מתי בפעם האחרונה העסקתם מישהו על סמך ראיון טלפוני?

להוציא את הערך המוסף מהמכבסה

אור הירשאוגה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

>> מתי בפעם האחרונה העסקתם מישהו על סמך ראיון טלפוני? מצב כזה עשוי להישמע כמעט דמיוני, אך עבור חברות IT רבות זוהי מציאות יומיומית.

במשך כשני עשורים מתהדרות חברות ה-IT ב"ערך המוסף" שהן מספקות ללקוח: גמישות בהרחבה וצמצום של כוח האדם, תמיכה טכנולוגית בעובדים, שימוש בבסיס הידע של החברה ורענון יכולותיהם של העובדים על ידי קורסים והכשרות. בפועל, רגלם של עובדים רבים בתחום המחשוב לא דרכה מעולם ב"בסיס האם" - משרדי החברה המעסיקה.

במקרים רבים מתמצית פעילות ההשמה ביצירת מאגר של עובדים ושליחת קורות חייהם לחברות הנדרשות לכישוריהם - פעילות הדורשת ניהול מתמיד של מאגר עובדים זמינים, ומכשיר פקס נמרץ במיוחד. תעשיית מיקור החוץ קיבלה זריקת עידוד בשלהי שנות ה-90, כשפרויקטי באג 2000 נהפכו למתכון בטוח ליצירת בסיס השמה אצל לקוחות שנהגו עד אז לנהל את פעילויות המחשוב באמצעות עובדים פנימיים. הפרויקטים דרשו כוח אדם ניכר בעל הכשרה מזורזת - "קופי מקלדת" - וחברות האאוט-סורסינג ניצלו את ההזדמנות כדי להפוך לגורם עסקי משמעותי בחיי הארגונים.

לכך נוספה החלטת ממשלה מ-1999, שקבעה הקפאה של מניין עובדי המחשוב הממשלתיים וחלוקת בונוסים לעובדים הפורשים - מה שיצר צמצום ניכר בכוח אדם קבוע. הצרכים המשותפים של מנהלי המחשוב בממשלה ובחברות השונות הבהירו את היתרונות שמספק מיקור החוץ: חיסכון בתשלום של זכויות סוציאליות, החלשת ועדי העובדים הפנימיים, והעברת סעיפי תקציב מעלויות פיתוח לעלויות תפעול. עבודתם הממושכת של עובדי מיקור החוץ בחצר הלקוח מעידה יותר מכל על הפער בין "הערך המוסף" לתועלות בפועל. מחקר שנערך באוניברסיטת בר-אילן העלה כי מרבית עובדי ההשמה בממשלה נותרים במשרתם חמש שנים ויותר - ללא קשר לפרויקט שלשמו גויסו. גם חברות המחשוב ידעו על הפער בין "הערך המוסף" לבין התועלות בפועל. הן ניצלו זאת כדי להעלות בהתמדה את התעריפים שהן גובות, תוך כדי "ייעול תהליכים" - הגדלת שיעור ההכנסות מעלות השכר של העובד ללקוח, לא פעם על חשבון העובדים עצמם. במקרים רבים הגיע שיעור ההכנסות של החברות ל-40% מעלות ההעסקה ואף יותר.

משמעות הדבר היא שעבור עובד שמשכורתו היא 15 אלף שקל בחודש, למשל, יכלה החברה ליהנות מהכנסות של 6,000 שקל בחודש, כשבאלו היא נדרשת לכסות הוצאות של הפעלת מחלקת השמה שיכולה למנות עשרות בודדות של עובדים. כשמדובר בחברות המעסיקות אלפי עובדי מיקור חוץ, מדובר ברווח לא מבוטל.

המשבר הכלכלי של 2008 הביא במידה מסוימת לסיומה של האנומליה. מנהלי מחלקות המחשוב בארגונים נדרשו להעריך מחדש את יתרונות השיטה, ורבים הבינו שהערך המוסף פשוט לא מוסיף מספיק. אחראי המחשוב הממשלתי פירסם מכרז אגרסיבי, שהוריד באופן ניכר את יכולתן של חברות המחשוב לגזור קופון על העובדים.

גם ועדי העובדים, דוגמת זה של בנק דיסקונט, הבינו כי "הערך המוסף" הוא על חשבונם ודרשו את הפיכתם של "החיצוניים" הקבועים לעובדים פנימיים.

ערך מוסף אינו פיקציה. גם כיום יכולות חברות המחשוב לספק ערך אמיתי ללקוחותיהן הפועלים במודל העסקה הדורש כוח אדם גמיש. גם ההתייחסות לצורך בהכשרה מתמדת של העובדים, ברענון יכולותיהם ובתמיכה טכנולוגית אינם מופרכים. הם פשוט צריכים לקרות. כדי שהם יקרו, עובדי מיקור החוץ יצטרכו למצוא את דרכם ל"בסיס האם".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker