אומת הסטארט-אפ: הפלא הלך – הילד נשאר - הנבחרת - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
דעה

אומת הסטארט-אפ: הפלא הלך – הילד נשאר

איך אפשר להבטיח שהידע הנצבר בגופי הבטחון הישראליים ימשיך לזלוג לתעשיית ההיי-טק?

5תגובות

טור אורח: ד"ר ארנה ברי היא סגנית נשיא ומנהלת מרכז המצוינות בישראל של EMC, יצרנית ציוד האחסון הגדולה בעולם. ברי כיהנה בשנים 1996-2000 בתפקיד המדען הראשי ומנהל מערך המו"פ התעשייתי של משרד התעשייה והמסחר. עד שנת 2009 כיהנה ברי כיו"ר איגוד קרנות ההון סיכון של ישראל (IVA) והחל מ-2005 משמשת ברי כיו"ר דירקטוריון פריים-סנס, מפתחת שבבי זיהוי התנועה. ברי היתה מיזמי וממקימי חברת אורנט תקשורת נתונים. החל מ-2009 ברי מכהנת כיו"ר הועד המנהל של המכללה האקדמית אקדמית תל אביב-יפו והחל משנת 2000 משמשת ברי כשותפה עצמאית בקרן ההון סיכון ג'מיני.

_________________________________________________________

 

סיון פרג'
כל מה שצריך לדעת על קריירה בהייטק
כנסו למתחם

בריאתה של סצנת ההייטק הישראלית ראויה להערכה וכבוד רב, והינה בהחלט מקור לגאווה אל מול הזירה הגלובלית שלפחות בתחום זה לא מתווכחת עם התוצאות. התפתחותה של תעשיית ההייטק המשגשגת שלנו נשענה מהותית על הווייתנו כ"עם צבא" ו"עם הדעת". אולם, יש להודות, כי חזון, תכנון וראייה אסטרטגית ארוכת טווח לא בדיוק נכחו שם בתחילת הדרך, ואשר על כן התפתחותה של תעשיית ההייטק שלנו נשענה, לפחות בתחילת דרכה, לא מעט גם על "שיטת מצליח". בזרימה שהייתה טבעית לנו, בהתנהלות שהייתה כורח מציאות אשר שילבה מצב גיאו-פוליטי-כלכלי עם הון אנושי ייחודי, נוצרה תשתית של חדשנות, יצירתיות, תעוזה, רעב לידע וצורך הישרדותי, למעשה התשתית הנדרשת למחקר ופיתוח מתקדם. הצליח לנו.

שיטת מצליח, כידוע, מצליחה עד שנכשלת, וכאשר "הפלא הולך והילד נשאר", יש לבחון מחדש, בעיניים ביקורתיות ולא שטופות יוהרה, מה עשינו שהצליח לנו, מה נעשה אז – ביודעין ושלא ביודעין – שהניב שנים אח"כ פירות נפלאים, ומה לא נעשה או נעשה לא טוב מספיק והניב פירות באושים. הלמידה הזו נכון להיום הכרחית וקריטית לנו, ותפקידה למנוע את הכאוס שעלול להתרחש כתוצאה מהתנהלות נטולת מחשבה ביקורתית, אשר נשענת על הצלחות עבר ועל האמרה המוכרת לעייפה – "יהיה בסדר", שאין ספק שהיא בעוכרינו.
ועדות ציבוריות מוקמות חדשות לבקרים, על מנת לבחון את השיטה, ומטרתן המוצהרת היא לבדוק בפרספקטיבה רחבה, נטולת אינטרסים, עניינית וביקורתית, היכן הכשל ומה עדיין בר-תיקון. הוועדות הללו פועלות בד"כ תחת לחץ ציבורי מסיבי וביקורת – עניינית או לא – של בעלי אינטרסים שונים, כאשר גם לציבור הרחב ולערוצי התקשורת – בעיקר בעידן האינטרנט – יש מגוון רחב של דעות שנשמעות מרגע מינוי הועדה והרבה אחרי פרסום החלטותיה.

במהלך חיי המקצועיים, נטלתי חלק בכמה ועדות, והאחרונה שבהן הייתה ועדת טישלר אשר בחנה את תקציב הביטחון והתייחסה להתאמה בין כמה סעיפים מרכזיים בתקציב, לצרכים של מערכת הביטחון בראייה לטווח הרחוק. השאלה האם התקציב "נכון" או ראוי" עמדה לנגד עינינו בבואנו לדון בכמה סוגיות שמעסיקות את הממשלה ואין ספק כי משפיעות על הציבור הרחב. בין היתר, דנו בתקצוב מפא"ת ותקציב המו"פ המרכזי ובאתגרי המעבר של בסיסי צה"ל לנגב, שני נושאים שנדונו רבות בתקשורת.
לא זו הבמה לדון בכל ההיבטים המורכבים של תקציב הביטחון, אשר מוסכם כי בעיקר בישראל הוא נושא רגיש, אפילו ניתן לומר אמוציונלי בהיותו הבסיס לצורך שלנו בתחושת ביטחון, כוח ויכולת הישרדות. הנושא שאתעכב עליו מעט הוא תקציב המו"פ הביטחוני ותקציב מפא"ת (מנהלת לפיתוח אמצעי לחימה ותשתיות טכנולוגיות), תחום שאמור לשמש לנו דוגמא ומופת לראייה אסטרטגית ארוכת טווח שלא רק הישרדותנו הפיזית תלויה בו, אלא גם בעקיפין, חוסנה של תעשיית ההייטק.

כל בר דעת רואה ומבין כי הווייתנו כ"עם צבא" וכ"עם דעת" נתונה כיום בספק רב. ההתחמשות המהירה והיכולות הטכנולוגיות המתקדמות של אויבינו מצד אחד, ומצד שני - הסקרים העולמיים בנושאי חינוך שאינם מחמיאים לנו בלשון המעטה, הם העדות לשינוי המואץ בסביבתנו אשר מעמיד מולנו מראה המשקפת מצב מעורר דאגה. השאלה שעומדת על הפרק היא כיצד מונעים החמרה וכמובן כיצד משפרים. לשם כך צריך להביט אחורה ולהבין מה הביאנו הלום.

אחד האלמנטים המרכזיים שעליהם נבנתה מדינת הסטארט-אפ שלנו, הוא זליגת ידע. מונח מוכר זה מתאר כיצד ידע טכנולוגי המופק בחברות וגופים, פרטיים וציבוריים, זולג מאחד למשנהו ובכל מעבר מוסיף ערך, עד ליצירת הטכנולוגיה או המוצר הבנויים על רבדים רבים של ידע שהגיע ממגוון מקורות. מערכת הביטחון שלנו היא מקור מרכזי לידע שזלג לתעשייה האזרחית. צה"ל, בניגוד לתדמיתו כגוף מרובע והיררכי, דווקא מעודד חדשנות, מוטיבציה ו"ראש גדול", על מנת שהטכנולוגיה תשמש לסגירת הפער המספרי - היותנו מעטים מול רבים. בהתאם לכך, רבים מיוצאי החטיבות הטכנולוגיות של הצבא הניחו וממשיכים להניח את התשתית להייטק שלנו, וגם אין ספק כי לידע הביטחוני השפעה מכרעת על פריון המשק הישראלי.

השאלה אם צריך להגביל את זליגת הידע במסגרת היותה קניין רוחני של הצבא, הינה שאלה מהותית, רגישה וחשובה, שעלתה בוועדת טישלר בהמשך למסקנות ועדת ברודט כי הנושא חשוב ודורש טיפול. אין ספק כי יש לבחון את שאלת ה-IP לעומק ולהחיל נהלים ברורים, אולם עדיין יישאר הידע המופק בין כתלי הצבא והמערכת הביטחונית מקור בסיסי לחדשנות שזולגת לעולם האזרחי. מנקודת ראות תקציב המו"פ הביטחוני, יש להמשיך ולהשקיע בו כדי לזכות ביתרונות זליגת הידע, או לפתח מנגנונים מסודרים על מנת להשיב לתקציב זה תגמולים.

הדיון הרחב יותר בנושא תקציב המו"פ הביטחוני, נוגע למקורות המימון ולהיפוך מגמת הקיצוץ בתקציב שנמשכת מאז שנת 2000. הקיצוץ המתמשך מעיד על ראייה קצרת טווח, אשר דוגלת בזרימה לפי צרכים מידיים בשטח ובמתן קדימות לדחוף על פני החשוב. אם הטיפול במו"פ הביטחוני יתנהל ב"שיטת מצליח", בלי בחינה מעמיקה של סדרי עדיפויות והתוצאות הנגזרות מכל מהלך של קיצוץ בראייה קדימה, אנו לא רק נאבד בהדרגה את היתרון התחרותי שלנו בזירת הטכנולוגיה הגלובלית – כתופעה נלווית, אלא גם את היתרון הטכנולוגי הישיר שמתבטא בפיתוח אמל"ח מתקדם ובכך לעוצמה ויתרון תחרותי בשדה הקרב העתידי.

דו"ח ועדת ברודט קבע בזמנו כי בעניין תקציב המו"פ הביטחוני "לא קיימת תמונה מערכתית ומרכזית המתארת צרכים, מוקדי ידע, שפה אחידה וסדר עדיפויות". ועדת ברודט קראה לקביעת עוגן שנתי לתקציב המו"פ. המלצות אלו יושמו נכון להיום רק בחלקן. כאשר היסודות עליהן בנויה התשתית מראים סימני היחלשות, ומנגד אין חזון, אין דרך, אין שיטה ואין תכנית אסטרטגית ארוכת טווח לחיזוק ועיבוי התשתית, ולנוכח השינויים הבולטים שמתרחשים בסביבתנו ובתוכנו, לא ירחק היום שבו נתחיל לשלם על טעויות שנעשו לפני עשור, טעויות שתמימות, גאווה או חוסר אחריות, הביאו להן.


רצוי שנשיל מעלינו פרדיגמות עבר שכבר לא עומדות במבחן המציאות, ונקבל כמה החלטות אמיצות שיידרשו מאתנו "להזיז את הגבינה" בכל הנוגע להשקפותינו על חינוך ובטחון, הבסיס האיתן של הווייתנו ומקומנו היום, גם בזירת ההייטק. רצוי שנתבונן סביבנו, שנלמד מה קורה מחוץ לבועה שלנו, שנבין שבניגוד לתפיסתנו את עצמנו, הנתונים בשטח לא פשוטים ולא לעולם חוסן. יש להתחיל לפעול לשינוי אמיתי ונדרש בהתאם לצרכים של היום ובעיקר לנוכח הצרכים של המחר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#