיגיטלי מצלצל מוכר, הרי שזה לא מקרי. דונה צוקרברג, בת ה־31, היא אחותו הקטנה של יו"ר ומנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג. היא השלישית מבין ארבעת ילדי המשפחה והיחידה שאינה עובדת בתעשיית ההייטק. אחותה הגדולה רנדי חברה לפייסבוק ב־2004 ומאז פיתחה קריירת תקשורת משלה, ואחותה הצעירה אריאל עובדת בגוגל. בראיון נדיר שהעניקו בני המשפחה ל"ניו יורק מגזין" ב־2012 היא תיארה את יחסיה עם אחיה ואחיותיה וגם ההורים כ"מאוד קרובים".

גם מי שלא צפו בסרט "הרשת החברתית" של דייוויד פינצ'ר על מארק צוקרברג והמצאת פייסבוק, שבו נטען כי הרשת צמחה מתוך משחק מיזוגני המשווה בין מראן החיצוני של נשים באוניברסיטה, יכולים למצוא קשר בין ריבוי הקבוצות הסקסיסטיות האלה לבין האווירה הרעילה ברשתות החברתיות. צוקרברג מודעת לכך. "אין ספק שהרשתות החברתיות איפשרו את זה", אמרה ל"גרדיאן". "הן העניקו הזדמנות לגברים עם תפישות אנטי־פמיניסטיות להפיץ אותן ליותר אנשים מאי פעם בעבר, ולפזר תיאוריות קונספירציה, שקרים ודיסאינפורמציה. הרשתות החברתיות העצימו את המיזוגניה לגבהים חדשים לגמרי של ארסיות ואלימות".

האם אי פעם התעמתה על כך עם אחיה, נשאלה בראיון הזה, ועל כך השיבה בחיוך מתנצל, "אני מבינה מדוע חייבים לשאול אותי את זה, אבל לא אשיב על כך".

בספר היא כותבת "אני שומעת רבות על כך שטכנולוגיה מחברת את העולם ובונה קהילות. אבל כשאנשים עם תחומי עניין דומים מתחברים, בלתי נמנע שחלקם יחזיקו בדעות קדומות ושנאות משותפות". ואולם בעמוד השני של הספר היא מקפידה לבדל את אחיה מכך, ומנסה להראות שגם הוא קורבן לשיח הרעיל של הקבוצות הללו. היא כותבת "מארק צוקרברג, המייסד של פייסבוק (ואחי הגדול) מושם לעתים קרובות ללעג בקרב הקבוצות האלה המכנות אותו מארק קוקרברג", ומסבירה כי "השמצות המשלבות את הביטוי Cuck, עלבון שכיח במיוחד בקרב הקהילה האדומה, נובעות מהמלה Cuckold (גבר שאשתו בגדה בו, ר"ק).

לא רק הקללות נגד אחיה פגעו בה; עצם המפגש עם עולמם של הגברים הזועמים הללו היה לצוקרברג לא קל. היא קבעה לעצמה צלילה של שעת מחקר אחת ביום לאתרים שבין היתר מעודדים אונס, מציעים עצות על איך להתל ולשטות בנשים, ולעשות להן דה־הומניזציה. "קבעתי לי חוק שאם משהו באמת נכנס לי מתחת לעור, עלי להפסיק את הקריאה מיד", סיפרה. עוד הרחיבה את אופקיה במאמרים הטוענים שנשים אינן צריכות ללמוד. מהם היא למדה לא מעט והקפידה לקרוא הכל, לפענח ולנמק אותם, ולהוסיף לספרה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות נוספות

כתבות שאולי פיספסתם

*#