אהבה אמיתית בעולם וירטואלי: איך למצוא את האחד בין כל האפסים - TheMarker Women - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
TheMarker Women

אהבה אמיתית בעולם וירטואלי: איך למצוא את האחד בין כל האפסים

שלושה צעירים מספרים על מציאת אהבה בעזרת אפליקציות, אלגוריתמים וגליון אקסל

תגובות
Francois Duhamel

"לימדתי את האלגוריתם איזה בחורות מוצאות חן בעיני. אבל הוא טעה" || מתן לוי

לפני כשנתיים הפכתי להיות רווק, בסן פרנסיסקו. בלי תכנון מראש, התחלתי להשתמש באפליקציות היכרויות שונות שהיו פעילות באזור. גיליתי שיש רבות, וכל אחת מהן מכוונת להיכרויות לפי פרמטרים שונים, בין אם זה מרחק, מראה, גיל, תחביבים או כל הפרמטרים. מה שהכריע את הכף באפליקציות שהשתמשתי בהן הכי הרבה הוא היצע הבחורות בהן. ללא ספק בטינדר יש כמות אנשים מטורפת והיא הכי פופולרית, OKcupid אחריה ו־Bumble מדביקה את הקצב.

אחרי לא מעט החלקות שמאלה או ימינה החלטתי שהאצבע כואבת ושאפשר להפוך את תהליך הסינון למהיר יותר. בסוף היום, הזמן שלי שווה כסף (ועברתי לעמק הסיליקון לפני ארבע שנים כדי לעבוד על סטארטאפ שמפתח כלים לעוזרים חכמים קוליים, לא בשביל לחפש התאמות).

אז החלטתי לפתח אלגוריתם שילמד את הטעם שלי. הדרך שבה עשיתי את זה היא אימון של האלגוריתם באמצעות 100־200 תמונות של בחורות מושכות בעיני, שאחריו האלגוריתם ידע להחליט אוטומטית עבורי אם הבחורה מוצאת חן בעיני או לא ולבצע את הסינון עבורי בטינדר.

האלגוריתם שהשתמשתי בו השווה בין תמונה של בחורה לתמונות של בחורות אחרות שמצאו חן בעיני.  זה לא מצריך תזה בעיבוד תמונה, אלא ידע בסיסי בתכנות וקצת מתמטיקה. כמובן שאפשר להתחכם או להשתמש באלגוריתמים המיועדים לבעיות של השוואת פנים/ צבע עור/ צבע שיער, אבל אני הלכתי על האפשרות הבסיסית.

שער מגזין וומן יוני 2017

הכתבה מתפרסמת בגיליון יוני של TheMarker Women

האם זה עבד? בגדול כן, בקטן – ממש לא. גיליתי שיש לא מעט False Positives. משמע, בחורות שלא מצאו חן בעיני והאלגוריתם כן עשה להן לייק, או בחורות שכן מצאו חן בעיני והאלגוריתם לא עשה להן לייק. האם אפשר היה לשפר את האלגוריתם? כמובן, ככל שהייתי מאמן את האלגוריתם יותר הייתי יכול להקטין את שיעור הטעויות, שבסיום הפרויקט היה כ־30־40%.

בשלב זה הבנתי שאזדקק לאלפי תמונות כדי להביא את האלגוריתם לרמה טובה, ולכן חזרתי לסינון הידני. לשמחתי אחרי חודש וחצי הכרתי את בת זוגי באפליקציית Hinge, והבנתי שלפעמים אפשר לפתור בעיות בלי טכנולוגיה, אלא בעבודה ידנית ותוך כדי הזעה מעבודת אצבעות קשה.

החיפוש אחרי הפרופיל המושלם הפך אותי לקלישאה || אנונימי

כשהגעתי לסן פרנסיסקו, שמעתי מלא מעט אנשים שזהו המקום המושלם לחיפוש בני/בנות זוג ברשת. בעיר שבה רוב המחפשים שייכים לתעשיית ההייטק, ואין הזמנת אוכל/ נסיעה/ קניות/ תיקון בית ללא אפליקציה ייעודית, אפליקציות ההיכרות בשיאן. התקנתי כל אפליקציה שאפשר – טינדר, Coffee Meets Bagel, הינג', אוקיופיד, באמבל, Happn – והתחלתי לחפש.

ההתחלה היתה מאתגרת. הפרופיל ששירת אותי נאמנה בישראל בגד בי בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. מצאתי התאמה אחת ביום, וגם זה בדוחק. לאט לאט התחלתי להיות קל יותר עם האצבע על הסינון, וגם זה לא עזר.

יום אחד זה היכה בי – אני עושה באתרי ההיכרויות בדיוק את אותן הטעויות שאני מסביר לעובדים שלי איך להימנע מהן. כאיש שיווק, ההחלטות שלי נסמכות על 10% ניסיון, 10% תחושת בטן ו־80% מספרים ומידע, ובאתרי ההיכרויות נתתי לתחושות הבטן לשלוט. בתרבות הישראלית שאני מכיר זה הצליח, אבל בתרבות הזרה, תחושות הבטן היו לא רלוונטיות.

השלב הבא היה ברור: התחלתי להתייחס לאפליקציות הדייטינג כמו שאני מתייחס לקמפיינים שאנחנו מריצים – דאטה דאטה דאטה. התחלתי בקריאת מדריכים שפורסמו על ידי החברות עצמן לגבי טכניקות שעובדות טוב יותר על סמך המידע שלהן, כמו למשל שהתמונות המוצלחות יותר עבור גברים צריכות להיות כאלה שבהן הבחור לא מסתכל על המצלמה, ועדיף שהוא יעשה משהו שנראה מעניין.

התחלתי בתמונות. בכל יום הייתי מחליף תמונה וסופר את מספר ההתאמות המוצלחות (מבלי שאני פסלתי אף בחורה – לכולן נתתי הזדמנות). השתמשתי גם באפליקציה שמאפשרת להעלות שתי תמונות ולתת לקהל לבחור איזו תמונה מתאימה יותר. כל תמונה מנצחת היתה תמונת הפרופיל הבאה בטינדר. בסופו של דבר הצלחתי לאתר את תמהיל התמונות האידאלי – תמונת פרופיל קרובה יחסית שבה אני מביט הרחק מהמצלמה, תמונה נוספת בפעילות ספורטיבית, תמונה שלישית ממסיבה עם חברים, תמונה רביעית בטיול, ותמונה חמישית, אם אפשר, עם בעל חיים כלשהו.

השלב הבא היה לעשות אופטימיזציה לטקסט המופיע בפרופיל. בניגוד לישראל, שבה חלק גדול מהפרופילים לא הכילו כלל טקסט (מתברר שאנחנו ממעטים במילים), כאן הפרופיל הריק פשוט לא עבד. התחלתי עם טקסט שמשקף את התכונות המרכזיות שלי, וכשראיתי שזה לא עובד, התחלתי לעשות בדיקות עמוקות יותר על הפרופיל שעובד. שמתי לב שככל שהפכתי את הפרופיל ל"קליפורני" יותר, כלומר מתייחס לתחביבים פופולריים מקומיים (יוגה, טיולים, אורח חיים בריא וספורטיבי) קיבלתי התאמות רבות יותר.

לאט לאט התחלתי להפוך את הפרופיל שלי לפרופיל ה"אידאלי" שמחפשות ככל הנראה רוב הנשים בסן פרנסיסקו. הפרופיל היה "העתק־הדבק" אגרגטיבי של פרופילים שונים, כשמכל פרופיל לקחתי מה שנראה לי מתאים, והשתמשתי בו. כמו בסרטי האימה, שבהם החוטף שולח מכתב המורכב מגזרי עיתונים, כך הפרופיל "שלי" היה מורכב מגזרי קלישאות של גברים קליפורנים ושאריות יוגה מכובסות, אף שמעולם לא עשיתי יוגה, ושהפעילות האהובה עלי מחייבת נוכחות ספה.

והדייטים עצמם? לזה עוד לא מצאתי אופטימיזציות.

האקסל שגילה לי שאני נכנסת למערכות יחסים בלתי אפשריות || אנונימית

אחרי הפרידה האחרונה, חבר שמכיר את ההיסטוריה של מערכות היחסים שלי נתן לי משימה. הוא ביקש ממני לפתוח אקסל וליצור בו שתי עמודות. לאחת לקרוא ״נסיבות ההיכרות״ ולשנייה ״נסיבות הסיום״. אחר כך החבר הורה לי להכניס לטבלה את כל הבחורים שאיתם יצאתי ליותר משני דייטים בשלוש השנים האחרונות ולמלא את הפרטים.

המשימה התבררה כפחות פשוטה ממה שציפיתי, אבל אחרי שהסכמתי לשתף פעולה והצלחתי לשחזר את כל מי שהיו מספיק משמעותיים עבורי, שלחתי לו את הקובץ. החבר, אדם אנליטי שמגיע מעולם ההשקעות ומקבל החלטות על בסיס ניתוח נתונים, שאל אותי אם אני מבינה מה הבעיה.

הוספתי עמודה נוספת לאקסל – "האם אפשרי״. בכל שורה שייצגה בחור שאיתו יצאתי, הוספתי 0 – במקרים שבהם לא היה סיכוי שהקשר יצליח ביום הראשון שלו, ו־1 לאותם מצבים שמהם היה יכול לצמוח קשר. ציון 0 קיבלו למשל הבחור שהתגורר בשנה אחת בשלוש ערים שונות בעולם (ואף אחת מהן לא במדינה שבה גרתי), בחור שעמד לעבור לחו״ל זמן קצר לאחר שהכרנו או בחור שהיתה לו תפישת עולם דתית שונה לחלוטין משלי, ושהיה ברור שלא נוכל לגשר עליה.

החבר חזר לאקסל ועשינו יחד סיכום ביניים. התוצאות היו חד־משמעיות: 45% בקירוב מהקשרים שאליהם נכנסתי בשנים האחרונות היו בלתי אפשריים כבר ביום הראשון שלהם. מהר מאוד החבר חישב את כמות הזמן שבזבזתי על אותם בחורים, שאולי הולידו סיפורים נפלאים וחוויות מיוחדות, אבל אף אחד מהם יכול היה להבשיל למשהו אמיתי וארוך טווח. המסקנה שלו היתה שאני צריכה להתרחק מכל אותם מקרים בלתי אפשריים כמו שאלכוהוליסט צריך להתרחק גם מכוסית משקה קטנה. שכחתי מתוצאות הניסוי שלנו כמה ימים מאוחר יותר, כשהכרתי את הבחור הבלתי אפשרי הבא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות נוספות

כתבות שאולי פיספסתם

*#