לשכב בחיק בעלת הבית ולפשק רגליים בפני האדון - TheMarker Women - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
האישה הבדיונית

לשכב בחיק בעלת הבית ולפשק רגליים בפני האדון

ממשל טראמפ על מעלליו הוא אחד הגורמים לעניין הרב בסדרת הטלוויזיה "סיפורה של שפחה"

4תגובות

עם הרטוריקה החברתית־פוליטית הנהוגה עתה בבית הלבן נדמה כי האנשים המקיפים את נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ (שלא לדבר עליו עצמו), היו מעדיפים שכל הנשים באמריקה יישבו בבית, רצוי במטבח, יסתמו את פיהן וימלאו את חובתן הבראשיתית, נחשו איזו. ממילא שיעור השתתפות נשים בכוח העבודה בארצות הברית הוא נמוך יחסית למדינות המערב, אם כי גם זה של גברים נמוך, באופן הפוגע בכלכלה, אך לא כדאי לבלבל את אנשי האידאולוגיה הרגרסיבית של טראמפ עם עובדות. תכנון המשפחה – וזכות האישה לקבל החלטות על מערכת הרבייה שלה ובריאותה – נמצאים תחת מתקפה חסרת תקדים בעוצמתה ובחוסר הבושה שלה, לאחר שנים של התקדמות תחת ממשל ליברלי.

ממשל טראמפ על מעלליו הוא אחד הגורמים לעניין הרב בסדרת הטלוויזיה "מעשה השפחה" (שנקרא בגירסה הטלוויזיונית "סיפורה של שפחה") מבית היוצר של אתר Hulu. אחד מספריה עוכרי השלווה והמזעזעים יותר של מרגרט אטווד נהפך לסדרה שעונתה הראשונה היתה אחת המדוברות באביב האחרון.

BRIAN SNYDER/רויטרס

אטווד, הסופרת הקנדית המהוללת הנחשבת מועמדת אפשרית לפרס נובל, לא ידועה כמי שמלטפת את קוראיה. סיפוריה צוללים עמוק לתהומות תודעתן של נשים, ומוצאים שם זרמים עכורים ומתעתעים. במקור, באנגלית, הגיבורה היא Handmaid – משרתת אישית, מילה שאין בה את הרמיזה המשעבדת של המילה שפחה. במקרה הזה התרגום מדויק יותר מהמקור, מסיבות שנסביר בהמשך.

"מעשה השפחה" הוא רומן דיסטופי שנכתב ב־1985, ומתאר עתיד שבו ארצות הברית נתונה תחת שלטון דתי וטוטליטרי, ונקראת רפובליקת גלעד. רוב הנשים הן שפחות המסופחות למשפחות – מבשלות, מטפלות במשק הבית, ותפקידן העיקרי – לקיים מדי חודש טקס עם בעל הבית, מפקד בצבא. מהות הטקס היא אונס שהיא עוברת על ידי בעל הבית בעוד ראשה נח בחיקה של בעלת הבית, גם היא אישה נטולת זכויות קניין וזכויות אחרות, אך בעלת חופש יחסי לשפחותיה.

הרקע להפיכה הדתית הוא משבר פריון – כמעט ולא נולדים תינוקות, מעטות הנשים שנשארות פוריות (וכמובן גם הגברים עקרים ברובם, אולם אף אחד לא חושב למיין אותם ולהפוך אותם לכלי הזרעה בכפייה), ומעטים התינוקות שנולדים בריאים ושורדים יותר מזמן קצר. "היית נואפת, פרוצה חסרת ערך, עכשיו יש לך הזדמנות לעשות משהו חשוב, ואת לא מכירה תודה על כך", אומרת חברה בכת הדתית, מעין מדריכה לחינוך מחדש/ קאפו בשם "דודה לידיה" לגיבורת הסיפור, אופפרד (Of-Fred – של פרד – שמו של בעל הבית שלה), היא שפחה, אולם היא לא היתה תמיד כזו.

ג'ון, זהו שמה המקורי של הגיבורה, מתקיימת ברובד המרכזי של הסיפור בעולם הפונדמנטליסטי החדש הזה, שההבדל העיקרי בינו לבין זה הזוועתי של דאעש הוא אסתטי בעיקרו. האסתטיקה של החברה ב"מעשה השפחה" מבוססת על זו הנוצרית־פוריטנית. הרטוריקה המוסרית של המשטר מבוססת על הברית הישנה – שבה עבדות, כזכור, היתה שגורה. המחנכות מחדש מזכירות לשפחות כי בשוכבן בין רגלי האדונית שלהן הן עושות מעשה בלהה לרחל. ברפובליקת גלעד, שפחה סוררת נענשת בעקירת עינה, שפחה סוטה (קרי: לסבית) או מורדת – במילת נשים. הצלפות בשוט או במלמד בקר חשמלי הן שיטה מקובלת להחזיר את הכבשים התועות לעדר.

הדרמה בסדרה מתנהלת באיטיות שמותחת את גבולות הסבלנות. בולט בחסרונו הייצוג החסר של התודעה של הדמויות: פיזית וחיצונית הן מושתקות, ומעט המונולוגים הפנימיים של הגיבורה, נשמעים בצורה חלקית בלבד, המקשה על הצופים להבין את המניעים למעשיה. לתחושת הניתוק מוסיפה עריכה מוזיקלית סרקסטית – אנחנו מרגישים כאילו אנו צופים בעולם שאין קשר בינו לבין זה החופשי, הליברלי והמודרני בו אנו חיים, ופתאום בוקע בשמחה שירם של "סימפל מיינדס", Don't you (forget about me) – שיר שיצא בשנה שבה יצא לאור הספר של אטווד.

עוצמתה של הסדרה נעוצה בעובדה שהיא מתרחשת בעתיד שהוא בן זמננו. עד זמן קצר לפני שנהפכה לשפחה, ג'ון וכל חברותיה, בעלה שנרצח במהלך המרד ובתה הקטנה שנחטפה ממנה, חיו בארצות הברית של ימינו – חופשיות, שוות (כמעט) ומודרניות. בכך, לסיפור יש חשיבות פוליטית ותודעתית רבה: הוא מזכיר לנו שעד כמה שהאפשרות לעבור בקיצוניות שכזו מחברה דמוקרטית ונאורה לחברה משעבדת נדמית בלתי סבירה, עד כמה שהזוועות שמוצגות בסיפור מזעזעות ורחוקות מאיתנו, הן אפשריות – ולא רק בתיאוריה. במציאות חייהן העכשווית של נשים רבות בעולם, האשליה שזה לא יכול לקרות מתפוגגת והולכת.

George Kraychyk/אי־פי

 

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות נוספות

כתבות שאולי פיספסתם

*#