יוניקס כבר בת 40: האם סופה קרב? - עולמי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יוניקס כבר בת 40: האם סופה קרב?

לאחר ארבעה עשורים ומורשת טכנולוגית ענפה, יכולת ההמשכיות של יוניקס לוט בערפל. העבר, ההווה והעתיד של מערכת ההפעלה המהפכנית

תגובות

ביום קיצי אחד לפני ארבעים שנה התיישב תוכניתן אלמוני דאז לשולחנו, ובחודש אחד הוציא תחת ידיו את מה שתיהפך לימים לאחת מפיסות התוכנה החשובות ביותר שנכתבו אי פעם. בשנת 1969 החליט התוכניתן קן תומפסון, אז עובד של מעבדות בל - חברת בת של AT&T, לנצל את נסיעתם לחודש של אשתו ובנו הקטן על מנת להוציא לפועל את הרעיון שהיה לו למערכת הפעלה חדשה. תומפסון כתב את הגרסה הראשונה בשפת אסמבלי (שפת תכנות בסיסית המקבילה לשפת מכונה) על מיקרו-מחשב חלוש מסוג PDP-7 של חברת Digital Equipment, תוך שהוא מקדיש שבוע למערכת ההפעלה עצמה, שבוע למעטפת (Shell), שבוע לעורך טקסט, ושבוע נוסף למהדר (assembler).

תומפסון ואחד מעמיתיו, דניס ריצ'י, חשו חסרי מנוחה וחסרי ייעוד מאז שמעבדות בל הפסיקו מוקדם יותר באותה שנה את מימושו של פרויקט עתיר קשיים לפיתוח מערכת שיתוף-זמן (time-sharing) בשם Multics. לא היה להם שום רצון להמשיך ולהשתמש באותן מערכות הפעלה פרימיטיביות ששלטו באותם ימים, אולם מאידך הם גם לא רצו להמציא מחדש את Multics, אותה ראו כגרוטסקית ומסורבלת.

לאחר ששקלו מספר רעיונות למערכת חדשה, כתב תומפסון את הגרסה הראשונה של יוניקס, גרסה אותה ימשיכו השניים לפתח במהלך השנים הבאות בעזרתם של שלושה עמיתים נוספים - דאג מקילרוי, ג'ו אוסאנה, ורוד קנדי. כמה מהעקרונות של Multics יושמו במסגרת מערכת ההפעלה החדשה, אולם היופי של יוניקס אז (כמו גם כיום) טמון בפילוסופיית ה"פחות זה יותר", המהווה נר לרגליה. "מערכת הפעלה חזקה לשימוש אינטראקטיבי לא חייבת להיות יקרה, לא בציוד ולא בשעות אדם", יכתבו ריצ'י ותומפסון חמש שנים לאחר מכן ב-Communications of the ACM (CACM בקיצור), מגזין של התאחדות המחשוב הממוכן (הארגון עולמי העוסק בנושאי מחשבים וטכנולוגיה). "אנחנו מקווים שמשתמשי יוניקס ימצאו שהמאפיינים החשובים ביותר של המערכת הם פשטות, אלגנטיות, וקלות שימוש".

וכך אכן קרה. יוניקס תתפתח להיות אבן הפינה של עולם ה-IT, תוך שהיא מהווה אמצעי להפעלת שרתים ותחנות עבודה באוניברסיטאות, מוסדות ממשלתיים וחברות מסחריות. השפעתה התפשטה אפילו מעבר לנוכחותה הפיזית בפועל, כפי שציינה התאחדות המחשוב הממוכן עצמה כאשר העניקה לשניים את הפרס היוקרתי ביותר, פרס טיורינג (הפרס המקביל בעולם המחשבים לפרס נובל), על תרומתם ל-IT: "המודל של מערכת היוניקס היווה דוגמא ומופת לדורות של תוכניתנים, וסיפק דרך חדשה לחשוב על תכנות".

צעדים מוקדמים

כמובן שהצלחתה של יוניקס לא קרתה בן-לילה. ב-1971 הומרה המערכת למיקרו-מחשב ה- PDP-11, פלטפורמה חזקה יותר בהשוואה ל-PDP-7, עבורה נכתבה במקור. תוכנות לעיצוב ועריכת טקסט נוספו, והיא הועברה לתקופת ניסיון לכמה כתבניות במחלקת הפטנטים של מעבדות בל, שהיו למעשה המשתמשות הראשונות של המערכת מחוץ לצוות הפיתוח.

ב-1972 כתב ריצ'י את שפת התכנות העילית C (המבוססת על שפה מוקדמת יותר בשם B, אותה כתב תומפסון). מיד לאחר מכן שיכתב תומפסון את יוניקס ב-C, מה ששיפר באופן דרמטי את האפשרות לנייד את מערכת ההפעלה לסביבות מחשוב חדשות. במהלך תקופה זו היא קיבלה את השם Unics (קיצור של Uniplexed Information and Computing Service), אולם האיות השתנה במהרה ל-Unix.

עת הפצת הבשורה הגיע. מאמר של ריצ'י ותומפסון ב-CACM ביולי 1974 בשם "The UNIX Time-Sharing System", כבש את עולם ה-IT בסערה. עד אז הייתה יוניקס מוגבלת לקומץ משתמשים במעבדות בל. אולם כעת, עם ה-ACM מאחוריה, עמדה יוניקס בפני נקודת מפנה. "למאמר ב-CACM הייתה השפעה דרמטית", כותב היסטוריון ה-IT פיטר סאלוס בספרו The Daemon, the Gnu and the Penguin. "תוך זמן קצר, קן הוצף בבקשות לקבל את יוניקס".

גן עדן להאקרים

תומפסון וריצ'י היו ההתגלמות של המושג "האקר", כאשר מילה זו התייחסה עדיין למישהו שמשלב יצירתיות בלתי רגילה, אינטליגנציה ועבודה אל תוך הלילה על מנת לפתור בעיות תוכנה שאנשים אחרים בקושי יודעים על קיומן. גישה זו, והקוד שנכתב בזכותה, קסמו בצורה בלתי רגילה לתוכניתנים ולאוניברסיטאות, ומאוחר יותר גם לחברות סטארט-אפ שחסרו את תקציבי הענק של יבמ, HP, או מיקרוסופט. יוניקס הייתה הדבר לו ייחלו כל ההאקרים האחרים, כגון ביל ג'וי מאוניברסיטת קליפורניה, ריק ראשיד מקרנגי-מלון, ומעט לאחר מכן גם דיוויד קורן במעבדות בל עצמן. "כמעט למן ההתחלה הייתה המערכת מסוגלת לתחזק את עצמה, וזה אכן מה שקרה בפועל", כותבים תומפסון וריצ'י במאמר ב-CACM. "מכיוון שכל תוכנות המקור היו תמיד זמינות באופן חופשי, היינו מוכנים לשנות ולשכתב את המערכת ואת רכיבי התוכנה שלה בכל פעם שרעיונות חדשים הומצאו, נתגלו או הוצעו על ידי אנשים אחרים".

קורן, כיום עובד בכיר ב-AT&T, עבד בשנות ה-70 כתוכניתן במעבדות בל. "אחד הדברים שאפיינו את יוניקס היה שניתן היה לכתוב עבורה כלים באופן חופשי, כאשר כל הזמן יש תהליך במסגרתו כלים חדשים וטובים יותר מחליפים כלים ישנים", הוא נזכר. "זה לא היה איזה מונולית שניתן לקבל רק כמו שהוא, אפשר היה לפתח גרסאות טובות יותר. הוא פיתח את Korn shell  המשפיעה - סוג של שפת תכנות לביצוע פעולות ביוניקס, הזמינה גם היום כקוד פתוח.

הסופר והיסטוריון הטכנולוגיה סאלוס נזכר בעבודתו עם שפת התכנות APL על מחשב מיינפריים של יבמ מסוג System/360 כפרופסור באוניברסיטה של טורונטו בשנות ה-70. ביום שלאחר חג המולד של 1978, חבר מאוניברסיטת קולומביה הדגים בפניו מערכת יוניקס על מיקרו-מחשב. "אמרתי לעצמי 'אלוהים אדירים!', והפכתי באופן מיידי למעריץ", מספר סאלוס. לדבריו, יתרון המפתח של יוניקס עבורו היה מאפיין ה-pipe, שהוצג לראשונה ב-1973, והמאפשר להעביר בקלות פלט מתוכנה אחת לאחרת. הרעיון של "צינור העברת נתונים", שהומצא על ידי מק'ילורי במעבדות בל, הועתק לאחר מכן למערכות הפעלה רבות, כולל גרסאות רבות של יוניקס, לינוקס, DOS ואפילו חלונות.

יתרון נוסף של יוניקס (ה"וואו השני", כפי שמגדיר זאת סאלס), היה שהיא לא דרשה מחשב מיינפריים של מיליון דולר על מנת לפעול. היא נכתבה עבור ה-DEC PDP-7 הזעיר והפרימיטיבי מכיוון שזה היה המחשב היחידי עליו הצליחו תומפסון וריצ'י לשים את ידיהם ב-1969. "ה-PDP-7 היה כל כך חלוש, שהוא לא היה מסוגל לעשות כמעט כלום", נזכר סאלס. "התמכרתי באופן מיידי".

גם רבים אחרים התמכרו. חוקרים באוניברסיטה אימצו את יוניקס בהמוניהם כיוון שהיא הייתה פשוטה יחסית ובת-שינוי. היא לא דרשה משאבים רבים, וקוד המקור היה חינמי לגמרי. חברות סטארט-אפ כדוגמת סאן מיקרוסיסטמס, כמו גם שורה ארוכה של חברות שנסגרו מאז ואשר התמחו במחשוב מדעי, הפכו אותה למערכת ההפעלה הרשמית שלהם מאותן סיבות בדיוק.

הצאצאים של יוניקס

יוניקס צמחה כמערכת לא קניינית מכיוון שבשנת 1956 חויבה AT&T בצו פדראלי לא לסטות מייעודה - אספקה של שירותי טלפוניה. מותר היה לה לפתח תוכנה ואפילו להעניק רישיונות שימוש בתשלום סביר, אולם על החברה נאסר להיכנס לתחום המחשבים. יוניקס, שפותחה ללא כל עידוד מצד ההנהלה, נתפסה תחילה ב-AT&T כשילוב בין קוריוז מסקרן לכאב ראש משפטי.

ואז, בשלהי שנות ה-70, הבינה לבסוף AT&T שיש בידיה משהו בעל חשיבות מסחרית. עורכי הדין שלה החלו לאמץ פרשנות מקלה יותר של הצו מ-1956, תוך שהם מחפשים דרכים להגן על יוניקס כסוד מסחרי. החל מ-1979, עם שחרורה של גרסה 7, אסרו רישיונות השימוש ביוניקס על אוניברסיטאות מלהשתמש בקוד המקור של מערכת ההפעלה ללימוד בקורסים שלהן. "אין בעיה", אמר אנדרו טננבאום, פרופסור למדעי המחשב, שעשה באותם ימים שימוש בגרסה 6 של יוניקס באוניברסיטת Vrije שבאמסטרדם. ב-1987 הוא כתב תוכנת חיקוי ליוניקס לשימוש בכיתות הלימוד שלו, ויצר בכך את מערכת ההפעלה בקוד פתוח מיניקס (Minix), שפעלה על מיקרו-מעבדים מסוג 80286 של אינטל.

"מיניקס כללה את כל הרעיונות של יוניקס והייתה מוצר תוכנה מבריק", אומר סאלוס. "רק תוכניתן רציני, עם הבנה מעמיקה של הקרביים של מערכת הפעלה, יכול היה לכתוב תוכנה שכזו". מיניקס תהפוך לנקודת המוצא עבור לינוקס, מערכת הפעלה אותה כתב לינוס טורבאלדס ב-1991, שגם אם אינה חיקוי יוניקס מדויק, בהחלט דומה לה מאוד.

אולם נחזור כעשר שנים אחורנית - ביל ג'וי, תלמיד תואר שני ותוכניתן באוניברסיטת ברקלי בשנות ה-70, שם את ידיו על עותק של יוניקס ממעבדות בל וזיהה שמדובר בפלטפורמה טובה לעבודתו - בנייה של מהדר לשפת התכנות פסקל ותוכנה לעריכת טקסט. שינויים ותוספות אותם ביצעו הוא ואחרים בברקלי הביאו ליצירתו של הענף השני של יוניקס, שנקרא Berkeley Software Distribution Unix (או בקיצור BSD Unix). במארס 1978 החל ג'וי להפיץ עותקים של BSD, במחיר 50 דולר האחד.

בשנת 1980 אם כן, היו שני ערוצי יוניקס מרכזיים - אחד של ברקלי ואחד של AT&T, והבמה הייתה מוכנה למה שתקרא לימים "מלחמת היוניקס". החדשות הטובות היו שמהנדסי תוכנה בכל מקום יכלו לקבל את קוד המקור של יוניקס ולהתאים אותו לצרכיהם. החדשות הרעות היו שזה בדיוק מה שהם עשו. יוניקס התרבתה במהירות, והגרסאות הרבות החלו להסתעף לכיוונים שונים.

ב-1982 היה ג'וי שותף בהקמתה של סאן, אשר הציעה תחנת עבודה בשם Sun-1, שהריצה גרסה של BSD שנקראה SunOS (השם סולאריס יופיע רק כעשר שנים מאוחר יותר). בשנה שלאחר מכן שחררה AT&T את הגרסה הראשונה של Unix System V, מערכת הפעלה בעלת השפעה אדירה, שתהווה את הבסיס ל-AIX של יבמ ו-HP-UX של HP.

מלחמות היוניקס

באמצע שנות ה-80, התלוננו משתמשים רבים, כולל הממשל הפדראלי בארה"ב, שלמרות שיוניקס הייתה לכאורה מערכת אחידה וסטנדרטית, בפועל ההיפך הוא הנכון. בעוד חברות הלינוקס התייחסו לתלונות הללו ברמה ההצהרתית, בפועל הן המשיכו לעבוד יום ולילה למשוך ולנעול משתמשים בעזרת מאפייני יוניקס וממשקים ייחודיים. אולם ב-1987 החלה Unix System Laboratories, בשעתו חטיבה של מעבדות בל, לעבוד עם סאן על מערכת שתאחד את שני ענפי היוניקס המרכזיים. התוצר של עבודתם המשותפת, שנקרא Unix System V Release 4.0, שוחרר שנתיים לאחר מכן, ושילב מאפיינים מ-System V Release 3, BSD, SunOS, ואפילו Xenix של מיקרוסופט.

ספקיות יוניקס אחרות חששו מהברית בין AT&T וסאן. הן התאגדו והקימו גופי תקינה מתחרים עם שמות כגון X/Open, Open Software Foundation, Unix International, ו- Corporation for Open Systems. הטיעונים בעד ונגד וההישגים של קבוצות אלו יכולים למלא ספר שלם. המשותף לכולם היה שהטיפו למערכת יוניקס מאוחדת, תוך חילופי מהלומות בלתי פוסקים.  "OSF היא דרך עבור כל אותם מקופחי-יוניקס להיכנס לשוק מתפתח, תוך שהם מנסים לשמור על קוד ארכאי ויקר" , כתב ב-1988 חלוץ המיני-מחשבים המפורסם גורדון בל, בהתייחסו לקבוצת ה-Open Software Foundation.

מלחמות היוניקס לא הצליחו להביא לידי סיום את המחלוקות, או לקבוע מערך אמיתי של סטנדרטים עבור מערכת ההפעלה. אולם ב-1993 קיבלה קהיליית היוניקס קריאת התעוררות מכיוונה של מיקרוסופט, ששחררה את חלונות NT, מערכת הפעלה 32-ביט לארגונים. חלונות NT הקניינית הייתה מתחרה ישירה ללינוקס, ומטרתה הייתה להרחיב את השליטה המוחלטת של מיקרוסופט בשוק מערכות ההפעלה למחשבים אישיים אל מרכזי הנתונים ומקומות אחרים שאוכלסו על ידי שרתי סאן ודומיהם.

משתמשי מיקרוסופט הגיבו בהתלהבות. חברות היוניקס מצידן נכנסו לפאניקה. כל ספקיות היוניקס היריבות התאחדו ביוזמה שנקראה Common Open Software Environment ובשנה שלאחר מכן הניחו, פחות או יותר, את כלי הנשק שלהן במיזוג של קבוצת Unix International של סאן/AT&T עם ה-OSF. קואליציה זו התפתחה ל-Open Group  של ימינו, הגוף המוסמך לעסוק בנושאי יוניקס, והבעלים של Single Unix Specification  - ההגדרה הרשמית של מה זה בעצם "יוניקס".

ברמה המעשית, ההתפתחויות האלו אולי יצבו את יוניקס מבחינת הסטנדרטים (עד כמה שניתן, בהתחשב בטיבם התחרותי של הגורמים המעורבים), אולם בהחלט ייתכן כי הן הגיעו מאוחר מדי מכדי לעצור את השיטפון שנקרא לינוקס, מערכת הפעלה מבוססת קוד פתוח שצמחה על בסיס מערכת המיניקס של פרופסור טננבאום.

העתיד של יוניקס

דו"ח עדכני של חברת גרטנר מפברואר 2009  קובע שחוסר התאימות המתמשך בין גרסאות יוניקס מתחרות, כמו גם העלות הנמוכה יותר של לינוקס וחלונות על מעבדי x86 זולים, ידחפו עוד ועוד ארגונים לנטוש את יוניקס לטובת מערכות הפעלה אחרות. "התוצאות מאשרות שוב את ההתלהבות המתמשכת מלינוקס כפלטפורמה לשרתים, כאשר גם חלונות מפגינה צמיחה מרשימה בעוד יוניקס עומדת בפני ירידה ארוכה והדרגתית", נכתב בדו"ח. "ליוניקס יש היסטוריה עשירה וארוכה, ולמרות שהיא אינה עומדת להיעלם כליל היא תהיה תחת לחץ הולך וגדל", אומר האנליסט ג'ורג וייס. "לינוקס היא למעשה גרסת היוניקס הנבחרת". למרות שללינוקס אין את היסטורית הפיתוח והבדיקות הארוכה של יוניקס, היא מתקרבת, ובקרוב תשתווה ליוניקס מבחינת ביצועים, מהימנות וגמישות, הוא טוען.

אולם סקר עדכני שבוצע לאחרונה על ידי האתר Computerworld מרמז שהנטישה של יוניקס לא תתרחש כל כך מהר. בסקר, שהקיף 130 משתמשי יוניקס שנבחרו מתוך 211 מנהלי IT, אמרו 90% מהמשיבים שהחברות שלהם מסתמכות במידה רבה על יוניקס. מעט יותר ממחציתם אמרו ש"יוניקס היא פלטפורמה חיונית עבורם, ועתידה להישאר כך בעתיד הנראה לעין". רק 21% אמרו שהם "מצפים לנטוש את יוניקס בעתיד". קיצוץ עלויות, בעיקר באמצעות מיזוג שרתים, הייתה הסיבה העיקרית לנטישה אפשרית שכזו.

לדברי וייס, המעבר למעבדי x86 זולים יואץ בגלל היתרונות של עלויות החומרה. "ארכיטקטורות בנות-הרחבה, אשכולות מחשוב (clustering), מחשוב עננים, וירטואליזציה על x86 - כאשר משלבים את כל המגמות האלו יחד, מערכות ההפעלה הנבחרות הן לינוקס וחלונות", הוא מסביר. "לדוגמא, בהכרזה האחרונה של סיסקו על ארכיטקטורת מחשוב מאוחדת, יש קישור ברמת התשתית בין רשתות תקשורת, רכיבי אחסון, עיבוד וזיכרון ואין ממש צורך ביוניקס. אפשר להריץ לינוקס או חלונות על x86. המשמעות היא בעצם שאינטל מנצחת את המלחמה עבור לינוקס מול יוניקס".

ה-Open Group, לה יש, כאמור, את הבעלות על הגדרת היוניקס הרשמית, לא מסכימה עם הדברים וטוענת שיוניקס היא המערכת הנבחרת למאפיינים מתקדמים, יכולות הרחבה ויישומים בעלי חשיבות קריטית. לינוקס, טוענת הקבוצה, נוטה להיות הסטנדרט עבור יישומים קטנים יותר, בעלי חשיבות פחותה. AT&T וקורן הם בין אלו שעדיין אופטימיים לגבי עתידה של יוניקס. לדברי קורן, כוחה של יוניקס במשך השנים, החל מ-1973 עם הוספת "צינורות העברת נתונים", הוא באפשרות לפצל אותה בקלות לחתיכות ולבזר אותה. זה מה שייקח את יוניקס קדימה, הוא אומר. "פילוסופיה זו עובדת היטב גם עם מחשוב עננים, שם בונים חתיכות קטנות הניתנות לשימוש חוזר, במקום יישום אחד גדול ומונוליתי".



המורשת של יוניקס

יהיה אשר יהיה גורלה הסופי של יוניקס, מערכת ההפעלה שנולדה במעבדות בל לפני 40 שנה יצרה מורשת שתישאר עימנו עשרות שנים לפחות. היא זכאית לדרוש לעצמה חלק ברשימה ארוכה של תוכנות פופולריות, כולל מוצרי היוניקס של יבמ, HP וסאן, Mac OS X של אפל ולינוקס. היא גם השפיעה על מערכות להן מעט מאוד שורשים ישירים ליוניקס, כמו למשל חלונות NT של מיקרוסופט, כמו גם הגרסאות של יבמ ומיקרוסופט ל-DOS.

יוניקס אפשרה למספר גדול של חברות סטארט-אפ להצליח, על ידי אספקת פלטפורמה זולה עליה יכלו להתבסס. היא הייתה אבן הבניין הבסיסית של האינטרנט והיא עומדת גם היום בליבן של מערכות טלקומוניקציה רבות. היא הולידה מגוון רחב של רעיונות ארכיטקטוניים, כמו למשל pipelining. Mach, גרסת יוניקס שפותחה באוניברסיטת קרנגי-מלון, תרמה באופן אדיר למחשוב מדעי, מחשוב מבוזר ומחשוב מרובה מעבדים.

התאחדות המחשוב הממוכן הייתה אולי זו שאמרה את הדברים בצורה הטובה ביותר בטקס הענקת פרס טיורינג לתומפסון וריצ'י על תרומתם ליוניקס: "גאוניותה של מערכת היוניקס היא המסגרת שלה, שמאפשרת לתוכניתנים לעמוד על גבי עבודתם של אחרים".


אז מה זה בעצם "יוניקס"

יוניקס, כך יאמרו מרבית האנשים, היא מערכת הפעלה שנכתבה לפני עשורים במעבדות בל של AT&T, וצאצאיה. גרסאות היוניקס המרכזיות כיום מתפצלות מעץ בעל שני גזעים: אחד שמקורו ישירות ב-AT&T, ואחד שמקורו ב-AT&T דרך אוניברסיטת ברקלי. הענפים המרכזיים כיום הם AIX של יבמ, HP-AX של HP, וסולאריס של סאן.

עם זאת, ה-Open Group, שבבעלותה נמצא הסימול המסחרי "Unix", מגדירה את יוניקס  כ"כל מערכת הפעלה שאושרה על ידה ככזו שתואמת את ה-SUS" (קיצור של Single Unix Specification. הגדרה זו כוללת מערכות הפעלה שלא נוהגים לחשוב עליהן כעל יוניקס, כמו למשל Mac OS X Leopard (שהיא למעשה צאצא של BSD Unix ו-Mach) ו-z/OS של יבמ (שנבנתה על בסיס מערכת ההפעלה למחשבי מיינפריים MVS), זאת בגלל שהן תואמות לסטנדרטים של SUS, ומממשות את הממשקים שלו. הרעיון הבסיסי הוא שאם היא מתנהגת כמו מערכת יוניקס, אזי זו מערכת יוניקס, ולא משנה מהו הקוד הנמצא מתחת לפני השטח.

הגדרה רחבה אפילו יותר תכלול מערכות הפעלה דמויות יוניקס, שנקראות לפעמים "תואמות יוניקס" או "כפילות יוניקס", שמעתיקות רעיונות רבים מיוניקס, אולם אינן משלבות באופן ישיר קוד שלה. הדוגמא הבולטת ביותר היא כמובן לינוקס.

ולבסוף, למרות שהגיוני לקרוא ליוניקס "מערכת הפעלה", בפן המעשי היא הרבה יותר מזה. בנוסף לליבה של מערכת הפעלה, מימוש של יוניקס כולל בדרך כלל יישומים כגון עורכי טקסט בסיסיים לשורת פקודה, ממשקי תכנות יישומים, סביבות פיתוח, ספריות, ומסמכים רבים.

תמונות הכתבה

1
. קן תומפסון ודניס ריצ'י, מפתחי יוניקס
2. מעבדות בל במורי-היל, ניו ג'רזי, שם פותחה מערכת ההפעלה
3. העץ המשפחתי של יוניקס


  עקבו אחרינו בטוויטר
 רוצים להיות חברים שלנו בפייסבוק?

כל מה שצריך לדעת על קריירה בהייטק
כנסו למתחם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#