למה הממסד התקשורתי ואנשיו נלחצים מהבלוגים

אם בלוגר חסר חיים מצליח לנצח את CNN - כל הכבוד לו

רויטל סלומון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
רויטל סלומון

זה מאוד משעשע לראות מצד אחד את הזלזול בבלוגים ובבלוגרים, ומצד שני לראות איך הממסד התקשורתי ואנשיו נלחצים בהיסטריה מהעובדה שכל אחד יכול לפרסם היום תוכן באינטרנט.

מובילים את ההיסטריה כמה עיתונאים, אז הם צועקים כל מיני שטויות על איכות, אחריות ואתיקה, כדי לנסות ולהוכיח שהבלוגים זה תת רמה. הבעיה היא שהמציאות והעובדות שונות מהצעקות, ובפועל, תכנים של גולשים - בבלוגים ובפורומים ובקהילות - צוברים תאוצה והופכים לפופולריים יותר מתכנים סטנדרטיים של אתרי תוכן פורמליים ואתרים עיתונאיים כשרים למהדרין.

זה קורה, כמובן, בכל העולם, וזה כל כך אמיתי ולא "באזזזי", שזה מלחיץ מאוד את חברות המדיה. כל כך מלחיץ, עד שהן מגיבות גם כן בהיסטריה ורוצות לשנות את המציאות. ואיך משנים היום מציאות? כמובן, דרך גוגל. לפי דיווחים ב-AdAge, כמה וכמה ענקיות מדיה לוחצות על גוגל שיתנו עדיפות לתכנים של אתריהן ה"מקצועיים", על פני כל השטויות שהבלוגרים הנודניקים האלה כותבים.

מה לעשות, ההכנסות מפרסום יורדות, הפרינט מת וכולם בלחץ. ומי אשם בזה? כמובן - הבלוגרים שמעזים בחוצפתם לגנוב טראפיק לחברות התוכן ה"מקצועיות", ה"רשמיות" וה"גדולות". כמה נורא. "לא ייתכן שהמערכת של גוגל תיתן עדיפות לפרזיטים שמתעלקים על יצרני התוכן האמיתיים", אמר מנהל עלום שם בחברה עלומת שם עוד יותר. אח, פרזיטים. איזו מילה מדהימה. מסתבר שלא רק הורים משתמשים בה, אלא גם מנהלים בכירים וחשובים.

אנשים כמו סגן נשיא ה"ניו יורק טיימס" נחרדים לראות שכשמריצים חיפושי מיינסטרים על נושאים אקטואליים חמים, התוצאות מהאתרים שלהם בכלל לא מופיעות בעמוד הראשון, אלא דווקא סרטוני יו-טיוב, ערכים מוויקיפדיה והודעות מטוויטר. טוויטר, רחמנא ליצלן!

הדרישה של יצרני התוכן היא לגיטימית, על פניה - הם רוצים שמנוע החיפוש של גוגל יתן עדיפות לתכנים המקוריים, מהם לכאורה נובעים כל התכנים האחרים של הבלוגרים. למיטב ידיעתי, זה קורה ממילא, אבל יש גם משהו מתנשא בטיעון הזה. הסאב-טקסט של הבקשה הזו, הוא שהבלוגרים לא מייצרים בכלל תוכן מקורי. שהם נשענים אך ורק על תוכן "אמיתי" וראשוני המיוצר באתרי התוכן הגדולים. וזה, כמובן, קשקוש אחד גדול.

ואני אומרת - אם בלוגר חסר חיים מצליח, באמצעות קצת וורדפרס וקצת SEO בסיסי, לנצח את BBC, CNN או ה"ניו יורק טיימס" בדירוג בגוגל - כל הכבוד לו. וזו לא הבעיה של הקוראים, או של גוגל - זו הבעיה של חברות המדיה. הן פשוט מ-פ-ח-ד-ו-ת.

כידוע, Fear is the mind killer, מה שגורם לחברות האלה להיכנס לפאניקה מתקדמת ולהאשים את כולם מלבד את עצמן. כי ברור שלא יכול להיות שהתכנים המשעממים, הממוסגרים והשבלוניים שלהם, הם אלה שהבריחו את הקוראים למקומות אחרים. לא, לא, לא. זה הכל גוגל והבלוגרים אשמים. ברור.

*רויטל סלומון היא הבעלים של חברת The Shark Lady - Killer Content Management. הטור פורסם לראשונה בבלוג שלה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

יש ענפים שבהם עליית השכר מחווירה בהשוואה לביקוש

לזה אתם קוראים העלאת שכר? המעסיקים שימשיכו לרעוב לעובדים

יהונתן כהן

פי 150 צ'קים חוזרים: הנורות האדומות שלא נדלקו בגיבוי, ואיך איבד יהונתן כהן את רוב ההשקעה

נעה ברויאר. "שתיתי יין עם חברות, וחברה אחת הציעה לי להתמחות בלחם. כעבור חודשיים מצאתי עבודה במאפייה"

"אני חיה קצת כמו אזרח ותיק. ויתרתי על חופשות וכסף, אבל אני שמחה יותר"

פרייבט אקוויטי

התעשייה שמוצצת את לשד הכלכלה האמריקאית גדלה ללא מעצורים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

עובדי בניין מסייעים בהכוונת התנועה במנהטן, ניו יורק, בתחילת החודש

האם הראלי בשווקים מסמן את התחתית — או שהגרוע מכל עוד לפנינו?

מבט משטח המריבה אל הים. כל דונם שווה מיליונים, ומחירי הבתים בסביבה מגיעים לעשרות מיליוני שקלים

"פתאום הבנו שיש בעיות עם הקיבוץ": השקיעו 30 מיליון שקל בשכונה חדשה ליד שפיים, אבל אז הכל השתבש