השבוע בטקניישן

הביורוקרטיה שתוקעת את הכלכלה הדיגיטלית, ואיך עושים לסטארט-אפ ריסטרט

כתבות ותובנות מהשבוע שחלף עבור קוראי ההיי-טק של TheMarker

רותי לוי
TechNation
חווה של גוגל באיווה
רותי לוי
TechNation

קצת על מאחורי הקלעים של העבודה העיתונאית, על ידיעות משעממות שהופכות לסיפורים מצויינים, ואיך זה שלפעמים הכל בכלל מתחיל מוויכוח:

בפברואר 2019 קיבלתי אסמס מציק. היה בו לינק לדיווח יבש שפורסם יומיים קודם לכן על חברה משעממת שרכשה חברה משעממת אחרת בסכום לא ידוע אבל מוערך בחצי מיליארד דולר (שזה נשמע כמו מספר של עיתונאים).

את שתיהן לא הכרתי, לאחת מהן, כך אמרו, יש מייסד ישראלי עלום בשם יונתן שטרן, שכבר מכר את החברה הזאת פעם אחת לפרייבט אקוויטי ואולי כן, אבל אולי לא מחזיק שם מעט מניות.

זה היה ביום חמישי, השעה היתה מאוחרת ובדיוק התיישבתי לאכול. את המספר של שטרן לא הצלחתי להשיג, ומספר העובדים בארץ לא היה משמעותי. לא הייתי בטוחה שיש לי כוח או עניין לכתוב על העסקה.

בהחלטה מהירה, בכל זאת העברתי משהו לאתר TheMarker - מהסלולרי - עם המידע הבסיסי שייחסתי לפרסום בחו"ל, ועוד כמה דברים שהצלחתי לחלץ מאותו אדם ששלח לי את הלינק ולא היה מיודע במיוחד. על כל מה שלא ידעתי - למשל, גורל מרכז הפיתוח הישראלי, השארתי סימני שאלה. אף פעם לא אהבתי ידיעות כאלה וזו היתה החלטה לא טיפוסית להעביר אחת, אבל הנחתי שבזה זה יסתיים.

אלא שאז החלו לזרום טלפונים מכל עבר. הנרי שאק, המנכ"ל-המייסד של הרוכשת, תרגם את הכתבה בגוגל טרנסלייט ונבהל כי חשב שסגרתי לו את המרכז בישראל. שטרן שלח אלי מישהו שידבר איתי על נתון שמאד עצבן אותו וביקש שאסיר. ואני בעקרון התעצבנתי שיצרתי לעצמי עבודה ברגע מאד לא מתאים. (לשניהם, אגב, יש מערכת עם פרטי קשר של בעלי תפקידים בארגונים - הם איתרו אותי בקלות רבה יותר מאשר ההפך).

את הידיעה המשכתי לעדכן עד הלילה. מהנרי לקחתי ציטוטים והבטחות שהוא בכלל מגדיל את המרכז הישראלי, ומהנציג של יונתן - אחרי ויכוח סוער - סחטתי הבטחה לפגישה ועוד קצת רקע על החברה ועל העסקה בתמורה למחיקת הנתון (הזניח) שעצבן אותו.

פתאם ידיעה איזוטרית נהפכה לסיפור על עסקה של 800 מיליון דולר, שבה חברה רוכשת את היריבה הגדולה ביותר שלה; ועל יזם סדרתי שמקים כבר שנים חברות רווחיות כספינופים מהשקעה צנועה של כמה מיליוני דולרים בודדים. אותה הפגישה שהתקיימה לאחר מכן, שעד היום שונה מרוב הפגישות שעשיתי עם יזמים, הפכה לכתבת שער בעיתון סופשבוע, ומאוחר יותר גם למיטאפ מוצלח מול כמה מאות אנשים.

יונתן שטרן
יונתן שטרןצילום: אייל טואג

לרוכשת קראו דיסקבר.אורג (DiscoverOrg) לנרכשת זום אינפו (ZoomInfo). כמו בכל רכישה, הכוונה המקורית היתה לשמור על שם הרוכשת, אבל דיסקבר.אורג ביצעה סקרים באמצעות חברת ייעוץ חיצונית והגיעה למסקנה שהשם של הנרכשת הוא דווקא המוכר יותר (אני יכולה לחשוב על כמה סיבות), והיא אימצה אותו לעצמה. דבר שיוצר כעת דיווחים מבלבלים בתקשורת הבינלאומית לגבי קורותיה של החברה, ופוטנציאלית גם עשוי לבלבל משקיעים שיחפשו את זום וידאו.

בעת הרכישה שתי החברות היו דומות בגודלן, יונתן אמר לי שתוך שנה-שנתיים הוא מאמין שהחברה של הנרי תונפק, ואנחנו נגלה שהיא רכשה את זום אינפו בזול. היום, החברה המאוחדת הונפקה ביום חמישי בנאסד"ק לפי שווי של 8 מיליארד דולר, וסיימה את שני ימי המסחר הראשונים בשווי של כ-15 מיליארד דולר. גם מרכז הפיתוח בישראל גדל, כמו שהובטח - הוא שילש את עצמו בתוך שנה מ-50 ל-160.

את הכתבה הזאת אתם יכולים לקבל ישירות למייל בהרשמה לניוזלטר השבועי שלנו (לחצו להרשמה או לצפייה בניוזלטרים קודמים)

יש דאון ראונד, ויש ריסטרט

בשנה האחרונה מתנהל סכסוך משפטי בין יובל מימון, שפיתח תחליף סוכר טבעי, לבין השותפים שלו לחברת אונבו (Unavoo) שהוקמה ב-2017 על בסיס פיתוחו של הממתיק. במסגרת התביעה ביקש מימון - שמחזיק 45% מהחברה - לעצור כל מהלך של גיוס הון לחברה אם הוא ייעשה לפי שווי הנמוך מ–36 מיליון דולר — המשקף לדבריו את שווי הפטנט שפיתח והועבר לבעלות החברה. 

הסיבה: החלטה שהתקבלה באסיפה כללית של אונבו אישרה סבב גיוס פנימי (מבעלי מניות קיימים) של 500 אלף דולר לפי שווי של 700 אלף דולר, לפני הכסף. הסבב מדלל משמעותית את כל מי שלא משתתף בו.

מימון, שסולק מתפקיד המנכ"ל בתחילת 2019 וסורב לקבל כל תפקיד אחר בחברה, טען שהשווי שנקבע על ידי שותפיו שרירותי, ללא כל חוות דעת מגורם מקצועי, וצפוי לדלל אותו משמעותית. והרי בשנת ההקמה, הושקעו בחברה 4 מיליון דולר לפי שווי של 40 מיליון דולר אחרי הכסף (מכאן מימון גוזר את שווי הפטנט). לטענתו, מאז שסולק מונעים ממנו גישה לכל מידע עסקי על החברה.

הנתבעים לעומת זאת, טוענים שהשווי שניתן לחברה בתחילת הדרך לא עמד במבחן המציאות, שהמשקיעה היחידה בחברה (תאגיד מאן) בוחרת שלא להשתתף בסבב ולכן תדולל אף היא באותו שיעור של מימון (זו טענה חזקה, שממחישה שאכן השווי בגיוס אינו משקף את הערך הריאלי כיום), וכי הכסף נדרש בדחיפות כי לחברה אין מקורות מימון לפעילות השוטפת. לדבריהם, חצי שנה קודם לכן הם ניסו לגייס הון חיצוני לפי שווי חברה של 1.2 מיליון דולר ולא הצליחו - וזוהי ההוכחה שמדובר בהחלטה ראויה.

יובל מיימון
יובל מימון. טען כי השווי לחברה שנקבע על ידי שותפיו שרירותיצילום: תומר אפלבאום

השופטת רות רונן, מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי, מסבירה שהיא נדרשת לסוגיה בשל קיומו של ניגוד עניינים המובנה בסבב גיוס פנימי. היא אומרת שהשקעה בהתאם לשווי נמוך מהשווי האמיתי של החברה, מעבירה הון מבעלי המניות שאינם משתתפים בה לבעלי המניות שמשתתפים בה - ללא הצדקה.

רונן סברה כי בעלי המניות היו מודעים ככל הנראה לכך שמימון לא ייקח חלק בהשקעה הנוספת, ולכן היה להם אינטרס להעריך את שווי החברה בחסר. היא טוענת כי לפחות כשיש בסיס לסברה שההחלטה התקבלה במצב של ניגוד עניינים — הנטל הוא על מקבלי ההחלטות להוכיח כי השווי משקף שווי ריאלי, וכי הנתבעים לא הצליחו לשכנע אותה בשלב זה של הדיון כי זהו המקרה.

רונן קבעה שאם ההשקעה הכרחית להמשך קיום החברה יש לאפשר אותה — אך בכפוף לכך ששווייה ייקבע בהמשך בהתאם לחוות דעת או בדרך אחרת. היא מציעה להם השקעה בצורה של הלוואה המירה למניות (המניות מוקצות רק בסבב הבא שבו יקבע השווי), או הלוואה ממש שתוחזר כשיאותר לחברה משקיע חיצוני.

רונן נחשבת לשופטת בקיאה ומעודכנת בעסקות בענף הטכנולוגיה. אך הפסיקה שלה לא טריוויאלית, ועשויה להלחיץ משקיעים פרטיים רבים - הם לא רגילים שמתערבים להם בהחלטות. מה גם שהדרך להעריך שווי בשוק הפרטי מוגבלת וחסרה, מבוססת על דעת יחידים, בשונה מהשוק הציבורי שבו מיליון בעלי מניות חושבים אחרת. ההחלטה מאותתת לסכסוך אחר שחשפנו לאחרונה שטרם הגיע לבית המשפט, בין קרן אורבימד לבין מייסד הסטארט-אפ MobileODT

אדם בניון, שותף מנהל בקוליידר ונצ'רס, מסביר שיש היגיון מאחורי הורדה דרסטית כל כך בשווי - זה מקרה ששמור לחברות ותיקות שעוברות שינויים עסקיים רבים ומגיעות למצב כלכלי קריטי, ומשקיעים מחליטים לעשות 'אתחול' ולארגן מחדש את טבלת ההון (recap), כחלופה לסגירת החברה. במצבים אלה לבעלי המניות ניתנת האפשרות לשמור על האחוזים שלהם תמורת השקעה קטנה (pay to play), וליזמים מחלקים בחזרה אופציות נדיבות בשביל לפצות על הדילול. כאשר היזם אינו בחברה - הוא לא מקבל דבר.

עו"ד שירה עזרן, שותפה במשרד מיתר אומרת שצריך לזכור שמדובר בהחלטה בסעד זמני. מטבעה היא עדיין לא יורדת לעומקן של כל העובדות והיא ״דחופה״: "החלק הקריטי פה הוא מה שמכונה 'מאזן הנוחות' - מה הנזק שייגרם למימון אם בית משפט לא יתערב כלל, גם אם ההתערבות אולי לא נכונה בדיעבד, למול הנזק שיגרם לחברה ולשותפים שלו אם בית המשפט יתערב".

לדבריה, "יש מקרים בהם ניתנת החלטה בסעד זמני - לאור הדחיפות ומאזן הנוחות - והיא מתהפכת בתיק העיקרי. לכן עוד מוקדם להסיק מסקנות אבל בהחלט שווה מעקב. בתיק עצמו יש המון בקשות לסעדים זמניים, למשל על הגבלת הוצאות החברה, שם השופטת דחתה את הבקשה של מימון"

עוד מהשבוע 

בעולם, פייסבוק מתמודדת עם התקפה שאין דומה לה. אולי לראשונה ב-15 שנות קיומה - עובדים בכירים מותחים ביקורת פומבית על המנכ"ל-המייסד, מארק צוקרברג. אתם מוזמנים להצטרף לדיון שלנו בנושא כאן

חברת זום וידאו - המושיעה הטכנולוגית של תקופת הקורונה - ניפצה את כל התחזיותספייס-אקס של אילון מאסק שיגרה אסטרונאוטים לחלל - השיגור הראשון מאז 2011 משטח ארה"ב, והראשון אי פעם שניהלה חברה פרטית.

הניו יורק טיימס פרסם תחקיר מעניין על אריק שמידט, מנכ"ל ויו"ר גוגל לשעבר, שהפך למתווך בין עמק הסיליקון לצבא ארה"ב (התרגום בלינק). ואל תחמיצו את הסיפור על דור-דאש והפיצריה - או, מה קורה כשיזמות טכנולוגית שמבססת את עסקיה על תיווך עבודה של אחרים, עושה זאת על חשבונם. 

בזירה המקומית, דיווחנו השבוע על שני אקזיטים. הראשון, של אופטימל+, העוסקת בשיפור תהליכי ייצור של רכיבים אלקטרוניים, בעיקר שבבים, שנמכרה לתאגיד נשיונל אינסטרומנטס תמורת 365 מיליון דולר. השני, של ספוט, העוסקת בהוזלת עלויות מחשוב ענן, שנמכרה לנטאפ תמורת כ-400 מיליון דולר. 

רשות החדשנות ניסתה למפות את משבר הנזילות של הסטארט-אפים הישראליים, ההיי-טק הכניס עוד לובי לכנסת, וחברת מובילאיי פרסמה כמה סרטונים המציגים את הרכב האוטונומי שלה מנווט ברחובות ירושלים העמוסים. 

קבוצת Team8 דיווחה על הקמת זרוע הון סיכון בהיקף של כ-105 מיליון דולר, והביאה לשם כך את המשקיעה שרית פירון. הקרן תשקיע בחברות קיימות בשלבי סיד ועד B, בתחומי הדאטה, בינה מלאכותית, סייבר ותוכנה ארגונית. כמה נקודות למחשבה שעלו אצלנו כשראינו את הדיווח: 

תחילה, מה זה אומר לגבי הצלחת מודל הפעילות המקורי שעל בסיסו קמה הקבוצה ב-2014? במסגרת המודל מנהלי הקבוצה מזהים תחומים הדורשים פתרון טכנולוגי בענף הסייבר ומגייסים בעצמם צוות שיוכל לפתח אותו תחת חסותם. מייסדי טים8 הציגו במשך השנים את שיטתם כתנועת נגד למודל ההון סיכון השולט במסגרתו יזמים עם רעיון מגובש מנסים לאתר משקיעים.

בנוסף, בשש השנים שעברו מאז טים8 הקימה שבע חברות. הסטארט-אפ סיגניה נמכר לאחר שלוש שנים והשקעה של 5 מיליון דולר לטמסק הסינגפורית - שהיא אחת מהמשקיעות של הקבוצה. בשתי החברות הגדולות שלה - קלארוטי ואילוסיב נטוורקס הוחלפו כבר שלושה מנכ"לים. 

בקלארוטי, הפועלת בתחום ההגנה על תשתיות קריטיות, הושקעו כבר 100 מיליון דולר ועוד מוקדם לחרוץ את גורלה, אולם שבע ממתחרותיה נמכרו בשנתיים האחרונות בסכומים של 50-150 מיליון דולר.

בתחום פתרונות הדיספשן (המבוססים על הטעיית התוקף ושיבוש המתקפה) שבו פועלת אילוסיב נטוורקס, המצב קשה כרגע - חברות רבות בו נסגרות כמו סימטריה של גדי עברון, וטופ-ספין שבה השקיעו שלמה קרמר ומיקי בודאי. "זה תחום שעולם הסייבר החליט שהוא איזוטרי מדי", אמר לי לאחרונה יזם בתחום. "זה כלי שהוא בעיקר אנטי-מעצמתי, ואת הלקוח הממוצע לא מעניין להגן מצבא רוסיה או סין". 

שרית פירון
שרית פירוןצילום: יונתן בלום

והנה עוד כמה כתבות מקוריות שאולי פספסתם:

1. בריאות דיגיטלית לא תפתור את המשבר

ד"ר איל אוריון, יזם בולט בתחום המכשור הרפואי, מאמין שיש סיבה לכך שמגפת הקורונה תפסה אותנו "עם המכנסיים למטה", בלי מספיק מכונות הנשמה ועם פתרונות מלפני 300 שנה >> לכתבה המלאה

2. תצמידו אוזניים לקרקע - אולי תשמעו את החפירות

עם כניסת השחקניות הבינלאומיות והצמיחה בכלכלת המידע, ענף חוות השרתים יכול היה להציב את ישראל בשורה הראשונה בעולם. אבל המתקנים בתפוסה מלאה, ומשק החשמל לא ערוך לגידול >> לכתבה המלאה

3. למה דווקא השב"כ?

לפני שני עשורים, כשחוקקו את חוק השב"כ שמסדיר את פעולתו של הארגון, היו שהזהירו שהיכולות שלו כל כך אפקטיביות, שמפתה להשתמש בהן - והן עלולות לזלוג ממניעת טרור לנושאים אזרחיים. החששות מתממשים >> לכתבה המלאה

4. אפקט החממה

עבודה פנימית של רשות החדשנות בוחנת את "הדור החדש" של החממות הטכנולוגיות, חברות שהוקמו בין 2013-2017: הן גייסו ממשקיעים פרטיים פי 4.5 מההשקעה הממשלתית, ויותר מרבע מהן כבר הגיעו למכירות >> לכתבה המלאה

5. בהשראת "מסע בין כוכבים"

ננוקס לקחה טכנולוגיה מפרויקט כושל של סוני, והפכה אותה לסורק רנטגן זול ונייד שהיא מקווה להנגיש לאוכלוסיות מעוטות יכולת. היא חתמה כבר על חוזי הפצה, ויש לה אפילו פיילוט בהדסה. עכשיו רק צריך אישורים רגולטוריים >> לכתבה המלאה

6. חוזרים לכביש

משבר הקורונה והסגר הנחיתו מכה אנושה על הקורקינטים השיתופיים, והחברות, שנמצאות גם כך בהפסדים, נאלצו להצטמצם. יניב ריבלין, מנכ"ל בירד ישראל, בטוח שבסופו של דבר הנגיף יעשה לענף רק טוב >> לכתבה המלאה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker