"אחרי המשבר המעבר לטכנולוגיה יתחזק מאוד - המוסדיים צריכים לקפוץ על זה"

ראיון פרופ' יוג'ין קנדל, העומד בראש עמותת סטארט־אפ ניישן סנטרל ואחד מיועצי הממשלה במשבר הקורונה, הודף את הטענות כי אין צורך לסייע למגזר השבע ומציע למוסדיים לנצל את המומנטום: "המשבר בהיי־טק אינו של ביקושים, אלא של נזילות. יש פה הזדמנות השקעה מטורפת"

אמיתי זיו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יוג'ין קנדל
יוג'ין קנדלצילום: אוליבייה פיטוסי

"רק בשבוע וחצי האחרונים עשיתי 57 שעות בזום", מעיד על שגרת יומו יוג'ין קנדל, שעומד בראש עמותת סטארט־אפ ניישן סנטרל (SNC). קנדל, פרופסור למימון בבית הספר למינהל עסקים של האוניברסיטה העברית, נמנה עם צוות של בכירים עמם מתייעצים בממשלה בנוגע להתמודדות של ההיי־טק עם משבר הקורונה. במטרה לגבש עמדה בעניין, בעמותה שבראשה הוא עומד סקרו מחקרים עדכניים, וקנדל עצמו ראיין יותר מ–20 בכירים ומנהלי הון סיכון, זרים ומקומיים, ועוד שמונה מומחים אחרים בתחום.

איפה המשבר פוגש את ההיי־טק הישראלי?

קנדל: "מהשיחות שניהלתי בעניין עלו שלושה דברים עיקריים. ראשית, כשנחזור לתקופה של רוגע, הערך של ההיי־טק הישראלי יעלה, המעבר הטכנולוגי יואץ בצורה קיצונית. הסיבות לכך רבות, למשל ברור שאנשים יעשו יותר דברים אונליין מאשר פנים אל פנים. אבל יש לכך גם סיבה פחות מובנת מאליה: אחרי הקורונה מדינות המערב לא יאפשרו למשל להגיע שוב למצב שבו קווי האספקה שלהן תלויים במדינות אחרות, שבהתראה של ימים יכולות להיעלם. בתעשיית הפרמצבטיקה בארה"ב גילו ש–18% מהרכיבים שלהם מיוצרים אך ורק בסין, והאמריקאים לא יתנו למצב כזה להמשיך.

"המשמעות היא שמדינות יעבירו את קווי הייצור חזרה אליהן, אבל אז יהיה עליהן להתמודד עם כוח אדם יקר יותר. לכן, במפעלים האלה ינסו לצמצם את מספר העובדים ולהגביר את הפרודוקטיביות באמצעות טכנולוגיה — דיגיטציה שתיכנס לרצפת הייצור ותשנה אותה לגמרי. התהליך הזה, שמכונה אינדסטרי 4.0, הופך את רצפת הייצור לשקופה ונגישה ברמות של מיליסקנד (אלפיות השנייה) במקום ברמות של דקות, ומאפשר לבצע המון שינויים שמערכות רגילות אינן מאפשרות.

"בתחום הזה, כ–6% מהכסף העולמי מגיע לישראל. זו דוגמה אחת לתחום שבו יש לנו יתרון, אבל זה יכול להיות גם בבריאות הדיגיטלית, בתקשורת ובסייבר — כל התחומים שבהם יש לישראל יתרון מובנה, בתוספת היכולת לעשות פיבוט (Pivot, שינוי מיקוד עסקי) מהיר ולמצוא פתרונות חדשניים. למרות כל אלה, נכון לעכשיו השווי הנוכחי של ההיי־טק הישראלי - ירד".

האם הצמיחה

קנדל מסביר ששוויין של חברות ההיי־טק הישראליות נחתך כמעט מיידית בשל משבר הקורונה. בסקר שערכו ב–SNC גילו כי שוויי החברות ייחתך לכל הפחות ב–20%, כאשר בחלק מהמקרים ההערכות הן לשיעורים גבוהים הרבה יותר.

מה המסקנה מכך שהערך של החברות עולה אבל שוויין יורד?

"זו הזדמנות השקעה מטורפת, נוצרה הזדמנות מיוחדת להיי־טק ואפשר באמצעות כסף קטן להציל את התעשייה במקום לתת לה לשקועוהתשואה על כך תהיה גבוהה".

ממה צריך להציל את היי־טק?

"המשבר בהיי־טק הוא לא משבר של ביקושים, אלא של נזילות. המקור לכך הוא מהעובדה הבאה: בשנה שעברה הושקעו 8.5 מיליארד דולר בסטארט־אפים בישראל — עלייה של 40% לעומת 2018. מתוך סכום זה, 85% מהמשקיעים היו זרים, וגם ב–15% של המשקיעים הישראלים מרבית הכסף היה זר. כעת המשקיעים הזרים מתכנסים בשווקים שלהם, גם בגלל חוסר האפשרות לטוס, וחושבים איך לנהל את הכסף שנשאר להם. עד שהם יחזרו לשוק הישראלי יעברו, לפי הערכות של האנשים בתעשייה, 9–16 חודשים. זה כאילו שהוצאת 85% מהשוק".

ובווקאום הזה, טוען קנדל, נוצרה הזדמנות למשקיעים הישראלים, ובראשם המוסדיים. קנדל מתכוון לכלל המוסדיים — כולל חברות הביטוח והפנסיה, אבל גם לזרועות ההשקעה למיניהן (כמו לאומי פרטנרס), שחקני הנוסטרו וכן הלאה. "תזכור שמישראל יוצאים מיליארדי דולרים החוצה. ישראל מלווה לעולם כי יש לנו עודף כסף. חברת ביטוח גדולה אחת מוסיפה לתיק הזה 2–3 מיליארד שקל נטו בכל חודש. היא לא רוצה לפמפם עוד את שוק המניות המקומי, אז היא מוציאה כ–50% מההון שלה החוצה. ועכשיו חברות הביטוח הן מלכות השכונה — כי כל התחרות שלהן נעלמה. כל הקרנות ההון סיכון הגדולות בעולם — כמו סקויות, אנדריסן הורביץ וקליינר פרקינס — לא באות. כסף לא חסר בישראל, אבל כסף ייעודי להיי־טק חסר. אנחנו נמצאים במחנק של מזומנים, וזה לא שהתעשייה נהפכה לפחות טובה".

"הקרנות זהירות"

לטענת קנדל, הסכומים שהצטברו עד כה בקרנות ההון סיכון לא יספיקו: "הן זהירות כעת, ובכלל לא יודעות אם הכסף יגיע כשהם 'יקראו' לו מהשותפים המוגבלים שלהן (גופים שהתחייבו להשקיע בהן), ולא ברור אם הם יהיו מסוגלים לגייס עוד קרן לקרן הון סיכון".

מעבר לכך, לדבריו, הקרנות צריכות לתמוך בחברות הפורטפוליו שלהן, ולבחור בטובות ביותר: "הקרנות עשויות לא להשקיע בחברה שתעשה פי ארבעה על הכסף — שזו תשואה מעולה — אלא רק בחברות שיעשו פי עשר, וגם הן יצטרכו לקצץ ב–15%–30% בעלויות ולפטר חלק מהאנשים כי הן במחנק של מזומנים".

עוד לפני פרוץ משבר הקורונה טען קנדל כי המוסדיים הישראליים מחמיצים הזדמנות גדולה להשקיע בהיי־טק הישראלי. לדבריו, בניגוד לממוצע העולמי, שלפיו מוסדי מחזיק בתיק 2%–3% מענף ההיי־טק, בישראל השיעור מסתכם ב–0.2% מהתיק בלבד. "בגרמניה רוב המשקיעים הם גרמנים אז אין להם בעיית נזילות, ועדיין הם הציגו תוכנית חילוץ להיי־טק. ככה זה בעוד מדינות — הכסף מקומי, והציגו תוכניות חילוץ נדיבות להיי־טק. אצלנו הוא זר, ולכן אני חושש שאנחנו נאבד במהירות את המובילות העולמית שלנו".

שבע או זקוק לעזרה?

בימים האחרונים מתנהל בישראל דיון ייצרי לגבי השאלה אם המדינה צריכה להציג תוכנית סיוע להיי־טק המקומי, או שמא מדובר בענף שבע שיכול לדאוג לעצמו ועדיף שהממשלה תפנה כספים למגזרים חלשים שנפגעו קשות מהמשבר. "אם אפשר לקחת כסף, לתעל אותו לתוך המערכת ולתת ודאות שלא נחלץ חברות גרועות אלא רק נעזור למשקיעים להציל חברות טובות — ואפשר לעשות זאת — אז אתה מייצר ערך מטורף יחסית לחלופה של אי־התערבות".

איך משכנעים את המוסדיים להשקיע בהיי־טק? לקנדל יש משנה סדורה שלפיה המוסדיים צריכים להיצמד לקרנות הון סיכון: "יש משהו בתעשייה הזאת שמאפשר לעשות בה מה שאי אפשר לעשות בתעשיות אחרות. מה השוני? חברות ההיי־טק חיות מהשקעות, והקרנות בררניות. אנשים לא זורקים כסף טוב אחרי כסף רע. אם החברה לא טובה, אין סיבה ל–VC או לאנג'ל להשקיע בה. הרי רוב הרווח שלהם מגיע מדמי הצלחה.

"לכן, יש פה מד חום למוסדיים: האם משקיע שמכיר את החברה מוכן לשים כסף חדש? המשקיעים האלה יודעים מה הם עושים, ואפשר לבדוק זאת באמצעות הטראק רקורד שלהם. כלומר היכולת של מוסדיים לבדוק התכנות השקעה בסטארט־אפ נמוכה, אבל אם הם נצמדים לחברת הון סיכון, הם נהנים מהניסיון והידע שלה בתחום. זה גם פותר הבעיה של Adverse Selection — החשש שחברות ההון סיכון יקבלו את החברות הטובות, והמוסדיים את היתר.

"כשאני הולך לספארי אני לא הולך לחפש דרכים חדשות שבהן אולי יאכל אותי אריה או יכיש אותי נחש. אני נכנס לג'יפ עם מישהו שגם הוא לא רוצה להיטרף. בהיי־טק נשאר רק למצוא את אותו מדריך ספארי שיודע להבדיל בין נחש ארסי לנחש לא ארסי. יש פה חיבור בין פוטנציאל השקעה והרבה כסף שקיים במערכות לבין מנגנון שבו לא צריך לבנות מומחיות חדשה להשקעה ישירה. נשאלת השאלה איך מחברים לזה תמיכה ממשלתית".

אם יש הזדמנות השקעה, למה צריך תמיכה ממשלתית?

"כי גם אם תראה למוסדי שכדאי לו להשקיע בהיי־טק הישראלי, הוא יפחד ממה שיכתבו ב–TheMarker. וההזדמנות לא תתממש כי כרגע המוסדיים מפחדים מהשקעה בהיי־טק ובצדק, גם בלי קשר לעיתונות, כי ועדת ההשקעות שלהם אומרת 'מה אתם משקיעים בהיי־טק באמצע משבר, תעזבו'. זו, דרך אגב, הטעות שהם עשו בשנת 2000, כשהכל קרס — במקום להעמיק השקעות הם עזבו. הם חטפו את כל הירידה ולא נהנו מהעלייה שבאה אחר כך.

"בשנה וחצי האחרונות חלק מהמוסדיים התחילו להשקיע בהיי־טק הישראלי, מה שלא קרה כבר עשור. המדינה צריכה להרגיע אותם ולהגיד להם 'אתם לא תפסידו פה, אני אשים Downside Protection (הגנה על התשואה), ואתן לכם הגנה. תסתכל על זה מהזווית של המדינה: אם מגיע משקיע לרשות החדשנות ואומר אני מוכן להשקיע 70%, והמדינה משלימה 30% — הכסף הזה הולך למשכורות. 45% מזה חוזר לקופת המדינה במס, לעומת החלופה לשלם דמי אבטלה במשך כמה חודשים. אז למעשה כנראה שהמדינה לא משקיעה כלום, אולי מרוויחה".

מה לגבי הטענה שעדיף לשים כל שקל אצל מי שזקוק לו באמת?

"זה נכון שבהיי־טק לא מצילים אנשים כמו במגזרים אחרים, אבל בענף הזה עם השקעה קטנה אתה מייצר ערך מטורף למשק".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker