השבוע בטקניישן

המשקפיים הוורודים של למונייד, והתחרות על מפוטרי מג'יק ליפ

כתבות ותובנות מהשבוע שחלף עבור קוראי ההיי-טק של TheMarker

רותי לוי
TechNation
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גבר מרכיב משקפי תלת ממד
צילום: אייל טואג

על הסקאלה של ורוד

הסיפור הגדול של השבוע היה הגשת התשקיף של למונייד לקראת הנפקה בבורסת ניו יורק. למונייד הישראלית הוקמה כחברת ביטוח דיגיטלית מלאה, ופיתחה מערכת למכירת ביטוחי דירה באינטרנט באמצעות בוטים ובינה מלאכותית. היא ממצבת את עצמה כאנטי-ביטוח, מתייחסת לעצמה כחברת טכנולוגיה המוכרת ביטוחים כמינויים (SaaS), ומצטיינת הן במוצר מהודק שכיף להשתמש בו, והן ביחסי ציבור - במובן הטוב של המילה. 

התשקיף עוד לא נותן אינדיקציה לשווי שהחברה מצפה לו בהנפקה, אולם השווי בו הוערכה החברה בשוק הפרטי הוא כ-2 מיליארד דולר (אחרי הכסף) - פי 30 על ההכנסות שהיא מציגה ב-2019. לחברה יש רווח גולמי של 18%, השקול לכ-5 מיליון דולר ברבעון, ויחס LTV/CAC (היחס בין ההכנסה מלקוח לאורך כל תקופת ההתקשרות שלו עם החברה, לבין העלות שהיא שילמה כדי לצרפו לשורות לקוחותיה) נמוך מ-1, כלומר - החברה מוכרת את מוצריה במחירי הפסד (עוד לפני הוצאות המחקר והפיתוח). 

בחברות SaaS כלל האצבע מדבר על יחס LTV/CAC של 3 לפחות כדי להיות חברה שמתאימה לסבב גיוס צמיחה (B). ורווח גולמי של חמישה מיליון דולר ברבעון נחשב זעום עבור חברה שחושבת על הנפקה. את המספרים האלה למונייד כלל לא ציינה בתשקיף, והיה צריך לחשב אותם עצמאית על בסיס שלל נתונים אחרים. 

מישהו הפנה את תשומת ליבי לכך שהתרשים הראשון שמציגה למונייד בתשקיף מציג את השיפור בגבייה של פרמיות ברוטו (Gross Written Premium) לצד הקיטון בהפסדים. פרמיות ברוטו הוא פרמטר עתידי, המתייחס להכנסות שההכרה בהן עשויה להיות בהמשך השנה, ואילו הפסדים מתייחסים לעבר. ההצמדה של שני הפרמטרים האלה מציגה תמונה מטעה.

ההפסדים של למונייד גבוהים מהכנסותיה, וכאשר מעמידים את הנתונים זה לצד זה רואים כי ישנו שיפור ביחס בין ההפסד להכנסות לאורך הזמן, אולם מדובר בשיפור מינורי (1.4 ברבעון הראשון של 2020 בהשוואה ל-1.6 ב-2019) ובאופן יחסי ההפסדים עולים יחד עם ההכנסות. 

תשקיפים הם דבר מרתק, אך מסובך - ועוד יותר מכך בתחומים מבלבלים כמו ביטוח, או בחברת ביטוח שמתייחסת לעצמה במונחים חברת טכנולוגיה. אחרי שפרסמנו כתבה על התשקיף כפי שלמונייד רואה אותו, פרסמתי גם אחת עם כמה הערות ותובנות מאוחרות שעשויות להצביע שיש מרחק מסוים בין התמונה החיובית שמציירת החברה לבין התוצאות הפיננסיות שלה.

את הכתבה הזאת אתם יכולים לקבל ישירות למייל בהרשמה לניוזלטר השבועי שלנו (לחצו להרשמה או לצפייה בניוזלטרים קודמים)

אחרי האקזיט

המכירה של אינטוסל לסיסקו תמורת 475 מיליון דולר ב-2013 נחשבה לאחד האקזיטים המפתיעים והמוצלחים בהיי-טק הישראלי של העשור האחרון. אינטוסל פיתחה תוכנה לניהול עומסים ברשתות תקשורת, וגייסה רק שנתיים קודם לכן השקעה של שישה מיליון דולר מקרן בסמר, בתמורה ל-47% ממניות החברה.

בסמר ראתה מאינטוסל תשואה פנומנלית - 220 מיליון דולר, וגם שני המייסדים וחלק גדול מהעובדים - התעשרו. עידו סוסן, מי שייסד את החברה בגיל 23, הועלה לדרגת ילד פלא.

אלא שכעת מתברר הפער בין הציפייה למימוש. שגיא כהן, כתב השבוע שסיסקו מוכרת את פעילותה של אינטוסל ל-HCL ההודית תמורת עשירית מהסכום - 50 מיליון דולר בלבד. האם במבט לאחור עדיין ניתן להגדיר את העסקה כהצלחה? אתם מוזמנים לקחת חלק בדיון

כך קיבלנו השקעה ממנכ"ל זום

אתר ביזנס אינדייסדר מפרסם מפעם לפעם מצגות ששימשו יזמים עבור גיוסי הון. הפעם הוא עשה זאת עבור הסטארט-אפ הישראלי ספייק (spike) - שפיתח אפליקציית מייל ותקשורת ארגונית - ודיווח השבוע כי השלים גיוס של 8 מיליון דולר מקרן אינסייט. 

זוהי השקעה לא טיפוסית עבור אינסייט שמשקיעה לרוב בחברות בשלבים מאוחרים יותר של פעילותן. כעת, מתברר שהיה עוד משקיע בגיוס - מנכ"ל זום אריק יואן.

את ספייק אנחנו מכירים במדור מזה זמן (אומר בזהירות שהיא גם גרמה לנו ללא מעט ויכוחים בצוות), ויש להם גם סיפור מעניין שאפשר לקרוא בראיון שערך איתם אמיתי זיו משנה שעברה. 

Dvir Ben-Aroya, the CEO of the Israeli startup Spike (left) and Erez Pilosof, its founder.
Dvir Ben-Aroya, the CEO of the Israeli startup Spike (left) and Erez Pilosof, its founder.צילום: Ofer Vaknin

עוד מהשבוע

בעולם, הרץ מנפיקה מניות אחרי פשיטת רגל, וחברת הרכבים המשומשים Vroom, שלה מייסדים ישראליים, הנפיקה לפי שווי של 2.5 מיליארד דולר ונסחרת כעת לפי שווי כפול (גם כאן יש שאלות על יתרון טכנולוגי), יבמ מחסלת את עסקי זיהוי הפנים; ואפל תייצר מעבדים למחשבים אישיים במקום לקנות מאינטל.

בזירה המקומית, רפאלה גויכמן חושפת את התחרות על מפוטרי מג'יק ליפ; ואמיתי זיו כותב על סיפור ההצלחה הגדול ביותר של הקוד הפתוח בישראל - חברת אלסטיק. אלון בר שני, מנכ"ל HP אינדיגו פורש אחרי 16 שנה; פלאש נטוורקס הוותיקה נמכרת במחיר הפסד; וגיטלאב האמריקאית עושה אקווי-הייר בישראל.

זיהוי פנים יבמ
זיהוי פנים של יבמצילום: יבמ

והנה עוד כמה כתבות מקוריות שאולי פספסתם:

1. סבב גיוס הון עם מחקרים ואופל קורסה

בעוד שבתחומים אחרים כמו פארמה, נדל"ן ואנרגיה המוסדיים מרגישים נוח להשקיע, ההיי־טק נותר ארץ לא מפוענחת. אך יש גוף מוסדי שקפץ כבר מזמן למים הקרים: בית ההשקעות IBI. ראיון >> לכתבה המלאה

2. כשהקהילה בצד שלך - הכוח מוכפל

בישראל מדובר עדיין בתופעה נדירה, אבל יש כבר כמה וכמה חברות סטארט-אפ שבחרו לבסס את העסק שלהן על קוד פתוח. חלקן הפכו למובילות עולמיות בתחומן, ושמחות לחלוק מהניסיון שלהן  >> לכתבה המלאה

3. "חובת ההוכחה היא עלינו"

מיי-הריטג' הישראלית להפעיל בהתנדבות מעבדה לבדיקות קורונה, בשיתוף חברה סינית. גורמי בריאות מטילים ספק ביכולת של חברת היי־טק ללא ניסיון להרים מבצע בדיקות מקיף ומורכב, אך היזמים בטוחים כי יפריכו את הספקות  >> לכתבה המלאה

4. הכלכלה השיתופית ממציאה את עצמה מחדש

בתחילת המגיפה חברות הכלכלה השיתופית חשבו שסופן הגיע. אך דווקא השינויים הגדולים המתרחשים כעת בביקוש ובהרגלי הצרכנים עשויים להחזיר את הענף לשורשים הסוציאליסטיים שלו ולהעניק לו נשמת חיים חדשה  >> לכתבה המלאה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker