"בקרנות האמריקאיות זה לא יעבור בשקט!" לאן נעלמו הדירקטורים של היי-בוב?

בסטארט-אפ Hibob, שעמד במרכז תחקיר TheMarker על טיוח הטרדות מיניות מצד סמנכ"ל בכיר, השקיעו קרנות מובילות כמו בסמר, באטרי ואייט רואדס - שקיבלו מושב בדירקטוריון החברה. מאז הפרסום לפני שבועיים, הדירקטורים לא מצאו לנכון להגיב - לא גינוי, ובטח לא אמפתיה כלפי הנשים

רותי לוי
רותי לוי
הודעה מיזם

לא סיימתי את לימודי המשפטים, אבל בקורסים שכן למדתי, נהגתי לקרוא את הסילבוס. יש פריט אחד ברשימת הקריאה שזכור לי במיוחד מהקורס דיני נזיקין. זו היתה כתבה מה-WSJ שדיברה על רופא שגרם למוות ברשלנות ובחר - בניגוד להמלצת עורכי הדין של בית החולים וחברות הביטוח - להתנצל מעומק הלב. במקום שההתנצלות תתדלק תביעה משפטית מצד המשפחה - היא הובילה דווקא לזניחתה.

הכתבה היתה מ-2004, ודיברה על קונספט של "כנות קיצונית" (extreme honesty) של בית חולים בקנטקי, שאחרי שהפסיד בשתי תביעות ענק של רשלנות רפואית, הורה לעובדיו להסגיר באופן מלא ומיידי שגיאות רפואיות. כך קרה שרופאים ואנשי צוות החלו להתנצל על כל פגיעה בפני חולים ומשפחותיהם, ודיווחו על דרכים שיפעלו בהן כדי למנוע הישנות של מקרים.

ההיגיון היה שהפרקטיקה הזאת תקבור את בית החולים בתביעות, אלא שבפועל היא רק הפחיתה את הכעס והרצון לנקום המתלווה אליו - המשמש לרוב כמניע לפניה לבית המשפט (ולמעשה, גרמה לנפגעים להתפשר על פיצויים הוגנים התואמים את הנזק, מחוץ לבית המשפט). מחקר שפורסם בכתב העת Annals of Internal Medicine ועקב אחר העלות הממוצעת של אותו בית החולים לתשלומים הקשורים לטעויות במשך שבע שנים - גילה שהיא נמוכה מאד, ואף נמוכה בהשוואה לבתי חולים דומים לו.

למה נזכרתי במאמר? עברו כמעט שבועיים מאז שפרסמתי את התחקיר על היי-בוב (Hibob), סטארט-אפ בתחום משאבי אנוש שטייח תלונות על הטרדות מיניות מצד סמנכ"ל בכיר. ההטרדות נעו בין הצעה מבודחת ל"גולדן שאוור" ליד תאי השירותים שהופנתה לעובדת זוטרה, לבין הנחת יד במפשעתה של אחרת.  המטריד לכאורה, יצא דובר שקר בפוליגרף אך מתכחש לתוצאות; המנכ"ל, רוני זהבי, טוען בתוקף שמעולם לא שמע על יותר מתלונה אחת שנבדקה (ואיכשהו עברה את הבירור כ"מילה נגד מילה"); והחברה בחרה - בתיווך של יחצ ועורכי דין - בתגובה פושרת ("יש לנו אפס סובלנות להטרדות מכל סוג") שאין בה מילה אחת של התנצלות או גינוי כלפי המעשים. באותה תגובה הונמך הסמנכ"ל הבכיר ל"עובד", והוא אפילו לא פוטר - הוא ביקש מיוזמתו לעזוב כבר מזמן, וזה בדיוק התזמון שהתאים לו. בקיצור - אף אחד לא לוקח אחריות.

כאשר פניתי לדירקטוריון - חבורה של משקיעים מכובדים שבמשך שנותי בסיקור ההיי-טק שמעתי עליהם רק דברי הלל - הם השתתקו לחלוטין. אף שפניתי לדירקטורים באופן ישיר, ואף שהמייל נפתח (אצלם) בדיוק 100 פעמים, התגובה שהועברה אלי באמצעות יחסי הציבור של החברה (כאילו הדירקטוריון לא אמור לפקח על ההנהלה, אלא אחד הם) היתה שאין לדירקטורים מה להוסיף מעבר לתגובה שכבר הועברה מטעם החברה.

בעלי מניות בהיי-בוב

נשים שהוטרדו לא צריכות התנצלות ממטרידים או מנהלים שמטייחים - הן צריכות שלא יטרידו מלכתחילה, ושלא יתעלמו מהן כאשר הן מתלוננות. אבל דווקא במקרה של הדריקטוריון אני כן מוצאת המון דמיון לרשלנות רפואית, ולמאמר המדובר. "נבדוק", "נברר", "ממש מצטערים שלא ידענו, ושהדברים קרו תחת המשמרת שלנו", "נעשה כך וכך כדי שהם לא יקרו עוד" - כל תגובה שיש בה מעט אמפתיה עדיפה משתיקה צורמת שרק מלבה את תחושת חוסר הצדק.

פורסם במקור בקבוצת הפייסבוק "האקוסטיסטם" - קבוצת הקוראים של מדור ההיי-טק של TheMarker

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker