סכנה ברורה ומיידית: איך נגן על העיתונות בעידן האינטרנט? - TechNation - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סכנה ברורה ומיידית: איך נגן על העיתונות בעידן האינטרנט?

דו"ח חדש שנכתב על ידי קבוצת מומחים בינלאומית: מהו המודל העסקי שיגן על העיתונות החופשית בעידן מעצמות הטכנולוגיה ■ הדו"ח קובע: שליטה במידע שאנשים צורכים יוצרת כוח עצום, שאסדרתו חיונית כדי להבטיח שאינו פוגע ברווחת הציבור"

12תגובות
גולגולת תאגידי ענק
עיצוב: עדי עמנואל

תמיכה ציבורית בענף העיתונות, פיקוח הדוק על רכישות ומיזוגים של חברות תקשורת ויצירת תשתית רגולטורית חדשה להסדרת ההתנהלות של ענקיות האינטרנט בהפצת חדשות - אלה הן ההמלצות המרכזיות בדו"ח שנערך באחרונה באוניברסיטת שיקגו, בניסיון להתמודד עם המשבר העולמי הממושך של ענף התקשורת בכלל והעיתונות בפרט.

הדו"ח על מצב העיתונות הוא אחד מארבעה מחקרים בנושאי תקשורת, כלכלה ופוליטיקה בעידן הפלטפורמות המקוונות, שביצעה קבוצה של שבעה מומחים ואקדמאים מאוניברסיטאות מובילות בארה"ב, קנדה ואירופה. בראש הקבוצה עמד גיא רולניק, העורך המייסד של TheMarker, וחברים בה פרופ' אנדראה פרט ואניה שיפרין מקולומביה; ג'וליה קאז'ה מסיינס פו בפריז; ג׳ושוע גאנס מטורונטו; אלן גודמן מרוטגרס; ובראיין נייט מבראון.

הדו"ח - שמפרט את הבעיות העיקריות שמכבידות על העיתונות בשלושת העשורים האחרונים; ומציע פתרונות לביצור כוחה ועצמאותה - הוזמן על ידי מרכז סטיגלר בבית הספר למינהל עסקים בות׳ באוניברסיטת שיקגו. בראש ובראשונה מודגשת בדו"ח החשיבות העצומה בשימורה של עיתונות עצמאית, שאינה תלויה באינטרסים של גורמי כוח - כתנאי הכרחי למימוש תפקידה ככלב השמירה של הדמוקרטיה.

המודל נשבר

עליית האינטרנט בשלושת העשורים האחרונים טילטלה תחום המדיה. את המהלומה הקשה ביותר ספגה העיתונות המודפסת, בעקבות המעבר של צרכני החדשות, ועמם כספי הפרסום, למדיה הדיגיטלית. התוצאה היא התכווצות נמשכת של מערכות חדשות, סגירת עיתונים ופיטורים המוניים - לצד ירידה באיכות הידיעות החדשותיות. מדובר במשבר עולמי. במדינות הגדולות הוא מורגש בעיקר בתחום העיתונות המקומית: מאז 2004 ועד היום נסגרו בארה"ב 1,800 עיתונים, ובעשור האחרון נסגרו בבריטניה 321 עיתונים.

במקביל לעליית משך הזמן שבו אנשים מבלים מול המסך - שהעלתה את ערך הפרסום בפלטפורמות הדיגיטליות - השוק הדיגיטלי נהפך ריכוזי. כיום, כמה חברות טכנולוגיה, ובראשן גוגל ופייסבוק, מחזיקות בכוח חסר תקדים. באמצעות ההשתלטות על המידע האישי של הצרכנים, שנמצאת בבסיס המודל הכלכלי שלהן, הן צברו כוח גם על שרשרת הפצת המידע, שהיתה נחלת המדיה המסורתית; ונגסו בעוגת הפרסום.

המדיה

הפגיעה אינה רק כלכלית. למרות הבטחה לחיזוק הדמוקרטיה באמצעות הנגשת המידע, המהפכה הדיגיטלית הביאה להחלשת העיתונות. על פי הדו"ח, התחזקות הפלטפורמות גררה מעבר של צעירים לצריכת חדשות רק באמצעות רשתות חברתיות כמו טוויטר ופייסבוק; וזניחת אתרי החדשות. הירידה בצריכה פגעה באיכות הענף, בין היתר בשל צמצום המשאבים וכוח האדם. גופי תוכן חדשותי סיגלו סטנדרטים חדשים - שכללו ויתור על תחקירים, שהם תוכן מסובך ויקר יותר להפקה. במקום זאת, גופי התוכן מחפשים תוכן ירוד (שמכונה קליק־בייט) - ומשקיעים מאמצים בניסיונות להיות ויראליים.

אחת התוצאות המשמעותיות היא יצירת חדשות כזב, והמחקרים שהוצגו בדו"ח מראים ירידה ביכולת הציבור להבחין בין תוכן אמיתי לשקרי. השפעות נוספות שמציין הדו"ח הן ירידה בשיעור ההצבעה לרשויות מקומיות ועיריות, בעקבות דעיכת העיתונות המקומית.

הסכנות המיידיות

כותבי הדו"ח אספו ממצאים רבים על ההידרדרות הנמשכת של העיתונות, וניסחו ארבע סכנות מיידיות הנובעות ממנה. הראשונה היא חיסול הדרגתי של המודלים הכלכליים הישנים שאיפשרו את קיומה של העיתונות.

השנייה היא העברת השליטה בהפצת המידע מהתקשורת המסורתית לחברות הטכנולוגיה, שמנתבות חדשות באמצעות אלגוריתמים שמבוססים על למידה של העדפות הגולשים והתאמת המידע אליהן.

סכנה נוספת נובעת מהיעדר שקיפות בנוגע לאופן שבו האלגוריתמים ששולטים בהפצת המידע מבצעים סינון ועיבוד של האינפורמציה (דרך השליטה באינפורמציה שאליה נחשפים הגולשים), לצד היעדר שקיפות לגבי ההקפים האמיתיים של צריכת החדשות.

יוטיוב

כמו כן, קיים מחסור בתמריצים חוקיים וכלכליים עבור השליטות החדשות בהפצת המידע להפצת תוכן חדשותי איכותי ולצמצום התוכן הכוזב.

בין הדוגמאות לקשר הבעייתי שיכול להיווצר בין גופי תקשורת לפוליטיקאים ובעלי הון תחת תנאים אלה - ניתן לציין את החשדות שלפיהם גופי התקשורת וואלה וידיעות אחרונות ניסו לקדם את מעמדן תוך ניצול קשרים עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

הפתרון נעוץ במדיניות ציבורית

לפי הדו"ח, יש לראות במצב העגום שאליו הגיעה העיתונות הזדמנות "ליצור עולם תקשורת חדש ויעיל יותר, שמשוחרר מהשפעות סביבתיות כמו מפרסמים, בעלי הון וגורמים פוליטיים, ושממומן ומתוקצב על ידי הציבור". הנה ארבע ההמלצות בדו"ח לפתרון המשבר.

מימון ציבורי: הדו"ח נכתב בארה"ב ומתייחס בעיקר למצבה שוק המדיה האמריקאי. בהתאם, החוקרים מציעים שמשרד האוצר האמריקאי יממן לכל מבוגר אזרח ארה"ב שובר בסך 50 דולר בשנה - שהאזרח יעניק באופן אנונימי לגוף התקשורת שהוא מעוניין לתמוך בו, מתוך רשימה של כלי תקשורת מוכרים.

החוקרים שמים דגש על הצלת העיתונות האזורית, שתפקידה להילחם בשחיתות מקומית שאותה העיתונות הארצית לא תמיד מסוגלת לתחקר ולסקר. לכן, באזורי פריפריה, שבחלקם הצריכה של מידע חדשותי נמוך עד לא קיים - מציעים החוקרים לממן לאזרחים מנוי לכלי תקשורת שבו יבחרו. כותבי הדו"ח רואים בשיטת השוברים פתרון תחרותי, שיישמר את עצמאות גופי החדשות ויותיר את הבחירה בגופים המועדפים בידי הציבור ולא בידי בעלי ההון או גורמים ממשלתיים. מגבלת הסכום תמנע עיוותי שוק מופרזים, ותבטיח את אפשרות הכניסה של שחקנים חדשים לשוק. התמיכה אמורה למנוע את כשל השוק הנובע מהעלות הגבוהה יחסית של תחקירים - מצב המונע כיום חשיפת מידע שבעלי הכוח שואפים להסתיר.

בית דפוס לעיתונים
Chris Ratcliffe / Bloomberg

הצורך בהפניית תקציבי ציבור לתמיכה אקטיבית בגופי חדשות, מגיע על רקע הפגיעה הנמשכת במקור ההכנסות המסורתי של הענף - הפרסום. בארה"ב, למשל, מדובר בהיקפים רחבים מאוד, עם צניחה של עשרות מיליארדי דולרים בפרסום בעיתונות המודפסת - מ–45 מיליארד דולר בתחילת שנות ה–2000 לכ–15 מיליארד ב–2018. התוצאה היא פיטורים של כ–30 אלף מעובדי הענף במהלך תקופה זו. המעבר להפצת חדשות ברשתות החברתיות והתאמתן למשתמש באמצעות מנועי החיפוש, נגסו בכוחו של מקור הכנסות נוסף — המנויים, שרבים מהם החלו לצרוך את התוכן ברשת. תהליך דומה מתרחש גם בישראל, ועל פי נתונים של חברת בקרה (Bakara) שפורסמו באחרונה ב–TheMarker, כרבע מרווחי שוק הפרסום בישראל (4 מיליארד שקל) מנותב לגוגל ופייסבוק לבדן.

פיקוח על מיזוגים ורכישות: כל רכישה או מיזוג בין כלי תקשורת יחייב אישור של רשויות התחרות והאסדרה של שוק התקשורת. הדו"ח מציין כי כיום הרגולציה אינה מספיקה כדי למנוע את תופעת הריכוזיות בתקשורת, מאחר שהשיקולים המפעלים נוגעים רק לרווחת הצרכנים, ולא לשאלות בנוגע לזכויות אזרחיות וחופש הביטוי. כלומר, השיקולים צריכים לכלול גם את היבט הריכוזיות והכוח הפוליטי של כלי התקשורת.

בישראל הגישה הזו כבר קיבלה ביטוי במסגרת ועדת הריכוזיות. בבואה לשקול מיזוגים ורכישות, רשות התחרות בישראל בוחנת גם שאלות הנוגעות ליכולתן של החברות להשפיע על העיתונות ועל הרגולציה במשק. הוועדה לצמצום הריכוזיות פירסמה במארס 2019 את הפרמטרים שנועדו לזהות חברות במשק שיש לשקול את הגבלת השתתפותן במכרזים ממשלתיים בשל השפעתן על מקבלי החלטות.

אמנם שוק התקשורת סבל מריכוזיות עוד לפני עידן האינטרנט, ובמרבית המדינות הדמוקרטיות היו רמות שונות של ריכוזיות בשוק עוד בשנות ה–90. ואולם, החוקרים מדגישים כי עליית מעצמות הטכנולוגיה הביאה לריכוז כוח חסר תקדים בידי פלטפורמות הדיגיטל. כדי להתמודד עם ריכוזיות - הצוות מציע רגולציה חדשה שתורכב מפיקוח של רשויות התחרות לצד הסדרים חוקיים שינבעו מההבנה כי שליטה במידע שאנשים צורכים דורשת יוצרת כוח עצום - שאסדרתו חיונית כדי להבטיח כי אינו מנוצל באופנים הפוגעים ברווחת הציבור.

שקיפות לציבור: החוקרים ממליצים על פיתוח רגולציה חדשה, שתבטיח שקיפות סביב האופן שבו פועל האלגוריתם שבוחר עבור המשתמשים את התוכן שאליו הם נחשפים.

על פי הדו"ח, המעבר, במהלך העשור האחרון, לצריכת מרבית התוכן החדשותי באמצעות הפלטפורמות האינטרנטיות, חולל שינוי דרמטי בחוזה הבלתי כתוב בין יצרני החדשות לציבור. "קומץ של תאגידים", נכתב בדו"ח, "נהנה כיום מכוח והשפעה עולמית יותר מכל ישות עצמאית ב–100 השנים האחרונות". אחד החידושים שהביאו עמן הפלטפורמות הוא הטִרגוט — אופן ויסוט של צריכת החדשות השונה מכל מה שהכרנו עד כה. גופי החדשות נהפכו מיצרנים של מהדורות חדשות לספקים של אייטמים בודדים, ושומר הסף החדש — האלגוריתם — מתאים את האייטמים לפיד החדשות האישי של כל משתמש בנפרד, בהתבסס על נתונים שנאספו על היסטוריית הגלישה של המשתמש.

מייסד פייסבוק, מארק צוקרברג, בשימוע בקונגרס בארה"ב
Carolyn Kaster/אי־פי

לכן החוקרים מציעים ליצור מנגנון שיציג את כלל המידע הנוגע לאייטמים בפלטפורמות, כולל פירוט על גוף החדשות שממנו הגיעו וגילוי נאות לגבי האלגוריתם בפלטפורמה הספציפית: המשתנים שהאלגוריתם בוחן; ומה המטרות שהוגדרו לו. בנוסף, הדו"ח ממליץ כי הרגולטור החדש יפרסם דו"חות תקופתיים, שיציגו לציבור נתונים על השימוש בפלטפורמה (אחרי אנונימיזציה), וכן שינויים שנערכים באלגוריתם. בנוסף, יפורסמו דיווחים שוטפים על ניסיונות להפצת חדשות כזב או ניסיונות להשפיע על קבוצת משתמשים.

לצורך כך החוקרים מציעים להקים גוף עצמאי, שיוכל לפקח ולספק את המידע, במטרה לתקף אמינות ואיכות של המקור החדשותי או מנגד להצביע על גופי חדשות או אייטמים לא אמינים.

הגברת האחריות התאגידית של פלטפורמות דיגיטליות: כיום חוסות הפלטרפומות הדיגיטליות תחת סעיף 230 לחוק התקשורת האמריקאי, שפוטר אותן מאחריות משפטית לתוכן שצדדים שלישיים מפרסמים אצלן. המשמעות היא שבה משמשות מעין מתווך, ואחריותן נוגעת רק לפלטפורמה שבה התוכן מוצג — אך לכאורה הן אינן שולטות בתוכן עצמו ואינן אחראיות לו.

באירופה החוק לא מציע הגנה כזו. בגרמניה למשל, החוק מאפשר לבית המשפט לקנוס פלטפורמה דיגיטלית גדולה בעד 50 מיליון יורו, במידה שהוצג בה תוכן מסית או ביטויי שנאה — והתוכן לא הוסר בתוך יממה לאחר שהתקבלה לגביו תלונה. כותבי הדו"ח לא הולכים בכיוון הזה, ומציעים לאפשר למעצמות האינטרנט להמשיך ליהנות מההגדרה שלהן כחברות טכנולוגיה שמשמשות פלטפורמת הפצה ולא גופי תקשורת. אלא שלשם כך עליהן לפעול בהתאם, ולהתחייב לנקוט אמצעים ברורים לתעדוף תוכן שעומד בסטנדרטים גבוהים, במקום למקסום רווחי פרסום.

איור עדי עמנואל אשר
איור : עדי עמנואל

על פי הדו"ח, "מאז ומעולם לוו ההתפתחויות הטכנולוגיות ברגולציה ועדכון של החוקים הקיימים. האיום הנוכחי על ענף החדשות אולי לא מחייב התערבות ישירה בדרך שבה הפלטפורמות הטכנולוגיות מתנהלות מול המשתמשים וגופי החדשות. עם זאת, המצב מצריך קביעה של רגולציה אחראית וזהירה — שתמנע ממעצמות האינטרנט להמשיך ולצבור עוד ועוד כוח".

כחלק מהמפכה הדיגילית, הצליחו ענקיות האינטרנט להשתלט על הפרסום, והדבר נעשה על חשבון המו"לים — שכלל לא התחרו בהן באותה זירה, ושגופי החדשות שלהם המשיכו לספק את החומר החדשותי עצמו. כך הצליחו גוגל ופייסבוק ליהפך לדואופול פרסומי, ועל פי הדו"ח, ב–2016 הן כבר נהנו מ–85% מהצמיחה של הפרסום ברשת. שתי החברות גם רכשו עוד ועוד טכנולוגיות בתחום הפרסום וניתוח הדאטה, שביצרו את העליונות שלהן. התוצאה ניכרת גם בישראל, שבה כיום, על פי נתוני בקרה, 62% מכלל תקציבי הפרסום בדיגיטל מופנים אליהן.

מי שהבין באחרונה את רמת הכוח שצבר באמצעות השתלטות על צריכת תוכן ברשת הוא מנכ"ל פייסבוק, מארק צוקרברג, שבעצמו קרא לממשל האמריקאי להטיל על הרשת החברתית שיצר יותר רגולציה: "אני מאמין שממשלות ורגולטורים צריכים להיות יותר אקטיביים. עדכון חוקי האינטרנט יסייע לשמר את מה שטוב באמצעי הזה: האפשרות של אנשים להביע את עצמם בצורה חופשית, ושל יזמים לבנות מוצרים חדשים — תוך שמירה על החברה מנזקים רחבים", כתב צוקרברג במאמר דעה ב"וושינגטון פוסט", שהתפרסם במארס.

לבסוף, החוקרים מציינים כי המתווה שחיברו נועד לספק למקבלי החלטות תמונת מצב על האתגרים והסכנות שעומדים בפני תעשיית החדשות וכיצד ניתן להתמודד עמם. לדבריהם, מימון ציבורי לגופי חדשות, שקיפות המידע שנאסף אצל ענקיות אינטרנט על התנהגות המשתמשים ומניעת ריכוזיות וכוח בידי מספר מועט של גורמים — יסייעו למומחים, רגולטורים ומחוקקים להבין את המצב, ולהתאים את המסגרת החוקית שבה פועלת העיתונות לעידן הטכנולוגי. המטרה היא לשמור על ענף העיתונות כשומר סף חזק, בתקופה שבה הוא נחוץ יותר מתמיד כדי להגן על העולם הליברלי והדמוקרטי — כפי שאנחנו מכירים אותו.

המשך של מגמה קיימת

כותבי הדו"ח מדגישים שלא רק מעצמות הדיגיטל אשמות במצב שנוצר. לשיטתם, "תור הזהב" בענף העיתונות מעולם לא התקיים: "גופי החדשות הטו את הסיקור, רוב הזמן, לטובת הכוחות שהניעו אותם: בין אם אלה המפרסמים, דרישות הבעלים, תאגידים שהחזיקו את השליטה בהם, קהל מסוים שאליו רצו לפנות או המרדף אחרי רייטינג גבוה".

כך למשל, החוקרים מביאים דוגמה של מחקר על העיתונות הכתובה באיטליה מ–2016, שמצא שככל שהעיתון נקלע לקשיים כלכליים חריפים יותר, הוא נטה יותר לצדד בבנקים ובאינטרסים שלהם. בעשורים האחרונים, נכתב בדו"ח, תעשיית התקשורת רוכזה בידי בעלי הון פרטיים. הדבר הביא לתופעה של סיקור אוהד לטובת השלטון או לחלופין לסיכול תחקירים, בתמורה למדיניות ממשלתית נוחה עבור כלי התקשורת, בעל השליטה בו או המקורבים לו. בנוסף, בעלי הון הבטיחו הזרמה של יותר פרסומות לגוף התקשורת בתמורה לסיקור מוטה. אחת הדוגמאות שמביאים החוקרים היא חשיפתן של השיחות הסודיות שניהל ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, עם מו"ל קבוצת ידיעות אחרונות, ארנון מוזס, שהובילו לחקירה שמתנהלת כיום (תיק 2000).

העיתונות הישראלית, ובראשה העיתונות המודפסת, לא חמקה מפגעי הזמן החדש: בעשור האחרון חלה ירידה במספר העמודים של עיתונים רבים בישראל, ובמקביל נערכו גלי פיטורים רחבי היקף. רק בשנתיים האחרונות הופסקה הדפסתו של "עכבר העיר", העיתון שאליו מוזג "העיר" לפני כמה שנים. באחרונה נודע כי גרסת הפרינט של השבועון "טיים אאוט" תיהפך לירחון, וכי מערכת העיתון תצומצם. גם "וסטי", מקבוצת ידיעות אחרונות, לשעבר העיתון הרוסי הפופולרי בישראל, נסגר בדצמבר 2018 ועבר למתכונת של אתר בלבד.

המשבר לא פסח על אמצעי התקשורת האלקטרוניים, ויעיד על כך הדשדוש רב השנים של ערוץ עשר, שהוביל לבסוף למיזוגו עם רשת. באחרונה נודע כי מרבית העיתונאים של אתר נענע 10 - שפעל תחת חדשות עשר - פוטרו, והמערכת צומצמה לאחר המיזוג.

במועצת העיתונות נערך כבר ב–2013 דיון פתוח על משבר העיתונות המודפסת בישראל, שבו גם הוצגו ממצאי דו"ח שהראה כיצד מדינות שונות מנסות להתמודד עם המשבר - אלא שהמלצותיו לא הופצו מעבר לחוג המשתתפים. בין היתר, הוצגו בדו"ח פתרונות ומודלים שמיישמות מדינות כמו פינלנד, צרפת וגרמניה לתמיכה בעיתונות. אלה כוללים סבסוד בגובה של מאות מיליארדי יורו, מימון מינויים לשירותי חדשות עבור צעירים, פטור ממע"מ בשיווק מוצרי תקשורת והטבות נוספות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#