תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"לא האמנו שאנשים עובדים כל כך מעט ועושים מיליוני דולרים"

לכתבה
לייטריקס Lightricks

את אלפי הדולרים הראשונים שנכנסו לקופת החברה ביזבזו מייסדי לייטריקס על יין וסטייקים, אבל מאז השיקו כמה אפליקציות מצליחות, ונהפכו לאחד הסטארט־אפים המבטיחים בישראל ■ זאב פרבמן, מנכ"ל החברה, חושף איך הופכים רעיון פשוט לעסק: "בתחילת הדרך הצעתי להמר על פחית קולה שנרוויח 100 אלף דולר, כולם חשבו שזה מופרך"

36תגובות

סכומי הכסף הראשונים שנכנסו לקופתה של חברת לייטריקס (Lightricks) היו צנועים יחסית, בסך הכל כמה אלפי דולרים. זה היה זמן קצר לאחר שהשיקה את האפליקציה הראשונה פרי פיתוחה, Facetune. אך מבחינת זאב פרבמן ושאר מייסדי החברה, שהתגוררו אז בדירות שכורות בשכונת נחלאות בירושלים, זה היה רגע מכונן. "בפעם הראשונה, מישהו מרצונו החופשי משלם לך על משהו שבנית, ומעריך אותו", מסביר פרבמן. "בשלב מסוים התחלתי לבכות במקלחת. החלטנו לצאת ולחגוג, ובסוף הוצאנו כמעט את כל הכסף על סטייקים ויינות".

זה קרה רק לפני שש שנים, וכעת פרבמן כבר הרבה יותר נינוח. בראיון ממשרדי החברה בירושלים הוא מדבר בטבעיות על המספרים שמגלגלת החברה כיום - והם גבוהים. לייטריקס, שמפתחת חבילת אפליקציות של עריכת ועיצוב תמונות ווידיאו עבור סמארטפונים, החלה כחברת בוטסטראפ - שמסתמכת רק על הון עצמי ללא השקעות חיצוניות, ורשמה הכנסות כבר מהשנה הראשונה. עד היום, לפי נתוני החברה, היא הכניסה כ-100 מיליון דולר, מתוכם 52 מיליון דולר ב-2018 לבדה.

לייטריקס מסומנת כבר שנים כאחת מחברות הסטארט־אפ המבטיחות והצומחות בארץ, בוודאי בעולם הקונסיומרי (המכוון לצרכן הפרטי). האפליקציות שלה, המככבות בקביעות בראש דירוגי ההורדות באפסטור, הן מהפופולריות שיצאו אי־פעם מישראל. זה עוד לפני שמדברים על ה"מיני־אקזיט" יוצא הדופן שרשמו המייסדים ועובדי החברה בנובמבר האחרון, כשמכרו מניות בסכום כולל של 45 מיליון דולר. רוב הכסף הלך לחמשת המייסדים - פרבמן (מנכ"ל), עמית גולדשטיין (סמנכ"ל כספים), ירון אינגר (סמנכ"ל טכנולוגיות), ניר פוצ׳טר (סמנכ"ל שיווק) ואיתי צידון (מנהל פיתוח עסקי) - אך גם רבים מ-160 העובדים שלה נהנו ממנו.

מייסדי לייטריקס מימין לשמאל: עמית גולדשטיין, ניר פוצ'טר, זאב פרבמן וירון אינגר
אמיל סלמן

ההתחלה: "במינוס 50 מעלות עוד הולכים לבית ספר"

פרבמן, 39, נולד באוקראינה להורים מהנדסים. אביו עבד בתעשייה האווירית הרוסית, אך לאחר מלחמת יום הכיפורים, כאשר החלו למדר יהודים מתפקידים רגישים בבריה"מ, עברו לעיר התעשייתית זפוריז'יה. אחיו הקטן לקה בברונכיטיס כרוני, והרופאים הזהירו שלמען בריאותו על המשפחה לעזוב את העיר המזוהמת. בגיל 6 מצא עצמו פרבמן ביקוטיה, אזור בסיביר הנחשב מהקרים ודלילי האוכלוסין בעולם. "עם כל הכבוד לחורף בירושלים, שם גם במינוס 50 מעלות הולכים לבית הספר", הוא אומר.

חתיכת רילוקיישן.

פרבמן: "אזור יקוטיה משתרע על שטח גדול פי חמישה משטחה של צרפת, וגרים שם פחות ממיליון איש. כדי להגיע לכפר שבו גרנו צריך לטוס מאוקראינה שש־שבע שעות ולנסוע עוד כמה שעות בדרך עפר. ההורים שלי תיפעלו שם תחנת לוויין מבודדת, ורוב מה שעשינו היה לצאת לציד עם אבא שלי. לאנשים בכפר אפילו לא היו שירותים בבית. לנו דווקא היו, כי אבי היה מהנדס. היום הרבה אנשים בישראל מתלוננים על רמת החיים ביחס לארה"ב, אבל לפחות השירותים כאן בתוך הבתים, כך שמצבנו לא כל כך נורא".

כשהיה בן 13 המשפחה עלתה לארץ והתמקמה בנתניה. "שלחו אותי לבית ספר ממלכתי־דתי, למדתי בישיבה תיכונית וחזרתי בתשובה, ולקראת סוף כיתה י"א חזרתי בשאלה. הרחיקו אותי מהישיבה, ולבגרויות למדתי בבית", הוא משחזר. בצבא שירת פרבמן בנ"מ, ואז החל ללמוד לתואר ראשון במדעי המחשב באוניברסיטה העברית בירושלים. בשלב הזה, לפי כל התוכניות, הוא היה אמור להמשיך לקריירה ארוכת שנים באקדמיה. "רוב חיי הבוגרים רציתי להיות פרופסור", הוא אומר. הוא השלים תואר שני וגם החל דוקטורט, אך אז החלה להתגלגל סדרת האירועים ששינתה לחלוטין את חייו - וגם את אלה של שותפיו לדרך.

האקדמיה: "3 מיליון דולר? זה עשה צביטה בלב"

פרבמן, חובב גיימינג ומשחקי מחשב, עשה את הדוקטורט במעבדה לגרפיקה ממוחשבת של פרופ' דני לישצ'ינסקי באוניברסיטה העברית, ועסק בתחום שקרוב ללבו - עיבוד תמונות וגרפיקה. הוא יצא לכמה השתלמויות בארה"ב, בחטיבות המחקר של חברות כמו מיקרוסופט ואדובי.

אפליקציה לייטריקס
חברת לייטריקס
אפליקציה לייטריקס
חברת לייטריקס

רגע המפתח התרחש כאשר הכיר במעבדה את ירון אינגר ועמית גולדשטיין, יוצאי יחידת 8200. במעבדה הסמוכה בתחום הבינה המלאכותית, עשה דוקטורט ניר פוצ׳טר, שאות הכיר פרבמן מהצבא. בהמשך הקימו הארבעה יחד את לייטריקס. צידון הצטרף בשלב מאוחר יותר לקבוצת המייסדים.

"ירון היה, בהפרש גדול, המתכנת הכי מוכשר שפגשתי אי־פעם. היה לו קצב מדהים", מספר פרבמן. "בנינו מערכות הקשורות במציאות רבודה וסימולציית תאורה במשחקים". יחד הם הבינו לראשונה את הפוטנציאל של שילוב בין תחום המחקר שלהם לבין הסמארטפונים, שהחלו לצבור תאוצה בתחילת העשור הנוכחי. "היה כיף, ונכנסנו לזה יותר מדי. פעם אחת יצאנו מהמעבדה בשלוש־ארבע לפנות בוקר, וכבר לא היו מוניות בגבעת רם. אני זוכר שהלכנו בעמק המצלבה, וירון אמר לי - 'תשמע, אם היינו עובדים כל כך קשה מחוץ לאקדמיה, כבר היינו מיליונרים'. מצחיק, אבל זו היתה הפעם הראשונה ששקלתי לעשות משהו מחוץ למסלול האקדמי. הבנתי שאפשר לעשות דברים מגניבים לא רק בשביל מאמרים אקדמיים, אלא לכתוב תוכנה ושמישהו יקנה את זה בסוף. עד אז רק רציתי להיות פרופסור".

זה היה ב-2012, בתקופת הזהב של הסמארטפונים והאפליקציות, ולסטודנטים היה קשה להתעלם מהתחושה שכולם מתעשרים מהתחום - חוץ מהם. "כשהייתי בסיאטל, פגשתי בחור שכתב אפליקציה פשוטה שמכניסה אפקטים של צבע לתמונות. הוא הרוויח ממנה 3 מיליון דולר. אני הייתי סטודנט, ואמרתי וואט דה פאק! הרי מבחינת מורכבות, זה שקול לתרגיל מספר 2 בקורס לגרפיקה. זה עשה לי צביטה בלב: איך יכול להיות שעובדים כל כך מעט ועושים מיליוני דולרים?"

הצלחות נוספות שנרשמו בעולם אפליקציות עיבוד התמונה גרמו לתסכול ולמרמור לבעבע: אינגר ופרבמן עבדו קשה על פיתוחים בתחום הגרפיקה הממוחשבת ועיבוד התמונה - אך הכל נותר בתוך האקדמיה. "התחושה היתה שכולם עוסקים בדברים שלנו ומרוויחים מלא כסף, ורק אנחנו בונים מערכת מתקדמת, כותבים מאמרים אקדמיים - וחמישה סוקרים קוראים ומעקמים את האף. ירון היה הכי מבואס מזה. זה ממש פגע בעמקי נשמתו. אתה עובד קשה, ורק אנשים בודדים נחשפים לרעיונות שלך".

הקמת לייטריקס: "בזכות מבחן המקלחת"

המוצרים של לייטריקס

הרצון הבוער להקים סטארט־אפ לא הרפה מקבוצת הסטודנטים. "בשלב מסוים ביקשנו מהמנחים שלנו זמן לעבוד על דברים פרטיים. בהתחלה הם הסכימו, ואחר כך התחרטו. באחת השיחות שלנו עם פרופ' רענן פטאל, המנחה של עמית, הוא טבע את מה שאנחנו קוראים לו 'מבחן המקלחת': כשאתה חוזר הביתה בלילה, והולך להתקלח, יש בסופו של דבר כיוון מחקר אחד שמעסיק אותך, ורק עליו אתה חושב במקלחת. בזה צריך להתמקד. חשבנו על זה, ואמרנו - תכל'ס, צודק. אז ארבעתנו החלטנו לפרוש מהאוניברסיטה ולהקים את הדבר שאותו רצינו לעשות: סטארט־אפ". שלא במפתיע, הצעד לא התקבל ברוח טובה מצד החוקרים, שכן הארבעה היו כבר בשלב מתקדם מאוד של התארים האקדמיים. "זה יצר לא מעט דם רע", מודה פרבמן.

רעיון קונקרטי למוצר עדיין לא היה, אך ברור שהכיוון היה בתחום עיבוד התמונה במובייל. "הרעיון הראשון היה דווקא אפליקציה שמצלמת ממש טוב בחושך. אבל אנשים לא התלהבו מזה, כי זה לא התאים כאפליקציה נפרדת. לאחר מכן כתבנו אבטיפוס לסוג של פוטושופ בטלפון, שמאפשר לתקן תמונת סלפי עם האצבע. במחשבים זה קיים כבר 20 שנה, אבל ראינו את התגובה של אנשים שהקטינו לעצמם את האף בטלפון. זה היה וואו ברמות שלא ראינו לפני כן. אז החלטנו לקחת את היכולות של תוכנת פוטושופ, ולעשות אותן זמינות ופשוטות בטלפונים הניידים: למשל, להחליק את העור אך להשאיר פגמים קטנים כדי לתת מראה טבעי". כך התבשלה אפליקציית Facetune הראשונה של החברה, שעתידה ליהפך להצלחה עולמית.

כסף לא ממש היה להם בשלב הזה, ובוודאי לא משרדים, וכל אחד מהמייסדים הוציא מעט מכיסו. "אני וירון ישבנו בדירה שלי בנחלאות, וניר עם עמית אצלו בדירה בנחלאות. ראינו זה את זה מהמרפסת, היה ממש כיף", מספר פרבמן. כבר מהרגע הראשון היה ברור למייסדים שהם לא מעוניינים לגייס כסף ממשקיעים, אף על פי שגולדשטיין ואינגר היו מוכרים בחוג של 8200 וכבר קיבלו פניות ממשקיעים. "לא רצינו, כי ראינו מה המשמעות של דילולים. אם אתה מגייס סבב סיד ונותן 20%–30% מהחברה, ואחר כך עוד 30%%-20% בסבב A ו-B, אז בהנפקה או באקזיט האחזקות שנותרו לך מצומצמות מאוד".

התוצאה היתה חסכנות קנאית כמעט. לדברי פרבמן, "היה צריך לקנות לעמית שולחן ב-100 שקל, ואפילו על זה מצאנו לנכון לקיים דיון. באחרונה קנינו לו למשרד שולחן חדש ב-20 אלף שקל. אמרתי לו, איפה השולחן הזה ב-100 שקל שהתחלת אתו?"

האפליקציה הראשונה: "אפל ביקשו לדחות את ההשקה"

"פעם אחת יצאנו מהמעבדה בשלוש־ארבע לפנות בוקר, וכבר לא היו מוניות בגבעת רם. אני זוכר שהלכנו בעמק המצלבה, וירון אמר לי — 'תשמע, אם היינו עובדים כל כך קשה מחוץ לאקדמיה, כבר היינו מיליונרים'. מצחיק, אבל זו היתה הפעם הראשונה ששקלתי לעשות משהו מחוץ למסלול האקדמי. עד אז רק רציתי להיות פרופסור"

אפליקציה לייטריקס
חברת לייטריקס

מייסדי לייטריקס בטחו ביכולותיהם מהרגע הראשון. המודל שאליו כיוונו היה של אדובי, ששולטת כיום בשוק של תוכנות יצירת תוכן במחשבים, למשל עריכת תמונות או וידיאו - המפורסמת בהן היא פוטושופ. "חשבנו, למה לא לנסות לעשות את מה שאדובי עשתה, רק במובייל", אומר פרבמן.

האפליקציה הראשונה שהשיקה החברה היתה Facetune (פייסטיון), סוג של פוטושופ לאייפון שמאפשר לשפץ ולשפר את תמונת הפנים שלכם, רגע לפני שאתם מעלים אותה לפייסבוק או לאינסטגרם: להעלים חצ'קונים, לשפר תאורה ולהוסיף אפקטים, עם דגש על חוויית שימוש קלה ופשוטה. היא עלתה לאוויר במארס 2013, עם התחלה מבטיחה במיוחד: "קצת אחרי שהעלינו אותה לאפסטור, קיבלנו שיחה מאפל שביקשו לדחות את ההשקה בשבוע, כי הם רצו לקדם ולהבליט את האפליקציה בחנות. הקידום היה קטן, אבל זה הכניס כמה אלפי דולרים. זו באמת היתה תחושה מדהימה".

גביתם כמה דולרים על כל הורדה, בעוד רוב האפליקציות היו חינמיות. למה החלטתם לגבות כסף?

פרבמן: "התזה שלנו היא שאופנות משתנות, אבל יש עקרונות יסוד שנשארים. אחד מהם הוא הערך. אם אתה מייצר ערך, אנשים ישלמו עליו. ואם יש חלופות חינם, אז הערך שאתה צריך לספק הוא גדול יותר. שקלנו מודל של פרימיום ומודלים אחרים, אבל הם דרשו תקציבים גדולים שלא היו במגרש שלנו. מודל ההורדה בתשלום היה פשוט והתאים לנו".

בחודשים שלאחר מכן, לאחר קמפיין פרסום ושיווק שהתמקד בעיקר בפייסבוק, הצליחה פייסטיון להגיע להישג נדיר: מקום ראשון בטבלת דירוג ההורדות בתשלום באפסטור האמריקאי כולו. מאז, פייסטיון ואפליקציות נוספות של החברה ממוקמות בקביעות בראש דירוג ההורדות באפסטור האמריקאי. לייטריקס השיקה מאז את פייסטיון 2 ועוד ארבע אפליקציות לעריכת תמונות תחת המותג Enlight.

בחודש שעבר הושקה האפליקציה החדשה של החברה, Swish. זו אפליקציה לעריכת וידיאו המאפשרת לעסקים קטנים, לבלוגרים ולמשפיענים ברשתות חברתיות ליצור סרטוני פרסומות לרשתות החברתיות בצורה פשוטה. "בניגוד לאפליקציות אחרות שעושות דברים דומים, אצלנו העיבוד נעשה על המכשיר עצמו ולא בענן", מסביר פרבמן. "ומבחינה טכנולוגית אנחנו ראש מעל כולם".

אפליקציה לייטריקס
חברת לייטריקס

"המיליון הראשון נותן לך ביטחון פיננסי בחיים. במיליון השני, השלישי והעשירי אתה מתחיל לשאול את עצמך — אוקיי, אם אעשה אקזיט יהיה לי פי שלושה בחשבון, אבל חוויית החיים שלי תהיה שונה כי אהיה חלק מחברה גדולה. ואילו אנחנו עדיין חוג חברים קרוב שנהנים ביחד"

הכסף: "יש משהו קסום במיליון דולר"

כשפרבמן נשאל כמה הכניסה החברה עד היום, הוא משיב: "אני כבר לא סופר". רק לאחר חישוב הוא מוסר כי במצטבר הכניסה החברה עד היום כ-100 מיליון דולר. אם בשנים הראשונות הסכומים הסתכמו במיליוני דולרים בודדים בכל שנה, ב-2017 הסתכמו ההכנסות ב-17 מיליון דולר, וב-2018 ב-52 מיליון דולר. התחזית של החברה היא שב-2019 ההכנסות כבר יגיעו ל-140-120 מיליון דולר.

"בימים הראשונים של החברה רציתי להמר על פחית קולה שנעבור את רף 100 אלף דולר הכנסות", נזכר פרבמן. "אנשים לא הסכימו, זה נשמע מופרך. היום אנחנו צוחקים מזה. יש לנו מדד, כמה דולרים שווה כל שורת קוד באפליקציה. עוד מעט נגיע למצב שכל הקשה על המקלדת שווה המון כסף".

ההאצה בצמיחה באה גם הודות לשינוי במודל התמחור. ב-2016 החלה אפל לאפשר למפתחי אפליקציות למכור מנויים חודשיים ושנתיים, כך שההכנסות שמתקבלות הן לא חד־פעמיות אלא חוזרות על עצמן, ומאפשרות גם תחזית הכנסות לעתיד. לייטריקס אימצה את המודל הזה, וכיום יש ללייטריקס 1.5 מיליון מנויים משלמים, מחציתם לפייסטיון ומחציתם לאפליקציות Enlight.

אז אתם רווחיים?

"כן, אך הרווחיות היא לא כדי לייצר דיווידנד, אלא בעיקר כדי שיהיו לנו עתודות מזומן גדולות כדי להיות אדונים לגורלנו", משיב פרבמן. לדבריו, הרווחיות גם מוזילה את עלות גיוס ההון עבור החברה. "כשאתה בא למשקיע אבל יכול להסתדר בלעדיו, השיח הוא אחר. המשקיעים צריכים לשכנע אותך למה צריך להכניס הון חיצוני לחברה".

"התזה שלנו היא שאופנות משתנות, אבל יש עקרונות יסוד שנשארים. אחד מהם הוא הערך. אם אתה מייצר ערך, אנשים ישלמו עליו. ואם יש חלופות חינם, אז הערך שאתה צריך לספק הוא גדול יותר"

אפליקציה לייטריקס
חברת לייטריקס

לייטריקס ביצעה שני סבבי גיוס שבהן חלק ניכר מההון לא הגיע דווקא לקופת החברה, אלא לכיס המייסדים והעובדים דרך רכישת מניות. הרעיון, על פי לייטריקס, הוא להעניק לעובדים ולמייסדים הזדמנויות לפגוש סכומי כסף משמעותיים גם בלי לעשות אקזיט. מבחינת החברה, זהו מהלך שמאפשר לה להמשיך לצמוח ללא הלחצים הפסיכולוגיים על העובדים והמייסדים למכור את החברה כדי להתעשר.

ב-2015 גייסה לייטריקס סבב גיוס ראשון של 10 מיליון דולר מויולה ונצ'רס (לשעבר כרמל ונצ'רס), שמחציתו הלך למייסדים. "רצינו להגדיל את החברה ונכנסו מיליונים לקופה, אבל המייסדים גרו בדירות שכורות בנחלאות", משחזר פרבמן. "זו סיטואציה קשה ליזם, כי הצעות רכישה התחילו לזרום אלינו. חשבנו שיש פוטנציאל לבנות משהו משמעותי, והלחץ לאקזיט הלך וגדל. לכן, אחת הסיבות של הגיוס היתה לצורך רווח אישי ליזמים. סיבה שנייה לגיוס היא שהבנו שכדי לאמץ מודלים חדשים לצמיחה נצטרך הון הרבה יותר גדול".

ב-2017 שוב הוצעה לעובדים אפשרות למכור את מניותיהם למייסדים, כדרך נוספת לאפשר להם להרוויח כסף. "זו היתה דרך להוכיח לעובדים שהאקוויטי שלהם הוא לא סתם נייר".

בנובמבר האחרון פורסם הגיוס השני של החברה, שתפס כותרות ונהפך לשיחת היום בענף. החברה הודיעה על גיוס של 60 מיליון דולר בהובלת Insight Venturs. אך רק 15 מיליון דולר זרמו לקופת החברה, והשאר, 45 מיליון דולר, הוקדשו לרכישת מניות מידי המייסדים והעובדים (מי שרצה בכך).

אז מה, כל העובדים כאן במסדרונות כבר מיליונרים?

"רוב הכסף הלך למייסדים. בחברה יש כ-30 עובדים שהיו יכולים למכור בשלב הזה את מה שצברו ביותר ממיליון שקל. כמה אנשים בודדים מכרו בסכומים בסדר גודל של אקזיטים במקומות אחרים. למרות מאמצי השכנוע, רק מעט אנשים החליטו למכור בסכום רציני", אומר פרבמן, ומסביר כי העובדים רוצים לשמור אצלם את המניות מתוך אמונה שיהיו שוות יותר בעתיד.

"כשעובד מצטרף אלינו, מוצעת לו אפשרות לקבל חלק מהשכר במניות. הוא יכול לבחור לקבל מניות בשווי של 100-50 אלף דולר, כדי שאם החברה תגדל פי עשרה יהיה לו מיליון דולר ביד, פשוט כי יש משהו קסום בסכום הזה. אנשים שהצטרפו לחברה לפני בערך שנתיים, בפועל כבר נמצאים שם - או כמעט שם".

אז אתם לא מכוונים לאקזיט?

"חס וחלילה. המיליון הראשון נותן לך ביטחון פיננסי בחיים, אתה כבר לא מפחד שסוליית הנעליים תשתפשף ולא תוכל לקנות עוד זוג. במיליון השני, השלישי והעשירי אתה מתחיל לשאול את עצמך - אוקיי, אם אעשה אקזיט יהיה לי פי שלושה בחשבון, אבל חוויית החיים שלי תהיה שונה כי אהיה חלק מחברה גדולה. ואילו אנחנו עדיין חוג חברים קרוב שנהנים ביחד".

אבל לכמה עוד אפשר לצמוח? יש לכם אפליקציות שמכוונות לקהל קונסיומרי, לא ארגוני.

"צריך לזכור שאנחנו מכוונים לפאואר יוזרס (משתמשים כבדים) של רשתות חברתיות. מדובר בקהל של 100 מיליון איש שהמוצר שלנו רלוונטי להם. השלב הבא שאליו אנו מכוונים הוא הכנסות של מיליארד דולר. ברור שאף אחד לא מאמין לזה, אבל זה חלק מהכיף".

גיוס עובדים: "מי שאכפת לו מאסתטיקה, שיבוא לכאן"

לייטריקס חריגה בנוף ההיי־טק הישראלי גם בכך שמשרדי החברה יושבים בירושלים, במתחם של כמה קרוואנים ומשרדים צנועים, בתוך קמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית - רחוק מזירות ההיי־טק השוקקות של שדרות רוטשילד, מתחם שרונה, רמת החייל והרצליה פיתוח. יש לה 160 עובדים בירושלים (ועוד 10 בעולם), חלקם מעצבים שהגיעו מבצלאל. באחרונה הודיעה החברה על כוונתה לגייס כ-150 עובדים חדשים, בין השאר, כדי לפתח גרסאות אנדרואיד לאפליקציות שלה, שרובן עדיין זמינות רק לאייפון.

גיוס העובדים, אתגר עבור כל סטארט־אפ ישראלי, אינו עניין פשוט כשהחברה ממוקמת בירושלים. לייטריקס, למשל, מארגנת הסעות בכל יום מתל אביב לירושלים ובחזרה.

נניח שאני מתכנת ירושלמי. בצד אחד של העיר נמצאת מובילאיי, חברה שאפתנית שמפתחת טכנולוגיות לכלי רכב אוטונומי כדי לחולל מהפכה תחבורתית ולהכחיד את תאונות הדרכים - ויש אתכם, שמפתחים אפליקציות חביבות לאייפון. למה שאבחר דווקא בכם?

"אני בעד אנשים שירפאו מסרטן ויגרמו לאנשים לא למות בתאונות דרכים. אבל אישית, תמיד נהניתי להיות ליד אנשים שרוצים לגרום לחיים שלנו להיות יפים וכיפיים יותר. אין לי שום דבר נגד מי שרוצה לגרום למכוניות לא להתנגש זו בזו, אבל למי שאכפת מאסתטיקה, ורוצה לעשות דברים יפים, שיבוא לכאן".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: סיכום דו שבועי בנושאי טכנולוגיה והייטק ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות