"גיהנום": הנשים שהבוסים בגדו בהן - ולמה היה כל כך קשה למצוא מרואיינות לכתבה הזאת

דווקא באחת התקופות הקשות והרגישות בחייהן של נשים, מקומות עבודה רבים לא מספקים תמיכה ועזרה, אלא מחריפים את המתח שבו הן נתונות ממילא ■ גם עובדות מצטיינות ומסורות נדחקות לתפקידים זוטרים בתקווה שיבינו את הרמז

נעה נבט
אילוסטרציה של אישה מחביאה תמונת אולטרא-סאונד
נעה נבט

שירה (שם בדוי) היתה בת 40 כשהחליטה להביא ילד לעולם כאם יחידנית. היא עבדה אז כשנה בחברה ממשלתית, הרוויחה טוב ונהנתה מהאתגר המקצועי. כשנכנסה לחדרו של הבוס שלה, מנכ"ל החברה, כדי לספר לו שבקרוב תתחיל טיפולי פוריות, היא הניחה שהוא יברך אותה. במקום זה, הוא עיקם את האף. "הוא אמר לי שזה לא מתאים, עם כל הלחץ שיש בלשכה. 'את לא צריכה את זה. אולי תעברי תפקיד?'", היא מספרת. תוך שבועיים מצאה את עצמה בתפקיד אחר, "שכל ילד בן 20 יכול לעשות", כדבריה.

כששירה מדברת על התקופה הזאת, שבה היא ניסתה להיכנס להריון וגילתה שבמקום העבודה שלה מפנים לה גב, היא משתמשת במילים קשות. "זאת היתה מסכת עינויים. עברתי לעיר אחרת, הייתי בלי משפחה והאמנתי שלפחות במקום העבודה יתמכו בי בתהליך. אבל לא רק שהם לא תמכו, אלא שהקולגות לא רצו להיגרר לעימות ביני לבין המנכ"ל, ופשוט נהפכתי לשקופה בעיניהם".

שער וומן, גיליון יולי 2019

הכתבה מתפרסמת בגיליון יולי של TheMarker Women

שירה הצליחה להיכנס להריון, אך בשבוע השמיני נאלצה לעבור הפלה. היא משוכנעת שהיה לכך קשר למצב הנפשי הקשה שבו היתה נתונה. לאחר שלא היתה מסוגלת לסבול יותר את חוסר המעש בתפקיד החדש, היא החליטה לתבוע את מקום העבודה וזימנה עדים שיעידו לטובתה, אך כשהדיון הגיע לשופט הוא הציע ששני הצדדים יתפשרו.

שירה קיבלה את סכום הפשרה והתכוונה להשאיר את הפרשה מאחוריה. היא התקבלה לעבודה כמזכירה בכירה בחברת הייטק, ולאחר כשנה נכנסה לבוסית שלה וסיפרה לה שהיא חוזרת לטיפולים. היא קיוותה שעובדת היות הבוסית אישה תגרום לה לגלות הבנה, אבל הסיפור חזר על עצמו.

"פתאום היא אומרת לי שאני עובדת גרועה", משחזרת שירה. "מיותר לציין שהיא מעולם לא באה אלי בטענות לפני כן. היא שלחה אותי לשיחות אצל מנהלת משאבי אנוש, שניסתה לשכנע אותי לעבור תפקיד. הזמן עבר, נכנסתי שוב להריון ושוב הייתי צריכה לעבור הפלה. בשבועיים שבהם החלמתי בבית, החליפה אותי מזכירה אחרת. כשחזרתי, הבוסית אמרה שהיא מאוד מרוצה ממנה והציעה שנתחלף. שאני, עם עשר שנות ניסיון ותואר, אעשה תפקיד שמתאים לחייל משוחרר".

אחרי שנתיים בחברה הגיעה שירה להסדר עם ההנהלה, קיבלה סכום השווה לחמש משכורות ועזבה. "את מתחילה לעבור טיפולי פוריות? תמצאי בוס נחמד", היא אומרת כיום. "אני עובדת בתפקיד שקטן עלי ובשכר נמוך ביחס למה שהרווחתי בעבר, אבל אני יכולה לצאת לטיפולים כשאני צריכה. אני חברה בכמה קבוצות פייסבוק של נשים בטיפולי פוריות ושומעת על המון מקרים כאלה. חבל לי שלא מדברים על זה יותר, כי בעיני זה לא פחות חמור מהטרדה מינית במקום העבודה".

הסיפור של שירה אינו תופעה נקודתית. נשים שעוברות טיפולי פוריות מגלות לעתים קרובות שבמקום לקבל תמיכה בתקופה הקשה הזאת, הן נהפכות למוקצות, מוצבות בתפקיד שלא הולם את כישוריהן ולעתים אף מפוטרות. אף שהחוק עומד לצדן, המעסיקים מוצאים דרכים להיפטר מהן – כמובן מבלי להודות שהסיבה היא הטיפולים.

ישראל היא מובילה עולמית בשיעור ההפריות החוץ־גופיות שנעשות בה בהשוואה לגודל האוכלוסייה: 4.3% מהתינוקות שנולדים בישראל מדי שנה הם תוצאה של הפריה. טיפולי פוריות מזמנים אתגרים פיזיים, כלכליים ונפשיים. זאת תקופה רוויה במתחים ובשינויים. נשים רבות מרגישות שזאת עבודה במשרה מלאה, שמצטרפת לעבודה ה"אמיתית", והיא תובענית הרבה יותר.

לא היה פשוט למצוא מרואיינות לכתבה הזאת. לעתים קרובות, נשים שתבעו את מקום עבודתן על שפיטר אותן בתקופת הטיפולים חתמו על הסכם סודיות, ולא יכולות לספר על מה שעברו. רבות אחרות מעדיפות לשכוח את מה שקרה להן בתקופה ההיא, שחלקן מגדירות כקשה בחייהן. ובאופן כללי, טיפולי פוריות הם לא נושא שנשים ממהרות לדבר עליו: ייתכן שזה כך מאחר שהן חוששות להיראות חלשות או נזקקות. אלו שכן התראיינו השתמשו במלים כמו "גיהנום" ו"עינוי" כדי לתאר את מה שעבר עליהן מרגע שבמקום העבודה החליטו שהם לא רואים בעין יפה את טיפולי הפוריות ועד שעזבו.

אלה (שם בדוי), 32, שעובדת במשרד אדריכלים בצפון, סובלת מבעיה רפואית נדירה, ונאלצת להקדיש לעניין יותר זמן וכסף מאשר האישה הממוצעת שחווה קשיים בכניסה להריון. לדבריה, "כמעט לא מדברים על הפן הזה של טיפולים". "זה אומר לרוץ לבדיקות מוקדם בבוקר ולאחר בגלל זה לעבודה. אחרי זה לקבל הנחיות מהרופא, לצאת לבית מרקחת לקנות את ההורמונים, להזריק בשירותים של מקום העבודה, לפעמים לנסוע שוב למרפאה כדי שיבדקו אותי.

"בימים של שאיבות והחזרות אני נעדרת כל היום. ההורמונים משפיעים על היכולת שלי לתת 100% בעבודה. אני עייפה, הגוף כואב, הנפש טרודה. אני סובלת מבחילות, בצקות ונפיחות, לפעמים רעבה כל הזמן ולפעמים אין לי תיאבון בכלל. לפני כמה ימים הייתי צריכה לעבור על מסמך כלשהו, ופספסתי כמה טעויות. קולגה אמר לי: 'את לא רואה מה כתוב שם?'. לא, האמת שאני לא רואה. אפילו הראייה נפגעת.

"ועוד לא דיברנו על רכבת ההרים הרגשית: לחץ מטורף ותמידי, מתח, חוסר ודאות, העובדה שאין רגע של הפוגה – כל הזמן יש משהו שצריך לעשות: לשלוח מייל, לעשות בירור רפואי, להשיג את התרופות, ללכת לבדיקות".

הבוס של אלה הבהיר לה כמה פעמים שהוא לא רואה בעין יפה את האיחורים וההיעדרויות שלה, והמלה פיטורים נזרקה לאוויר יותר מפעם אחת, אף שהיא מקפידה להציג אישורים רפואיים למקרים אלה. "תארו לעצמכם שלא הייתי עוברת טיפולי פוריות, אלא סובלת ממחלה קשה. מישהו היה מעז להגיד לי מילה? אני מניחה שלא. ובכל זאת, כשמדובר בניסיון להיכנס להריון, שאני משקיעה בו כל כך הרבה, במקום העבודה שלי לא מבינים את הקושי. אני עובדת שם חמש שנים, תמיד עשיתי את המיטב. למה כעת הם לא יכולים לפרגן לי שנה אחת שבה אני עובדת קצת פחות טוב?", היא תוהה.

עו"ד שירי שלו
עו"ד שירי שלוצילום: אופיר אבה

עו"ד שירי שלו, שותפה במשרד אשר חלד ושות' ומומחית לדיני עבודה, אומרת כי החוק והתקנות שהותקנו לפיו נועדו להגן על נשים שעוברות טיפולי פוריות: לאישה מותר להיעדר עד ארבע סדרות של טיפולים בשנה, ובכל סדרה עד 16 או 20 ימים. יש לכך תנאים: היא צריכה ליידע את המנהלים שהיא עוברת טיפולים ולהביא אישור רפואי. ההיעדרויות כפופות למכסת ימי המחלה, והעובדת יכולה לנצל את ימי החופש שלה עבור המטרה הזו. התיקון לחוק קובע כי העובדת רשאית להיעדר גם חלקי ימים ולא רק ימי עבודה מלאים. ההיעדרות במקרים כאלה לא תעלה על מכסה של 40 שעות בשנה לעובדת במשרה מלאה. החוק מקנה הגנה ארוכה מפיטורים: 150 יום אחרי סיום הטיפולים עדיין אסור לפטר את העובדת.

טיפולי פוריות לא מקנים לעובדת חסינות מוחלטת מפני פיטורים: אפשר לפטר אותה לאחר קבלת היתר מהממונה לפי חוק עבודת נשים, בדומה לנהוג במקרה שבו מעסיק מבקש לפטר אישה בהריון. המעסיק חייב להוכיח לממונה שלפיטורים אין קשר לטיפולי הפוריות, אלא לתפקוד העובדת.

החוק אוסר להפלות נשים שעוברות טיפולים, למשל בקידום בתפקיד או בתנאי העבודה. שלו מדגישה שאפליה היא לא בהכרח דבר גלוי, והעובדת לא תמיד מבינה מה קורה. "לפעמים המעסיק יודע שהוא לא יכול לפטר אותה, אז הוא יורד לחייה – מרוקן את התפקיד מסמכות, מעביר אותה לתפקיד שקטן עליה ומקווה שלבסוף היא תקום ותלך בעצמה".

שלו מספרת על עובדת בתפקיד ניהולי שהחלה לקבל ביקורות שליליות על התפקוד המקצועי שלה. היא הופתעה מאוד, מאחר שעבדה באותו מקום עבודה כמה שנים, ועד אז רק קודמה וזכתה לביקורות חיוביות, כולל בונוסים יוצאי דופן ביחס לאותו ארגון.

בדיעבד היא הצליחה לקשר בין התפנית לבין שיחה אישית שקיימה עם קולגה שלה זמן קצר לפני כן, שבה שיתפה אותה בכך שהחלה טיפולי פוריות. הקולגה, כך התברר, דיווחה על כך לממונים. על אף שהציגה אישור רפואי מתאים ועל אף שהמעסיק לא נקט צעדים רשמיים כדי לסיים את העסקתה, העובדת בחרה שלא להישאר במקום העבודה, והתפטרה.

"בשנים האחרונות טיפולי פוריות הם עניין מוכר ונפוץ כל כך, שמעסיקים צריכים להפנים את המצב כחלק בלתי נפרד מניהול העסק", אומרת שלו. "הם צריכים להביא בחשבון את האפשרות שעובדות שלהם יעברו בשלב מסוים טיפולי פוריות, ייתכן שהן ייעדרו מהעבודה בשל כך, וייתכן שיהיה צורך לבצע התאמות כלשהן".

האם החוק היבש מספיק? מה לגבי הסברה?

"הסברה צריכה להיות מכוונת בעיקר להרגעת המעסיקים, שעצם זה שעובדת שלהם עוברת טיפולי פוריות לא אומר שהם איבדו אותה ושהעסק עומד לחוות לטלטלה. נכון שיש מקרי קצה של עובדות שטיפולי הפוריות משבשים את עבודתן השוטפת בארגון, אבל כמו ברוב המקרים – גם כאן האמת נמצאת באמצע. מעסיקים רבים כלל אינם מודעים לכך שמי מהעובדות שלהם נמצאת בטיפולי פוריות, כי הן נמנעות מלספר.

"מילת המפתח כאן היא מידתיות. עובדת בטיפולי פוריות, אסור שתהיה 'מוקצית מחמת מיאוס'. הטיפולים לא הופכים אותה לעובדת לא טובה והיא זכאית ליחס הוגן מהמעסיק שלה, גם אם נדרשים שינויים או התאמות מסוימות במקום העבודה. זה לא אומר שעובדת בטיפולי פוריות חסינה מפני ביקורת או פיקוח על עבודתה או אפילו מפני פיטורים בכפוף להיתר".

שלו אומרת כי נתקלה באפליה על רקע טיפולי פוריות בכל תחומי העיסוק, בלי קשר למצב הסוציו־אקונומי של הנשים ולמעמדן בארגון. לדבריה, זה קורה גם במקומות עבודה שבהם העובדים מאורגנים וגם לנשים שנמצאות בעמדות ניהוליות. עם זאת, היא נתקלה רק במקרה אחד שבו אישה היתה אחראית לאפליה, אך אומרת כי ייתכן שזה נובע מכך שיש במשק פחות נשים מנהלות.

Bulat Silvia / mushakesa / pixinoo / iStockphoto via Getty Images IL. עיבוד תמונה: עדי עמנואל
Bulat Silvia / mushakesa / pixinoo / iStockphoto via Getty Images IL. עיבוד תמונה: עדי עמנואל

החוק מחייב נשים שמתחילות טיפולים להודיע על כך למנהלים שלהן. שלו אומרת כי חשוב להקפיד על כך, למקרה שהעניין יגיע לבית משפט. "טיפולי פוריות הם עניין אישי, ואני מבינה שלא רוצים לחלוק את זה עם הבוס, והחוק גם לא מחייב זאת. אבל חשוב להקדים כל תרופה למכה שאולי תבוא. לנשים יש נטייה להכיל ולשתוק, אבל אני אומרת – אם משהו לא בסדר, תציפי את זה, גם אם את לא בטוחה שהשינוי ביחס אליך נובע דווקא מהטיפולים".

מה גורם למנהלים להתנהג כך? מה מאיים עליהם כל כך בטיפולים הרפואיים שעוברות העובדות שלהם? "כל מעסיק יכחיש שהוא התנכל לעובדת", אומרת שלו. "ייתכן שהוא עושה זאת כי העובדת נעדרת לעתים קרובות והוא רוצה עובדים שנותנים 100%. פתאום היא עצבנית, אולי היא פחות טובה. הוא חושב על העתיד: אם הטיפולים יצליחו, היא תיכנס להריון ואולי תהיה בשמירת הריון, אולי היא תצא מוקדם לחופשת הלידה ואז תיקח חופשה ארוכה, ומי יודע – אולי אחרי זה היא תיכנס שוב להריון".

החישובים האלה הם הסיבה לכך שדניאלה (שם בדוי), 40, עובדת בכירה במגזר הציבורי, בחרה שלא לשתף את המנהל שלה בכך שהיא עוברת טיפולי פוריות. "התפקיד שלי אינטנסיבי מאוד", היא מסבירה. "חשוב לי לקחת חלק בכל מה שקורה ולא להישאר בחוץ.

"אני חוששת שאם המנהל שלי יידע שאני עוברת את התהליך הזה, הוא מיד יתחיל לבנות לו"ז: היא תיכנס להריון מתישהו, אחרי זה תצא לחופשת לידה, אז לא ניתן לה את הפרויקט הזה והזה, והיא לא תוכל לטוס לכנס בארצות הברית בשנה הבאה. אני לא אוהבת שמסתכלים עלי ורואים רשימה של דברים שיכולים למנוע ממני למלא את התפקיד בצורה הטובה ביותר. להפך: אני רוצה שיסתכלו על מה שאני יכולה לעשות".

העובדה שהיא לא חווה תופעות לוואי קשות עומדת לדבריה לצדה. "היו יומיים שלא הרגשתי טוב, הלכתי מוקדם והבאתי אישור מחלה. אם הייתי מספרת שזה בגלל טיפולי פוריות, זה היה מקבל איזו מסגרת. אני לא רוצה שיניחו מראש שאני מתנהגת כך או אחרת בגלל הטיפולים. אני לא רוצה שיציירו לעצמם מציאות או שישימו אותי בתוך התבנית של 'נעלמת בעוד רגע'".

אם נשים יסתירו את העובדה שהן עוברות טיפולים – איך מקומות עבודה יוכלו לבוא לקראתן? "אם היתה לי עובדת שהיתה מספרת לי שהיא עוברת טיפולים – הייתי באה לקראתה", דניאלה אומרת. "אבל אני לא יכולה ליצור שינוי כשהכוח נמצא בידיים של המנהל שלי".

התנכלות ואפליה מצד הבוסים הן מקרה הקיצון, אך לטיפולי פוריות יש השפעות נוספות על הקריירה. נשים רבות מעדיפות להישאר במקום העבודה הנוכחי גם אם הן לא מרוצות בו, מתוך הנחה שבתקופת הטיפולים עדיף להישאר באותו מקום, ולא להתחיל מחדש. אלא שתוכניות לחוד ומציאות לחוד – לא תמיד ההריון המיוחל מגיע. התוצאה היא שהן דורכות במקום ולא מקדמות את הקריירה שלהן, מה שפוגע בשכרן, בתחושת המסוגלות העצמית שלהן ובסיכוייהן להשיג עבודה טובה יותר בהמשך הדרך.

"כשהתחלתי את הטיפולים, בדיוק התקבלתי לעבודה חדשה, אבל לא הייתי מרוצה בה", מספרת אלונה, 33, שעוברת טיפולי פוריות מזה שלוש שנים. "נשארתי שם יותר משנה כי כל הזמן הייתי בגישה שעוד מעט אכנס להריון, אז עדיף לי לצאת לחופשת לידה ואז לעזוב, במקום לעבור למקום עבודה חדש, שם לא אהיה מוגנת מפני פיטורים. למזלי, החיים התגלגלו כך שנאלצתי לעזוב את העבודה בגלל מעבר דירה.

"גם במקום החדש שאליו עברתי לא הייתי מרוצה, וגם שם משכתי מחודש לחודש בגלל המחשבה שאולי אקלט. בסוף אזרתי אומץ ועזבתי, אחרי שהבנתי שאני לא יכולה לעצור את החיים שלי בשביל הריון שמי יודע מתי יגיע, ומתוך אמונה שאצליח להתמודד עם ההשלכות ככל שיהיו. בדיעבד, אם לא היו הטיפולים הייתי נשארת פחות במקומות שלא היו טובים עבורי כי לא הייתי חוששת ממה יגידו על הטיפולים, או מה יקרה אם אקלט בזמן שאני עובדת פחות מחצי שנה ולא מוגנת מפני פיטורים".

קתי לינדמן הבריטית סבורה שבעיות פוריות הן עדיין טאבו בחברה המערבית, ואחרי שנים שבהן כתבה פוסטים אנונימיים בנושא, החלה לכתוב את הבלוג Uber Barrens Club ("מועדון הסופר־עקרות") שבו היא חולקת את הניסיון שלה ומפרסמת את סיפוריהן של נשים מהעולם. היא בת 37, נשואה, ובמשך שנתיים עברה טיפולי פוריות, הרתה פעמיים והפילה פעמיים ונאלצה לעבור שלושה ניתוחים.

קתי לינדמן
קתי לינדמן

לינדמן קיבלה בשנים האחרונות סיפורים רבים מנשים שנאלצו לעצור את הקריירה שלהן כדי להביא ילד לעולם. "איבדתי את הקריירה שלי בגלל זה", כתבה לה אחת מהן. "ניסיון לתמרן בין תורים, כשגם ככה העבודה שלי היתה מלאת מתח, הוביל אותי לדיכאון חמור ולמחשבות אובדניות. למעסיקים שלי לא היה מושג איך לתמוך בי. הם לא התאמצו לעזור לי. אף אחד לא התאמץ. הייתי צריכה להגן על עצמי. למען האמת, בעיית הפוריות הרסה את חיי".

אישה אחרת כתבה לה: "עצרתי את הקריירה שלי לשנתיים כדי לגרום לזה לעבוד. אהבתי את העבודה שלי, הייתי טובה בה, אבל לא יכולתי לעבוד בזמן שאני עוברת כל כך הרבה טיפולים. ומה שהורג הוא שבינתיים לא יצא מזה ילד".

לינדמן מציגה בבלוג שלה מחקר שנערך ב־2016 באוניברסיטת מידלסקס, שהעלה נתונים מטרידים לגבי התחושות של נשים שעברו טיפולי פוריות ביחס לעבודתן. 85% מהמשיבות חשו שלטיפולים יש השפעה על עבודתן היומיומית; 50% מהן חשו שהטיפולים ישפיעו על אופק הקריירה שלהן; שליש חשו שהקריירה שלהן נפגעה כתוצאה מהטיפולים; 19% היו צריכות לצמצם את שעות העבודה או לעזוב אותה לגמרי.

ללינדמן יש כמה עצות למעסיקים ובעיניה, מילת המפתח היא גמישות. "מקומות עבודה צריכים לגבש מדיניות לגבי טיפולי פוריות", היא אומרת. "היא צריכה לכלול כמה תחומים, לדוגמה התייחסות להודעה מראש על היעדרות, משך הזמן שבו אפשר להיעדר לפני החזרת העוברים, בקשות של העובדת לצמצם את שעות העבודה או המטלות, חופשת מחלה בגלל סיבות הנוגעות לטיפולים, ניסיונות לא מוצלחים או הפלה, וזכויות האב. המעסיק צריך להציע הסדרי עבודה גמישים ככל האפשר, כלומר פחות שעות או עבודה מהבית. ולבסוף, כדאי למעסיק לממן לעובדות שלו טיפול נפשי", היא ממליצה.

אשליית הפריון: מה לא מספרים לנשים על טיפולי ההפריה - ומי משלם את החשבון?

תגובות