פצצה מתקתקת: מה נשאר מהזכות לפרטיות? - TechNation - TheMarker

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פצצה מתקתקת: מה נשאר מהזכות לפרטיות?

מידע תמים כמו לייקים בפייסבוק יכול, בעזרת אלגוריתמים מתוחכמים, לייצר הערכה די מדויקת על בן אדם - כולל על רמת האינטליגנציה שלו, תכונות האופי שלו, והנטייה הפוליטית שלו. האם הגיע הזמן לדאוג?

4תגובות
הפגנה בעד פרטיות בארה"ב
רויטרס

כולם מדברים על: פרטיות!

לא עובר יום בו אנחנו לא שומעים על פריצה למחשבים, או גניבת מידע מכרטיסי אשראי. לא עובר שבוע מבלי שנתלבט כיצד, לכל הרוחות, הטלפון הסלולרי מציג לנו פרסומות בדיוק על מה שדיברנו אתמול. ולא עובר חודש בלי שנחשוד שאלקסה או גוגל הום מאזינים  לנו - או שבעצם, אולי הכל בתוך הראש שלנו?

פרטיות - דלג

אבל מה זו בדיוק, פרטיות? מה החוק אומר? ומה התאגידים עושים עם המידע שהם אוגרים עלינו? הנה חמישה דברים שכדאי שתדעו – על פרטיות.

1. פרטיות היא דבר חדש! עד לפני כ-100 שנים אף אחד לא עסק בזה, כי ללא טכנולוגיה איש לא ידע מה עושה האחר. את הפרטיות המודרנית הגדיר ב-1890 משפטן יהודי, לואיס ברנדייס – כן, אותו ברנדייס שנהפך בהמשך לשופט עליון בארצות הברית, וזה שאמר ש״אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר".

בסוף המאה ה-19, ברנדייס היה מוטרד בעיקר מ...רכילות. במאמר משפטי הוא תקף עיתונאים שמפרסמים תמונות ומידע רכילותי על ידוענים - וטען שלאדם המודרני קיימת הזכות ש״יעזבו אותו לנפשו״. המאמר שלו השפיע מאוד, ולמעשה הכתיב את תפיסת הפרטיות ואת חוקי הפרטיות האמריקאים.

2. פרטיות היא גם נכס! בחוק האמריקאי, הפרטיות נבחנת בעיניים כלכליות, סוג של קרב בין נכסים. מה יותר חזק: הזכות שלי לברר עליכם דברים לפני שאני עושה אתכם עסקים - או הזכות שלכם להסתיר על עצמכם מידע מביך, שאולי יפוצץ את העסקה? באמריקה יש שופטים שחושבים שכל עניין הפרטיות הוא בכלל ניסיון להסתרה של מידע, ולכן הוא פוגע בכלכלה. עד היום החוק האמריקאי הכריע בדרך כלל לטובת זכות הקניין והחופש של התאגידים - על פני זכות הפרטיות של האדם הבודד.

3. אבל פרטיות היא עניין של תרבות, כי האירופאים חושבים הפוך לחלוטין! עבורם, פרטיות היא עניין מוסרי, חלק מכבודו של האדם - ולכן היא עומדת מעל הזכויות הכלכלית של תאגידים. באיחוד האירופאי העבירו, ממש עכשיו, חוק שהופך על פניו את כל מערכת היחסים בין צרכנים ותאגידים. מאמצע 2018, תחויב כל חברה אירופאית, וכל חברה שפועלת באירופה, להציג ללקוחות את כל המידע שהיא צברה עליהם, ולקבל מהם הנחיות מה יעשה במידע,  או אפילו למחוק אותו לחלוטין. לחוק החדש הזה קוראים GDPR - ואתם עוד תשמעו עליו הרבה בחצי השנה הקרובה.

4. אמריקה ואירופה זה יפה - אבל גם לסינים יש תפיסה משלהם על הפרטיות! הסינים לא מהססים לצבור מידע על הציבור מבלי לבקש את רשותו, אך הגישה שלהם היא לאפשר לאזרחים לראות את המידע וכיצד המידע הזה מעובד. כך הם מבצעים סוג של.. הנדסה חברתית - כי אזרחים משנים את התנהגותם כדי לקבל ציונים גבוהים יותר במערכות המדידה, קצת כמו מה שקורה בבחינה הפסיכומטרית לאוניברסיטה.

5. המידע שמוסדות אוגרים עלינו הוא דבר חשוב - אבל עוד יותר חשוב להבין מה הם עושים עם המידע הזה!

מתברר שמידע תמים כמו לייקים בפייסבוק יכול, בעזרת אלגוריתמים מתוחכמים, לייצר הערכה די מדויקת על בן אדם - כולל על רמת האינטליגנציה שלו, תכונות האופי שלו, והנטייה הפוליטית שלו. וזו כבר פצצה מתקתקת: אנחנו צריכים להתכונן לעולם בו ממשלות, מוסדות ותאגידים גם אוספים עלינו מידע, גם מעבדים אותו, וגם מדרגים אותנו ומסווגים אותנו באינספור דרכים: בבנק, באוניברסיטה, בחברת הביטוח, באתר הדייטים וכמובן שגם במקום העבודה.

פרטיות המידע חייבת להדאיג אותנו, ולהעסיק אותנו. כי כמו שאמר אדוארד סנודן, כן, ההוא שפרסם את סודות ה-NSA: ״מי שאומר שפרטיות אינה מעסיקה אותו כי אין לו מה להסתיר, זהה למי שאומר שחופש הביטוי אינו מעניין אותו  - כי אין לו מה לומר". פרטיות? זה מאוד חשוב.  



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם