אמיתי זיו

סוד ידוע בתעשיית ההזנק הוא שכשאנחנו שומעים על אקזיט – הסכומים במציאות לא תמיד תואמים את הדיווח. סכום האקזיט המוצג כולל בתוכו גם כל מיני "אבני דרך" אופציונליות שיושגו בהמשך הדרך, או שלא יושגו. עם זאת, ה"בלוף" הזה מתגלה רק לעיתים רחוקות.

בינואר 2016 דיווחה חברת ההזנק טוואר סק (TowerSec) על אקזיט: החברה נמכרה לענקית הרמן (HARMAN), חברה שמוכרת רכיבים לעולם הרכב ונחשבת ספקית Tier-1, כלומר ספקית מדרג ראשון ששולחת מוצרים ישירות ליצרניות הרכב הגדולות. טוואר סק, שעסקה בהגנת סייבר לרכב, לא רק השתלבה במוצרי הרמן - אלא כפי שהתברר, היתה נחוצה לה באופן דחוף.

העיתונות הכלכלית, ו-TheMarker בתוכה, דיווחה על אקזיט מרשים של 75 מיליון דולר. באותה העת, טוואר סק חגגה פחות מארבע שנים, עם השקעות של כ-3 מיליון דולר בלבד, כך שהמכפילים למשקיעים היו נאים. אלא שתביעה חדשה חושפת כי סכום האקזיט המצוטט לא היה מדויק, ולמעשה חלקו הגדול של הסכום לא שולם - והוא עומד כעת בליבו של ויכוח משפטי.

שיפור הגנות הסייבר של הרמן

ביולי 2015 ארע אירוע חריג בעולם הסייבר. שני חוקרי אבטחת מידע, צ'ארלי מילר וכריס ואלסק, הצליחו להדגים כיצד הם משתלטים על ג'יפ צ'ירוקי מרחוק, לוקחים פיקוד על ההיגוי שלו ומדרדרים את הרכב לתעלה, בניגוד לרצונו של הנהג. הם הצליחו לחדור לרכב דרך חולשה במערכת הבידור המקוונת של הרכב (נהוג לכנות אותה גם בשם Infoteainment). כן, אפשר להגיד שהם נכנסו לאוטו דרך הרדיו. 

אותו אירוע היה קו פרשת מים בכל הקשור לאבטחת מידע ברכב. הוא הוכיח שניתן לגרום נזק ממשי לרכבים (ולחיי אדם) דרך המרחב המקוון. האירוע זכה לכינוי Jeep Hack, והוא עורר גל של התעניינות ורכישות של חברות סייבר לרכב, שנהנו ממנו, ולמעשה עדיין נהנות ממנו, גם מספר חברות היי-טק ישראליות. 

בעלי מניות בטאוור סק

אלא שעבור הרמן, לא היה מדובר באירוע תיאורטי. החברה, שמוכרת בעיקר דרך מותג השמע Harman Kardon – היא זו שסיפקה לפיאט-קרייזלר, יצרנית הרכב באירוע, את מערכת המדיה שדרכה זחלו התוקפים פנימה והשתלטו על הרכב. עקב החשיפה, פיאט-קרייזלר נאלצה להוציא קריאת שירות, ריקול, ל-1.4 מיליון רכבים שהשתמשו במערכת המדיה הזו. הרשות הפדרלית האמריקאית שאחראית לבטיחות בדרכים פתחה בחקירה בנושא, וגם הקונגרס האמריקאי נדרש לסוגיה.

על פי הממצאים, הרמן ידעה על חולשת האבטחה במערכת שלה כבר כמה חודשים קודם לכן, שכן ההאקרים עדכנו את החברה מבעוד מועד (בכללי האתיקה הלא כתובים של עולם הסייבר נהוג להסגיר את הפריצה לחברה טרם הפרסום הפומבי). כשהרמן גילתה על הנושא, היא מיד יצאה לחפש פתרון לשיפור הגנות הסייבר שלה - וכך הגיעה לטאוור סק הישראלית.

כתב התביעה החדש מלמד כיצד הגיעו החברות למיזוג: "הרמן נדרשה לשדרג באופן מידי את מערכות המדיה הנמכרות על ידה אך היתה חסרה את הידע המקצועי לעשות זאת", כך כתבו עורכי הדין אלקס הרטמן ושלומית ולרשטיין ממשרד ש. הורוביץ. "לאור זאת פנתה הנתבעת (הרמן) לטאוור סק, ולאחר שביררה את היכולת לפתח את המענה האבטחתי הנדרש, ניהלה משא ומתן אינטנסיבי ומהיר לרכישתה". 

מהי התמורה שצריכה לקבל טאוור סק?

הסכם המכר נחתם ב-4 בינואר 2016. ההסכם קבע, כפי שחושפת התביעה, רכיב של "תמורה בסיסית" של 45 מיליון דולר, ועוד רכיב של "תמורה מותנית ביצועים" שיכול להגיע עד ל-30 מיליון דולר נוספים. החלק הראשון שולם במלואו - אך על החלק השני, התמורה המותנית, מתנהל כעת סכסוך.

חנות של הרמן בטוקיו
חנות של הרמן בטוקיוצילום: Tomohiro Ohsumi, בלומברג

מי שהגיש את התביעה הוא עודד וייס, משקיע בחברה ובעל מניות בה, שפועל כנציג מטעם עשרות בעלי המניות לשעבר בטאוור סק. מפרסומי עבר עולה כי בעלי המניות העיקריים בחברה הם גיא רוביו, מייסד וסמנכ"ל (28%); סער דיקמן, מייסד ומנכ"ל (27%); יובל ויסגלס, מייסד וסמנכ"ל טכנולוגיה (10%), ועוד שורה ארוכה של בעלי מניות קטנים. כלומר, טאוור סק נשענה ברובה על הון ממשקיעים פרטיים, ולא גייסה כמעט כסף מקרנות הון סיכון.

בהסכם המכירה נקבע כי "התמורה המותנית" כוללת שני תנאים: השגת הסכמים למכירה של הפתרון של טאוור סק ליצרניות רכב, ושיפור מוצר הסייבר הקיים של הרמן. עוד הוסכם כי הרמן תשלח לנציג בעלי המניות דו"ח חציוני שיפרט את ההכנסות שנבעו מפעילות הסייבר, וממנו תיגזר גם התמורה הנוספת. 

לטענת עורכי הדין של טאוור סק, "לימים התגלתה רכישתה של החברה כמוצלחת, והביאה לשינוי יסודי בכל מערך הפיתוח והאבטחה של מוצרי המדיה האלקטרונית והתקשורת של הרמן, אולם הרמן לא רצתה לחלוק את ההצלחה עם המוכרים, ובחוסר תום לב עשתה כל אשר לאל ידה כדי לגרור רגליה ולהימנע ממילוי חובותיה על פי ההסכם, בכל הנוגע לתשלום התמורה מותנית הביצועים".

זו למעשה ליבת המחלוקת: האם מגיעה למוכרי טאוור סק תמורה על כלל מכירות הסייבר לרכב של הרמן - או רק על חלק הפתרון שהוא שלה בוודאות? התובעים דורשים מבית המשפט גם תשלום על עסקאות שהן ודאיות לטענתם, וגם סעד של "מתן חשבונות", שיחשוף את כלל ההתקשרויות של הרמן בהיבטי הסייבר שמהם ניתן יהיה לגזור את התמורה שמגיעה להם, לטענתם. הסכום יכול להגיע עד ל-26 מיליון דולר נוספים.

רכישות הרמן בישראל

מהתביעה עולה כי הרמן לא שלחה דו"ח חציוני כמחויב בפעימה הראשונה הסמוכה להסכם, אלא באיחור של 9 חודשים - וגם זאת לאחר מספר תזכורות. רק אז, באפריל 2017, הסכימה הרמן לשלם תמורה נוספת של 2 מיליון דולר למוכרים. עם זאת, לפי התובעים, "מכאן ואילך נמנעה הרמן מלשלוח את הודעת חישוב הזכאות החצי שנתית", ולטענתם גם לא הועילו מיילים רבים שעברו בין החברות, וניסיונות המוכרים לקבל את הדיווח.

על המכירות של הרמן בתחום הסייבר ליצרניות רכב ניתן ללמוד מעט מכתב התביעה: "לפי פרסומים, הרמן חתמה על חוזי מכירה בהיקפים גדולים מאד של מוצרים המשלבים את פתרון הרוכשת, הכוללים: מכירה לדיימלר-מרצדס, מכירות לפיאט-קרייזלר, מכירות לפורד מוטורוס, לטויוטה, לפורשה, לאאודי ול-PSA (פיג'ו סיטרואן)".

שלוש רכישות בישראל

הרמן מחזיקה במרכז פיתוח גדול יחסית בישראל, עם 230 עובדים. החברה ביצעה בישראל שלוש רכישות: באפריל 2013 היא רכשה את iOnRoad, בסכום שמוערך במיליוני דולרים בודדים. על בסיס הרכישה הזו היא הקימה פעילות בתחום הראייה הממוחשבת ומערכות עזר לנהיגה (ADAS); בינואר 2015 רכשה את Red Bend בסכום של כ-200 מיליון דולר. על בסיס רכישה זו היא מתפעלת פעילות עולמית של עדכוני תוכנה לרכב דרך "האוויר" (OTA). פעילות זו היא הגדולה ביותר במרכז הפיתוח הישראלי, כשיותר מעשרים ספקיות רכב עושות שימוש בפתרון הזה - כך שהרכישה נחשבת למוצלחת.

בינואר 2016 הרמן רכשה כאמור את טאוור סק, ולכן חלק מעובדי מרכז הפיתוח הישראלי עוסקים בתחום הסייבר – אם כי כל צוות היזמים של טאוור סק כבר עזב את החברה. הרמן עצמה נרכשה על ידי סמסונג בנובמבר 2016 תמורת 8 מיליארד דולר. 

מהרמן לא נמסרה תגובה לידיעה. החברה טרם הגישה כתב הגנה לתביעה. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום