פייסבוק לא יכולה לעשות כל מה שבא לה בפייסבוק

שלילת חופש הביטוי של מפעילי סטטוסים מצייצים היא צעד חריף שעשוי לחשוף את פייסבוק לתביעה

איתמר חושן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
איתמר חושן

מספר ימים לאחר הסרת העמוד הפופולרי "סטטוסים מצייצים", הגדילה פייסבוק לעשות והגבילה את עמודי הפייסבוק הפרטיים של בעלי סטטוסים מצייצים כך שלא יוכלו לפרסם סטטוסים בשמם. בעוד שעל החלטתה של פייסבוק להסיר את העמוד הפומבי ניתן להגן משפטית וציבורית הרי שבכל הקשור לחסימת העמודים האישיים, עשויה פייסבוק, אם תתבע, למצוא עצמה בסיטואציה משפטית מסובכת ומורכבת, כשהיא חשופה לתביעת פיצויים על הפרה מהותית של זכות היסוד החוקתית לחופש ביטוי. מדוע? היזכרו במשפט האלמותי: "עם כוח גדול באה אחריות גדולה".

הצהרותיה האחרונות של מנכ"לית פייסבוק ישראל חושפות את קו ההגנה: "כל מי שעושה שימוש בפייסבוק צריך להכיר את המדיניות שלנו, ומי שסוטה ממנה - אנחנו מורידים את הדף שלו. השימוש בפייסבוק לאורך זמן הופך לחלק משמעותי יותר מהיום יום שלנו, ולחלק מהדרך בה אנו שומרים על קשר עם אנשים. פייסבוק היא כבר מזמן הכיכר המרכזית של העיר". ובמילים אחרות: 'הרשת החברתית, בה אתם מנהלים חלק משמעותי מהחיים שלכם, היא בבעלותנו. לכן, זכותנו להכתיב מדיניות ולכן חובתכם להתיישר לפיה ולא - תסולקו'.

קו הגנה זה, אף שהוא מדגיש זכותה החוקתית של פייסבוק להגן על קניינה, עשוי, אם יאומץ, להוביל את פייסבוק לאתגר משפטי ותקשורתי. גם בארץ, וגם בחו"ל. בשנות ה-50' נדונה בבית המשפט העליון בארה"ב פרשה, בה נבחנה התופעה של "Company Town" - עיירה אשר הייתה כולה בבעלות של חברה פרטית. באותו מקרה, אישה החברה בכת "עדי יהווה", הפיצה תעמולה דתית בעיר. נציגי החברה, דרשו ממנה להתפנות אך זו סירבה, בהישען על חופש הביטוי ובטענה כי מדובר בשטח "ציבורי". בעקבות זאת, הועמדה האישה לדין בגין הסגת גבול פרטי. ביהמ"ש העליון ביטל את הרשעתה ונימק את דבריו כך: "משמעותה של בעלות אינה תמיד שליטה אבסולוטית. ככל שבעלים, לטובתו האישית, מעמיד את הקניין שלו לשימוש הציבור, כך זכויותיו מוגבלות יותר על ידי החוקים שמגנים על הציבור".

ובישראל? ב-1995, קבע ביהמ"ש העליון בפרשת און נגד הבורסה ליהלומים כי ייתכן מצב שבו קניין מסוים יירשם כפרטי, אך מהותית יהיה בעל אופי ציבורי. לפי הפסיקה, במצב זה יש ללכת אחר המהות ולא אחר הפורמאליסטיקה, ויש מקום להחיל על בעל הקניין "מושכלות יסוד של המשפט הציבורי".

עמוד בפייסבוק לעסק - עלויות נמוכות עד אפסיותצילום: רויטרס

באותו מקרה, טענה הבורסה ליהלומים כי בהיותה גוף פרטי, יש ביכולתה למנוע את כניסתו של יהלומן המסרב לקיים הליכי בוררות עם יהלומן אחר. מנגד חשב בית המשפט העליון אחרת וקבע כי "הדברים אינם כה פשוטים - לא עובדתית ולא משפטית". בפועל, נפסק כי ככל שהקניין מתקרב יותר לקוטב הציבורי ומתרחק יותר מן הקוטב הפרטי, יחולו עליו יותר ויותר הגבלות מתחום המשפט הציבורי. "בגבול שבין המשפט הפרטי לבין המשפט הציבורי קיים אזור דמדומים, שבו המשפט הפרטי והמשפט הציבורי משמשים בערבוביה, לעתים זה לצד זה ולעתים זה בתוך זה", נכתב בפסק הדין.

האם קניינה של פייסבוק כבר רחוק מן הקוטב הפרטי וקרוב לקוטב הציבורי? לא מן הנמנע שהתשובה לכך, מבחינה מסוימת, עשויה להיות חיובית. בפרשת און נקבע כי ישנן חברות פרטיות שהן בעלות מעמד או תפקיד ציבורי, או זיקה לרשויות ציבוריות, אלו חברות "דו מהותיות". לחברות אלה אין סמכויות מכוח חוק והן אינן משתייכות למינהל הציבורי, אולם בשל מעמדן הציבורי והשפעתן עליו טמון בפעילותן חשש לכאורה לפגיעה בזכויות ובאינטרסים מוגנים של הציבור. לכן, קבע בית המשפט, כי יש להחיל עליהן חלק מהדינים הקבועים במשפט הציבורי.

האם פייסבוק כבר הפכה להיות חברה שיש להחיל עליה נורמות ציבוריות כמו חובת נימוק, איסור להפלות, חובה לנהוג בהגינות ובסבירות וחובה להעניק למשתמשיה חופש ביטוי? לא מן הנמנע כי התשובה לכך חיובית. לפי בית המשפט, יש לבחון, בין השאר, מה היחסים בין הציבור לגוף; מה התפקיד של אותו גוף; האם לגוף מעמד מונופוליסטי; מהי תלות הציבור באותו גוף; מה המשמעות העסקית של החלטה למנוע מאדם את השימוש בשירותי הגוף?; וכן, האם לגוף פונקציה ציבורית חיונית.

כאמור, מנכ"לית פייסבוק עצמה העידה כי "פייסבוק היא כבר מזמן הכיכר המרכזית של העיר" – ואת זה ניתן לומר ביותר ממובן אחד. לאור דברים אלו ואחרים, מעניין לראות כיצד יכריע בית המשפט בשאלה האם פייסבוק, הרשת החברתית הגדולה, החזקה והמשפיעה בעולם, מפעילה פונקציה ציבורית חיונית ולכן זכאית להיכלל ברשימת החברות שחובה עליהן לשקול היטב את צעדיהן בשעה שהן מבקשות לאכוף את זכות הקניין שלהן מול המשתמשים ברשת.

לבסוף, חשוב לזכור: המודל הכלכלי שמאפשר את קיומה של פייסבוק ואשר הפך את מארק צוקרברג לאחד האנשים העשירים בתבל, הוא אנחנו והשימוש שאנו עושים ברשת. אמנם הקהילה עושה שימוש ב"נכס פרט", אך כזה העושה שימוש במשאבים ציבוריים מובהקים. האינטרנט ותוכן הגולשים המעניק ערך לקהילה. בלא תוכן גולשים, אין לקהילה קיום וגם לא לפייסבוק.

מכאן עולה כי שלילת חופש הביטוי של מפעילי סטטוסים מצייצים בשל התבטאותם נגד הרשת היא צעד חריף הפוגע באופן משמעותי ביכולתם לבוא ב"כיכר העיר" ולקחת חלק במגוון הפעילויות הסוציאליות המתקיימות בקהילה. האם אנו מעוניינים לאפשר לחברה מסחרית לשלול מאדם את האפשרות לתקשר עם חבריו בקהילה החברתית הגדולה בעולם? אז כשמדובר בעיר שמגרשת תושב שמתבטא נגדה, התשובה כבר ברורה. האם מנקודת המבט הזו, ההשוואה לפייסבוק כל כך מופרכת?

איתמר חושןצילום: ישראל הדרי

הכותב הינו עורך דין המשמש כיועץ תקשורת במחלקה המשפטית במשרד רימון כהן שינקמן ושות'

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

מכוניות של טסלה במפעל החברה. מייצרת את המנועים וחלק ניכר מהאלקטרוניקה של המכוניות שלה

המכונית הפרטית עוברת מהפכה שסוחפת את כל התעשייה

קניון ממילא בירושלים. "גידול במכירות של מותגי אופנה מוזלים"

"חיים את הרגע": אוכלים במסעדות, יוצאים לבלות — וטסים לחו"ל

שיעור העובדים שמרגישים שהם בעלי השפעה, ושמקום העבודה שלהם מניע אותם לתרום ולהגיע
להישגים, ירד באופן משמעותי השנה

"הבטיחו לקדם אותי ואז הביאו מישהו מבחוץ. אם זה יקרה שוב – אתפטר"

נתי סיידוף, בעל השליטה בשיכון ובינוי. רכש את החברה בהנחה של 13% על מחיר הבורסה של המניה

נטישת מנהלים, חוב תופח — ותשואת חסר עמוקה: מה קורה בשיכון ובינוי?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

צעירים בטיילת בתל אביב. בקשה מהעובדים להגיע למשרד נהפכת להתקפה פרסונלית עליהם

"הפסקתי להעסיק צעירים. הם מפונקים ולא ראו אותי, אלא רק רצו לקחת ממני"

משפחת שר־שלום, שנכנסה לפני כמה חודשים לדירה בשכונת גליל ים בהרצליה

"קנינו ב-1.8 מיליון שקל, היום הדירה שווה 4.4 מיליון": עוד הגרלה יוצאת לדרך. מה הסיכוי לזכות?