גם זיכרון דיגיטלי דועך

בעיית האגירה והעברת המידע נהפכת להיות נפוצה בקרב משתמשי המחשבים בעולם. כל הפתרונות הקיימים כיום הם זמניים בלבד

לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס

מאת קייטי הפנר / ניו יורק טיימס

115 מיליון המחשבים הביתיים בארה"ב עמוסים לעייפה באוצרות אישיים: מיליוני תמונות, מוסיקה מכל סוג, עבודות לאוניברסיטה, ספרים, וכמובן - הררי הודעות דואר אלקטרוני. ואולם אף אחד לא גילה כיצד לשמר חומרים אלקטרוניים אלה עד העשור הבא, ובטח שלא לדורות הבאים. כמו דואר זבל, בעיית הארכיונים הדיגיטליים - הנראית פשוטה למדי - מותירה אפילו את המומחים ללא מענה.

"שמירת קובץ דיגיטלי למאה שנה, למשל, תדרוש המון עבודה", אומר פיטר הייט, נשיא חברת ייעוץ המדיה מנג'מנט סרוויסז. "לעומת זאת, כדי לקחת תצלום רגיל ולהכניס אותו לקופסת נעליים לא דרושה עבודה כלל". כבר עכשיו, כמחצית התמונות מצולמות באמצעות מצלמות דיגיטליות, ורוב הצילומים כלל לא עוזבים את הכונן הקשיח במחשב.

ג'ים גלאגר, מנהל מערכות המידע בספריית הקונגרס, מספר כי בספרייה מתנהל פרויקט רב שנתי בהשקעה של מיליוני דולרים. מטרת הפרויקט היא יצירת סטנדרטים אחידים לשמירת מידע דיגיטלי על מנת שניתן יהיה לקרוא אותו גם בעתיד, ללא תלות בתוכנות ובחומרות שיהיו בשימוש. ההנחה היא שחומרת המחשוב והתוכנות הקיימות כיום יהיו מיושנות כבר בעתיד הקרוב.

בינתיים, בעלי מחשבים פרטיים נאבקים גם הם. מגירות וארונות מתמלאים במחשבים מיושנים, ערימות דיסקטים - לפעמים אפילו דיסקטים של 5.25 אינץ' משנות השמונים. כיוון שבינתיים אין פתרון נראה לעין, המומחים ממליצים לאנשים להעתיק חומרים שהיו נשמרים בעבר על ויניל, פילם ונייר לדיסקים ופורמטים אחרים של גיבוי.

ואולם אמינותם של מנגנוני גיבוי היא בעייתית. סרטים מגנטיים, דיסקים וכוננים קשיחים אינם ממש עמידים. אורך חיי המידע האגור על דיסק צרוב, למשל, אינו גדול מחמש שנים בטמפרטורות גבוהות או לחות גבוהה. אם הדיסק נשרט, הוא עשוי לצאת מכלל שימוש באופן מיידי - בניגוד לדיו דהוי אך קריא, הקובץ הדיגיטלי מידרדר ואינו ניתן לפענוח ברגע שהוא נפגם.

"אנו צוברים מידע דיגיטלי בקצב הרבה יותר גדול ועוברים לפלטפורמות נתונים חדשות הרבה יותר מהר ממה שאנו מסוגלים להתמודד", אומר ג'פרי רוטנב, מנהל תוכנית לימודי המדיה של אוניברסיטת דנוור.

לספרנים מנוסים יש משאבים לשכפול חומרים בפורמטים אחרים ומיומנות להוצאת מידע ממחשבים מיושנים, אך לצרכנים אין כלים כאלה בדרך כלל. לכן, הם נאלצים לאלתר מאגרי מידע משל עצמם - רובם קשים לתפעול, לא נוחים ומאוד לא מתקדמים טכנולוגית.

פיליפ כהן, למשל, הוא "נודד" קלאסי. במשך השנים, הוא העביר בכל פעם את הקבצים החשובים לפורמטים חדשים יותר כמו דיסקים ו-DVD, וכך העביר את החומרים ממחשב למחשב. "אני פשוט ממשיך קדימה עם הדברים שחשובים לי", הוא אומר. עם זאת, לדבריו, חלק מהדיסקים מתחילים להיהרס. "לפני כשנה וחצי הם התחילו להתקלקל והפסיקו להיות קריאים", הוא אומר.

מעבר לכך, ה"נדידה" עובדת רק אם ניתן למצוא את המידע, ועם מחשבים המסוגלים להכיל יותר ויותר מידע, הפעולה מתחילה להיות בעייתית. "יש האומרים כי המידע הדיגיטלי ייעלם לא כיוון שייהרס, אלא כיוון שילך לאיבוד" אומר רוטנבק.

יש אנשים הנוקטים גישה אחרת, המכונה שיטת ה"מוזיאון". הם פשוט לוקחים את המחשב הישן ומאכסנים אותו כמו שהוא. כשהם רוצים לשלוף מידע, הם נאלצים להוציא את המחשב הישן, לחבר אותו ולשלוף את המידע המבוקש. לדעת פיטר שוורץ המתמחה בתכנון לטווח רחוק, גישה זו עשויה להיות הפתרון הטוב ביותר. "כל עוד שומרים את הקבצים בצורה קריאה, ניתן יהיה להיכנס למקבילה העתידית של חנות צילום, בה יהיו המון מחשבים ישנים" הוא אומר, "תתפתח תעשייה שלמה של חנויות מחשבים ישנים".

עם זאת, עד שתעשייה שכזו תתפתח, קיימת בינתיים שיטת ההדפסה. רבים יוצרים גיבוי קשיח - כלומר מודפס - של הקבצים החשובים שלהם. חסידי האגירה באמצעות נייר איתנים בדעתם במיוחד בהקשר של שימור תצלומים. בתנאי אכסון מתאימים, צילומי צבע רגילים המפותחים מפילם יכולים להחזיק מעמד גם 75 שנה בלי לדהות. ניירות צילום חדישים יותר יכולים להחזיק מעמד גם 200 שנה. אין כל ודאות שתצלומים דיגיטליים הנשמרים על כונן קשיח יכולים להחזיק מעמד זמן כה רב.

הפורמטים של היום צפויים להיות מיושנים בעתיד הלא-רחוק, ותוכנות עתידיות בטח לא יזהו את כולם. ואולם פורמט אחד בו נשמרת אחידות הוא רשת האינטרנט, שם לרוב אין הבדל בין הדפדפנים שבשימוש. הרשת אכן נהפכה לשיטת אגירה פופולרית, בייחוד בכל הנוגע לתמונות, ואתרים רבים מאפשרים אגירה של מאות תמונות. אך מה קורה אם אתר כזה פושט את הרגל?

בעיית האגירה והעברת המידע נהפכת להיות נפוצה בקרב משתמשי המחשבים בעולם. כל הפתרונות הקיימים כיום הם זמניים בלבד.

ההיסטוריה של אמצעי האגירה הדיגיטליים

1976: דיסקט "5.25 "Floppy אינץ' - 0.6 מגאבייט (מ"ב)

1978: דיסקט "3.5 "Floppy אינץ' - 1.44 מ"ב

1985 - CD-ROM : 656 מ"ב

1988 - CD-R 700 מ"ב

1995: כונן 100 - ZIP מגה ביט250/ מ"ב

1997: כונן סופרדיסק - 120 מ"ב

1997 - DVD : 8.5 ג'יגה בייט (ג"ב)

1998 - CD-RW : 700 מ"ב

2000: דיסק-און-קי - 16 מ"ב-2 ג"ב

כתבות מומלצות

כרם התימנים. "נהייתה שכונה של אנשים מפונפנים"

"יש מיליונרים מכל העולם שהוקסמו מהשכונה, רוצים כאן נכס - ולא מעניין אותם המחיר"

שיעור תכנות בבית ספר בנס ציונה. תפקידם של המורים נהפך לקשה מתמיד

עמדתי בשקט ליד הלוח וחיכיתי, ביקשתי שקט, ואז הרמתי את הקול. כך נראה הרגע בו הבנתי שאני צריך לקחת הפסקה מהוראה

אורית פנחס וטלי שילון. "אנחנו משלמות 16 אלף שקל, אבל זה שכר רעב"

"יש מיליון דירות שצריכות להיבנות ואין מי שיתכנן אותן - הצעירים רואים שבהיי-טק אפשר להתחיל עם משכורות של 30 אלף שקל בחודש ועוזבים"

ח"כ בנימין נתניהו. הסקרים נראים אופטימיים מתמיד מבחינת נתניהו

עדיין יש סיכוי טוב שנתניהו יגיע לאגף 10 בכלא מעשיהו - והוא יודע את זה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

משרדי גוגל במנהטן. מי שלא יסדיר את התשלום הזה עד 1 באוגוסט – חשבונו יושעה

"מאלצים אותנו לשלם אחרי שכבר התמכרנו": התכסיס של גוגל מכה שנית

קציר חיטה בסוריה, יוני 2022. הקציר מגדיל את היצע החיטה, אבל החשש ממיתון מקטין את הביקוש

פתאום ההשקעות הכי חמות צונחות: נפט, סחורות, תשואות – למה זה קורה?