חיים שלמים בקובץ של ג'יגה וחצי: ביקשנו מפייסבוק את כל המידע שלנו - וזה מה שקיבלנו

ארבע שעות לקח לפייסבוק לשלוח אלי קובץ של ג'יגה וחצי ובו כל מידע שנאסף עלי בעשור האחרון: שיחות עם אנשים, כל סרטון שבו תויגתי ואפילו כתובות ה–IP מהמחשב שלי ■ בסופו של דבר התברר שהם מעדיפים את טובת המפרסם וההכנסות שלהם על פני שמירת פרטיותי

רפאלה גויכמן
רפאלה גויכמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
פילוח תחומי העניין שלי לפי האלגוריתם של פייסבוק
פילוח תחומי העניין שלי לפי האלגוריתם של פייסבוקצילום: ללא קרדיט

הפאשלה של פייסבוק בפרשת קיימברידג' אנליטיקה, שבה ניצלה חברת המחקר מידע פרטי של 50 מיליון משתמשים אמריקאים להטיית הבחירות, הביאה לכך שמשתמשים רבים רצו לבדוק איך נראה המטא־דאטה שלהם — הקובץ המלא של כלל המידע שהם החליפו עם פייסבוק — ולהוריד את עותק הנתונים שנמצא בידי הרשת החברתית.

כך עשיתי גם אני. מהרגע שלחצתי על "הורד ארכיון" לקח ארבע שעות לשלוח לי קובץ ZIP במשקל של ג'יגה וחצי, שבו מתועדים עשור וקצת של פעילות מכל סוג. כן, הבנתי שזה הולך להיות הרבה, ולא, לא הופתעתי בכלל — אף פריט מהמידע הזה לא הגיע לשם ללא הסכמתי. אבל רק כשרואים את הכמות העצומה מבינים כמה פייסבוק היא גדולה יותר מכל סוכנות ביון קיימת. הטענה שהרשת החברתית הפכה לחזקה יותר מה–NSA היא לא פחות ממדויקת.

הנה ספוילר למה שתמצאו שם: קטלוג שיחות טלפון עשיר ומפורט מהשנים 2016–2017 ובו צמודים לאיש הקשר תאריכים, שעת השיחה, משך השיחה ומיהו איש הקשר (עבודה, משפחה, חברים). כל חברי הפייסבוק מסודרים לפי תאריך אישור החברות. כל התמונות שלי מסודרות לפי אלבומים, כולל תגובות. המטריד מכולם היה נתון של זיהוי הפנים שלי (בלי הסבר ברור למה הכוונה: אבל יש 172 תמונות שפייסבוק למדה אותן, מאגר ביומטרי גרסה 2.0).

בנוסף הופיעו שם כל הסרטונים שאני מתויגת בהם, ציר הזמן שלי מסודר באופן מילולי, אירועים שבהם השתתפתי, אפליקציות שנתתי להן הרשאה לפייסבוק, נתוני אבטחה ובהם כל ההתחברויות וכתובות ה–IP שלי וכל ההתכתבויות במסנג'ר.

הפרטים שלי בפייסבוק
הפרטים שלי בפייסבוקצילום: ללא קרדיט

מה שמעניין בקובץ הוא תחום המודעות, שהוא לחלוטין לא ברור. מדובר ברשימת מכולת ביזארית של מלים, שהן כנראה כל המודעות שהקלקתי עליהן — וכוללת מלים כמו אוכל, בגדים, כימיה, אסטרונאוט, קפה, נשים, CNN, הדג נחש ודיזנגוף סנטר — סוג של שקיפות מצד פייסבוק אבל לא עד הסוף.

מחזיקה את הגביע הקדוש

כשהצטרפתי לפייסבוק בנובמבר 2007 עדיין לא היה אייפון והרשת החברתית לא היתה חייבת דיווח לבעלי מניות. היא היתה נטולת פרסומות, נטולת מסנג'ר, נטולת ווטסאפ ואינסטגרם. פייסבוק של אותם ימים היתה מוצר נייטרלי לשיתוף תמונות, סטטוסים ומוזיקה, בלי לייקים, בלי עמודים, בלי קבוצות — פשוט מקום שמחבר אנשים ביחד כמו שצוקרברג דיקלם בכל ראיון.

אחר כך הגיע עידן הפרסומות המטורגטות. מהפכת הדיגיטל שינתה את עולם התקשורת והפרסום, ומי שהחזיקה את הגביע הקדוש היתה פייסבוק עם דומיננטיות של קהל בסדר גודל שלא היה כמותו מעולם.

ארועים שאליהם הוזמנתי וכאלה שאני משתתפת בהם
ארועים שאליהם הוזמנתי וכאלה שאני משתתפת בהם

מפרסמים תמיד רצו להגיע לקהל היעד שלהם במידה המרבית, זה לא סוד וזה לגיטימי. אבל פייסבוק לקחה את המושג הזה רחוק מדי ויצרה משוואה מאוד לא מאוזנת, שבה הערך שמקבל המשתמש לעומת הערך שמקבלים מפרסמים והיא עצמה הוא לא פרופורציונלי. פייסבוק הכניסה ברבעון האחרון של 2017 לבדה 12.97 מיליארד דולר — מהם 12.78 מיליארד ממודעות. הרוב המוחלט של הכנסותיה מבוסס על פרסום. במלים אחרות, היא התמכרה לאיסוף המידע הפרטי שלנו לטובת הרווח, ושיפסיקו לספר לנו שזה בשביל להפוך את העולם למחובר יותר.

מי חשב על זה שהוא מכניס למחשב סוס טרויאני שמתעד ולומד כל סטטוס שנכתב ולא מתפסם. מי ידע שב–2014 פייסבוק איפשרה לחברת מחקר לקחת את פרטיהם של כמה מאות אלפי אנשים — להפוך אותם ל–50 מיליון אנשים, וכעבור שנתיים המעשה הזה ייכנס לדפי ההיסטוריה כמהלך שהשפיע על הבחירות בארה"ב, ומכאן מי יודע לאן זה עוד עלול להתפתח.

כולנו הסכמנו — ולא עשינו כלום

כולנו הסכמנו לתנאי השימוש, אף אחד לא ציפה שזה יתגלגל לכדי מצב של ניסויים ברגשות שלנו. כולנו הזדעקנו כשהתחלנו לקבל פרסומות כל כך ממוקדות שזה מטריד — אבל לא עשינו כלום. לא המשתמשים, לא הרגולטורים שראו, שמעו והזדעקו בעצמם. ובינתיים בוועדות בעיקר מדברים ויוצרים כותרות, אבל אפס מעשים בפועל.

אנשי קשר ופרטי שיחות
אנשי קשר ופרטי שיחות

פייסבוק היא אחת. היא לא היחידה — מה עם גוגל, אמזון, טוויטר? למה לא מפנים את הטענות אליהן? הכל בגלל החזירות שרק הלכה והחריפה לעומת חוסר השקיפות והשקרים שהיא סיפרה לאורך הדרך. הפכנו לקהל שבוי, היא השתלטה לא רק המידע שלנו אלא גם על הידע שלנו. הניוז פיד בשילוב עם אלגוריתם שמבין בדיוק שאני אישה, אוהבת טכנולוגיה, קפה, בגדים, מוזיקה יחד עם הדעות הפוליטיות שלי וערוצי המדיה שאנחנו צורכים, לא השאירה ברירה אלא להישאר ולהמשיך להיות חלק מהקהילה המחוברת הזאת. היא לא ניסתה לבנות מודל הכנסות אחר — רק כזה שמבוסס על הפרת הפרטיות שלנו.

פייסבוק היא מונופול מוחלט בכל מה שקשור לקיום של אדם, חברה, ארגון. אם אתה לא שם אתה לא קיים. ובתוך המונופול הזה כל צעד שלנו נמדד, מקודד, נשמר ומועבר הלאה לכל המרבה במחיר.

היתה להם עבודה אחת — לקחת את המידע האישי שלנו שנתנו בהסכמה, ולשמור עליו. אבל חוסר האחריות של פייסבוק הביא השבוע את צוקרברג לרעוד ולהזיע בראיונות בתקשורת, להתנצל ולבקש לתקן את הנזק. אותו אחד שנתפס עם מדבקה על מצלמת המחשב והמיקרופון שלו – מגן על פרטיותו מפני עוד גורמים עוינים. הסיבה היחידה שהוא מזיע היא כי הוא נתפס. האם היה נוהג במשנה זהירות לולא כריסטופר וויליי (חושף פרשת קיימברידג' אנליטיקה) — קשה לי להאמין.

באותה מידה שאתם חוששים מהאקרים שיפרצו לכם למחשב או גורמים עוינים בעלי אינטרסים, כדאי לכם לחשוש גם מפייסבוק. מחיקה של מידע לא תועיל. היא שומרת הכל — גם מידע שנמחק. הנזק כבר נעשה.

מכל הראיונות בהם השתתף צוקרברג יש משפט אחד שצריך להשאר אתנו: "אני לא יודע למי עוד המידע הפרטי המדויק שלכם הגיע". התוצאות — קמפיין מחאה, תביעות ייצוגיות לצד חקירות של מדינות מסביב לעולם וצניחה של 70 מיליארד דולר בשווי שלה. אם יש עוד נזק, נגלה רק בהמשך. נתראה בבחירות, אם לא לפני.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker