הפתרון למצוקת עובדי ההיי־טק מצוי אצל נשים, חרדים וערבים - TechNation - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפתרון למצוקת עובדי ההיי־טק מצוי אצל נשים, חרדים וערבים

ללא גידול משמעותי במגזר ההיי־טק, ישראל תמצא את עצמה בעתיד הלא־רחוק עם כלכלה מתכווצת, ובתהליך מואץ של בריחת מוחות ■ את המצב המסוכן הזה ניתן וצריך למנוע - באמצעות מימוש הפוטנציאל הקיים במגזרים שמודרים מכלכלת החדשנות

21תגובות
עובדת היי-טק חרדית
אייל טואג

מרכז טאוב תורם רבות לדיון על כלכלת ישראל, אך הדו"ח שכותרתו "באיזו מידה מדינת הסטארט־אפ יכולה לגדול"? — המבקר את מדיניות הממשלה לעידוד צמיחתו של מגזר ההיי־טק והכנסת כישרונות חדשים לתחום — חוטא למטרה ואף עלול להזיק, אם קובעי המדיניות יאמצו בטעות את נקודת המבט המוצעת בו.

הדו"ח, ומאמר הדעה של מחברו גלעד ברנד, שהתפרסם באחרונה ב–TheMarker (הגדלת מספר העובדים בהיי-טק לא צריכה להיות משימה לאומית, 17.2.2019) מציג טענה שלפיה המאמצים להעלאת שיעור המועסקים בהיי־טק הם חסרי תועלת, מאחר שאין למעשה עוד כוח אדם בעל כישורים הנדרשים לעבודה בהיי־טק. החוקר טוען כי ישראל מיצתה את מאגר העובדים המתאימים להיי־טק הישראלי, שהוא ממילא מצומצם בשל ליקויי מערכת החינוך הישראלית. מכאן מסיק החוקר כי הממשלה שוגה בהשקעת מאמצים במטרה זו, וכי מאמצים אלה מיותרים למשק, שכן הם מזניחים ואף פוגעים במגזרים ובמקצועות אחרים.

סטודנטיות למדעי המחשב באוניברסיטה העברית
אוליבייה פיטוסי

מעבר לעובדה שמערכת החינוך הישראלית אכן זקוקה לשינוי משמעותי, מסקנותיו והמלצותיו של החוקר בנושאי מדיניות ממשלתית ותמיכה בהיי־טק הישראלי מוטעות ומטעות. בתמצית, ללא גידול משמעותי במגזר ההיי־טק, ישראל תמצא את עצמה בעתיד הלא־רחוק עם כלכלה מתכווצת, ובתהליך מואץ של בריחת מוחות. מצב מסוכן זה ניתן וצריך למנוע, בין היתר באמצעות גידול בשיעור המועסקים בהיי־טק דרך מימוש הפוטנציאל המשמעותי הקיים במגזרים המודרים ממגזר החדשנות.

מיטאפ: 'המשקיעות הראשונות שלי'. 21/5 רעננה
להרשמה

לישראל, יותר מלכל מדינה אחרת, יש שתי כלכלות — כלכלת חדשנות המעסיקה 8%–9% מכלל כוח העבודה במשק (השיעור הגבוה ביותר בין מדינות העולם), והכלכלה המסורתית המעסיקה את יתר כוח העבודה. לשתי הכלכלות אין הרבה במשותף — הן זקוקות לכישורים שונים, ממוקדות בשווקים שונים ודורשות כלי מימון שונים. כלכלת החדשנות מקבלת יחס שונה מהרגולטורים ומקובעי המדיניות משתי סיבות. ראשית, פריון העבודה בה כפול, ולכן היא משלמת שיעור גבוה של מסים. שנית, היא מובילית — החברות הפועלות בה ועובדיהן מחוזרים על ידי מדינות רבות בעולם. כתוצאה מכך, מדינת ישראל חייבת להתחרות על הכלכלה הזאת.

אם ממשלת ישראל תפסיק לתמוך בצורה אקטיבית בצמיחת התעסוקה בהיי־טק הישראלי, כלכלת החדשנות תמצא את עצמה במצב של התכווצות, ואיתה המשק הישראלי כולו. הדבר לא יועיל לכלכלה המסורתית, מכיוון שעובדים מוכשרים רבים יבחרו לעבוד בחברות היי־טק מעבר לים בשכר גבוה יותר. הטענה כי עובדים אלה יעברו לעבוד בענפי הכלכלה המסורתיים בישראל אינה מציאותית בכלכלה הגלובלית של ימינו. מבחינה כמותית, ההבדל בתוצר בין האצת הצמיחה בתעשיית ההיי־טק באמצעות פעילות מוגברת של הממשלה לבין המתווה המוצע על ידי ברנד מגיע לסדרי גודל של כלל תקציב הביטחון של מדינת ישראל.

אם הוסכם שיש לפתח את כלכלת החדשנות, אין זו משימה קלה — בראש ובראשונה בשל מחסור בכוח אדם מיומן. ברנד טוען כי המשק הישראלי מיצה את מאגר העובדים בעלי פוטנציאל השתלבות בתעשיית ההיי־טק. הבה נבחן את טענתו.

לשיטתו של החוקר, הפוטנציאל להרחבת התעסוקה בהיי־טק נע הוא 3%–10% מכלל האוכלוסייה בגילי העבודה. מדובר בפוטנציאל של עשרות אלפי עובדים שיכולים לעבור לעבודה מאתגרת בשכר גבוה משמעותית משכרם הנוכחי. אם עובדים אלה יגויסו לעבודה בהיי־טק, המחסור הנוכחי בכוח אדם מיומן לתעשייה (המוערך ב–15 אלף עובדים) ימולא.

Nir Elias / REUTERS

אנו סבורים כי הפוטנציאל גדול בהרבה מכפי שמוצג במחקר: למשל, החוקר מניח שסטודנטים הלומדים לתאריי STEM (מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה) הם כבר מוכווני היי־טק, ולא כך הדבר. החוקר מתעלם גם מאפשרות ההכשרה הלא־אקדמית של אלפי עובדים פוטנציאלים נוספים.

כפי שעולה מהמחקר של מכון טאוב, גברים יהודים לא חרדים כבר עתה מועסקים בשיעור גבוה בתעשיית ההיי־טק, ולכן במגזר זה לא צפוי גידול דרמטי. אלא שהמצב שונה לחלוטין בקרב אוכלוסיות אחרות — שכן אם נשים, ערבים, וחרדים יכנסו למגזר החדשנות ביחס שווה לחלקם בכוח העבודה הכללי במשק, הרי שמגזר זה יוכפל. מכיוון שלאוכלוסיות האלה יש יכולות דומות לאוכלוסיית הגברים היהודים הלא חרדים, הסיבה להיעדרן נעוצה בליקויים במערכת החינוך — אך גם, ואולי בעיקר, בשל נורמות תרבותיות וחברתיות המגבילות את כניסתן לתחום, וכן במחסור במיומנויות רכות הדרושות בכדי להשתלב בהצלחה במגזר זה. ראייה לכך היא שגם בעלי השכלה אקדמית רלוונטית מתקשים להתקבל למשרות הפתוחות בהיי־טק.

שילוב של קבוצות אלה בתעשיית ההיי־טק הישראלית ישפר את מצבן הכלכלי, ויאפשר לחדשנות הישראלית לצמוח ולשמר את תחרותיותה בכלכלה הגלובלית. שינוי זה לא יוכל לקרות ללא מדיניות ממשלתית מתואמת, שחלקים ממנה כבר מיושמים כיום, ועל כך יש לברך את הממשלה ולדרוש יותר — במקום לגרום לבלימת התהליך.

להלן רק כמה דוגמאות לפוטנציאל הגלום במאגר הכישרונות הזה והדרכים למימושו.

שיעור הנשים במגזר החדשנות חייב ויכול לצמוח באופן משמעותי. מחד גיסא, התעשייה (בשיתוף פעולה עם גורמים ממשלתיים) חייבת לייצר איזון טוב יותר בין עבודה למשפחה ולייצר יוזמות מוכוונות למשיכת נשים מוכשרות. מאידך גיסא, יש לפעול בדרכים מגוונות לשינוי התפישה בקרב נשים (כולל אצל נערות) ביחס למקצועות הטכנולוגיים בשלבי קבלת ההחלטות המשפיעות על בחירת מקצוע.

שיעור הנשים מכלל המועסקים

נשים חרדיות מהוות פוטנציאל עצום ולא ממומש עבור ההיי־טק הישראלי. כבר כיום יותר מ–700 נשים חרדיות מסיימות לימודים במקצועות מדעי המחשב מדי שנה בסמינרים במגזר החרדי, ועוד כ–120 מסיימות תואר אקדמי. כמפרנסות העיקריות, הן מחויבות למקצוע הזה, מאחר שעבודה בהיי־טק מהווה הזדמנות לשכר גבוה משמעותית ביחס לחלופות. חלק ניכר מבוגרות לימודי מדעי המחשב במגזר החרדי אינן משתלבות במגזר ההיי־טק, ורבות מתקבלות למשרות בשכר נמוך. צריך וניתן להתאים את הכשרתן — הן הכישורים הטכניים והן הכישורים הרכים — לצורכי התעשייה. שיתופי פעולה בין הממשלה, התעשייה והמגזר השלישי הוכיחו את יעילותם לאחר תקופה קצרה יחסית ובהשקעה נמוכה יחסית.

באותה מידה, המגזר הערבי בישראל טומן בתוכו פוטנציאל אדיר ולא ממומש להשתלבות בהיי־טק הישראלי. כיום, סטודנטים מהמגזר הערבי מהוויים 18% מכלל הסטודנטים לתואר ראשון במדעי המחשב בישראל (יותר מ–20% בטכניון). למרות זאת, רבים מהם מתקשים להתקבל לתפקידי פיתוח, בגלל היעדר כישורים רכים הנדרשים בתעשייה. פרויקטים בשיתוף פעולה עם התעשייה מראים שגם כאן ניתן ללמד כישורים אלה בצורה אפקטיבית ועם השקעה לא גבוהה, ובכך להגדיל משמעותית את סיכויי השתלבותה של אוכלוסייה בעלת פוטנציאל תרומה אדיר למשק הישראלי.

שיעור הערבים מכלל המועסקים

חישוב מהיר מראה שמתכנת ערבי או אישה חרדית המשתלבים במגזר ההיי־טק בתפקידי פיתוח מייצרים יותר מ–2 מיליון שקל כתוספת הכנסות ביחס לחלופות העומדות בפניהם. עלות ההכשרה שלהם לא עולה על 10% מהערך הנוצר, מה שהופך את ההכשרה לכדאית ביותר, אך מחייבת פתרון ממשלתי מערכתי. הדבר מקבל משנה תוקף לאור הגידול הצפוי בחלקן היחסי של אוכלוסיות אלה בעשורים הקרובים.

מאגר נוסף הטומן בתוכו פוטנציאל עצום למשק הישראלי הוא מספר המפתחים והמהנדסים הישראלים המועסקים מעבר לים, השוקלים חזרה לישראל מסיבות מקצועיות ואישיות. מכיוון שעזיבת משרה נוחה בעמק הסיליקון איננה דבר פשוט כלל, תפקידה של ממשלת ישראל למשוך את העובדים הללו באמצעות תמריצים מגוונים. גם כאן העלות היא נמוכה ביחס לתמורה.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה ומימון באוניברסיטה העברית ומנכ"ל סטארט־אפ ניישן סנטרל. בעבר שימש ראש המועצה הלאומית לכלכלה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#