האפשרות של אי האפשרות - TheMarker Women - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
המונוגמיה החדשה

האפשרות של אי האפשרות

אנחנו מנסים, כולנו מנסים, כל הזמן אנחנו מנסים, לצקת את המקריות האניגמטית של התשוקות והרגשות והעלילות לתוך תבניות ומערכות של יחסים ועלילה. אבל תמיד נשאר איזה קצה של עלילה, או אדם, או רצון

תגובות

מונוגמיה – כמו כל מנהג, סידור, הסדר ומוסכמה תרבותית – היא סוג של סדר. היא גם סוג של סד, ועל כן היא שרירותית וכובלת. וצר המקום מכדי להכיל את כל מה שצריך להיאמר על כל מה שלא נכנס בסדר החברתי, במוסכמה, בסידור, בבלעדיות.

עכשיו ביקשו ממך לכתוב משהו על הסידור הזה, שאי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו, ולא בגלל שאת כזו מומחית למונו או למולטי, אלא בגלל הספר שכתבת, שאכן התכוון מלכתחילה להתמודד עם השאלה הזו, אבל חצה בדרך כל כך הרבה שבילים סמויים, ואם יש לו נושא אחד, הוא בוודאי לא השאלה הזו, שאישית כבר קצת בה – אפשר או אי אפשר, ומה מתוך האי־אפשרות גדל בתוך חרדת הנטישה העמוקה, ומה מתוכו תלוי תרבות.

ומה זה משנה? כי זה לא משנה, את זה את כבר יודעת. ולא בגלל שאת כזו חכמה וגם לא בגלל כל מה שקרה לך וכל מה שהתפתח או שנמנע ממך, לא. בגלל הספר. כן, בגללו. שהרי התלונה הכי נפוצה שאת מקבלת נוגעת לריבוי הדמויות שבו. תלונה שמצערת אותך ולא (רק) בגלל שאת רוצה לשאת חן בעיני כולם, אלא גם בגלל שרק את יודעת כמה רבים היו שם במהלך הדרך, על כמה אנשים נאלצת לוותר.

ככל שרצית והבנת שכמו התרבות המערבית, כך גם אריסטו – כולם מבקשים מבנה ידוע, קבוע, וכמו בחיים, כך גם בפואטיקה, אנחנו מנסים, כולנו מנסים, כל הזמן אנחנו מנסים, לצקת את המקריות האניגמטית של התשוקות והרגשות והעלילות לתוך תבניות ומערכות של יחסים ועלילה. אבל תמיד נשאר איזה קצה של עלילה, או אדם, או רצון, ואיך אפשר, האם באמת אפשר לסגור את הדלת על קצה החוט של משהו, לגדוע תשוקה בעודה באיבה, לוותר. האם אפשר באמת לוותר?

הוצאת כנרת זמורה-

אז בספר לא ויתרת. כתבת את כולם. במחיר של אי נאמנות. במחיר של אין עלילה. כתבת על החרדות ועל הביטחונות, על הבטחות השווא של הנאמנות וניסיונות השווא של המולטי־גמיה. כתבת על הכאב של הנטישה ועל הצער של ההינטשות, על ההשפלה שבשקר והדחייה של ההישקרות. לא ויתרת על כלום.

כמו עמי, דמות מתוך הספר, שמגלה שיש עוד אפשרויות. שאפשר לחיות ביקום מקביל, שלא תיאר לעצמו כמה חריפה, דוקרת וממכרת האפשרות להיות בשני מקומות בו־זמנית, שלא דמיין כמה צרה ומחניקה היא ההבנה שאין. עוד אפשרויות, כלומר. שבסוף זה אתה ומי שאתה אוהב ומה שחשבת שאתה יודע. ואף אחד, אף אחד בעולם לא אוהב לגלות שמה שנחשב כידוע בעצם עלום.

נו, תיכף את מגיעה לקצה של הטור ועוד לא אמרת שום דבר ברור. בספר לא ויתרת – יפה לך. ומה בחיים? לא תתני פה איזו אמירה חד־משמעית – כסופרת, כאדם, כאישה – את בעד או נגד? בחוץ או בפנים? מה באמת־באמת את חושבת? שאפשר או אי אפשר? שהעסק תלוי תרבות ומוסכמה או פרי הבנה עמוקה של גבולות ההכלה האנושיים?

עיבוד תמונה : עדי

אז זהו שלא. ולא כי את לא יודעת. כלומר את לא יודעת, אבל לא בגלל זה לא תגידי שום דבר, לא משהו חד־משמעי, אלא בגלל שזה לא משנה. כי לדבר על ריבוי זה כמו להחזיק ייחודיות, זה כמו להצהיר משמעות, כמו לבקש לעצמך סיפור אחד, של דמות אחת – אחת – אבל שתקיף ותכיל ותחזיק את הכל. כי אי האפשרות היא האפשרות היחידה. של החיים. של היצירה. של הקיום האנושי. כי אי אפשר באמת לשבור אור. זה רק העיניים שמדמות את הצבעים.

מירי רוזובסקי היא סופרת. ספרה האחרון, "כמו לשבור אור", יצא לאור השנה בהוצאת כנרת זמורה ביתן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות נוספות

כתבות שאולי פיספסתם

*#