כנס הדיגיטל

פרופ' טוקר: "כשעניתי לשיחות עבודה מחדר הלידה - הבנתי שיש כאן בעיה, והתפטרתי"

"לפי OECD, לעובדים בישראל יש בממוצע 13.7 שעות ביום שאינן שעות העבודה. אנו במקום 37 מתוך 40", אמרה פרופסור שרון טוקר, חוקרת לחץ תעסוקתי מאוניברסיטת תל אביב, בכנס הדיגיטל של TheMarker

פרופסור שרון טוקר, חוקרת לחץ תעסוקתי מאוניברסיטת תל אביב
פרופסור שרון טוקר, חוקרת לחץ תעסוקתי מאוניברסיטת תל אביבצילום: מגד גוזני
עדי כהן
עדי כהן

"בישראל היום אין שום איזון בין כמות השעות שאנחנו עובדים - לבין משך הזמן שאנחנו מצליחים לייצר לחיים הפרטיים שלנו", כך אמרה פרופסור שרון טוקר, חוקרת לחץ תעסוקתי מאוניברסיטת תל אביב, בכנס הדיגיטל של TheMarker שהתקיים הערב (א') במוזיאון הטבע בתל אביב.

"על פי מדד ה-OECD, לעובדים בישראל יש בממוצע 13.7 שעות ביום שאינן שעות העבודה - לטפל בכל ענייניהם הפרטיים - כולל לישון, להתקלח ולאכול. מדובר ב-3 שעות פחות ממדינות מערביות אחרות, מידי יום - שזה 21 שעות בממוצע מידי שבוע. במדד זה, ישראל נמצאת במקום ה-37 מתוך 40". אמרה טוקר. "במדד נוסף, בו נבחנה היכולת של עובדים בישראל לייצר איזון בית לעבודה, ולחיינו הפרטיים - כולל מערכות היחסים שלנו, זמן עם הילדים, או הליכה למוסך - ישראל נמצאת במקום השישי, בין מדינות שאין בהן כל איזון בין בית לעבודה, לצד מדינות כמו מקסיקו, יפן וקוריאה".

"מה שעצוב, זה שכל המחקרים מראים כי שעות העבודה הארוכות לא מתורגמות לפיריון יותר גבוה ויותר תועלת במקום העבודה". בהרצאתה, "זמינות, שחיקה ומה שבינהם", התייחסה טוקר לחוסר האיזון שמאפיין את שגרתם של העובדים בישראל, כמקור מרכזי ללחץ, שחיקה, ולשורה של בעיות רפואיות הנוצרות בעקבותם. בגילוי נאות, מספרת טוקר כי תחילת המחקר שלה טמון בסיפורה האישי "כאשר עניתי לשיחות עבודה מחדר הלידה, ואז הבנתי שיש כאן בעיה - ועזבתי את מקום העבודה שלי".

"מצד אחד, עולם העבודה היום הוא נהדר. הוא מאפשר לנו לעשות המון דברים, ולהחליט איפה ומתי אנחנו עובדים - מבית קפה, מיער, או מחוף ים מרוחק. אלא שמנגד, מעצם אותה ההתקדמות הטכנולוגית, אנחנו לא יודעים ולא מאפשרים לעצמנו היום להפריד בין הבית לעבודה. החברה שלנו צריכה לזוז מאוד מהר, הגבול בין העבודה לחיים הפרטיים מיטשטש - ואנחנו לא ממש מותאמים לזה".

לדבריה של טוקר, תחושת הלחץ והקושי לייצר הפרדה בין הבית למקום העבודה, מורגשת אף יותר בקרבם של עובדים עצמאיים. "במיוחד מדברים על העובדים שעובדים הרבה מהבית, שעבודתם מתאפיינת גם בגלישה לשעות הערב ולסופי השבוע, ולרגשות אשם תמידיים - שאינם מצליחים לתפקד במאה אחוז, לא במטלות העבודה, ולא במטלות הבית. תחושה תמידית של חוסר גבולות-  ושאין זמן חופשי", אמרה טוקר.

לאותה תחושת לחץ תמידית, לפי טוקר, יש משמעויות ארוכות טווח. "ללחץ האין סופי והתחושה שאנחנו לא מפסיקים לעבוד - יש גם מחיר סובייקטיבי וביטוי בריאותי מוכח. ישנה בגוף שלנו מחזוריות של תגובות למצב התמידי של לחץ - אם בקצב הלב, לחץ הדם, רמות החרדה. גם אנשים שאומרים שטוב להם להיות בלחץ והם עובדים כך באופן יעיל יותר - משלמים על כך בטווח הארוך", מעידה טוקר ממחקריה.

"גם אם היום אנחנו לא מרגישים את ההשפעה של הלחץ - באיזשהו שלב אנחנו מתבגרים, ואז נרגיש את האפקט המזיק. הגוף שלנו לא מותאם למצבים האלה. אנחנו רואים את זה בעלייה של 79% בסיכוי לחלות במחלת לב, ועשרות אחוזים בסיכוי לפתח סכרת", אמר טוקר. "באופן גורף, אנחנו רואים עלייה בשחיקה; שילוב של תשישות פיזית, עייפות וקושי לקום בבוקר, תשישות רגשית, ואפילו תשישות קוגניטיבית. למעשה, בכל רגע נתון - כ-25% מהאוכלוסייה מרגישה שחיקה. לא זאת בלבד, הרי שמחקרים מראים שכאשר אנחנו חווים תחושת לחץ ושחיקה - היא עוברת לקרובים אלינו - בן הזוג, העמית לעבודה או הילדים - שעשוייים לדווח על אותן התחושות, או על תחושות דומות להן".

ואין מדובר בבעיה מקומית בלבד. בדבריה, התייחסה טוקר למחקר שערך ארגון הפסיכולוגים האמריקאי ב-2015, שבחן את הזליגה ההדדית שבין עולם העבודה - לעולמינו הפרטי. ממצאי המחקר העלו כי כרבע מהעובדים באמריקה מביאים עבודה לביתם ולחופשות אישיות. העובדים העידו כי נפגעו אצלם קשרים חברתיים, יחסים בין אישיים וכן הלאה. מנגד, מעיד המחקר כי הזליגה היא הדדית - וגם הבית לא פעם זולג למקום העבודה: על פי המחקר, כ-42% מהעובדים באמריקה מטפלים בענייניהם הפרטיים ובמטלות הבית גם בזמן שעות העבודה, עונים להודעות הקשורות למטלות ועיסוקי הבית - או חושבים על ענייניהם הפרטיים.

כנס הדיגיטל של themarker נערך בשיתוף בנק לאומי, פרטנר ורשות החדשנות ובחסות קומרה קפיטל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker