היום שבו יתפוצץ הבלוף הגדול של הכלכלה הישראלית - ואיך אפשר למנוע את זה - TechNation - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

היום שבו יתפוצץ הבלוף הגדול של הכלכלה הישראלית - ואיך אפשר למנוע את זה

המשק מפוצל: לצד תעשיית היי־טק מתקדמת והשיעור הכי גבוה של מועסקים בענף הזה בעולם, אנחנו מעצמת עוני עם שיעור העניים הגבוה במדינות OECD ■ הדואליות הזאת עלולה לעלות לנו ביוקר

126תגובות
הפגנת הנכים, אשתקד. קשה לקיים כלכלות כל כך שונות - הפועלות במהירויות כל כך שונות
מוטי מילרוד

מה הסיכוי לטבוע בבריכה שעומקה הממוצע הוא 30 ס"מ? נהוג להסביר באמצעות שאלה זו את הכשלים הטמונים במושג "ממוצע", וזה חל כמובן על הרבה מאוד תחומים. קחו, למשל, את מדד התחרות הבינלאומי שפורסם השבוע, המלמד שישראל עלתה במקום אחד, והיא מדורגת במקום 21 בעולם.

אנחנו נמצאים כבר כמה שנים סביב המיקום הזה, אבל לפני ארבע שנים היינו במקום 24 — כך שמדובר בשיפור קל. תמיד נחמד לעלות במיקום ולשפר את מצבך בדירוג הזה שאותו מפרסם מכון המחקר השווייצי IMD, שמיוצג בישראל על ידי איגוד לשכות המסחר.

>> לדבר על כל מה שחם בהיי-טק: הצטרפו לאקוסיסטם

כל מה שצריך לדעת על קריירה בהייטק
כנסו למתחם

ת המדד מרכיבים עשרות פרמטרים, ובהם יצוא, מחקר מדעי, יוקר המחיה, שימוש באנרגיות מתחדשות, חדשנות עסקית, שיעור האוכלוסיות הנתמכות ועמידות במשברים בינלאומיים. כשבוחנים את המיקום של ישראל בכל אחד מהפרמטרים מגלים את כשלי הממוצע. בתחומים מסוימים, כמו חדשנות עסקית ויצוא שירותי היי־טק, אנחנו במקומות הראשונים בעולם ומשאירים מדינות מתקדמות הרחק מאחור, אבל בתחומים אחרים, ובהם יוקר המחיה, שיעור התלות של אוכלוסייה נתמכת ושימוש באנרגיות מתחדשות — אנחנו אפילו לא בין 50 המדינות הראשונות בדירוג.

הפערים האלה אינם מפתיעים. הם משקפים היטב את הדואליות של המשק הישראלי. לצד תעשיית היי־טק מתקדמת והשיעור הכי גבוה של מועסקים בענף הזה בעולם, אנחנו מעצמת עוני עם שיעור העניים הגבוה במדינות OECD. העובדה שאנחנו מובילים בתחומים מסוימים ומפגרים באחרים נובעת מכך שהמשק הישראלי מפוצל. יש כאן שני משקים שונים בתכלית, ואפילו שלושה: כלכלת היי־טק ויצוא; כלכלה של מונופולים מקומיים ומגזר ציבורי; וכלכלת שירותים, מלאכה ומסחר בסיסיים לשוק המקומי.

הכלכלות האלה שונות זו מזו בכל פרמטר כמעט: בשכר העובדים, בהשכלה הנדרשת, בביטחון התעסוקתי, בשיעורי הצמיחה, במידת התחכום ובפריון. הדבר היחיד המשותף להיי־טק ולכלכלה המקומית הבסיסית הוא היעדר הביטחון התעסוקתי. זה קיים רק במגזר הציבורי ובחברות ממשלתיות לשעבר כמו הבנקים, כיל ואל על. ואולם ההיי־טק צומח ומייצר חדשות לבקרים טרנדים לוהטים. בשנים האחרונות בלטו תחומים כמו בינה מלאכותית, אדטק (פרסום דיגיטלי), סייבר, פינטק, ובחודשים האחרונים אנחנו שומעים יותר ויותר על סטארט־אפים בתחום מטבעות הקריפטו.

.

את היתרונות של ישראל בשוק ההיי־טק חייבים כמובן לשמר. זהו ענף שנשען בחלקו על ידע ביטחוני שנרכש ביחידות הטכנולוגיות של צה"ל וטופח באוניברסיטאות המחקר. 9% מהעובדים בישראל מועסקים בענף ההיי־טק, וגם אם הנתון הזה יגדל — רוב הציבור עדיין יעבוד בתחומים אחרים, שזקוקים לשדרוג משמעותי בפריון, בצמיחה ובחדשנות שלהם. אם תיקחו מישראל את ההיי־טק, היא תהפוך למדינה די מפגרת. היתרונות הכי גדולים שלה ייעלמו והיא תצנח בכל מדד אפשרי: רמת החיים, יצוא, תחרות, צמיחה, איכות כוח האדם ועוד.

בינתיים אף אחד לא לוקח את ההיי־טק מאתנו. הוא קשור בטבורו לצבא ולאוניברסיטאות כאן, אבל התלות של המשק בו מעוררת אי־נוחות. הענף אמנם התבגר והתגבר על משבר עצום (התפוצצות בועת הדוט.קום בתחילת העשור הקודם), אבל הוא תלוי מאוד בשווקים הבינלאומיים ונתון לתנודות. היזמים והמועסקים בתחום גמישים ביכולת שלהם להעביר פעילויות למקומות אחרים. היתרון של ישראל הוא שפועלות בו אלפי חברות בגדלים קטנים ובינוניים — כך שהפיזור הזה מצמצם את הסיכון. בכל מקרה, מדובר בענף שיודע להגיב לשינויים ולהתמודד בשווקים הבינלאומיים, ובהתנהלות הזאת הוא שונה באופן מהותי מהכלכלה המקומית.

הדירוג של ישראל במקום 52 ביוקר המחיה אינו מקרי. יוקר המחיה בישראל נובע מסיבות רבות, ובהן ריבוי מונופולים; ריכוזיות גבוהה בתחומים רבים; ביורוקרטיה ממשלתית חונקת; הסכמי עבודה קשיחים בתחומים כמו בנקאות ותעופה ושירותים ממשלתיים (חשמל, נמלי הים והאוויר); חסמי סחר (מכסות, מכסים ועלויות שינוע), ובענף המזון יש את עניין הכשרות שמייקר את המזון שלנו.

אם ממשלת ישראל היתה מחליטה לטפל בדירוג הנמוך שלנו במדד התחרות, טוב היה אם היא היתה מתמקדת בשני תחומים: העלאת הפריון והורדת יוקר המחיה. הצלחה בשני הפרמטרים האלה היתה משליכה על שורה ארוכה של מדדים. שיפור הפריון היה מגדיל את הצמיחה ואת החדשנות, והורדת יוקר המחיה היתה מחייבת קידום רפורמות בשירותים, פתיחת שווקים לתחרות, הקצאת מקורות ומשאבים טובה יותר, וכמובן צמצום דרסטי של הביורוקרטיה, שמקשה מאוד על עשיית עסקים בישראל.

פארק ההיי־טק ברעננה. הענף צומח ומייצר חדשות לבקרים טרנדים לוהטים
תומר אפלבאום

לא מדובר בבעיות חדשות או כאלה שאינן מוכרות. יש מספיק גורמים בממשלה, במגזר העסקי ואפילו בקרב נציגי העובדים שמכירים את הבעיות ואת הצורך לטפל בהן. אלא שכאן באים לידי ביטוי הקונפליקטים שתוקעים את קידום הנושאים האלה. כל מגזר נוהג להתלונן על מבנה העלויות שלו — כמו דמי השכירות, מחיר המים, מחירי האנרגיה, עלויות הרגולציה, הארנונה והכשרות — ומצפה שהמדינה תפעל כדי לצמצם אותן. ואולם כשהמדינה מנסה לפתוח את השוק לתחרות, היא תמיד תיתקל בהתנגדויות ובאיומים.

קשה מאוד להתגבר על ההתנגדויות האלה בעידן הפוליטיקה הפופוליסטית, וזה נכון גם במקרה של טיפול בבעיית הפריון. ועדה בראשות מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, היתה אמורה להגיש לפני חצי שנה את המלצותיה לטיפול בבעיה, אבל הוועדה, איך לומר, לא ממש פורייה. נושאים דחופים משתלטים על סדר יומו של באב"ד ודוחקים את העיסוק בנושא, ולכאורה אין סיבה ללחץ משום שהאבטלה נמוכה מאוד, הצמיחה נאה, התקציב בשליטה והאינפלציה אפסית.

ואולם התנאים האלה אידיאליים כדי לפתור בעיות ארוכות טווח שיצוצו, ובאופן חריף, בשנים הקרובות. הפיצול של המשק לשניים או אף שלושה משקים שונים נתפשת בעיני כלכלנים רבים כאיום מרכזי על עתידו. קשה לקיים לאורך זמן כלכלות כל כך שונות זו מזו, כאשר אחת דוהרת במהירות של 130 קמ"ש, אחת מתנהלת לאטה ב–70 קמ"ש והאחרונה דורכת במקום או נוסעת ברוורס.

נ.ב

נתניהו
אמיל סלמן

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר לפני כמה שנים בראיון ל–TheMarker כי "בניכוי ערבים וחרדים — מצבנו מצוין". זה היה בתשובה לשאלתי על פערי ההכנסות הגדולים בישראל. מה עשה נתניהו? הוא ניטרל מהחישוב את שתי האוכלוסיות הכי עניות וכך צימצם את הפערים בישראל תוך שנייה.

זה תרגיל מפתה. אפשר לעשות אותו בתחומים רבים ולהגיד שבניכוי ההוצאות יש לנו רק הכנסות, בניכוי האכזבות יש לנו רק הצלחות ובניכוי ימי השרב — הקיץ כאן דווקא נחמד. ואולם את אותו תרגיל אפשר להחיל גם על הצד השני, ולטעון שבניכוי ההיי־טק (והסייבר, שנתניהו כל כך אוהב) יש לנו כלכלה די חלשה ולא מתקדמת. השאלה היא אם אנחנו רוצים להתבשם בהישגים ולהתעלם מהכישלונות, או להתמקד במה שלא עובד כדי שיהיו עוד הישגים. נתניהו, אגב, נתן לכך תשובה כשאמר: "הם רואים פקקים, אני רואה מחלפים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#