בולים יקרים ומתחרים חלשים: הכשלים העיקריים של הרפורמה במונופול הדואר

משרד התקשורת מוביל רפורמה בתחום הדואר, שאמורה לקדם תחרות בענף, אך בפועל היא תחזק את המונופול של דואר ישראל ■ החלשת התחרות חמורה במיוחד אם חברת הדואר תעבור לידיים פרטיות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מרכז הסחר המקוון של דואר ישראל במודיעין
מרכז הסחר המקוון של דואר ישראל במודיעיןצילום: עופר וקנין

אתמול (שלישי) בשעה עשר בערב, שעה חריגה, הוציא משרד התקשורת הודעה לתקשורת על "אימוץ המלצות" להגברת התחרות בתחום הדואר בישראל והשירות שניתן לצרכנים, וזאת בהתאם להמלצות ועדת רוזן שמונתה לדון בסוגיה (ועדה בראשות דני רוזן, לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת). המסמך הקצר בן חמשת העמודים קובע למעשה מגרש משחקים חדש לגמרי בתחום הדואר - הן העסקי והן הפרטי.

שר התקשורת, יועז הנדל, מיהר לצייץ ולפרסם סרטון על "הרפורמה" כפי שהוא מכנה זאת. "זה הזמן לפתוח את השוק לתחרות, לוודא שהדואר נכנס למאה ה-21. זה לטובת מדינת ישראל ולטובת דואר ישראל", אמר הנדל למצלמה. אבל יש כבר הטוענים כי הרפורמה אכן טובה לדואר ישראל - אך כלל לא בטוח שהיא מגבירה את התחרות בענף או טובה לאזרחי מדינת ישראל. מה קובע המסמך החדש בדואר ומהן הבעיות עמו? נסביר.

1. בול ללא פיקוח

אחת הרפורמות המרכזיות שמאמץ עכשיו הנדל היא "ביטול הפיקוח על מחירי שירות הדואר", כפי שנכתב במסמך. המשמעות: חברת הדואר תוכל לקבוע כל מחיר שהיא תרצה למכתב היחידני בישראל - אף שבשירות זה החברה היא מונופול מלא עם 100% נתח שוק. כיום מחיר בול רגיל הוא 2.5 שקלים. בהתאם לרפורמה, אין מניעה מהדואר להעלות את המחיר הזה פי שניים או פי ארבעה.

יועז הנדל
יועז הנדלצילום: מארק ישראל סלם

2. מונופול גם בעסקי

באותו אופן, וכנראה חשוב יותר במונחים כלכליים, הנדל מסיר את הפיקוח מהדואר הכמותי. מדובר על החשבונות ששולחים לבתי הלקוחות ארגונים כמו חברות הסלולר, הפנסיה, כרטיסי האשראי וכן הלאה. מתוך שוק של כ-500 מיליון מכתבים בשנה, כ-350 מיליון מכתבים נשלחים בדואר כמותי, והענף מוערך ב-400 מיליון שקל בשנה.

כדי ליצור תחרות בענף הזה, הותר כבר לפני כשני עשורים לחברות אחרות להתחרות בו, כפוף ל"היתר" מצד משרד התקשורת, ומחיר המכתב הכמותי של הדואר נמצא בפיקוח מינימום, כדי לחסום תמחור טורפני. החברה המוכרת בתחום הדואר הכמותי היא מסר, שמדוורת עבור חברות רבות את החשבונות.

ואולם על אף מאמצי המדינה, גם כיום דואר ישראל מחזיקה ב-59% מנתח שוק, לעומת 41% לכלל המתחרות ביחד, כלומר - מונופול. למרות זאת, השר הנדל יאפשר עכשיו לדואר ישראל מחיר טורפני. היכולת האמיתית של משרד התקשורת לפקח בדיעבד על תמחור כזה היא נמוכה, ועד שיסתיים הליך הפיקוח - הלקוחות הגדולים עשויים לנטוש את מסר ויתר החברות הקטנות לטובת דואר ישראל.

מונופול דואר ישראל

3. המפתח לתחרות

כדי לאזן, כביכול, את ההקלות מרחיקות הלכת למונופול הדואר, קובע הנדל כי מרכזי החלוקה של הדואר ייפתחו. נסביר: חלק מהדואר בישראל מחולק למרכזי חלוקה שכונתיים ולא עד התיבה. המפתח לאותו מבנה מוחזק רק אצל הדוורים של דואר ישראל, ואין להם כוונה לתת אותו למתחרה - לא בדואר הכמותי ולא בדואר היחידני. דבר זה מנע במשך שנים מבעלי ההיתרים הקטנים לקחת חוזים גדולים יותר ולהגדיל את נתח השוק שלהם - פשוט כי חלק מהמדינה חסום להם לחלוקה.

כך שפתיחת מרכזי החלוקה היא המפתח להגברת התחרות בדואר בישראל. אלא שממסמך האימוץ שעליו חתם הנדל לא ברור כלל מתי יקרה הצעד הזה. הנדל לא העז ללכת עד הסוף ולחייב את הדואר לתת מפתח למכרזי החלוקה לכל שחקנית בעלת היתר, אלא החליט כי "הנגשת מרכזי החלוקה לבעלי היתר תיעשה באמצעות קביעת מחיר למכתב, המבוסס על עלות שתיקבע על ידי שר התקשורת". מתי ייקבע המחיר? לא כתוב.

דני גולדשטיין, מנכ"ל דואר ישראל
דני גולדשטיין, מנכ"ל דואר ישראלצילום: יונתן בלום

באופן מסורתי, תמחור מהסוג הזה לוקח חודשים ארוכים בממשלה, ומלווה אחר כך בשימועים ואף הליכים משפטיים על חודה של אגורה. במשרד התקשורת אומרים כי "התחשיב בשלבי סיום". גם אם ייקבע תמחור, עדיין החברות הקטנות יהיו תלויות ברמת השירות של דוורי דואר ישראל, שלהם אינטרס גדול להעניק שירות פחות טוב למתחרה.

נראה כי עמדה מול השר חלופה תחרותית יותר, אך הוא ויתר עליה. לנגד עיניו היתה המלצה של רשות התחרות "להעברת מרכזי החלוקה לניהול, תפעול והקמה של צד ג'" - כלומר, חברה ניטרלית שתטפל במרכזי החלוקה באופן שווה ותספק שירות הן לדואר ישראל והן למתחרות.

יש לציין כי זו אינה הפעם הראשונה שמשרד התקשורת "שובר את הראש" על הסוגיה של מרכזי החלוקה. כבר ב-2014 דנה ועדת רייך בבעיה הזו, והציעה כמה הצעות, ובהן לשנות את מבנה התיבות במרכזי החלוקה כך שיהיה להן חריץ קדמי - כמו כל תיבת דואר בבניין. שינוי קטן זה היה פותר הבעיה. רייך קבע כי חברת הדואר תעשה את ההתאמות הפיזיות על חשבונה. לחלופין, הוא כבר תימחר את "התחשיב" שמשרד התקשורת מבצע כעת, ומצא כי הוא צריך להיות 2 אגורות לכל מכתב. אז מדוע לא להשתמש בחישוב הקיים?

יתרה מזאת, רייך קבע כי "הסרת הפיקוח התעריפי ממשלוח דואר כמותי" תותנה ותיעשה רק אחרי "הנגשה פיזית של מרכזי החלוקה". אז מדוע הנדל הופך את סדר הדברים? קודם הסרת פיקוח, ורק בעתיד, מתישהו, פתיחה לתחרות?

הדואר המסורתי בדעיכה

4. חבילות מחו"ל

סוגיה שמעסיקה הרבה יותר את הצרכנים בישראל היא חבילות מחו"ל. גם הנדל עומד על כך וכותב כי: "במאה ה-21, החבילה מחליפה את המכתב כשירות הדואר העיקרי". הוא אף מודה כי "שוק החבילות הנכנסות לישראל נשלט ברובו על ידי חברת הדואר". ואולם במקום לנסח רפורמה תחרותית, הנדל מגיש עוד רפורמה על הקרח: "במטרה להגביר ולשכלל את התחרות, אני מנחה את המנהלת הכללית במשרד התקשורת (לירן אבישר-בן חורין; א"ז) לבחון אפשרויות להרחבת התחרות בתחום זה, ובמידת הצורך להמליץ על דרכים להרחבת ופיתוח התחרות בשוק זה". אז בשביל זה צריך ועדה?

יש לציין כי המלצות ועדת רוזן מדברות על הכנסת שירות החבילות לפיקוח משרד התקשורת, כך שחבילה תצטרך להגיע ללקוח תוך 12 יום מרגע נחיתתה בישראל. ראשית, מנכ"ל דואר ישראל, דני גולדשטיין, טען בעבר כי הוא עושה זאת ב-48 שעות מרגע הנחיתה. ההמלצה של רוזן היתה על חמישה ימים. אז מאיפה הגענו ל-12 יום? שנית, מה הטעם לקבוע זמני מקסימום למסירה אם גם ככה כיום חברת הדואר לא עומדת בזמנים הקבועים בחוק בהרבה שירותים שלה (מכתב רגיל, דואר 24). אולי מעניין לציין שדווקא בתחומי הפעילות של הדואר שאינם מפוקחים (שליחים, מרכזי מסירה של חבילות), הצרכנים מקבלים שירות טוב, ובתחומים המפוקחים, פחות.

סניף דואר ישראל באום אל-פחם
סניף דואר ישראל באום אל-פחםצילום: רמי שלוש

5. שאלות סביב רוזן

גם על עצם כינוס הוועדה והעומד בראשה הצטברו שאלות רבות. ראשית, מדוע נדרשה בכלל הוועדה אם קודם לכן ועדת רייך עסקה בשאלות דומות והגישה מסמך בן 350 עמודים? שנית, ועדת רוזן כונסה לראשונה בנובמבר 2018 על ידי השר דאז איוב קרא (שנושא הדואר היה קרוב ללבו, מה שהוביל אף לחקירה משטרתית).

ועדת רוזן הראשונה הגישה את מסקנותיה מהר מאוד, בתוך שלושה חודשים - ואז ההמלצות נכנסו להקפאה (מאיזושהי סיבה) והוועדה כונסה שוב על ידי הנדל בסוף יוני 2020, והגישה את המלצותיה לשר כבר בספטמבר. זוהי תקופת עבודה קצרה מאוד יחסית לוועדה ציבורית. בנוסף, יש לציין כי הוועדה לא כללה נציגי ציבור ונציגים ממשרד האוצר, כנהוג. גורמים בשוק טענו כי הם קיבלו זמן קצוב להציג בפני הוועדה את עמדתם.

דני רוזן
דני רוזןצילום: ניר קידר

עננה נוספת מעל ועדת רוזן היא ניגוד עניינים כביכול של העומד בראשה. כבר בסמוך למינוי רוזן ב-2018, הסתבר כי במסמך פומבי שהוא שלח לוועדת רייך הוא התנגד להרחבת התחרות בדואר: "מיקוד של גורמי הממשלה חייב להיות בפתרון המשבר - ולא בהרחבת התחרות", כתב אז.

חמור מכך, סמוך למינוי מחדש של הוועדה ביולי האחרון הסתבר שרוזן עצמו פעל להקמת קונסורציום (קבוצה עסקית) שתנסה לרכוש חלק מדואר ישראל. כל הבעיות האלה טואטאו מתחת לשטיח.

6. שאלת ההפרטה

לבסוף, אפשר לתהות אם מדינת ישראל כולה נמצאת כעת בניגוד עניינים בכל הקשור לדואר, על רקע ההפרטה הצפויה של החברה ובהינתן שהמדינה בעלת 100% ממניות החברה. למדינה יש אינטרס להשביח את הנכס שנקרא הדואר, לקראת ההפרטה הצפויה, ולהגדיל את התמורה במהלך. כחלק מכך, המדינה היתה מעדיפה שחברת הדואר תתחזק, תצבור נתחי שוק ותחליש מתחרות. האם ביד השנייה היא יכולה לפעול דווקא להגברת התחרות בשוק? כך או כך, נראה כי מונופול דואר ישראל עומד להתחזק ולהתבסס לאור ההמלצות. הדבר חמור כאשר מדובר בחברה ממשלתית, אך אם חברת הדואר תעבור לידיים פרטיות - הדבר חמור שבעתיים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker