התאגדות של עובדי ההיי-טק לא תמנע מהם שכר גבוה

העובדים טומנים הראש בחול ולא מנסים להתאגד

נעמי לנדאו
נעמי לנדאו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נעמי לנדאו
נעמי לנדאו

כן משבר או לא משבר, בכל מה שנוגע לעובדי ההיי-טק בישראל, אפשר בקלות לחשוב שמדובר באוכלוסיה מבודדת ומפוצלת, שחיה ועובדת בתחושה של "לי זה לא יקרה". למרות שמדובר באוכלוסיה מלומדת, מוכשרת ומובילה, אנשיה לא יודעים להרים קול ולצעוק על הפגיעה המתמשכת בהם, בין אם באמצעות גלי פיטורים המוניים (הראשונים להיפגע בתקופות משבר) ובין אם באמצעות פגיעה חסרת תקדים בתנאי העבודה ותנאי השכר. כנראה שמדיניות "בת היענה" נוחה להם. מקסימום הם יכולים להזדהות עם צערם של מאות עובדים אנונימיים שמפוטרים מדי בוקר מעבודתם בחברה האחרת.

מצד שני, אין מדובר כלל בתחושה פרטית של העובד הבודד ש"סובל בשקט", אלא בחוסר התחושה הקיבוצי של אוכלוסיה זו. הם עדיין "תקועים" עם הסמלים השונים המאפיינים אותם - הטויוטה שקיבלו מהחברה, מכנס הברמודה והסנדלים שהפכו לקוד הלבוש האופייני, האופציות שמחולקות מפעם לפעם - אבל עדיין לא השכילו להבין שרק התאגדות תהפוך אותם לאחד הכוחות החזקים והמשפיעים במשק.

אחרי הכל, מדובר באוכלוסיה משכילה, הנמנית על העשירונים הגבוהים במשק, שלעובדים המרכיבים אותה השפעה חוצת גבולות על הכלכלה והקדמה, ואשר מהווה מקור גאווה למדינת ישראל. אלא שאם כל עובד יראה רק למרחק של קצה החוטם שלו, זה לא יעבוד. הכוח טמון ביכולת להוות מסה קריטית שתזכה בלגיטמציה וכתוצאה מכך, ביכולת השפעה ובכך שהבוס הגדול יתחיל להתחשב בקולקטיב ובכל אחד בנפרד, ויידע שהוא לא יכול לפטר אותו בקלות.

בראש ובראשונה, עובדי ההי-טק חייבים לייצר כוח מאורגן ומאוגד שיסדיר את תנאי העסקתם ויקנה להם הגנה וביטחון. נכון, כבר שמעתי את הקולות שחושבים כי התארגנות כזו דווקא תפגע ביכולת ההשתכרות של עובדי ההיי-טק וביכולתם לשאת ולתת בהתאם לביקוש וההיצע בשוק. שטויות. יצירת מסגרת הקובעת כללי מינימום מחייבים ומעגנת את החובות והזכויות של הצדדים בכל הקשור ליחסי העבודה, ופחות בקשר לגובה השכר, תתן את המענה הראוי והמתאים לאוכלוסיה מיוחדת זו.

כך, יוכל להתגבש הליך מוסכם, שקול ובעיקר הוגן לפיטורים של עובדי ההיי-טק. באותו אופן, תוכל להתגבש הסדרה של הליכי המשמעת לעובדים אלו. אולם מעל הכל, סוף סוף תעוגן החובה להיוועץ בעובדי ההיי-טק (או בנציגותם) ולקבל את הסכמתם לשינויים בעת משברים לא צפויים, דוגמת המשבר הכלכלי, במיוחד כשהדברים נוגעים לפיטורי עובדים ושינויים בתנאי העבודה.

הסדרת תנאי העבודה ועיגון הליכים בהסכמה, הם היתרון המובן מאליו. האמצעים הארגוניים להתמודדות עם הפרות של הסכמות, הם היתרון שעדיין לא זכה לכל הערכה מצדם של עובדי ההיי-טק. כמה קשה המחשבה על שביתת עובדי היי-טק, אולי אפילו מעוררת מעט אי-נוחות. אבל מנגד, כמה הגיונית היא בימים אלו...?

אי אפשר להתחמק מהתחושה, גם אם איננה בהכרח נכונה, שפיטורי עובדים בהיי-טק הפכו לטרנד. אין ספק שמעסיקים יחשבו פעמיים אם להיות חלק מטרנד, כאשר האפשרות שעובדיהם יכריזו שביתה תעמוד כמשקל נגד מול עיניהם. או אז, אין ספק שדרך ההידברות, ולא דרך המהלכים החד-צדדיים, היא שתהפוך להיות דרך המלך.

זה בדיוק הזמן לשנות. במשבר הקודם הם לא חשבו על זה בכלל, במשבר הנוכחי הם חולמים, המשבר הבא עלול להיות מאוחר מדי. זה הזמן להפוך מעובדים בודדים, הנתונים לחסדי המעסיק ומנותקים מכל יכולת השפעה על החלטותיו, לגוף מאוגד ומאורגן, המסרב לשמש כלי בידי המעסיק. בתי הדין לעבודה קבעו כבר מזמן, כי עובד איננו פיון על לוח שחמט.

ומילה אחרונה, דווקא לבעלי חברות ההיי-טק: חשבו פעמיים לפני שאתם משתתפים באופנת הפיטורים של העובדים. דברו עם העובדים שלכם, בידקו אילו רעיונות יש להם לשיפור המצב, וסביר מאוד להניח שתגלו פתרונות יצירתיים שלא חשבתם עליהם. סייעו לעובדים להתאגד, בדיוק מהסיבה שגורמת לכם לחשוש מהתאגדות כזו, ופיתחו ערוץ הידברות שיאפשר שיתוף פעולה, שיביא למקסום רווחיה של החברה וישרת את האינטרסים שלה בצורה הטובה ביותר.

הכותבת הינה בעלת משרד לדיני עבודה המתמחה בייצוג עובדים

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker