הכל התחיל ממייל תמים: כך ניסו לעקוב אחריי ואחרי מנכ"ל משרד התקשורת

סיפור חריג על כסף גדול, עיתונות ועולם שבו ניתן די בקלות להקים חברות וזהויות מזויפות - ועל בעלי הון שיכולים להשתמש בכלים האלה כדי לפגוע במי שמאיים עליהם

אמיתי זיו
אמיתי זיו
אבי ברגר
צילום: אייל טואג
אמיתי זיו
אמיתי זיו

אנחנו חיים בתקופה מוזרה, שבה ניתן די בקלות להקים מהמחשב בבית "חברה" עם נראות אינטרנטית משכנעת; ליצור זהות אנושית בדויה, עם פרופילים ברשתות חברתיות שלהם חברים אמיתיים — והכל די בזול, ומבלי להשאיר עקבות. ראינו את התוצאות של התקופה הזאת בבחירות 2016 בארה"ב, וייתכן מאוד שנראה את הגרסה הישראלית שלה בבחירות 2019.

בימים האחרונים התקבל ב–TheMarker טיפ שלפיו ב–2016 מישהו ניסה להפיל בפח את מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר, אבי ברגר, וכן את הח"מ, בעזרת הכלים האלה. כשקורים מקרים כאלה, לא יזיק להיות מודעים לכך — ולפתח אינסטינקטים לזיהוי אמת ושקר.

הנה הסיפור מנקודת מבטי. בקיץ 2016 ברגר יצר עמי קשר. באותה תקופה הוא היה אזרח חופשי, לאחר שפוטר על ידי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במאי 2015, וכבר היה משוחרר ממגבלות הצינון שגזר עליו התפקיד. הוא בדיוק התחיל להיכנס למגזר העסקי, והתנסה בייעוץ הנדסי, עבודה עם סטארט־אפים וכדומה. ברגר סיפר לי על חברה אירופית בתחום הטלקום שיצרה עמו קשר, בטענה כי היא מחפשת לבצע השקעה בישראל. בחברה ביקשו, בין היתר, לפגוש עיתונאים ישראלים בתחום התקשורת. נעניתי לפגישה.

אחרי אותה שיחה שניהלתי עם ברגר הגיעה שיחה מחו"ל. האישה בצד השני של הקו הזדהתה בשם אנדריאה סראנו (Andrea Serrano) מחברת קמיליון ונצ'רס. אני לא ממש זוכר את תוכן השיחה, אבל מניח שאמרתי משהו כמו "אוקי, בואי נמשיך במייל". ב–7 ביולי 2016 הגיע המייל, וכך היה כתוב בו: "מר זיו היקר, בהמשך לשיחתנו בתחילת השבוע, אני מתכננת לבקר בישראל במטרה לקיים כמה פגישות סביב הפרויקט, ואשמח להיפגש גם אתך. נראה שאהיה בישראל בשבוע של 18 ביולי. האם תוכל לפגוש אותי ואת מר ברגר?". השבתי למייל כי לא אוכל לקיים את הפגישה עמם, שכן באותו מועד קולגות שלי ואני היינו אמורים להיות בסיור שאירגנה חברת בזק בארה"ב. סראנו השיבה במייל: "מר ברגר בדיוק עידכן אותי לגבי הנסיעה הזאת. אתן לך תשובה סופית עוד כמה ימים אחרי שאזיז את הפגישות המתוכננות (בישראל; א"ז) לאותו שבוע". וזהו. מאז לא שמעתי ממנה, ושכחתי מהעניין לגמרי.

ואולם באחרונה הגיע לידי טיפ בנוגע לשיחה הזאת. לפי המקור, הפנייה מחברת קמיליון ונצ'רס לא היתה תמימה. לדבריו, מישהו ניסה להפיל בפח אותי ואת ברגר. כיום ברגר מסרב להתייחס לפרשה וסירב לענות על שאלות TheMarker בנושא או לנדב מידע על אותה חברה, כמו מה היה "הפרויקט" שעלה בשיחה. ואולם מסתבר כי עוד לפני שיצרה עמי קשר, קמיליון ונצ'רס הזמינה את ברגר לפגישה עסקית בלונדון, שלאחריה סיפר ברגר למקורביו כי הכל שם היה קצת חשוד: בין השאר, נציגת החברה רצתה להיפגש רק בלובי של המלון ותמיד באותו שולחן בלובי — אף שיש להם כביכול משרדים בלונדון.

החברה והנציגה לא באמת קיימים

הסתקרנתי. כדי לנסות להשיג עוד מידע על אנדריאה סראנו וקמיליון ונצ'רס פניתי לעשות תחקיר אינטרנטי בסיסי. ואולם חיפוש בגוגל לא הניב את התוצאות שקיוויתי למצוא — כמו אזכור בעיתונות הספרדית, ציטוט באתר כלכלי או הופעה בכנס — אלא רק שני עמודי לינקדאין, של החברה ושל סראנו, וכתובת של אתר החברה (chameleon–ventures.com).

באתרה טוענת החברה כי היא חברת ייעוץ בעלת ניסיון רב, שהבסיס שלה במדריד ויש לה שלוחה בלונדון. ואולם האתר שלה נראה חובבני: תחת הלשונית "סיפורי הצלחה" נכתב כי הם ביצעו הערכות שווי כאלה ואחרות ללקוחות כאלה ואחרים באירופה ובאסיה, אך לא מצוין אפילו שם אחד של מפעילת תקשורת מוכרת או גוף ממשלתי ששכר את שירותי החברה. זהו מצב חריג. בדרך כלל שמות של לפחות חלק מהלקוחות מוזכרים באתרים מהסוג הזה.

בניין המשרדים בכתובת הפיקטיבית שנתנה לנו חברת קמיליון ונצ'רס במדרידצילום: גוגל מפס

בדקתי גם את אתר החברה בשירות Who is, המאפשר לדעת מי רשם דומיין מסוים. מסתבר שהדומיין של האתר נרשם באמצעות רשם הדומיינים Perfect Privacy. כפי ששמו עשוי להעיד, הוא מסתיר את זהות רוכש הדומיין האמיתי. גם תוצאה זו חריגה — מדוע שחברת ייעוץ תרשום דומיין באופן אנונימי? כמו כן, האתר רץ על הפלטפורמה של חברת וויקס, שלרוב מספקת פלטפורמה לבניית אתרים עבור עסקים קטנים, ומתאימה בעיקר למי שרוצה לבנות אתר בן לילה.

המשכתי לחקור. סראנו חתמה על האי־מייל שלה כך: Executive Director of Operations, והוסיפה מספר טלפון וכתובת במדריד. ניסיתי להתקשר למספר, אך לא היה מענה. הוא גם לא רשום במאגרים של מספרי טלפון ספרדיים. אז ביקשתי ממישהו ללכת לכתובת המצוינת באי־מייל ולצלם עבורנו את הדלת, תיבות הדואר והאינטרקום — הכל. מסתבר שבכתובת הזאת אמנם קיים בניין משרדים, אך לא פועלת בו חברה בשם קמיליון ונצ'רס. לבסוף שמתי לב לשיכול אותיות קטן: סראנו כתבה Mardid ולא Madrid. זהו דבר קצת מוזר בחתימה קבועה באי־מייל, שכן ניתן היה לצפות שמישהו היה מעיר לה על כך.

החלטתי לבחון מקרוב את העמוד של סראנו בלינקדאין. מצוינים בו שלושה מקומות עבודה קודמים, כולם מכובדים. לפי העמוד, בין 2008 ל–2014 היא עבדה בחברת הייעוץ אינדרה (Indra) כמנהלת פרויקטים; ובין 2005 ל–2008 היא עבדה כאנליסטית בחברת הייעוץ המוכרת ביין (Bain). שלחתי שאילתא לאינדרה והם השיבו שבכפוף לחוק הגנת הפרטיות הספרדי, הם לא יכולים לספק לנו מידע על עובדים בחברה בעבר. כששאלנו את ביין, לעומת זאת, הם השיבו כי "אין לנו רישום של עובדת בשם אנדריאה סראנו בסניף במדריד או בכל סניף אחר של החברה". בום: מדובר בראיה חותכת לכך שמדובר ביישות מזויפת.

כדי לוודא, ביצעתי בדיקה אחרונה: לקחתי את הלוגו של חברת קמיליון ונצ'רס ועשיתי חיפוש הופכי בגוגל אימג'ס. בשלב זה לא הופתעתי לגלות שהלוגו גנוב — עיבוד ללוגו של חברת עיצוב סינית בשם Chameleon Design. לסיכום, קמיליון ונצ'רס ואנדריאה סראנו לא קיימים. מדובר בפסאדה שהוקמה לצורך משימה אחרת.

עלות ה"מבצע": לפחות 250 אלף שקל

מה היה לנו עד כה? מישהו עתיר ממון דאג להקים אתר אינטרנט, ליצור זהות בדויה, לבנות פרופיל בלינקדאין ולצרף אליו חברים — ואז לפנות למנכ"ל משרד התקשורת לשעבר, להטיס אותו ללונדון, להלין אותו שם, ואז לפנות לעיתונאי ולנסות לקבוע עמו פגישה.

"כל הסימנים מצביעים על כך שזאת חקירה סמויה", מסביר החוקר הפרטי אמיר גונן, מנכ"ל חברת אמגון חקירות וייעוץ ביטחוני: "האופן שבו התקיימה הפגישה וההתעקשות על המיקום הספציפי; האתר מאוד בסיסי ונבנה באמצעות וויקס, וזה לא אופייני לחברות מהסוג הזה, שמשתמשות בחברות לבניית אתרים; פרופיל הלינקדאין שאין בו כמעט בשר; והדומיין, שהם שילמו עליו אקסטרה לרשם הדומיינים כדי להסתיר את הפרטים של בעלי הדומיין. זה הכל מתאים למי שמבצע מבצע הונאה ברשת או פעילות סמויה כדי להשיג מידע על אדם או על חברה".

כשנשאל לגבי הערכה כספית, השיב גונן: "זה המון כסף". לדבריו, "יש שתי שיטות תמחור. אם לוקחים פר מבצע — צריך להטיס חוקרת סמויה ברמה גבוהה, יוצאת שב"כ או מוסד, בדרך כלל מוסד, או מודיעין לשעבר, ולעשות אופרציה של לשלוח כוח מקדים להכין את המלון. הם צריכים להתמקם ארבעה ימים עד שבוע מראש, לאסוף מידע על השגרה של המקום, ולראות שאין מאבטחים או קב"טים חשדנים (כי אז צריך לשנות מיקום). כמו כן, צריך לשלוח צוות טכני ששם את כל האמצעים מראש; וצריך להקים חברה עם כרטיסי ביקור. כל זה, אם הדברים נעשים לשם המבצע, עולה לפחות 250 אלף שקל פלוס מע"מ. אם זה נעשה באמצעות חברות כמו בלאק קיוב (חברת מודיעין פרטית ישראלית; א"ז) או מתחרות שלה מחו"ל — אז זה לפי ריטיינר. הם לוקחים משהו כמו 50–60 אלף דולר בחודש למינימום של שלושה חודשים".

אמנם קיבלתי תשובות, אך נותרתי עם שאלות כמו מי הזמין את המבצע הזה, ולשם מה? אני יכול רק להעריך שזה אדם או גוף בעל ממון רב. אני יכול להעריך גם שהוא פועל בשוק התקשורת וחשב שברגר הזיק או עלול להזיק לו; ושההערכה שלו לגבי דומה. בנוסף, יש לשאול מה היו היעדים הנוספים של המבצע הזה, ואילו פעולות עיקוב אחרות נעשו. בהשקעה כספית גבוהה כל כך, קשה להאמין שכל הסיפור הסתכם בשיחת טלפון אחת ואי־מייל וחצי. אולי כבר פגשתי את החוקרים, פשוט תחת זהות אחרת. אולי אספו עלי מידע. אולי מישהו עקב אחרי ברחוב. ואולם בשלב זה זהות החברה שאחראית למבצע תישאר בגדר קופסה שחורה.

מה שקרה ביולי 2016 מטריד. אם עיתונאים נהפכים ליעד למעקב מדובר בדבר בעייתי מאוד. אם גורמים מסוקרים בעלי הון רב מנסים לעקוב אחרי עיתונאים באמצעות הכסף שלהם, ואז "למצוא עליהם חומר" ולהפעיל עליהם לחצים — יש פה חשש ממשי לפגיעה בחופש העיתונות.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אירוע של חברת איירון סורס. חברות שואפות למתג את עצמן כצעירות ואטרקטיביות

"אנשים חושבים לעצמם - איזה משכורות, איזה טירוף. בפועל זה רחוק מאוד מהמצב"

ג'ף בזוס, מייסד ויו"ר אמזון והאיש השני בעושרו בעולם. שוויו צלל ב-82.7 מיליארד דולר

הבוננזה נגמרה: האומה העשירה בעולם מגלה פתאום שהיא ענייה יותר