אני פוחדת מהילדים שלי. מי אשם? ההורים שלי - TheMarker Women - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
האויב שבפנים

אני פוחדת מהילדים שלי. מי אשם? ההורים שלי

גבר, גם אם הוא מנהל מכובד ויוצא סיירת, עומד עם מבט מתחנן וחסר אונים מול גמד בן חמש שיוצא מכליו; אישה, גם אם היא יזמית מצליחה בעלת שלושה תארים שונים, מחליפה צבעים מאשמה ובושה אל מול בתה הצועקת עליה בקול דק ומחריש אוזניים

5תגובות

בגיל ארבע פחדתי מהחושך ובכל לילה הלכתי לישון עם אור דולק. בגיל 14 פחדתי מגנבים. בגיל 24 פחדתי ממנהל הבנק, בגיל 34 למדתי לחיות עם פחד הגבהים שלי, ובגיל 40 אני פוחדת מהילדים שלי. זה לא פחד פיזי מכך שהם יעשו לי משהו, אף שאחרי שש שנות הורות אני ללא ספק שבר כלי, עם שאריות של עמוד שדרה, שריר לב שסובל ממאמץ יתר ומערכת עצבים רופפת. זה יותר מין פחד כזה שגורם לך להסתובב בעולם כאילו היה שדה מוקשים נשכח ברמת הגולן – בכל רגע, צעד אחד לא־מחושב עלול לגרום לפיצוץ רב־נפגעים.

ואני יודעת שאני לא לבד. אני מזהה אותם בגני שעשועים ובחנויות צעצועים, בגלידרייה ובפיצרייה – הורים מבוהלים עם מבט שמשדר כוננות ספיגה. זה יכול לקרות בגלל גרגר תירס שהתגלגל בזמן הלא נכון לפיצה הלא נכונה, זה יכול להיות דחיפה חזקה או חלשה מדי של הנדנדה, או סירוב הורי לדרישה הבלתי־פוסקת למזון עתיר סוכר/צבעי מאכל/תוספי טעם/מלח כלשהו. כל ניהול לא נכון של המשבר יעיר את המפלצת שמסתתרת בגוף קטן ותמים למראה.

אור אלתרמן–ברנע
תומר אפלבאום

ממה כולם פוחדים כל כך? מהטנטרום, אותו התקף עצבים בלתי־נשלט, עם קשר רופף ביותר לטריגר שהחל אותו. והסיטואציה אצל כולם דומה: גבר, גם אם הוא מנהל מכובד ויוצא סיירת, עומד עם מבט מתחנן וחסר אונים מול גמד בן חמש שיוצא מכליו; אישה, גם אם היא יזמית מצליחה בעלת שלושה תארים שונים, מחליפה צבעים מאשמה ובושה אל מול בתה הצועקת עליה בקול דק ומחריש אוזניים. כולנו היינו שם, וכולנו רצינו למות במקום.

אני זוכרת את הרגע המדויק שבו הבנתי שאני, אישה מנוסה ובשלה בת 40, אחת שראתה עולם, עבדה בלא מעט מקומות, היתה אחראית על צוותים, הקימה פרויקטים ומנהלת קבוצה של יותר מ־100 אלף אמהות, לכל הרוחות – אני פוחדת מהילדים שלי. זה היה בלילה. הבית היה שקט כמו קבר, כמו שרק בית שנרגעת בו המולת ילדים יכול להיות. סיימתי כמה משימות לעבודה, החלפתי חצאי משפטים מנומנמים עם בן הזוג והלכתי להתקלח. על שפת האמבטיה היתה כוס עם מים ובלי לחשוב שפכתי אותם. ואז, כמו ב"פסיכו" של היצ'קוק, מול וילון האמבטיה, אחזה בי האימה. כי מה ששפכתי לא היו סתם מים, כי אם שיקוי קסמים כלשהו שהבת שלי רקחה בזמן האמבטיה שלה ודרשה מפורשות שאיש לא ייגע בו.

מה הבעיה, אתם אומרים. תמלאי שוב מים ושב השיקוי לגבולותיו. אז זהו, שהיה לי ברור שהמכשפה הקטנה תחשוף בקלות את הטריק שלי. ואז זה היכה בי – אני מפחדת ממנה. היצור הקטן, הבלונדיני, בעל השיניים המתנדנדות והחיבה העזה לצבעי ורוד וכסף, זה שיצא לי מהבטן, היצור הזה מטיל עלי אימה. ואז הבנתי עוד משהו – ברוסיה זה לא היה קורה. ברוסיה ילדים נשלחים יחפים לשלג ולא גורמים להורים שלהם התקף לב כי בטעות הם שפכו כוס מים מטופשת (סליחה מתוקה שלי, לא מטופשת, חשובה מאוד). ברוסיה הילדים מביאים להורים שלהם כוס מים או תה או שוקו למיטה, ולא להפך. וזה אחרי שניקו את הבית. עם הלשון.

כמו בכל סיפור משפחתי, אני מפנה אצבע מאשימה להורים שלנו. ההורים שלהם, הסבים שלנו, לא היו חברים שלהם. למעשה, הם בקושי תפקדו כהורים. הם היו אנשים קשיי יום שרובם הגיעו ממדינות אחרות, מאירופה ומהמזרח, והיו עסוקים מדי בפרנסה מכדי להסתחבק איתם. כתגובת נגד, ההורים שלנו הפכו להיות יותר מדי חברים שלנו. הם אפילו חברים שלנו בפייסבוק.

שער וומן ינואר 2017

אנחנו לקחנו את האבולוציה ההורית הזו צעד קדימה והפכנו להיות היס־מנים של הילדים שלנו. מחקנו כל בדל של סמכות הורית. גם ככה אנחנו עובדים קשה מדי ואין לנו כוח לכל הצעקות המיותרות האלה, אז רוב הזמן אנחנו פשוט מנסים לא להטריד אותם, כדי שלא יתעצבנו עלינו. האם זה מזיק להם? כמובן שכן. השאלה הגדולה היא איזה מין הורים זה יגרום להם להיות – אבל עד שזה יגיע אנחנו כבר נשב רגל על רגל, נעשה צ'ק אין מעוד חופשה זוגית אי שם ונקווה שהם לא יצעקו עלינו כי שוב הברזנו מהשמרטפות לנכדים.

 

הכותבת היא מייסדת מאמאזון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות נוספות

כתבות שאולי פיספסתם

*#