העולם העסקי בארה"ב בחרדה

האפשרות שבסוף החודש יוחלט בארה"ב על ניתוק מכשירי הבלקברי מהרשת מדירה שינה מעיניהם של מעסיקים ומועסקים רבים. מה יהיה עם היעילות? ומה יעשו המעסיקים בלי האפשרות להציק לעובדיהם 24 שעות ביממה?

שחר סמוחה
שחר סמוחה

בניגוד לארבעה מיליון האמריקאים שמכורים למחשב כף היד הפופולרי "בלקברי" (Blackberry), שמאפשר לקבל הודעות דואר אלקטרוני ולענות עליהן מכל מקום שבו יש קליטה סלולרית, זה שלושה שבועות שלאלמה הדר אין סיבה לעקוב בדריכות אחר הדיונים המשפטיים הנוגעים לעתידו של המכשיר. היא כבר לא פוחדת שינתקו לה את הבלקברי. מאז שהדר, בת 31, הזדכתה על המכשיר שלה כשהתפטרה בתחילת ינואר מעבודתה כעורכת דין במשרד "קראבט, סוויין ומור", היא קיבלה בחזרה את חייה הפרטיים.

"המכשיר הזה עושה שני דברים הפוכים בבת אחת", אומרת הדר, שהשתמשה בבלקברי שלוש שנים. "מצד אחד הוא נותן לך חופש, כי אתה יכול ללכת לשתות קפה בסטארבקס או אפילו ללכת לרופא ועדיין להיות מחובר לכל האנשים שאתה בקשר אתם. מצד שני, גם כשאתה יוצא להפסקה, אתה אף פעם לא באמת יושב בנחת, כי כשמגיעה הודעה אתה חייב לענות עליה מיד. המכשיר הזה עושה אותך זמין כל הזמן, וזה אומר שהעבודה תמיד פולשת לחיים. גם ב-11 בלילה, ולפעמים גם הרבה יותר מאוחר, אנשים שולחים אליך הודעות ומצפים שתענה".

האפשרות שבסוף החודש יחליט שופט פדרלי מווירג'יניה לאשר פסיקה של ערכאה נמוכה יותר ולנתק את מכשירי הבלקברי מהרשת מדירה שינה מעיניהם של משתמשים, חברות ענק וסוכנויות ממשלתיות. חבר מושבעים קבע בשנה שעברה כי יצרנית הבלקברי - חברת RIM הקנדית (Research In Motion) הפרה בייצור המכשיר פטנטים שרשומים על שמה של חברת NTP האמריקאית, וכעת, לאחר שבית המשפט העליון סירב בשבוע שעבר לדון בערעור, נקבע סופית שבית המשפט הפדרלי בווירג'יניה יכריע בסכסוך.

למרות סימנים אופטימיים מבחינת RIM, כמו פנייה של משרד המשפטים האמריקאי לבית המשפט, שבה נאמר כי הפלת רשת הבלקברי עשויה לפגוע קשות בעבודה חיונית של כמה זרועות של הממשל (צוות הבית הלבן כולו, למשל, מחובר למכשיר דרך הווריד, וגם האף-בי-איי וסוכניו מכורים אליו), השארת הפסיקה הקודמת בעינה היא בהחלט אפשרות מציאותית. במקרה כזה, החל ב-24 בפברואר תיאסר מכירת מכשירי בלקברי בארצות הברית והרשת שמאפשרת להם לתקשר עם העולם תכובה.

"נוחות מופלאה"

בשבועות האחרונים, עד שתושג פשרה או הכרעה בתיק, מנסה העולם העסקי בארצות הברית להנמיך את מפלס החרדה באמצעות סיכום שש שנות הפעילות הראשונות (ואולי האחרונות) של המכשיר והתופעה. בה בעת מתקיים דיון ער על יחסי הגומלין שבין האדם לטכנולוגיה. עיקר השיח הציבורי עוסק במרחב שבין טיפים למניעת עיוות אגודליהם של המשתמשים במכשיר - תופעה שמכונה BlackBerry Thumb ומזכירה בתסמיניה את מקבילתה המוסיקלית - iPod Finger, לבין עיסוק מעניין בהרבה במשמעות החיים בעידן הזמינות התקשורתית המוחלטת; ביחסי מעסיקים ומועסקים ב"אמריקה הקואופרטיווית"; בנימוסי שולחן פשוטים, ובמקומה של הטכנולוגיה בחיי המשפחה המודרנית.

יוסי ראוכר, בן 34, יועץ בסניף ניו יורק של חברת הייעוץ מקנזי, מתאר את הבלקברי שבו הוא משתמש מאז יוני 2004 כ"זרוע שלישית, בלתי נפרדת ממני. קיבלתי את הבלקברי שלי שבועיים אחרי שהצטרפתי לחברה ובהתחלה הייתי מאוהב בו. בשבועיים הראשונים בעבודה, שבהם עבדתי על עסקת רכישה גדולה, עדיין לא היה לי את המכשיר ורציתי להיות כל הזמן מעודכן לגבי ההתפתחויות. בסוף השבוע, כשהייתי אצל ההורים של אשתי, הייתי צריך כל כמה דקות לעזוב הכל ולקחת את המחשב הנייד למרפסת כדי לבדוק את האימייל.

"אני זוכר שאחר כך, מיד אחרי שקיבלתי את הבלקברי, הייתי מאוד מרוצה. אמרתי לעצמי איזה יופי של דבר זה שאני לא צריך להסתובב עם מחשב לכל מקום", אומר ראוכר, "היום למשל, עם המכשירים החדשים, אני אפילו לא צריך לבדוק אם קיבלתי מייל חדש. לבלקברי יש מין נורית קטנה שנדלקת כשאני מקבל הודעה חדשה, ולא צריך לקום בשבילו לשום מקום. זה מאוד נוח".

עם הנוחות של השימוש הגיע גם שינוי משמעותי ברמת הציפיות של המעסיקים שמציידים את עובדיהם במכשירי הבלקברי: העובדים צריכים להיות זמינים תמיד ובכל מקום, ולהגיב מהר
גם הדר מתארת נוחות מופלאה שנמצאת בקצות האצבעות, בשלב הראשון לפחות. "המכשיר הזה מאוד מייעל את העבודה", היא אומרת, "אם, למשל, הייתי לוקחת עדות ממישהו ואחד העובדים שהיה אתי בצוות היה צריך לברר אתי משהו, הוא יכול היה לשאול אותי מיד במייל במקום בטלפון, והייתי עונה לו תוך שתי דקות. בתיק מסוים שעבדתי עליו הייתי יכולה לשלוח לקליינט בכל רגע העתק של כל מסמך, מבלי להיות במשרד ומבלי שהייתי צריכה לבקש ממישהו לעשות את זה בשבילי. המכשיר הזה עושה המון דברים. אפשר אפילו לקבל פקסים היישר לתוכו, לעבור כבר בסוף השבוע על הפקסים שמחכים במשרד, כדי להגיע בתחילת השבוע מוכנים, או לקבל ישירות אליו הודעה על כל הודעת טלפון שמגיעה אלי למשרד".

אבל עם הנוחות הגיע גם שינוי משמעותי ברמת הציפיות של המעסיקים שמציידים את עובדיהם במכשירי הבלקברי. את רמת הציפיות הזאת אפשר לסכם בקלות: העובדים צריכים להיות זמינים תמיד ובכל מקום, ולהגיב מהר.

"מצפים ממך לענות לאימיילים מהר, וכמות האימיילים עלתה בטירוף מאז שאנשים משתמשים בבלקברי", מעיד ראוכר. "במנהטן, כל דבר שיכול להגביר את היעילות של החברות הגדולות קובע סטנדרט לכל השאר. כשחברות צווארון לבן גדולות מאמצות מכשיר מסוים, הסכר נפרץ ורמת הציפיות של כולם משתנה. אני זוכר שהייתי פעם בודק את התא הקולי של הטלפון שלי פעם בחצי שעה, והיו אנשים שבדקו אותו פעם בעשר דקות. היום אני אולי בודק את התא הקולי שלי פעמיים ביום, אבל את הבלקברי אני בודק כל חמש דקות. אם אני מקבל מייל בעשר וחצי בלילה מצפים ממני שאני אענה מיד ואז אני מוצא את עצמי על הספה בסלון שולח מיילים".

"אני זוכרת את הבלקברי טוב מאוד בלילה שבעלי הציע לי להתארס", מספרת הדר. "זה היה בערך בחצות ביום שישי. באותו יום קיבלנו במשרד איזה מסמך חשוב בתיק שעבדתי עליו ועמדתי לעבור עליו באותו סוף שבוע. אני זוכרת שאמרתי לאחד מהאנשים 'כל דבר שתצטרך מעכשיו ועד מחר, תודיע לי", ואז שכחתי מזה.

"אני ודניאל יצאנו לארוחת ערב, חזרנו הביתה והוא התיישב על הספה והתכוון להוציא את הטבעת, אבל אז הגיעה הודעה בדחיפות גבוהה שבה שאלו אותי איפה נמצא איזה קלסר עם מסמכים. אני הייתי צריכה לחשוב איפה זה יכול להיות ולענות מיד, והוא בינתיים היה צריך להקפיא הכל. תיאורטית זה היה יכול לעכב את האירוסים שלנו".

הנימוס הבסיסי נעלם

הזמינות המוחלטת בשעות העבודה, ההתמכרות לאינטראקציה המהירה עם עמיתים וממונים, והרצון של בעלי המכשיר להוכיח שהם תמיד בעניינים, הפכו בשנים האחרונות את הבלקברי לסמל לשיעבוד למקום העבודה. בניו יורק, למשל, העיר שבה מספר מכשירי הבלקברי הוא הגבוה ביותר לנפש, תיאר העיתון "דיילי ניוז" בלעג את הכת החדשה של בעלי מחשב כף היד השחור-סגול ש"מתכופפים מעליו ממש כמו סנאים מעל אגוז, כשאגודליהם מקישים עליו בטירוף".

כמו הסנאים, גם בני האדם שמכורים להקשה המהירה על המקלדת הזעירה של הבלקברי מאמצים לעצמם קווים כפייתיים. "אני מכיר לא מעט אנשים שכבר לא מעוניינים בשום אינטראקציה קולית עם אנשים אחרים בגלל המכשיר הזה", אומר ראוכר, "יש אנשים שאני מקבל מהם מייל ואני אומר לעצמי שאני ארים אליהם טלפון ואז נזכר שהם יושבים במשרד אבל פשוט לא מרימים את הטלפון ואין שמץ של סיכוי להשיג אותם ככה. לעומת זאת, אני יודע שלמייל מהבלקברי שלי הם יענו מיד".

עוד נושא שנדון שוב ושוב בארצות הברית בזמן האחרון הוא הפגיעה של הבלקברי ושל מכשירים אחרים מסוגו בכללי הנימוס הבסיסיים. "אם יש לאנשים משהו ביד הם ישחקו אתו", אומר ראוכר, "אנשים משחקים עם הבלקברי כל הזמן כשהם מדברים אתך, אבל זה מתחיל להיות ממש מוגזם כשבפגישה של עשרה אנשים רואים שניים שמדברים אחד עם השני ושבעה או שמונה אחרים שמשחקים עם הבלקברי שלהם. כשאנשים שלנו נפגשים עם לקוח שאנחנו אמורים לתת לו את השירות הכי טוב בעולם, זה יכול להיות ממש פוגע".

"בגלל שאנשים יודעים שעם המכשיר הזה אפשר לענות בכל מצב, אז מצפים מהבעלים שלו להיות ברמת הזמינות הכי גבוהה, ובגלל שהמדיה הזאת קיימת, חייבים גם למלא אותה בהמון שיחות סרק"
און קליך, מהנדס תוכנה בן 33 מתל אביב, שעובד בחברה שמספקת פתרונות סלולריים, מתאר בראיון טלפוני תמונה דומה גם בצד המזרחי של האוקיינוס האטלנטי. "בכל פעם שאני נוסע לפגישות באירופה אני רואה את זה מחדש", הוא מספר, "אני יושב עם אנשים בארוחת צהריים, כולם שמים את הבלקברי שלהם על השולחן ליד הצלחת, ואז מתחילה התנהלות שיותר מכל דבר אחר מזכירה התנהלות של בנות טיפש-עשרה ששולחות אס-אם-אסים אחת לשנייה כל הזמן.

"בן אדם יכול לדבר אתך, ואז יש זמזום, הוא עוצר הכל, מסתכל, מתקתק משהו ואז מואיל בטובו לחזור ולדבר אתך. בגלל שאנשים יודעים שעם המכשיר הזה אפשר לענות בכל מצב, אז מצפים מהבעלים שלו להיות ברמת הזמינות הכי גבוהה, ובגלל שהמדיה הזאת קיימת, חייבים גם למלא אותה בהמון שיחות סרק".

ראוכר מסכים, ולמעשה מעלה תהיות בנוגע לתועלת שבזמינות המוחלטת. "אני עסוק כל כך בקומוניקציה שאני לא יודע כמה זמן יש לי בכלל לחשוב על פתרון בעיות אמיתיות, שזו למעשה העבודה האמיתית שלי", הוא אומר. "לפעמים כשאני צריך לחשוב על משהו ברצינות אני הולך לשולחן אחר בלי המחשב או הבלקברי, ושם יש לי קצת שקט לעבוד באמת".

כתבות מומלצות

גילה פימה. "בשיא הקושי שלי ראיתי שאני יכולה להעלות חיוך למישהו אחר שקשה לו"

"לעבודה שלי יש סטיגמות, היא לא נחשקת. אבל לא אכפת לי מה חושבים"

אילו מניות עשויות לשרוד טלטלות קשות?

"שגר ושכח": האם יש מניה ששווה להשקיע בה ל-20 שנה?

ארוחה של מקדונלד'ס. המגמה הכללית של השמנה לא יכולה להיות מיוחסת רק להתנהגות של הפרט, אלא גם לסביבה שבה כולנו חיים

בשקט בשקט, העלימה מקדונלד'ס אופציה מהתפריט – והיא יודעת בדיוק למה

כספומט ביטקוין ברומניה. רשתות בלוקצ'יין שיצליחו לשרוד את התקופה הנוכחית - ייתכן שיזכו בכל הקופה

המשבר בקריפטו נכנס לשלב הבא: מלחמת כל בכל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

האי סנטוריני ביוון.
גלויות הכתובות כאגדות
עם מודרניות

"פעם, בקיץ עוד אפשר היה למצוא טיסה ליוון ב–150 דולר. היום, זה כבר 450"

כרם התימנים. "נהייתה שכונה של אנשים מפונפנים"

"יש מיליונרים מכל העולם שהוקסמו מהשכונה, רוצים כאן נכס - ולא מעניין אותם המחיר"