שקרים יקרים |

ההיי-טק חייב להיגמל מההפרזות ומהנתונים המזויפים

הנה פרסום שנתקלתי בו בתקשורת: תמונה ובה שני יזמים יושבים לצד שולחן ולובשים חולצה שעליה הלוגו של החברה שנרכשה ■ הכותרת היא בנוסח "חברת XYZ משנה את פניה של תעשיית ה-ABC" ■ במציאות: המשקיעים הראשונים איבדו 87% מההשקעה

דובי פרנסס
שלט חוצות של שלנו בתל אביב
שלט חוצות של שלנו בתל אביבצילום: דודו בכר
דובי פרנסס

ייתכן שאני טועה וייתכן שהמצב נהדר ואני מניף דגל אדום בטיפשות - אבל אני מרגיש שזאת האחריות שלי כמשקיע היא לומר את שעל לבי.

אני משקיע בהיי-טק מאז 2011. השקעתי יותר מ-70 מיליון דולר עד היום ב-40 חברות טכנולוגיה ישראליות ואמריקאיות. אני מספיק בר מזל כדי שעשרות שותפים ישלמו לי כדי ליטול סיכונים עבורם, לעבוד קשה, להתחשב, לבחור נכון - אבל גם לפעול בדיוק ובאמינות. המסע מלהיב ומלמד, אבל הוא לא תמיד מסתיים בניצחון. לא כל ההשקעות נגמרות בהצלחה. לא תמיד יש מזל. זה לא אמור להיות כך, וברור שזה לא צריך להיות מוצג כך.

כשהחלום הופך להזיה: לעולם הטכנולוגיה נמאס מההגזמות של עצמו

וכאן אני ניגש ללב העניין: אפשר לומר בביטחון - והדבר מתחזק ככל שיש יותר "חדשות מתפרצות" שיוצאות מתעשיית ההיי־טק הישראלית - שיש מעט דיוק בכתבות המסקרות את סצנת ההיי־טק בישראל ואת חברות ההיי־טק הישראליות. התכנים שבאמצעותם מעדיפות חברות ההיי־טק ותעשיית ההון סיכון להציג את עצמן בתקשורת הם פארסה, ומנותקים מהתכנים החשובים למשקיעים וליזמים. זה מטריד, ולהשקפתי מאיים על האקו-סיסטם הישראלי.

אגו, היבריס ואשליה של תכנים עיתונאיים מאיימים להפיל את מדינת הסטארט-אפ ולמנוע ממשקיעים אמריקאים, ואני ביניהם, להמשיך להשקיע בישראל.

היעדר שקיפות בדיווח עיתונאי הוא פגם. הפגם הזה בא לידי ביטוי באופן חלקי כשמדובר בדיווחים על חברות היי־טק אמריקאיות, אך בולט הרבה יותר כשמדובר בסיקור של חברות ישראליות. יש לכך כמה סיבות, ובהן הגודל המצומצם של האקו־סיסטם המקומי וכן היעדר שקיפות, שמחריף מפני שכל החברות המדוברות הן חברות פרטיות, שלא חלה עליהן חובת דיווח.

דובי פרנסס

לעתים קרובות משקיעים ומייסדים מתואמים ברצונם להישאר תחת מעטה סודיות וריחוק, ולא אוהבים לשתף את התוצאה האמיתית של האקזיט שלהם מסיבות ברורות: מוניטין וסנטימנט המשקיעים שלהם, בהווה ובעתיד. לפיכך, פעמים רבות עיתונאים לא יכולים לאמת את הסכומים המדויקים של עסקות מיזוגים ורכישות משום שאין מחויבות של הממשלה לדווח על כך לציבור. בנוסף, דו"חות מס או תשואות קרנות השקעה לא מדווחים.

רוב העיתונאים, גם אם הם מודעים לתוצאה הסופית, לא יקראו לסדר את המייסדים והמשקיעים, ויימנעו מלהיות האיש הרע - שאם לא כן הם לא יקבלו יותר סקופים, לא מהמייסדים ולא מהאקו־סיסטם הרחב יותר. כתוצאה מכך, דיווחים על אקזיטים נוטים להיות מוגזמים ולא מדויקים (בעיקר כשמדובר באקזיטים. הנפקות הן מטבען הרבה יותר מדויקות). לעתים קרובות גם מדווחים סכומים שגויים של גיוסים בקרב חברות, ובאחרונה גם בקרב קרנות ישראליות (בארה"ב קרנות אינן יכולות לדווח נתונים לא מדויקים על הון מנוהל, בשל חובת דיווח של קרנות ההון סיכון על הגיוסים שלהן לרשות לניירות הערך האמריקאית).

אנחנו לא יכולים ולא צריכים להמשיך את העמדת הפנים השקרית ש"כולם מנצחים". זה לא עובד כך בהשקעות היי־טק. זה לא עובד כך, נקודה.

אל תבינו אותי לא נכון - לגיטימי שחברה פרטית לא תהיה שקופה כשהיא מדווחת על מיזוגים ורכישות, בדיוק כמו שזה בסדר שאנשים פרטיים לא ינהגו בשקיפות כשמדובר בחשבון הבנק הפרטי שלהם. עם זאת, פרסום של מידע שקרי או מטעה שמוביל להעמדת פנים הוא לא לגיטימי. הוא לא צריך להיות הנורמה והוא פגום מבחינה מוסרית. עייפתי מלקרוא מאמרים שמהללים יזמים ומשקיעים או מאמרים שמשבחים אקזיטים שהפסידו כסף או הרוויחו רק מעט כסף עבור המשקיעים. מאסתי בכל הפוסטים הנלווים לכך בפייסבוק. הנה כמה פרסומים שנתקלתי בהם בתקשורת.

1. תמונה ובה שני יזמים יושבים לצד שולחן כשהם לובשים חולצה ועליה הלוגו של החברה שנרכשה. הכותרת היא בנוסח "חברת XYZ משנה את פניה של תעשיית ה-ABC". במציאות: המשקיעים הראשונים איבדו 87% מההשקעה.

2. יזם כתב יומן מסע על דרכו כמנכ"ל עד האקזיט, ומה הוא למד מהאקזיט שלו. במציאות: משקיעים איבדו 70% מההשקעה.

3. עמוד השער של עיתון כלכלי ישראלי מוביל מראה קבוצה של יזמי הון סיכון הטוענים שהשלימו סבב גיוס הון מסיבי לקרן החדשה שלהם. במציאות: הם גייסו רק כ–50% מהסכום שטענו שגייסו.

4. פודקאסט על "היזם שנהפך למולטי־מיליונר". במציאות: המשקיעים הראשונים בחברה הרוויחו קצת כסף. היזם כמעט לא הביא כסף הביתה אחרי שנים של עבודה קשה.

זה רק עניין של זמן עד שכללי הדיווח לתקשורת וכללי הדיווח של חברות פרטיות ישתנו גם הם. אני כותב את זה משום שאיני מוכן להשתתף עוד בהצגה הזאת. לעולם לא אשתף נתונים חשאיים של מיזוגים ורכישות בפורטפוליו החברות שלי, לטוב ולרע - אבל גם לא אשתתף בחגיגות של תוצאות עלובות.

בעידן של דונלד טראמפ, שניתן לשייך את נסיבות בחירתו לנשיא ארה"ב לכיפוף האמת תוך שימוש בתקשורת להפצת חדשות שקריות וחצאי אמיתות, יש חשיבות גדולה מתמיד לכך שכולנו נירתם לטובת הפצה של האמת. אם יזם מופיע על שער העיתון - זה צריך להיות מפני שבאמת יש בשורה בפיו, שהוא מביא חדשנות, שינוי או הישג שבגינם ראויים הוא והחברה שהקים לסיקור עיתונאי.

אם חברות בפורטפוליו שלי רואות ערך באזכור של הקרן שלי או של עצמי כשהן משלימות סבב גיוס או מכריזות הכרזה גדולה - זה נהדר ואני מעריך את זה, אבל בכל מקרה אחר אני לא מעוניין באזכור.

הקרנות שלי לא יבזבזו יותר זמן ביחסי ציבור בלתי־מוצדקים. אנחנו לא נייצר תעמולה עבורי או עבור אף אחת מהחברות שלי, אלא אם היא תהיה מדויקת. כל קשקוש שלא יתרום לשורה התחתונה של פורטפוליו החברות שלנו פשוט לא יופיע.

העסק הזה הוא ריצת מרתון, לא ספרינט. צמיחה אורכת זמן והצלחה דורשת זמן, מיקוד ומאמץ. כל ניצול של העיתונות תוך כיפוף של מה שהוא האמת המוחלטת לא צריך להיות מקובל ולא צריך להיות הנורמה. הגיע הזמן שנשתנה.

הכותב הוא מנכ"ל קרן ההון סיכון SGVC

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

בנייני דירות בסין. המחירים יצאו משליטה - הגיע זמן לתיקון?

האוויר מתחיל לצאת משוק הדיור ברחבי העולם. להלן חמש דוגמאות

קומת המסחר בבורסת ניו יורק. נדרש אומץ לב גדול כדי לקנות כשהשווקים נופלים

אחרי נפילה של יותר מ-20%, הגיע הזמן לקנות מניות? זה המדד שצריך לבדוק

מטוס של וויז אייר. החברה הציעה פיצוי של 600 יורו

אל על מובילה בביטולים, המטוס של וויז אייר "קיבל מכת ברק": קיץ כאוטי בנתב"ג

רכבת תחתית בספרד. הקמת המטרו בישראל מוערכת בעלות של 150 מיליארד שקל

מיליארדים מהפקעות קרקע, סמכויות אגרסיביות, ופוליטיקה קטנה: המלחמה על חוק המטרו

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

סטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים. שיעורי התעסוקה עולים בהתמדה עם העלייה ברמת ההשכלה

איך מטפסים לעשירון השכר העליון — ומי מצא דרך עקיפה כדי להגיע אליו

גמר אקס פקטור. הוחלט שלא תשמש יותר לבחירת הנציג לאירוויזיון

"הכל זה הוא": שורת עזיבות ורייטינג צונח - למה רשת מובסת בקרב מול קשת?