כנס הדיגיטל |

כבר לא לוקחים סיכון: פלייליסט לכל משתמש, סדרה לכל מצב רוח

לירן דן, סמנכ"ל אסטרטגיה ופיתוח עסקי בפרטנר: "אנשים משקיעים 50 דקות בחיפוש תוכן בסטרימינג - ובסוף בכל מקרה צופים במה שהם כבר מכירים" ■ מנהל גלגל"צ: "יוצרי מוזיקה יכולים להתחשב בנתונים שחברות הסטרימינג אוספות, ויש סכנה לשינוי של איך שהמוזיקה נשמעת"

דן קיני
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לירן דן, סמנכ"ל אסטרטגיה ופיתוח עסקי בפרטנר
לירן דן, סמנכ"ל אסטרטגיה ופיתוח עסקי בפרטנרצילום: מוטי מילרוד
דן קיני

האם עליית הסטרימינג בתחומי הטלוויזיה והמוזיקה פוגעת באמנות, או דווקא מעודדת אותה? ניב הדס, מבקר הטלוויזיה של "הארץ" הנחה פאנל בנושא בכנס הדיגיטל של TheMarker. בפאנל השתתפו לירן דן, סמנכ"ל אסטרטגיה ופיתוח עסקי בפרטנר (גילוי נאות: הכנס נערך בשיתוף החברה); נדב רביד, מנהל תחנת הרדיו גלגל"צ; ומיטל שבת, עורכת מוזיקלית ב-Deezer ישראל - שירות מוזיקה אינטרנטי.

"פעם חייל היה מאזין לרדיו בזמן השמירה" אמר הדס, “והיום הוא עם ספוטיפיי". "ההבדל בין העבודה בשירות סטרימינג לעבודה ברדיו היא שמים וארץ", אמרה שבח. "ברדיו השאיפה היא לתת למאזין מיקס מוזיקלי — לקפוץ בין סגנונות ובין שנים. טווח המאזינים והגילים הוא רחב. בסטרימינג, לעומת זאת, את רוצה לפנות למעריץ היפ הופ, למשל, ולתת לו את פלייליסט ההיפ הופ הכי נכון ומדויק עבורו. את מנסה להתאים את הפלייליסט למצב רוח או לז’אנר מסוים". יש גם דמיון בין שתי הפלטפורמות, לדבריה. "ברדיו אמרו תמיד להתחיל שעה עם להיט, כדי לשכנע אנשים להצטרף - זה היגיון נכון גם בסטרימינג".

איסוף נתונים הוא כיום חלק מרכזי מעבודתן של חברות הסטרימינג והמדיה. "אנחנו מנסים ללמוד גם על הרגלי שימוש שאינם קשורים לצפייה", סיפר דן. "כך למשל, גילינו שהזמן שאנשים משקיעים בחיפוש אחרי תוכן בכל שימוש עבר בשנה שעברה את רף ה–50 דקות — וגם כשהמשתמש מסיים לחפש, בסוף הוא צופה בתוכן שכבר צרך בעבר. זו הסיבה לכך שסדרות כמו חברים הן כיום הכי יקרות".

דן הוסיף כי "העבודה באינטרנט מאפשרת לעשות פרסונליזציה, וגם נותנת לנו ללמוד יותר על הרגלי השימוש של המשתמשים. למשל, באחרונה אנחנו רואים עלייה בצפייה נדחית בתכנים ששודרו בעבר. אנשים עדיין יושבים מול הטלוויזיה בפריים טיים — אבל צופים בדברים ששודרו מקודם".

הדס העלה את החשש כי הנטייה הגוברת לחפש התאמה מיטבית של התוכן לכל משתמש מעקרת את האלמנט של לקיחת סיכונים — שהוא נדבך חשוב בכל גוף יצירתי, לדבריו. שבח סיפרה כי כשהיא עורכת פלייליסט, שיר שהנתונים מראים כי הוא גורם לאנשים לצאת מהשירות — כנראה לא יישאר במקומו. ועדיין, "ברור שזאת מוזיקה, ואם זה שיר שאני מאמינה בו אפשר לתת לו את הזמן — ואז מרגש לראות אותו צובר תאוצה בהמשך. גם ברדיו היו שירים שנכנסו לפלייליסט, אבל הם לא הוכיחו את עצמם".

רביד הסכים עם החשש שהדס העלה: "יוצרי מוזיקה מתחשבים בנתונים שחברות הסטרימינג אוספות, ויש כאן סכנה לשינוי של איך שהמוזיקה נשמעת. נכון שכל פורמט חדש שינה קצת את איך שהמוזיקה נשמעת — גם המצאת התקליט — וזה לגיטימי. אבל כשגאנגנם סטייל הוא השיר הכי נצפה ביוטיוב — זה לא אומר לגביו כלום חוץ מזה שהוא הכי נצפה". שבח חידדה כי על אף זמינות הנתונים, אף אלגוריתם לא אומר לאמנים מתי לשבץ סולו חצוצרה, למשל, או מתי לצאת לפזמון. "אין שיטה לכתוב להיטים", אמרה, "שירים ומוזיקה עובדים על רגש — ואין לנו נוסחה לרגש. גם כיום, המוזיקה מתחדשת וצומחת למקומות בלתי צפויים.

"מבחינתי, שירותי הסטרימינג החליפו את הדיסק והקסטה — ולא את הרדיו", אמרה שבח. "כמו שרוב האנשים קודם פותחים ערוץ 12 או 13 ורק אז פונים לנטפליקס, כך הרבה אנשים ישמעו קודם מה קורה בגלגל"צ — ורק אז יעברו לסטרימינג להאזין לאלבום שהם רוצים".

יושבי הפאנל הסכימו כי עידן הסטרימינג מביא עמו תמורות חיוביות ושליליות. "מבחינתי, כחובבת מוזיקה, זה הזמן הכי טוב לחיות בו. זה שינה לי את החיים", אמרה שבח. רביד הסתייג: "זה אכן גן עדן ללקוחות", אמר, "אבל מבחינת האמנים מדובר בסיוט. קשה להמעיט בכמה שקשה להרוויח כסף מהפלטפורמה הזאת, וגם חברות הסטרימינג עצמן לא ממש מרוויחות". דן סיכם כי הצד החיובי והשלילי של שירותי הסטרימינג מגיע מאותו מקום: חופש הבחירה. "יש לך אפשרויות בלתי נגמרות — אבל אתה רוצה שמישהו יערוך לך את כל האפשרויות האלה", אמר.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker