"יו"ר הקואליציה אמר לי: 'הממשלה לא נפלה כי החזרנו את גלעד שליט והרגנו את המחאה'"

חבר הכנסת דניאל בן סימון: "לאזרח הקטן יש רק דרך אחת לבטא את עצמו - להפיל את השלטון" ■ סתיו שפיר: "יש חברי כנסת שמשתמשים יותר טוב ממני בטוויטר ופייסבוק - אבל הם לא מקשיבים לציבור"

גיא גרימלנד
גיא גרימלנד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
גיא גרימלנד
גיא גרימלנד

לא ברור האם התכוון לחשוף באופן פומבי את פריט המידע הבא, אבל חבר הכנסת דניאל בן סימון (עבודה), חשף היום (א') בכנס "דמוקרטיה ברשת" מה עשתה המחאה החברתית לשלטון. "יושב ראש הקואליציה אמר לי כשהכנסת חזרה לפעילות בחודש אוקטובר האחרון: 'ניצלנו מנפילת השלטון כי הבאנו את גלעד שליט והרגנו את המחאה. עכשיו אפשר להמשיך את הסוף". בן סימון אמר שהתחושה בשלטון היתה שלו המחאה החברתית היתה ממשיכה - השלטון היה נופל.

דניאל בן סימון

"לאזרח הקטן יש רק דרך אחת לבטא את עצמו: להתנקש בשלטון. להפיל אותו. ואני מקווה שזה יקרה בקרוב. השלטון יפול בגלל המודעות שיצרתם", פנה בן סימון לסתיו שפיר שישבה לצידו בפאנל שעסק בנושא "פוליטיקה ברשת". בן סימון ציין שלשלטון "נפל האסימון" אחרי הקיץ האחרון. "אחרי שהמחאה הצליחה להביא 400 אלף ישראלים לרחובות, השלטון הבין שיש לישראלים את הכוח להפיל אדם. לא צריך לחכות לבחירות. היום אתה מקבץ חבורה, מרעיש עולמות והרחוב מחליף את השלטון. התרומה של המחאה החברתית היא בכך שהיא גרמה לשלטון להפנים שכבר לא צריך לחכות כדי להחליף אותו".

בן סימון סיפר בפאנל מדוע לדעתו, למרות השימוש ההולך וגובר בקרב הציבור הרחב בכלים טכנולוגיים, עדיין חברי הכנסת ושרים בממשלה מתמהים באימוצם. "זכיתי לחיות בעידן של לפני האינטרנט והמחשב ואחרי. בשנת 2006 פרסמתי מאמר על המעבר של שמעון פרס לקדימה והעורך בעיתון 'הארץ' לא מצא אותו ראוי לדפוס כי הוא היה חריף מדי. הוא ביקש לפרסם אותו באתר. באותה תקופה זה היה נחשב ל'חצר האחורית' של אלה שלא זכו שהשם שלהם יודפס. היום העידן הזה חלף. המהפכות מתרחשות לנו מול העיניים. העידן שבו אתה פוגש כתב 'ידיעות אחרונות' הוא חזיון תעתועים. אולי פעם בשנה תיתקל בכתב של עיתון מודפס. אתה נכנס לישיבה בוועדה בכנסת וכבר הכל מפורסם באינטרנט.

"הבעיה היא שחברי הכנסת עדיין מתקשים להבין איך להיכנס לעולם הדיגיטלי הזה. הם מתקשים להבין את המהפכה הזאת. צריך לקחת בחשבון שיש בני אדם שלא התעוררו עוד לשחר של היום החדש הזה. רוב הציבור לא שם, לפחות לא מגיל מסוים. עדיין יש אנשים שהתרגלו לעכל את המזון בצורה יותר איטית ממה שהמדיום כופה עלהם".

סתיו שפיר התייחסה בפאנל לשאלה האם הטכנולוגיות באמת משנות את הדמוקרטיה. "האינטרנט הוא פלא גדול. אם הקפיטילזם כתנועה כלכלית הביא להרחבה של החופש - אז האינטרנט הוא ההרחבה השנייה. האינטרנט חינך אותנו לחשוב בצורה שונה. הוא חינך אותנו לתפוס ידע בצורה אחרת לחלוטין. אנשים מבינים כעת שידע הוא משהו חופשי. אין דבר כזה לא לדעת. הם גם מבינים שבעידן האינטרנט כל אחד הוא נגיש. אין כזה דבר לא לתקשר עם אחרים. הגבולות הגיאוגרפיים נמחקים ואין יותר מצב שבו הידע שייך אך ורק לאליטה. הבעיה היא שהיחידים שלא מתקשרים איתנו באמצעות רשת האינטרנט הן הממשלות. דווקא למי שיש את הכוח לשנות מציאות – לא מתקשר איתנו. השלטון טוב בהבנת הטרימונלוגיה אבל לא המהות.

"בוועדת טרכטנברג השתמשו בפייסבוק כדי לתקשר עם הציבור. האם זה אומר שהם מקשיבים לנו? לא בהכרח. יש חברי כנסת ושרים בממשלה שמשתמשים יותר טוב ממני בטוויטר. האם זה מחייב אותם להקשיב לי? השלב הבא של המחאה הוא יהיה לגרום לכך שרשת האינטרנט תוביל לפוליטיקה שכן עובדת. אם ממשלות לא יחכימו לעשות זאת גם מעט האמון שהציבור רוכש להן יעלם. אם השלטון יוכיח שהתקשורת שלו עם הציבור היא אמיתית. שמה שאנחנו אומרים אכן מיושם אז יש סיכוי לשינוי", אמרה שפיר.

פרופ' שיזף רפאלי שאל את שפיר האם כיכר העיר הווירטואלית מחליפה את הדמוקרטיה היצוגית. שפיר השיבה שאכן מצב שבו הפוליטיקה עוברת לכיכר העיר הווירטואלית (קרי פייסבוק וטוויטר,ג.ג) - הוא מצב לא טוב. "אי אפשר שכל החלטה פוליטית תתקבל בכיכר העיר. זה לא הגיוני. השאלה היא האם יש כאן דמוקרטיה? תפקיד המדינה שונה מתפקיד התאגיד. למדינה יש זכויות כמו להקים צבא, לקחת מסים ולשלול את החופש של האזרחים במקרה שפשעו. בתמורה המדינה מתחייבת לא רק להגן עלינו אלא גם לאפשר לכל אזרח להתקדם ולחיות בכבוד. ביום שבו המדינה החליטה להתנהג כמו תאגיד - למכור דברים ששייכים לנו, כגון משאבי טבע, או לנהוג כמו עסק ולהרחיב פערים חברתיים ולשלול את הזכות לחינוך ושיוויון - נוצרה שבירת אמון. כיכר העיר נועדה לענות על כך מצב שבו הציבור מביע חוסר אמון בשלטון. אני אשמח אם הממשלה תייצג אותי בכבוד כדי שאני אוכל לקרוא ספרים, לנגן מוסיקה ולטייל. בקיצור, לא לדאוג. אני אשמח אם האנשים שייצגו אותי אכן ייצגו אותי בכבוד כי לא בא לי להתעסק בכך. אבל הם לא עושים שום דבר. אנחנו צריכים לשבת בוועדות ולהגן על עצמנו כי הממשלה עובדת נגדנו. כמענה לדבר הזה אנחנו פועלים לקדם דמוקרטיה ישירה".

ד"ר אורן צוקרמן ושירי פרציגר , שני המנהלים של "צוות מנואל", צוות המדיה החברתית של ועדת מנואל טרכטנברג, הרצו בפני אורחי הכנס על מאחורי הקלעים של עבודת המדיה החברתית.

"היתה לנו משימה לייצג ועדה של אנשים שלא מחוברים למדיה חברתית. כל מי ששאל קיבל תשובה. היינו עבדים של הגולשים", סיפר צוקרמן. השניים סיפרו כי עבדו בשלושה ערוצים. "אספנו מידע מהציבור, פרסמנו תגובות מיידיות לשאלות שעלו מהגולשים ועידכנו מהר", סיפר צוקרמן. פרציגר הוסיפה: "הקמנו ארבע פלטפורמות: הראשונה, יוטיוב, היתה פלטפורמת שידור. אם היה למנואל טרכטנברג מה להגיד, אז רצינו שיגיד שם. לא שיגיד משהו והעיתונאים ינסו לתקשר אותו. הפעלנו בלוג ובו מנואל טרכטנברג פירסם את הטורים שלו. קיבלו ביקורת על הסגנון הלירי של טרכטנברג אבל לא רצינו לערוך אותו. זה האדם וככה הוא מתבטא. לא הגענו כדי לעשות לו יחסי ציבור אלא כדי שידבר עם הגולשים". פרציגר סיפרה שלא מעט פעילות התנהלה בשתי פלטפורמות מרכזיות: פייסבוק וטוויטר. "טוויטר הפכה להיות פלטפורמה של דיונים ממדרגה ראשונה", סיפרה פרציגר.

אורן צוקרמן

השניים תיארו את עבודת המדיה החברתית מאחורי הוועדה כמהירה ודינאמית מאוד. "קיבלנו משימה לייצר את טרכטנברג ב-10 לאוגוסט וב-14 לאוגוסט כבר היינו עם ארבע פלטפורמות באוויר. האתגר הראשון שהתמודדנו איתו הוא אמינות. אמרו שחשבון הטוויטר שלנו מזויף. הפעילות הראשונה שלנו היתה לשגר ציוצים בזמן אמת מתוך המאהל ולענות לגולשים", הסבירה פרציגר. "יצרנו ערוץ חדש של תקשורת. יצרנו הזדמנות שווה לכל מי שמחובר לרשת האינטרנט ולא יכל להגיע פיסית לפגישה", סיפר צוקרמן, והוסיף כי הרבה אנשים לא מבינים עד כמה חשוב לענות מהר לתגובות גולשים. "ענינו הכי מהר שיכלנו וסיפקנו מידע ככל שיכולנו. במדיה החברתית אנשים מאבדים עניין מהר מאוד", אמר צוקרמן. "גולשים שאלו שאלות והפנינו אותן מיד לטרכטנברג. הגענו אליו עם רשימת שאלות וציוד צילום בסיסי וצילמנו אותו עונה ושידרנו ביוטיוב. נתנו לאנשים להרגיש שהם קיבלו תשובות אמיתיות".

צוקרמן אמר שאחד הנושאים שהכי מציקים לו כאדם פרטי זה האם הדו"ח ימוסמס. "הכוחות הפוליטיים של הון ושלטון לא משתנים בלי שיש כוח אדיר שמגבה את השינוי הזה. מה שקרה בסוף הוועדה לא סיפק מומנטום. המחאה לא יצרה מומנטום שגרמה לכוח לדאוג לכך שיהיה שינוי".

אמנון דפני, מנהל הפעילות הטכנולוגית של המחאה החברתית, סיפר על המפגש הראשון עם דפני ליף וכיצד ההיי-טקיסטים ומפתחי הקוד נרתמו למען המאבק החברתי. "שמעתי ממישהו שיש בחורה שמקימה אוהל ברוטשילד. פניתי אליה. אמרתי לה שאני דפני וגם היא דפני ושאני רוצה לעזור. היא אמרה שאין לה מושג מה זה אקטיביזם וטכנולוגיה אבל שאשמח לעזור. והגעתי לעזור. כבר מתחילת הדרך אנשים יכלו להעלות סרטוני מחאה, לעדכן ברשת החברתית ולשלוח SMS לאתר המרכזי. הקמתי את אתר J14 ובסוף שבוע אחד עבדו כ-70 מפתחי תוכנה על אפליקציות שונות למען המחאה החברתית. יצרנו אתר שמאפשר לכל גולש להתעדכן, להבין איך אפשר להתנדב ואיך לתרום. זה לא היה פשוט לשתף פעולה בין פעילי השטח ואנשי הטכנולוגיה".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

"למטפלים זוגיים יש הרבה הוצאות, זה לא מקצוע שמתעשרים ממנו"

"מצדי תפתחו את היחסים": הכסף הגדול מאחורי התפרקות מוסד הנישואים

אייקונקס בניה חדשה

היום שאחרי הבלוק: כך בונים בתים - פשוט יותר, חסכוני יותר ועמיד יותר