אובדן הזיכרון

האאוטלוק זוכר בשבילנו הכל, כדי שנוכל להתרכז בדברים החשובים של החיים. אבל מה הם היו?

רויטל סלומון
רויטל סלומון

אין כמו נפלאות הטכנולוגיה, נכון? תראו באיזה עולם מדהים אנחנו חיים. מכל מקום כמעט יש לנו גישה למידע ולדברים שמעניינים אותנו. אנחנו מכירים אנשים ורוכשים חברים מכל העולם. האפשרויות העסקיות שמעניק לנו האינטרנט הן כמעט בלתי מוגבלות. אנחנו חיים בתוך חלום ולמעשה עוד לא התחלנו אותו אפילו, כי מי יודע היכן נהיה בעוד כמה שנים?

אני בערך האדם האחרון שניתן לכנותו "לױדיט". אין לי שמץ התנגדות לקדמה טכנולוגית, אני גאדג'טופילית נלהבת (לקהילת חולי גאדג'טים ב-TheMarker Cafe כבר הצטרפתם?) ומאמצת מוקדמת של כמעט כל חידוש אינטרנטי.

יש מחיר לקדמה, ואני מניחה שיש ממש בטענות כי בחלק מהמקרים המרוץ הטכנולוגי הזה פוגע בנו - העובדה שאנחנו מחוברים יותר לעבודה, הנזקים הפיסיים שנגרמים בשל ישיבה ארוכה מול המחשב, הקרינה המסרטנת. ויש עוד משהו שהולך לנו לאיבוד, משהו אישי וקטן לכאורה, שחלק בכלל לא יראו כאובדן - היכולת לזכור פרטים.

מישהו מכם עוד מחזיק אלפון טלפונים מנייר? יש להניח שיש עוד כמה כאלה, אבל הם הופכים למיעוט. רובנו פשוט שומרים את הטלפונים החשובים לנו בזיכרון של הסלולרי. עכשיו ערכו לעצמכם מבחן קצר: מה מספר הטלפון של ההורים שלכם? זוכרים? יופי. של בן/בת הזוג? בטח שיודעים. מצוין. של העבודה? של החבר הכי טוב שלכם?

כן, הזיכרון מתחיל להתמסמס. כבר מזמן לא הקשתם את המספר עצמו.אתם עושים "חיפוש" ומוצאים את האדם לפי השם שלו (מזל שאת זה אנחנו עוד זוכרים). אצל רבים הרשימה בסלולרי מופיעה בפורמט של שמות בלבד, כך שהם אפילו לא זוכים להציץ במספר שהם עומדים לחייג. גם כשהטלפון מצלצל אצלנו, ברוב המקרים נראה את שם המתקשר ולא את המספר.

מצוין, תגידו לי. מעולה. אלה פרטים שוליים שאנחנו לא צריכים לזכור. יש לנו מספיק צרות על הראש, למה אנחנו צריכים לזכור כל מיני מספרים שוליים של אנשים? ואפילו יש לנו גיבוי של כרטיס ה-SIM ולא צריך לדאוג אם נאבד את הטלפון.

האומנם? ותגידו, את הססמה לחשבון הדואר האלקטרוני שלכם אתם זוכרים? לכל התיבות שלכם? ואת הססמה של המסנג'ר? ושל הדיסק און קי? ושל התא הקולי בסלולרי? יש אנשים שפותרים את הבעיה הזו בבחירת ססמה אחת, פשוטה, שתשרת אותם בכל האפליקציות שהם צריכים. המתוחכמים משתמשים בתוכנות המאגדות את כל הססמאות תחת הצפנה אחת (הבעיה שגם בשביל גישה לתוכנה הזו צריך ססמה), אבל רוב האנשים, אם מתוך עצלות קלה או סתם בחירה בברירת המחדל, פשוט נותנים למחשב, לאקספלורר ולמסנג'ר לזכור את כל הססמאות שלהם בשבילם.

וזה לא ממש בריא, כמו שאתם בטח יודעים. ולא רק בגלל שאיזה האקר יפרוץ לכם לדואר ויראה את כל הסרטונים שקיבלתם מהחברים שלכם. גם לא רק משום שאתם מוצאים את עצמכם פתאום מול מחשב זר, רוצים להיכנס לדואר שלכם ולא יודעים איך. אלא כי היכולת שלנו לתרגל את הזיכרון שלנו, בטווח הקצר, נפגמת. לא צריך להיות מומחה בנוירולוגיה כדי להבין שהמוח הוא כמו שריר, ושאם נפסיק לתרגל אותו בזיכרון ובשינון, חלק מהתפקוד שלו ייפגע. אפשר לתת למחשב לזכור הכל במקומנו, אבל האם זה באמת מה שאנחנו רוצים לעשות?

האם באמת כל "עזרי הזיכרון" האלה, ששומרים לנו ססמאות, מספרים וכתובות של אתרים, עוזרים לנו, או שהם גורמים לנו בעצם לאבד את הזיכרון? זאת לא פילוסופיה. מדובר בשאלה פרקטית. לא רק מספרי טלפון נעלמים לתהומות הנשייה, אלא גם שמות של אתרי אינטרנט (יש "מועדפים", יש del.icio.us - מי צריך לזכור!), פגישות, ימי הולדת וכל מיני דברים אחרים שאולי אנחנו צריכים לעשות במשך היום.

העובדה הידועה שהרבה מאוד מהחיפושים בגוגל הם בעצם חיפושים של אתרים לפי שמם (למשל, אם מחפשים את ה"ניו יורק טיימס", אפשר להקליד ny times בשורת החיפוש של גוגל ולמצוא אותו על הלינק הראשון) רק מחזקת את הטענה שאנחנו עושים הרבה מאמצים כדי לא לזכור.

אנחנו סומכים על האאוטלוק, על הקוקיז במחשב ועל כרטיסי זיכרון שיזכרו בשבילנו, כדי שנוכל להתרכז בדברים "החשובים" של החיים. האם צריך לזכור את כל כתובות האינטרנט שבהן אתם אוהבים לשוטט כשיש גוגל? ודאי שלא. האם צריך לזכור בעל פה את הטלפון של האינסטלטור של השכנה - מובן שזה מיותר.

אבל האם כדאי לנו לסמוך על ביל גייטס וחבר מרעיו שישמרו בשבילנו את כל הפרטים הקטנים, חסרי חשיבות ככל שיהיו?

הטור מופיע בגיליון אפריל של מגזין TheMarker. לפרטים ניתן לפנות לטלפון 1-700-700-250

כתבות מומלצות

עומסים בנתב"ג

מבחינת חברות התעופה, השאלה אם תגיעו ליעד עם המזוודה היא "בעדיפות אחרונה"

נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין

רוסיה הגיעה לחדלות פירעון — לראשונה מ-1918

כספומט ביטקוין ברומניה. רשתות בלוקצ'יין שיצליחו לשרוד את התקופה הנוכחית - ייתכן שיזכו בכל הקופה

המשבר בקריפטו נכנס לשלב הבא: מלחמת כל בכל

גילה פימה. "בשיא הקושי שלי ראיתי שאני יכולה להעלות חיוך למישהו אחר שקשה לו"

"לעבודה שלי יש סטיגמות, היא לא נחשקת. אבל לא אכפת לי מה חושבים"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אילו מניות עשויות לשרוד טלטלות קשות?

"שגר ושכח": האם יש מניה ששווה להשקיע בה ל-20 שנה?

ארוחה של מקדונלד'ס. המגמה הכללית של השמנה לא יכולה להיות מיוחסת רק להתנהגות של הפרט, אלא גם לסביבה שבה כולנו חיים

בשקט בשקט, העלימה מקדונלד'ס אופציה מהתפריט – והיא יודעת בדיוק למה