JFrog - הסטארט-אפ שנבעט מכל המדרגות מכניס 100 מיליון דולר בשנה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הצונאמי עוד לפנינו": הסטארט-אפ שנבעט מכל המדרגות מכניס 100 מיליון דולר בשנה

JFrog מנתניה מעסיקה 300 עובדים ונחשבת כבר כמה שנים לאחת החברות הצומחות בישראל ■ בין 4,000 לקוחותיה: נטפליקס, אמזון, גוגל, טסלה ופייסבוק ■ שלושת המייסדים, שהקימו אותה לקראת גיל 40: "עולם האינטרנט של הדברים רק מתחיל - הצונמי עוד לפנינו"

33תגובות
מייסדי ג'ייפרוג: יואב לנדמן (מימין), פרד סימון ושלומי בן חיים
ללא קרדיט

בערב של 1 באפריל 2012 נהפכו משרדי הסטארט־אפ הישראלי ג'ייפרוג (JFrog) בעמק הסיליקון לחדר מלחמה. הסיבה לא היתה החלפת מערכות ארגוניות או הכנות להכרזה גדולה - אלא הגעת צוות אנשי מחשוב של חברת הטלוויזיה האמריקאית HBO, שבאו להשגיח מקרוב על השקת פרק הבכורה בעונה השנייה של הסדרה "משחקי הכס".

ב–HBO ידעו שברגע תחילת השידור העומס על הרשת יהיה עצום, ורצו לוודא כי המערכות לניהול עדכוני התוכנה שפיתחו בג'ייפרוג לא יקרסו, דבר שעלול לשבש את הפרמיירה החגיגית. "מעולם לא צפיתי בפרק בסדרה — אבל הייתי לחוץ כאילו אני כתבתי אותה", מספר שלומי בן חיים, מנכ"ל ג'ייפרוג.

>> לדבר על כל מה שחם בהיי-טק: הצטרפו לאקוסיסטם

מעטים שמעו על ג'ייפרוג מחוץ לתעשיית ההיי־טק והחדשנות הישראלית, אבל שיתוף הפעולה שלה עם HBO הוא רק דוגמה למעורבותה בחיים של כולנו. בתוך התעשייה, ג'ייפרוג מנתניה נחשבת אחד מסיפורי ההצלחה של הענף בישראל בשנים האחרונות. אבל הדרך לשם, כך עולה מסיפור המייסדים, לא היתה פשוטה.

JFrog ג'ייפרוג - דלג

ג'ייפרוג הוקמה ב–2008 על ידי בן חיים, יואב לנדמן (סמנכ"ל הטכנולוגיות) ופרד סימון (הארכיטקט הראשי) — מתוך פרויקט קוד פתוח שנועד לתת מענה לניהול ספריות תוכנה. בעידן שבו טכנולוגיות מתפתחות בקצב מהיר, הכלים שפיתחו בחברה מאפשרים לחברות מכל התעשיות לשחרר עדכוני תוכנה בתדירות גבוהה. עשור לאחר הקמתה, מעסיקה החברה קרוב ל–300 איש בכמה מוקדים בעולם שהגדול בהם בישראל; היא רווחית, עם מחזור הכנסות של 100 מיליון דולר; ומשרתת 4,000 לקוחות בעולם.

שלושת המייסדים מכירים כבר 18 שנה לאחר שעבדו יחד באלפא CSP — חברה שהתמחתה בניהול פרויקטים בשפת התכנות ג'אווה (Java) ושסימון היה בין מייסדי החברה. בשנת 2000 הצטרף בן חיים לתחום משאבי האנוש בחברה, ומעט אחריו הצטרף לנדמן כמנהל טכנולוגי. אלפא נמכרה ב–2005 לחברת מלם תים, ולאחר הרכישה מונה בן חיים לתפקיד מנכ"ל החטיבה. לנדמן וסימון הובילו את הצד הטכנולוגי. "במסגרת העבודה באלפא פתרנו ללקוחות הרבה מאוד כאבים חדשים, כי זאת היתה התקופה שבה התחיל האימוץ של שפת ג'אווה", הם אומרים.

במשך כמה שנים הובילו השלושה את אלפא כחברה בת בתוך מלם תים. לצד העבודה, עסק לנדמן במה שבן חיים מכנה "תחביב" — בלילות ובסופי השבוע, הוא בנה פרויקט חדש בקוד פתוח שנועד לפתור לקהילת הקוד הפתוח את הבעיה הנוצרת כשתוכניתנים רוצים להשיג מהאינטרנט חתיכות תוכנה. לפרויקט שלו הוא קרא ארטיפקטורי, והוא היה הבסיס להקמת ג'ייפרוג.

"באלפא עשינו פרויקטים לחברות גדולות, וברגע שהתחילו לכתוב תוכנה כמו לגו, כלומר להרכיב אותה מהרבה מאוד חלקים, נוצר צורך במאגר זמין", אומר לנדמן. "כשבונים תוכנה כיום רק כרבע ממנה הוא קוד מקורי — השאר זה העתק־הדבק ממישהו אחר שבנה. ב–2004 זה התחיל להיות טרנדי מאוד בעולם הג'אווה. התחילה המון התרחשות סביב אנשים שכותבים קוד פתוח, שהרגישו מעין שליחות בעצם התרומה הזאת".

עשור הצמיחה של ג'ייפרוג

השאלה שבחן לנדמן היתה מה קורה כשמתכנת רוצה להשיג חתיכות תוכנה ממקור כלשהו, אבל הוא לא זמין לו או לא מעודכן, ופיסת הקוד שהוא צריך מופיעה בכמה גרסאות שונות.

"כתבתי תוכנה שהתפקיד שלה הוא לנהל את הרכיבים האלה ולנתק את המתכנת מהתלות באתרים צד ג'. המפתח מביא פעם אחת למחשב שלו את הרכיב שהוא צריך, ומאותו רגע הוא בשליטתו", אומר לנדמן. לדבריו, לאחר שהציע אותה בכמה זירות וכתב עליה בכמה פורומים — האימוץ של ארטיפקטורי היה "מטורף". "זה היופי של קוד פתוח", אומר בן חיים, "הקהילה יכולה להעניק חיבוק ענקי — אבל יכולה לקרוע גם אותך לגזרים".

למרות האימוץ הנרחב, המוצר עדיין היה ראשוני וחינמי. "אף אחד לא הבין ממש למי זה רלוונטי", אומר בן חיים.

ב–2008 סימון ולנדמן פרשו מאלפא, כדי להתמקד ולפתח את הפרויקט. "רציתי גם לכתוב קוד, אבל הם לא נתנו לי", צוחק בן חיים. "הבנו שיש לנו את הליבה של מוצר טוב, אבל זה צריך להיות הרבה יותר גדול. מהיום הראשון זה היה ברור שצריך להיות הבדל בין מה שהקהילה משתמשת בו למה שלקוח תאגידי צריך". במשך שנה עבדו השניים במרתף ביתו של סימון כדי להצמיח את הפרויקט ולבנות מוצר מסחרי. כעבור שנה הצטרף אליהם בן חיים - "התגעגעתי", הוא מספר.

עובד של ג'ייפרוג במשרדי החברה בנתניה
תמי בר-שי

עזבתם עבודה לפרויקט קוד פתוח שלא מכניס שקל?

לנדמן: "כן. כשראינו שאנחנו פותרים כאב אמיתי וקצב האימוץ נהפך מסיבי, החלטנו לקחת את הסיכון. באופן אישי קיבלתי תמיכה מהבית, אבל לימים אשתי סיפרה לי שזה אכן היה ברגליים רועדות". סימון מוסיף: "אף פעם לא כיף לשכנע את המשפחה שלעזוב עבודה עם משכורת טובה למשהו שעדיין לא מכניס זה צעד טוב".

בן חיים, שהצטרף לחבריו כדי לנהל את הצד העסקי והמסחרי של המוצר, מוסיף כי ההחלטה היתה מורכבת משתי בחינות: "זה לא שעזבנו עבודה רגילה. הקמנו חברה, מכרנו אותה, ואז היינו בתפקידי ניהול בכירים בחברה מצליחה מאוד בתחום הג'אווה. זה הכי נוח שיש. הדבר השני הוא שכולנו היינו בסביבות גיל 40, עם ילדים, משכנתא — לא לוקחים סיכונים בשלב כזה. אם משווים אותנו היום למה שקורה בעמק הסיליקון — אנחנו זקנים. מצד שני, הבגרות שזה הכניס מהיום הראשון לג'ייפרוג היא מרכיב חשוב בדנ"א של החברה.

לנדמן מוסיף: "זה גיל כזה שמבינים שלא יהיה עוד סיבוב, ואם ניכשל נחזור להיות שכירים ככל הנראה, עם איזה תסכול מסוים".

"אמרו לנו שאף אחד לא ישקיע בקוד פתוח"

לימים נהפכה ארטיפקטורי בפרט, והתחום שבו עסקו השלושה בכלל, לאחד הענפים הצומחים והמדוברים בעולם פיתוח התוכנה, אם כי אז הם כלל לא ידעו עד כמה. "השוק היה כזה שרבים לא מבינים למה צריך את זה, למה משתמשים בזה — והמושג DevOps לא היה קיים", אומר בן חיים. כיום אין ארגון, טכנולוגי יותר או פחות, שאינו מחפש אנשי DevOps.

מה זה בדיוק? מדובר במתודולוגיה ואולי פילוסופיה שונה של תהליכי פיתוח וייצור תוכנה, שבבסיסם חיבור בין עבודות הפיתוח והתפעול. הפרדיגמה החדשה מאופיינת במתן מענה מהיר ויכולת התאמה זריזה לשינויים בהתאם לצורכי השוק. חלק משמעותי ממנה קשור באותה התפרקות של כתיבת התוכנה לרכיבים קטנים ומבודדים יותר - המאפשרת, למשל, לתקן תוכנות ואפליקציות מהר יותר.

"גם אנחנו לא ידענו כי מה שאנחנו עושים זה DevOps, אבל ידענו שהשוק צריך אוטומציה וצריך האצה של תהליכי פיתוח — אחרת לא נעמוד במה שהמעבר לענן יביא ובמה שהצרכנים עם המכשירים שלהם ידרשו", אומרים השלושה.

הם צדקו. כיום מעבר של חברות לצריכת תוכנות כשירות (SaaS), כמו אופיס 365, והעובדה שלכולם יש מחשב קטן בכיס, שינו את הדרך שבה נכתבות תוכנות ונעשים עדכוני התוכנה ותיקוני התקלות.

ואולם מתברר כי לפני שמונה שנים רבים בשוק הטכנולוגיה לא הבינו זאת. "כשדיברנו עם קרנות הון סיכון, הם הגדירו אותנו כשוק הכלים למפתחים שהיה שווה 100–200 מיליון דולר בלבד", אומר בן חיים. סימון מוסיף: "זה היה אפילו גרוע מזה. כל הכלים בקוד פתוח שפותחו אז, נמחקו על ידי החברות הגדולות כמו יבמ ו–CA, כך שלא הבינו מדוע להשקיע בנו".

לדברי בן חיים, "כל הקרנות בישראל וכל הקרנות בעמק הסיליקון שנפגשנו אתן — ונפגשנו עם רבות — בעטו אותנו בבושת פנים. היום אנחנו צוחקים על זה".

מה אמרו לכם?

בן חיים: "הם היו מנומסים. אמרו שזה סיפור מעולה וכל הכבוד על ההצלחה עד כה, אבל הם לא ישקיעו. חלקם אמרו שקוד פתוח זו טעות, ואף אחד לא ירצה לשלם על המוצר".

לאחר הפידבקים האלה החליטו בחברה לאפשר את אספקת המוצר במודל היברידי - כלומר, כתוכנה על שרתי הלקוח או במודל של שירות. "אז לא היה SaaS (תוכנה כשירות בענן; א"ר), אז קראנו לזה ארטיפקטורי אונליין", מספר סימון. "במודל השני אנחנו בעצם מנהלים את המוצר, אחראים לעדכונים — ולכן האמנו שהחברות ירצו לשלם עליו.

"הלקוח הראשון של החברה היה סיסקו, ולאחר מכן נטפליקס, שעוד השתמשו במוצר החינמי — אבל דרשו משהו גדול יותר. לדבריהם, המוצר שבקוד פתוח נתן כמה דברים בסיסיים מאוד, והמוצר המסחרי כבר משלב הרשאות לעובדים, חיפוש חכם, או שפות פיתוח אחרות שנוספו מהלך הדרך. כיום אנחנו מוכרים רישיונות שימוש ואת המוצר — לא שירותים מקצועיים על הקוד הפתוח".

מחסן של חתיכות קוד במאות מיליוני דולרים

כשהשלושה הבינו כי מקרנות ההון סיכון הם לא ישיגו מימון, הם שלפו את הארנק, ביקשו עזרה מכמה חברים, והצליחו לגייס 500 אלף דולר. בנוסף, הם קיבלו מימון מהמדען הראשי, שתמך בהם בשנים הראשונות. לדברי בן חיים, "במדען הבינו שיש אצלנו חדשנות וזה הספיק להם. זה היה מרשים שהממשלה מוכנה להשקיע כמעט מיליון דולר במה שהרבה קרנות לא הסכימו. וככה התחלנו — בלי קרנות".

רק ב–2012, לאחר שהתבססה והתחילה לשרת כמה לקוחות גדולים, השקיעה בג'ייפרוג קרן ההון סיכון ג'מיני. "השותף בקרן יוסי סלע התעקש להבין, וכשהבין — הוא השקיע בנו 3.5 מיליון דולר לבד. הוא זיהה שיש פה משהו. לכן הוא דיבר עם לקוחות ודרש עוד ועוד פגישות. קיימנו אתו שש פגישות עד שהוחלט להשקיע", מספר בן חיים.

סלע: "זה אכן היה לא טריוויאלי להבין את הסיפור שלהם, וכנראה לאחרים לא היה זמן או סבלנות להבין. מה שסיקרן אותי במיוחד היה שיש לחברה אלפי לקוחות חינמיים בקוד פתוח, אבל היא יודעת להמיר את חלקם לכדי לקוחות משלמים — וזה מעניין. יש מעט מאוד חברות שהצליחו לעשות את זה. בסופו של דבר, היה לי מזל כי התאהבתי באנשים הנכונים, ולאחר שחקרתי את התחום — הבנתי שיש דברים בגו".

כיום מעידים משקיעים בקרנות ישראליות רבות כי מדובר באחת החברות המוצלחות בישראל. "אנחנו רוצים להיכנס, אבל הם לא מעוניינים", אמר ל–TheMarker משקיע מקרן ישראלית שהחמיא לחברה.

עד כה גייסה ג'ייפרוג 62 מיליון דולר. גיוס ההון האחרון, בסך 50 מיליון דולר, נעשה בינואר 2016. את הגיוס הובילה קרן Scale Ventures האמריקאית, והשתתפו בו, בסיבוב הקרנות, קומרה קפיטל הישראלית, שמשקיעה בחברות בשלבי צמיחה, קרן וינטג׳ של אלן פלד, באטרי ונצ׳רס, Sapphire Ventures ומי שהובילו את ההשקעות הקודמות — EMC, ג׳מיני ישראל ו–VMware.

למרות הגיוס הגדול, בן חיים גאה בכך שיש כיום בקופת החברה סכום גבוה יותר מכל ההון שגויס. לאחר גיוס ההון הראשון, התחילה החברה לפתח את המוצר השני שלה — Bintray — שמטפל בהפצה של חתיכות התוכנה. הם מספרים כי דרך מוצר זה יש 2 מיליארד הורדות בחודש. "ב–2013 הצלחנו לייצר בהירות לגבי מה שאנחנו מוכרים והתחילו לכנות אותנו מאגר המידע של הבינריז (Binaries — קובצי קוד שאינם טקסט)", מספר לנדמן. "זה חשוב, כי כל עולם ה–DevOps לא היה קם בלי ניהול חתיכות הקוד האלה, ואנחנו המחסן שלהן. בלי זה אין אוטומציה".

"הרגשנו שאנחנו רוצים להוביל מהפכה"

ג׳ייפרוג אמנם זיהתה כמה שנים מראש את המגמה שתתהווה, אבל לא היתה היחידה שפיתחה מוצר לניהול קוד, ונתקלה בתחרות. "יש חברה בשם סונטייפ, שכשאנחנו גייסנו 3.5 מיליון דולר — היא גייסה 32 מיליון דולר. אנחנו בנתניה, והם בעמק הסיליקון, ומי שהקים אותה היה פופולרי הרבה יותר בשוק הקוד הפתוח", אומר בן חיים.

אבל בג'ייפרוג לא ישבו בחיבוק ידיים והמשיכו לפתח את המוצר. "החלטנו שהמגמה הזאת אינה רלוונטית רק לג'אווה — זה לכולם ובכל שפות התכנות. יצאנו בכל מיני ססמאות מפוצצות — הרגשנו שאנחנו רוצים להוביל מהפכה", מספר בן חיים.

בשלב הזה, עם הגידול במספר הלקוחות, עברו סימון ובן חיים לקליפורניה. "איך שנחתנו שם קיבלנו הצעות להשקעה, רק משום שעברנו לשם. הם ראו כתובת, משרד ושזאת חברה אמריקאית", אומר בן חיים. "היה גוף פיננסי גדול שרצה להשקיע 20–25 מיליון דולר ודחינו, וגייסנו כסף מ–EMC ו–VMware, וג'מיני שנכנסה בפעם השנייה. לקחנו רק 7 מיליון דולר. לימים, זה הדבר הכי חשוב שעשינו, כי החברה ממש נשארה בידיים שלנו. לא היינו צריכים יותר, כי באותם ימים החברה התחילה להכניס כסף בעצמה".

מאז פיתחה החברה מוצרים נוספים סביב אותו רעיון, ובהם כלי לאבטחה של אותן חתיכות התוכנה. בשנה האחרונה רכשה ג'ייפרוג שלוש חברות, האחרונה שבהן היא קלאוד־מאנץ' (CloudMunch) שפיתחה מערכת ניתוח מידע ובינה עסקית. ההערכות הן שג'ייפרוג שילמה בעבורה יותר מ–10 מיליון דולר. בעקבות הרכישה, מפתחת ג'ייפרוג שני מוצרים נוספים שלטענתה אינם קיימים בשוק, ובהם כלי שמציג את תהליכי הפיתוח למנהלים. "כיום, מנהלים אינם יודעים מה ההחזר על ההשקעה (ROI) בפרויקטי DevOps", אומר בן חיים. "הם מוציאים מיליוני דולרים על פרויקטים כאלה, אבל אם ישאלו אותם כמה כסף זה חסך לארגון — אין להם תשובה. העולם הזה די חדשני".

"עדכון תוכנה למכונית זה דבר קריטי"

החזון של ג'ייפרוג הוא מה שהיא מכנה תוכנה נוזלית. "כל עולם עדכוני התוכנה יהיה חלק והוא אמור להתבצע כל הזמן וברקע, בלי התערבות", אומר לנדמן. "בעשור האחרון, מאז שהתחלנו, הקצב השתנה לחלוטין. אם לפני עשור, היה מדובר בכמה עדכונים שקורים כל כמה שבועות או חודשים, עדכוני התוכנה הצטמצמו לכמה ימים או כמה שעות — עד שזה הופך לזרם בעצם. זה נכון מבחינת הצרכן וגם מהצד של המפתח, שכל הזמן בונה ומשחרר עדכונים. זה פשוט עובד אחרת כיום. לוקחים את קוביית הלגו שרוצים להחליף ושמים במקומה קובייה חדשה, ואף אחד לא יודע מזה.

איך זה היה לפני כן?

לנדמן: "היו אוספים את הכל במשך שנה, בונים תוכנה שלמה, חודשיים לפני השחרור אף אחד לא נוגע בכלום, עוטפים הכל ביחד ועושים בדיקות - ואז שולחים קובץ ענק ללקוח. כיום, אם מתקינים ווטסאפ לאייפון והאפליקציה לא עובדת טוב — הציפייה היא שבתוך כמה שעות יהיה עדכון לגרסה חדשה. מי שלא יכול להפיץ עדכונים מהר — יפסיד למתחרים שלו".

לג'ייפרוג מתעוררת תחרות מחברות הענק, כמו גוגל ואמזון, אבל החברה משרתת כבר 4,000 לקוחות, ובהם אפל, פייסבוק, טוויטר, מייסיס, טסלה ואף גוגל ואמזון בעצמן. "עדכוני התוכנה הם בכל מקום. כיום זה במכשיר הטלפון, אבל זה יהיה גם במכונית וגם בחברת החשמל", אומר בן חיים.

מה הצעד הבא שלכם?

"בסוף 2018 נעבור את רף ההכנסות של 100 מיליון דולר. זה רף שאנחנו צריכים לעבור כדי להחליט אם אנחנו רוצים ללכת להנפקה. כיום יש לנו 300 עובדים בחמש מדינות, ולפי התקציבים שלנו, אנחנו צופים שנהיה סביב 400 עובדים עד סוף 2018 — כשהלב בישראל".

קשה לגייס עובדים בישראל, בטח גם לא פשוט להיות בנתניה.

"נכון. לכן גם פתחנו עכשיו משרד במגדל עזריאלי שרונה בתל אביב. כנראה נפתח משרד בסן פרנסיסקו, כי צריך ללכת לפעמים אחרי הטאלנט. יש לנו הרבה אתגרים ויותר מתחרים. בעבר התחרינו בחברות קטנות - אבל כיום זה כבר גוגל, אמזון ומיקרוסופט".

הם גם לקוחות וגם מתחרים?

"זה עולם שהכל כשר בו. גוגל היא שותפה ומתחרה. עדיין לא ברור איך העולם שבו אנחנו עובדים ייראה. התאגידים הגדולים ייקחו אחריות, וחברה כמונו תגדל להיות ענקית או תיבלע באחת מאלה. לשמחתנו, אנחנו במקום יציב מאוד וצומחים מהר מאוד".

איך עשיתם זאת?

"אנחנו בונים מוצרים למכשירים ולא לאנשים. אם אני יודע שהמצלמה שלך צריכה עדכון תוכנה, אני לא אסמוך עליך שתעשה עם זה משהו. הצרכן כבר אינו רלוונטי. המכשיר צריך לדבר עם הכלים שלנו. הפתרונות שאנחנו מובילים הם אוטומטיים. זה כבר לא B2B, זה B2D — ביזנס למכשיר. בוש הם לקוח שלנו, והאתגר הכי גדול שלהם הוא עדכון למדיחי כלים".

מי צריך בכלל עדכון למדיח כלים?

"אם אנחנו רוצים להתחבר עם הטלפון למדיח, או למזגן, או לגלאי העשן — אז אנחנו צריכים להיות מעודכנים תמיד. ובכלל, כל דבר טיפש מתחלף במוצר עם שבב חכם. בתחום הרכב, למשל, זה קריטי".

יש עוד לאן להתקדם עם עדכוני התוכנה?

"עולם ה–IoT (האינטרנט של הדברים) רק מתחיל. הצונמי עוד לפנינו".

24.7 - ועידת TMTI ליזמות וחדשנות של TheMarker ואונ' תל אביב
להרשמה


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#