210 נדבקים במוסדות חינוך? 4 בים? נתוני מקומות ההדבקה של משרד הבריאות הם חסרי ערך אמיתי

נתוני מקומות ההדבקה שפירסם משרד הבריאות אינם מעניקים תמונה מלאה, מפני שאינם יחסיים ■ על מנת שהנתונים יהיו יעילים, צריך לבדוק את מספר החולים המאומתים לעומת מספר האנשים שהשתתפו באותו הזמן בפעילות זהה

שגיא כהן
שגיא כהן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מנכ"ל משרד הבריאות חזי לוי במסיבת עיתונאים
מנכ"ל משרד הבריאות חזי לוי במסיבת עיתונאיםצילום: אוהד צויגנברג

בימים האחרונים פירסם משרד הבריאות נתונים על מקומות שבהם זוהו נדבקים בקורונה, בין 10 ביולי ל-16 ביולי. עם זאת, הצגת הנתונים מציירת תמונה לא שלמה, שלא מספיקה כדי ללמד על סיכויי ההדבקה במקומות שונים - ומאוד קשה לגבש לפיהם החלטות מדיניות רציניות של סגירת עסקים ומקומות.

לפי הנתונים שהציג משרד הבריאות, ב-16-10 ביולי נדבקו כ-8,000 איש בקרונה, ורק לגבי 2,227 זוהה מקום החשיפה. מתוך המקרים הידועים, לגבי הרוב המוחלט דווח שנדבקו בבית (67%).

מתוך השאר, שנדבקו מחוץ לבית, עולים הנתונים הבאים: 210 (כ-29%) נדבקו במוסדות חינוך. 123 (17%) באירועים. 89 (12.2%) נדבקו במקומות בילוי (מועדונים, מסיבות, בתי קפה ומסעדות). בעבודה נדבקו 48 (6.6%), רק 4 נדבקו בבריכה או בים (0.5%) ו-1 (0.1%) במספרות.

על פניו, לכאורה, זה אומר שמקום ההדבקה המסוכן ביותר מחוץ לבית הוא מוסדות חינוך, ואלה מסוכנים בהרבה מאירועים וממקומות בילוי עמוסים כמו ברים ומסעדות. זאת בעוד בריכה וים הם מקומות הכי פחות מסוכנים. אבל האמת היא שאי אפשר להסיק מסקנות ממשיות. הסיבה לכך היא שהנתונים שבידינו אינם יחסיים - ולפיכך לא מהימנים מספיק.

למשל, האם 123 איש שנדבקו באירועים הם מתוך 500 איש ששהו באירועים בכל הארץ באותו זמן, או מתוך 100 אלף? המסקנה מן הסתם תהיה שונה לחלוטין בכל תרחיש. וכמה תלמידים שהו במערכת החינוך בשבוע שבו נדבקו 210? האם מיליון? האם 200 אלף? ואותם 89 שנדבקו במקומות בילוי, כמו מסעדות, האם זה חלק גדול או קטן מתוך סך הישראלים שבילו באותו שבוע?

בקיצור, מה שיעור הנדבקים מתוך סך השוהים במקומות מסוימים בפרק זמן מסוים? לא יודעים. בדיוק כמו שמשרד הבריאות יודע לנרמל את מספר הנדבקים בכל עיר לסך האוכלוסייה, כך צריך לנרמל גם את נתוני הנדבקים. למה הוא לא עושה זה? לא ברור.

בלי המידע הבסיסי הזה, טבלאות שמציגות את מספר הנדבקים בכל מקום לא אומרות לנו שום דבר, ובוודאי שאי אפשר לקבל החלטות לגביהן. בהיעדר נתונים אמיתיים, אנחנו נשארים עם קבלת החלטות לפי אינטואיציה.

אין לנו גם נתונים קריטיים אחרים המאפשרים לדעת מה הסיכוי להידבק מחולה מאומת במקום מסוים. חמש חברות יושבות עם חולה מאומת בבר צפוף, או בחוף הים הפתוח. מה הסיכוי שלהן להידבק בכל אחד מהמקומות? לא יודעים.

חוף הים בתל אביב בסוף השבועצילום: מגד גוזני

נתונים כאלה אפשר אולי לקבל מתוך מידע לגבי בדיקות שהתבצעו עקב מגע עם חולים מאומתים בכל אחד מהמקומות - והסיכוי שהבדיקות האלה יצאו שליליות. מידע כזה יעזור לנו להבין יותר טוב את סיכויי ההדבקה בכל מקום.

לפיכך, מומחים חיצוניים העלו בימים האחרונים הצעות פשוטות כיצד לקבל תמונה שלמה יותר לגבי סיכויי ההדבקה. הצעה מעניינת מעלה כבר כמה שבועות פרופ' ערן סגל ממכון וייצמן. הוא מציע דבר פשוט: צריך שכל אדם שמופנה לבדיקת קורונה ימלא שאלון בסיסי. בשאלון ידווח על מקום המגע עם החולה המאומת שבגללו הופנה לבדיקה (אם יש כזה ואם הוא ידוע). אחר כך, אותו נבדק יקבל תשובה חיוביות או שלילית, ונדע אם הוא אכן נדבק או לא באותו מקום. איסוף של נתונים כאלה, עבור המוני אנשים, לאורך הרבה זמן - וניתוחם על ידי מערכת חכמה ולומדת - יתן לנו תמונה ברורה הרבה יותר של מקומות הדבקה מסוכנים.

כדי לאסוף, לטפל, לנתח ולהציג נתונים צריך אנשים שמומחים באיסוף, טיפול ובניתוח נתונים. נראה שבמשרד הבריאות לא יודעים, לא רוצים או לא מסוגלים לעשות זאת בעצמם. ואם כן עושים זאת - לא מציגים אותם בשקיפות לציבור.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker